יה קה קה בחוף של טראפטוני

נבחרת הרפובליקה של אירלנד

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/f/fe/Ireland_Football_Team_Badge.Xxx

תעודת זהות

כינוי: "הבחורים בירוק"
תאריך לידה: 28 במאי 1924 (ניצחון 1-0 על בולגריה תחת השם "אירלנד החופשית")
הנצחון הגדול ביותר: אירלנד 0-8 מלטה (16 בנובמבר 1983, דבלין)
ההפסד הגדול ביותר: ברזיל 0-7 אירלנד (27 במאי 1982, אוברלנדיה, ברזיל)
שיאן ההופעות: שיי גיבן (120)
מלך השערים: רובי קין (53)
דירוג נוכחי: 20
הישגים:
* זכייה בטורניר האומות הבריטי המחודש ב-2011 ובטורניר המשולש באיסלנד ב-1986.
* במפעלים קצת יותר רציניים הישג השיא הוא רבע גמר מונדיאל 1990.

היסטוריה

נבחרת אירלנד כאמור הוקמה ב-1924, ממש עם שחרור המדינה מהשלטון הבריטי, אבל לאורך שנים רבות לא הייתה גורם משפיע בכדורגל האירופאי. האירים לא עלו לכלום במשך רוב שנות קיומם. השינוי הגיע בשנות השמונים, עם יצירתו של דור זהב אירי שכיכב בקבוצות הבכירות בכדורגל האנגלי-ג'ון אולדרידג' וריי האטון בליברפול, דיוויד אולירי בארסנל, פרנק סטייפלטון בארסנל ומאוחר יותר במנצ'סטר יונייטד, פול מקגראת' ביונייטד ומאוחר יותר באסטון וילה. הדור הזה העלה את האירים לראשונה לטורניר גדול-יורו 1988, ההופעה הירוקה היחידה בטורניר עד לנוכחי. המאמן היה האגדה האנגלית ג'קי צ'רלטון, שלמרות שהגיע מהכובש השנוא הפך לדמות אהודה במדינה. הטורניר נפתח בניצחון עצום וסמלי 1-0 על אנגליה משער של האטון, אבל אירלנד לא עברה את שלב הבתים. צ'רלטון והירוקים עלו גם למונדיאל 1990 באיטליה, ושם השיגו את הישגם הגדול ביותר-רבע הגמר, למרות שלא ניצחו אף משחק בטורניר! שלוש תוצאות תיקו בבתים, ניצחון על רומניה בפנדלים והפסד לאיטליה ברבע הגמר שעצר את המסע. בשנות התשעים נוצר דור חדש כשאולי לראשונה שחקן אירי נחשב לאחד הטובים בעולם-רוי קין שהיה קפטן מנצ'סטר יונייטד בשנות השיא שלה. אירלנד עלתה למונדיאל 1994 בו ניצחה את איטליה 1-0, שוב משער של האטון, עלתה לשמינית הגמר שם הפסידה להולנד. צ'רלטון פרש לאחר קמפיין מוקדמות יורו 96 הכושל והחליף אותו מיק מקארת'י. תחת מקארת'י אירלנד כשלה בשני משחקי פלייאוף, אבל יצרה דור נוסף שעד היום מוביל אותה-שיי גיבן, דמיאן דאף ורובי קין הם כוכביו. במונדיאל 2002 אירלנד חזרה למפה, למרות פרשיית ניפויו של רוי קין ערב הטורניר האירים נתנו מונדיאל מצוין, עברו את הבתים ונכנעו לספרד בשמינית הגמר בפנדלים אחרי משחק דרמטי. לאחר מכן באה נפילה-מקארת'י עזב, מאמנים בינוניים באו והלכו עד שב-2008 הגיע ג'ובאני טראפטוני לעשות סדר.

http://newsimg.bbc.co.uk/media/images/41754000/Xxx/_41754984_wc1994-416.Xxx
מרגעי השיא של אירלנד-ניצחון על איטליה במונדיאל 94 בניו יורק

הדרך ליורו

אחרי כמעט עשור בלי עלייה ועם הזעם הגדול על הגזל של מוקדמות מונדיאל 2010-היד של תיירי הנרי שגרמה לצרפת להשוות במשחק הפלייאוף בפריז ולעלות, פתחה אירלנד קמפיין חדש. הבשורה הייתה קודם כל אצטדיון חדש-ה"אביבה סטאדיום" בדבלין, אצטדיון מודרני ויפהפה שנבנה על חורבותיו של הלנדסדאון רואד המיתולוגי ואירח אשתקד את גמר הליגה האירופית. אירלנד שובצה בבית ב' עם רוסיה, סלובקיה, ארמניה, מקדוניה ואנדורה-בית פתוח מאוד שלמעט אנדורה, עלייה של אך אחת לא הייתה נחשבת הפתעה גדולה מדי.

האירים פתחו עם נצחונות על ארמניה ואנדורה, לפני הפסד ביתי 3-2 לרוסיה שסיבך את מצבם. בהמשך הגיעו שני נצחונות על מקדוניה ושתי תוצאות תיקו עם סלובקיה, לפני ה0-0 במוסקבה שהושג בבונקר מפואר ובתצוגה מצוינת של גיבן בשער וביסס את מעמדם במקום השני. המסע נגמר כמו שהתחיל-נצחונות על ארמניה ואנדורה שהבטיחו את המקום השני. בשלב הפלייאוף, בו אירלנד נכשלה פעמים רבות בעבר, הפעם ההגרלה האירה לה פנים ונתנה לה את הנבחרת החלשה ביותר, אסטוניה. אירלנד גמרה את הסיפור כבר במשחק הראשון בטאלין עם 4-0 גדול משערים של אנדרוז, וולטרס וצמד של רובי קין, ה1-1 בדבלין היה למעשה חגיגה אחת גדולה שסימלה את החזרה של אירלנד לבמה המרכזית אחרי עשור.

על הקווים: ג'ובאני טראפטוני

תאריך לידה: 17 במרץ 1939
מאמן מאז: 2008

http://img.dailymail.co.uk/i/pix/2008/05_01/Trapattoni0105_468x328.Xxx

מה לא נאמר על ג'ובאני טראפטוני הותיק-שחקן עבר גדול, מאמן עם רקורד מרשים וארוך, האיש שחתום על מסיבת העיתונאים המצחיקה בתולדות הכדורגל ואיש הכדורגל היחיד ששלומי שבת כתב עליו שיר. טראפטוני לקח את נבחרת אירלנד כאתגר אחרון בקריירה מפוארת והפך למאמן סופר-פופולרי במדינה שהציל אותה משנים של כשלונות תחת מנג'רים מקומיים ואפורים, בריאן קר וסטיב סטונטון.

"טראפ" החל את הקריירה כשחקן במילאן, עמה זכה בגביע האירופי הראשון בתולדות המועדון. בשנות השבעים הוא החל קריירת אימון במילאן, אך דווקא במועדון בו גדל ושיחק הוא לא השאיר חותם. הוא כן עשה זאת ביובנטוס אותה אימן במשך עשור מוצלח וזכה איתה בגביע אירופה לאלופות, מה שהפך אותו לאחד מהבודדים שעשו זאת גם כשחקן וגם כמאמן. זה אמנם קרה בגמר של 1985 בהייזל שהוכתם עקב האסון הנורא במקום ואף אחד ביובנטוס לא ממש חגג את אותה זכייה, אבל ברקורד של טראפטוני ההישג הזה מופיע. מיובנטוס טראפטוני המשיך לאינטר עמה זכה באליפות ב-1989, חזרה ליובנטוס לדנציה שנייה ופחות מוצלחת, לבאיירן מינכן, לעונה בקליארי הקטנה, ושוב לבאיירן. בקדנציה השנייה בבאיירן טראפטוני לקח אליפות ב-1997, אבל מה שכולם יזכרו ממנה זה את מסיבת העיתונאים במרץ 1998, שם טראפטוני נשא נאום זועם וכעוס על שחקניו, אבל עקב הגרמנית הקלוקלת שלו יצאו לו משפטים חסרי היגיון, בתרגום חופשי: "השחקנים שיחקו כמו ריק בקבוק", "יש לי מוכן", וכמובן-"מה מרשה שטרונץ", משפט שהפך לשם של תוכנית בידור בגרמניה. אחרי האירוע המביך הזה לא היה לטראפטוני סיכוי להישאר.

טראפטוני ברגע המביך בקריירה שלו

אחרי שנתיים מוצלחות בפיורנטינה טראפטוני מונה למאמן נבחרת איטליה, תפקיד לו חיכה זמן רב אבל אולי קיבל אותו מאוחר מדי. טראפטוני לא הצליח בנבחרת-הוא הודח בשמינית גמר מונדיאל 2002 במשחק המפוקפק מול דרום קוריאה ובשלב הבתים של יורו 2004, ולאחר מכן העביר שנים בינוניות בבנפיקה ליסבון, שטוטגרט וזלצבורג, עד שהגיע הטלפון מההתאחדות האירית וטראפטוני הצליח לשקם את הקריירה ולרשום הישג אחרון, עלייה עם אירלנד ליורו 2012.

סגל השחקנים

שוערים: שיי גיבן (אסטון וילה), קיירן ווסטווד (סנדרלנד), דייויד פורד (מילוול).

הגנה: ג'ון או'שיי (סנדרלנד), סטיבן קלי (פולהאם), סטיבן וורד (וולבס), ריצ'רד דאן (אסטון וילה), שון סט. לדג'ר (לסטר), דארן או'דיי (לידס), פול מקשיין (האל).

קישור: גלן ווילאן (סטוק), קיית' אנדרוז (ווסט ברומיץ'), פול גרין (דרבי), דרון גיבסון (אברטון), דמיאן דאף (פולהאם), איידן מק'גידי (ספרטק מוסקבה), סטיבן האנט (וולבס), ג'יימס מק'קלין (סנדרלנד).

התקפה: רובי קין (לוס אנג'לס גלאקסי), קווין דוייל (וולבס), שיין לונג, סיימון קוקס (ווסט ברומיץ'), ג'ון וולטרס (סטוק).

שחקני המפתח

שיי גיבן

http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2009/10/12/article-0-0051A29700000258-310_468x349.Xxx

גיל: 36
תפקיד: שוער
קבוצה: אסטון וילה

שיי גיבן הוא אחד הבאנקרים הגדולים של נבחרת אירלנד. גם בגילו המתקדם, עדיין אין אף שוער אירי שמאיים עליו. לגיבן יש למעלה מ-120 הופעות בנבחרת, הוא אחד השרידים מההופעה האירית המוצלחת במונדיאל 2002, והוא בעיקר אי של יציבות. גיבן החל את הקריירה בסלטיק אך לא הצליח לפרוץ לקבוצה הבוגרת, ובגיל 18 עבר לבלקבורן של קני דלגליש. אלא שלבלקבורן היה את השוער טים פלאוורס באותן שנים, גיבן רשם שתי הופעות בודדות במדי הרוברס ובילה את הזמן בהשאלות. ב-1997 דלגליש עבר לניוקאסל ולקח את גיבן איתו. שם הצליח סוף סוף גיבן לפרוץ-במשך 11 שנים גיבן עמד השער המגפייז, היה אחד השוערים המצטיינים והיציבים בפרמיירליג והגיע איתם גם לליגת האלופות. בינואר 2009 הרומן נגמר בטונים צורמים-ניוקאסל הייתה מתחת לקו האדום, וגיבן עבר למנצ'סטר סיטי והכסף הגדול שלה במה שכמובן אוהדי ניוקאסל לא ראו בעין יפה. בסיטי גיבן דחק לספסל את ג'ו הארט ועמד בשער הקבוצה עונה וחצי, אבל בעונת 2010/11 מנצ'יני העדיף את הארט וגיבן בילה עונה שלמה על הספסל, לראשונה זה זמן רב. היו לו בסה"כ ארבע הופעות באותה עונה, כולן בגביע הליגה או בליגה האירופית. בקיץ 2011 גיבן חתם באסטון וילה במטרה לשוב ולשחק ועשה עימה עונה סולידית. כעת הוא מרוכז במשימה הלאומית.

ג'ון או'שיי

http://i36.tinypic.com/29uuhp3.Xxx

גיל: 31
תפקיד: כל עמדות ההגנה, אבל לרוב מגן שמאלי
קבוצה: סנדרלנד

ג'ון או'שיי היה ההבטחה הגדולה של מנצ'סטר יונייטד והכדורגל האירי, ולמרות הקריירה היפה שעשה בעשור האחרון נדמה שלא הצליח לממש את הפוטנציאל. או'שיי, יוצא מחלקת הנוער של יונייטד, החל את הקריירה עם הופעות בודדות במדי השדים האדומים עוד ב-1999 אבל את הפריצה הגדולה עשה בעונת 2002/2003 (למרות שזומן לנבחרת כבר ב-2001). דניס אירווין, המגן השמאלי האירי האגדי של יונייטד, פרש, ואו'שיי נראה כיורשו הטבעי. או'שיי שיחק מעולה כל אותה עונה, היה חלק חשוב בזכייה של יונייטד באליפות, ואולי מעל הכל-הצליח להעביר כדור בין הרגליים של לואיס פיגו במשחק בין יונייטד לריאל מדריד, אחד הרגעים הזכורים שלו. אחרי אותה עונה או'שיי לא שיחזר את אותה יכולת ולא קנה מקום של קבע בהרכב של אלכס פרגוסון. מה שכן עמד לזכותו הייתה יכולתו לשחק כמעט בכל עמדה על המגרש-כל עמדות ההגנה, קשר אמצע, חלוץ ךעיתים רחוקות, ופעם אחת אפילו כשוער, במשחק מול טוטנהאם ב-2007, כאשר ואן דר סאר נפצע וליונייטד נגמרו החילופים. באותה שנה גם כבר את שערו החשוב ביותר, שער ניצחון מול ליברפול באנפילד בתוספת הזמן. או'שיי לא ממש היה שותף לזכייה של יונייטד בליגת האלופות ב-2008, אבל שיחק בגמר ב-2009 שנגמר בהפסד לברצלונה. עונותיו האחרונות בקבוצה לוו בפציעות ובהופעות מועטות, ובקיץ 2011, יחד עם חברו לקבוצה ווס בראון, בחר לשנות אווירה ועבר לסנדרלנד. עונת הבכורה שלו בקבוצה הייתה ממוצעת למדי-אולי כמו כל הקריירה שלו. או'שיי צפוי להיות עמוד התווך של אירלנד בהגנה ביורו הקרוב, אבל לכו תדעו באיזה תפקיד הוא אולי יאלץ לשחק הפעם.

דמיאן דאף

http://4.bp.blogspot.com/_Ck6LQcv4sOg/S7bwFTBKUjI/AAAAAAAALpo/SLyKparRRvs/s1600/Damien%2BDuff%2B26.Xxx

גיל: 32
תפקיד: ווינגר
קבוצה: פולהאם

דמיאן דאף הוא כנראה השחקן האירי המוכשר ביותר בעשור האחרון, אבל גם לגביו נראה שיכול היה להגיע יותר רחוק. דאף החל את הקריירה בבלקבורן, וכבר בהופעת הבכורה שלו ב-1997 מול לסטר זכה בתור איש המשחק. דאף שיחק שש עונות בבלקבורן, ירד איתה ליגה ב-1999, עלה כעבור שנתיים וזכה בגביע הליגה ב-2002. בעונתו האחרונה סיימה בלקבורן במקום השישי, הרבה בזכותו של דאף, שמשך את עיניהן של הקבוצות הגדולות. לבסוף דאף חתם בצ'לסי והיה אחת ההחתמות הראשונות של רומן אברמוביץ' בקבוצה. אחרי עונה ראשונה בינונית ב-2004 הגיע ז'וזה מוריניו לצ'לסי, ותחתיו דאף פרח-עונה פנטסטית שנגמרה באליפות ובגביע הליגה. דאף כבש בניצחון הגדול 4-2 על ברצלונה בשמינית גמר ליגת האלופות. העונה שלאחר מכן, למרות זכייה באליפות נוספת, הייתה מוצלחת הרבה פחות ודאף עבר בקיץ 2006 לניוקאסל. שלוש השנים בטינסייד היו הרועות בקריירה של דאף-פציעות, הופעות מעטות, מספרים לא מרשימים ולבסוף ירידת ליגה ב-2009. דאף הספיק לשחק משחק אחד בצ'מפיונשיפ לפני שחזר לפרמיירליג אצל פולהאם. בקרייבן קוטג' דאף שיקם את הקריירה, חזר לשחק היטב והיה שותף למסע של הקוטג'רס לגמר הליגה האירופית ב-2010. דאף משחק בנבחרת החל מ-1998 ויש לו שער במונדיאל 2002, בניצחון על ערב הסעודית. גם ביורו הקרוב הוא אמור להיות האיש שיספק את הברק והיצירתיות לנבחרת.

רובי קין

http://i.telegraph.co.uk/multimedia/archive/01294/robbie-keane_1294414c.Xxx

גיל: 31
תפקיד: חלוץ
קבוצה: לוס אנג'לס גלאקסי

אז עברנו את האיש בין הקורות, המעוז ההגנתי והאיש האחראי על הברק, אבל בסופו של יום מישהו אמור לשים את הכדורים ברשת ולא הרבה שחקנים עושים זאת יותר טוב מרובי קין. קין הוא אחד הסקוררים היציבים בפרמיירליג בעשור האחרון. למרות שהשנים האחרונות בקריירה שלו היו מוצלחות הרבה פחות, עדיין במדי הנבחרת הוא מספק את הסחורה. קין החל את הקריירה בוולבס שהייתה אז בליגת המשנה. ב-1999 בא המעבר לפרמיירליג, לקונבטרי, במדיה נתן עונה מצוינת. בקיץ 2000, בהיותו בן 20 בלבד, עבר קין לאינטר הגדולה, אלא שזה היה צעד נמהר, קין לא השתלב בענקית האיטלקית וחזר לאנגליה תוך מספר חודשים, ללידס של האגדה האירית דיוויד או'לירי. בלידס קין פרח והגיע איתה לחצי גמר ליגת האלופות, אבל בקיץ 2002 עקב קשיים כלכליים לידס נאלצה למכור אותו לטוטנהאם. בטוטנהאם קין המשיך לפרוח ולהבקיע בצרורות, שש שנים מצוינות שהסתיימו בזכייה בתור הראשון שלו בקריירה-גביע הליגה. בקיץ 2008 קין עבר לליברפול ואמר שהוא מגשים חלום ילדות, אבל החלום הפך לסיוט כששוב קין נכשל בקבוצה גדולה וכבר בינואר 2009 חזר לטוטנהאם. הקדנציה השניה בוייט הארט ליין הייתה פחות טובה בהרבה מהראשונה, הקהל לא אהב את המעבר לאנפילד, קין לא סיפק את הסחורה (למעט במשחק אחד-רביעייה מול ברנלי ב-2009) ובילה בהשאלות בסלטיק (תקופה מוצלחת) ובווסטהאם (תקופה מאוד לא מוצלחת שהסתיימה בירידת ליגה). בקיץ 2011 קין, בגיל 31 בלבד, ארז את מטלטליו ונסע לאמריקה-ללוס אנג'לס גלאקסי שם הוא משחק עם דיוויד בקהאם ולנדון דונובאן. קין זכה עם הגלאקסי באליפות ה-MLS כבר לאחר שלושה חודשים. בינואר 2012 הושאל קין לאסטון וילה, מהלך שהרים מספר גבות אבל הוכיח את עצמו כשקין נתן את התקופה הכי טובה שלו בפרמיירליג בשנים האחרונות. כאמור, קין הוא הכובש מספר 1 של נבחרת אירלנד בכל הזמנים, הוא כבש שלושה שערים במונדיאל 2002 כולל שער שוויון חשוב בתוספת הזמן מול גרמניה, וגם ביורו הקרוב הרבה יהיה על כתפיו.

ובגדול...

נבחרת אירלנד היא כנראה הנבחרת הגרועה ביותר ביורו הקרוב. רק דנמרק מקבלת יחס הימורים גרוע יותר לזכייה, וזה כנראה בגלל שהיא שובצה לבית המוות. ההישג הגדול של אירלנד הוא בעצם ההעפלה לטורניר והחזרה לקדמת הבמה, וכעת המטרה היא בעיקר לא להתבזות. לא חסרות בעיות לאירים-הכוכבים עליהם קראתם בפסקאות הגדולות, רובם ככולם מבוגרים ואחרי שיאם, אבל הם עדיין השחקנים הקריטיים ביותר עבור הנבחרת. דור חדש כמעט ולא קיים בנבחרת, כאשר השחקן הצעיר ביותר בסגל הוא בן 23. למעט ארבעת הכוכבים, הסגל אפור למדי, ובנוסף ההגרלה שיבצה את האירים לבית אחד עם איטליה, ספרד וקרואטיה וקירבה את הסיכויים שלהם לעשות משהו משמעותי בטורניר לאפס. אז האוהדים הנהדרים והצבעוניים יהיו שם בכמויות יפות, והצבע הירוק יבלוט ברחבי פולין, וישנה התקווה לשחזר מול איטליה את הניצחון מ-94, אבל בהתחשב בנסיבות ניתן לקבוע בצער שכל דבר מעל אפס נקודות יחשב לטורניר מוצלח עבור אירלנד.
http://static.guim.co.uk/sys-images/Football/Pix/pictures/2012/3/1/1330621901374/republic-of-ireland-team-007.Xxx
הירוק היום אפור מאוד? אירלנד חוששת מהנורא מכל

 

ושיין לונג אכן כובש את השער היחיד במשחק הידידות שהסתיים זה עתה בדבלין נגד בוסניה.

 

אירלנד תמיד הייתה נבחרת מעניינת, נבחרת שתמיד היו כאלה שראו אותה בתור סוס שחור, נבחרת שיכולה לגרום בעיות, לא מעט בזכות הקהל הנפלא שלה.
אירלנד של הטורניר הנוכחי היא מאוד אפורה, שחקנים בינוניים, אך הפלוס הוא הניסיון שיש לחלק משחקניה, אלו שחקנים שיכולים להתעלות בזכות מוטיבציה גבוהה ונחישות, אבל קשה לי להאמין שזה יספיק מול נבחרות כמו ספרד, איטליה וקרואטיה.
אירלנד נפלה לבית קשה, שבו היא ללא ספק הנחותה ביותר, אני יופתע מאוד אם אראה אותם לוקחים יותר מנקודה.

 

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000754478

הישג ראשון וכנראה אחרון לאירלנד ביורו הנוכחי.