http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx קצת יותר ריכוז של השבדים ובמקרה הטוב המשחק הזה מסתיים לטובתם. רק אחרי היתרון שלהם ממש כמה דקות אחרי, ספג איסאקסון את השער השטותי של וולקוט. נגד אוקראינה לטעמי בכלל המארחים היו טובים יותר, אבל האנגלים שוב נעזרו בטעות שוער ואין מה לעשות זה חלק מהמשחק. אני חושב שאוקראינה היום היתה נותנת יותר פייט לאיטליה כי זה פשוט היה מביך. עד לפני כמה שנים משחק כזה נחשב למותח ושווה כוחות, היום אם אני רק מסתכל על החולצות אפשר היה לחשוב שאיטליה פגשה את איראן. אנגליה פשוט משחקת בטורניר הזה כמו נבחרת דרג ג' והמזל שלהם שאין להם בית יותר מדי מסובך למוקדמות המונדיאל. אני מעולם לא עשיתי או חשבתי את אנגליה כנבחרת גדולה, גם בשנים שהיו לה שחקנים טובים יותר ועובדה שההישג המשמעותי שלהם היה במונדיאל 1990 וביורו 1996 שאותו אירחו. אבל מצד שני, הרבה זמן גם לא ראיתי כזו נבחרת אנגלית חלשה ואנמית ללא שום ניסיון לשחק כדורגל. טוב שעפו.
טוב, נתתי לאלכוהול לרדת וללילה לעבור. דיכאון, פאדיחה, בושה. הופעה מביכה כל כך שלנו, שאני מתבייש להיות מבואס כי לא מגיע להם שאהיה. כל מי שמבקר את ג'רארד לא ראה את המשחקים של אנגליה בטורניר הזה, כי הוא היה ענק. כאן נגמרות המילים הטובות שלי. כל הכבוד לאיטלקים, כל הכבוד לאלסנדרו דיאמנטי שהיה נפלא, ולפירלו שהציון 9 אתמול היה מקפח אותו. שיט.
התחושה היחידה כלפי נבחרת אנגליה צריכה להיות תחושה של גאווה. עם סגל מוגבל מאוד ואחרי איבוד הכבוד בתבוסה לגרמנים במונדיאל, הנבחרת האנגלית החזירה את הכבוד עם טורניר מלא תשוקה ומלחמה. נכון, האופי הלוזרי שוב בא לידי ביטוי אבל בכל זאת אנחנו מדברים על אנגליה. אנגליה לדעתי מיצתה את עצמה עם הודג'סון, זה המקסימום שאפשר להגיע אליו. משהו שנותן תחושת גאווה אבל משאיר רצון לטעם של עוד. אפשר לשחק טוב יותר, אפשר להגיע רחוק יותר, אבל אחרי המונדיאל האחרון ולאור העובדה שהודג'סון קיבל את המינוי ברגע האחרון, מדובר בהחלט בנבחרת שצריכים להיות גאים בה.
לא יודע במה אתם גאים, אני לא ראיתי משחק אחד טוב מאנגליה, וחוץ מההייפ שיצא מהתקשורת על "אנגליה השונה" לא ראיתי כלום. אתמול נגד נבחרת איטלקית (טובה ככל שתהיה) ביום מזעזע של החמצות (היה צריך להגמר 0-3 או יותר מזה) יצאה אנגליה בנס עם תיקו 0 עד לפנדלים תוך כדי משחק מבוקר (בונקר!) ופחדני. ואני גם לא חושב שזה היתה נבחרת מבחינת איכות פחות טובה מזאת של טורנירים אחרונים, נהפוך הוא, עם הארט יש שוער נפלא בשער שזה היה הבעיה הכי גדולה של אנגליה בטורנירים האחרונים. טרי ולסקוט בטורניר מצויין, ג'רארד סוף סוף מראה את עצמו גם בנבחרת, סך הכל היו את הכלים להוציא יותר מהטורניר ולבטח להראות הרבה יותר טוב מאיך שאנגליה נראתה אתמול. ושוב רוני מראה שבנבחרת הוא לא שווה הרבה, גול מול שער ריק מול אוקראינה וחוץ מזה גורנישט אחד גדול. שלושת האריות? מי שראה את אנגליה יודע שזה רחוק מלהיות אריה, אולי אריה מפוחד מהצל של עצמו ומסתגר בטריטוריה שלו. איטליה מצד שני פשוט נפלאה, פירלו מדהים! איך מילאן ויתרה עליו במחשבה שהוא הגיע לשיאו?! אולי היחידי שנשאר מדור הזהב של הכדורגל האיטלקי. באלוטלי מזכיר את מריו גומז של הטורנירים האחרונים (עד הטורניר הנוכחי), לא רק בגלל השם הפרטי הזהה. ועם זאת יש לו את כל הכלים להיות בקרוב סקורר ברמה בין לאומית, בדיוק כמו גומז (ולדעתי הוא יכול להגיע לרמה גבוהה יותר). ואם שואלים אותי, אז אני חושב שיש שתי נבחרות שיכולות לבטל את גרמניה ולהדיח אותה, אחת היא הנבחרת החזקה ביותרבעולם כיום, ספרד, והשניה היא איטליה...
כמו שאם שבדיה ואוקראינה היו עולות אז זה היה נחשב הישג.. אותו דבר אנגליה שצריכים להיות מסופקים מכך שאחת הנבחרות הגרועות בטורניר הגיעה לרבע הגמר.. זה שקוראים להם אנגליה לא משנה את העובדה שעל הדשא מלבד 3-4 שחקנים השאר הם ברמה מאוד מאוד נמוכה
מה אנגליה שונה? בשום כלי תקשורת לא דיברו על אנגליה שונה במובן החיובי, אלא רק במובן של נבחרת הכי חלשה שהייתה לה והרבה הורדת לחץ. לא הצגנו כדורגל טוב כי לא היה לנו עם מי. הדבר המשותף לבאלוטלי וגומז הוא ההחמצות. חוץ מזה באלוטאלי חלוץ עם כוח פריצה אדיר, הרבה יותר מהיר, יכול לבעוט מרחוק והרבה יותר מגוון מגומז.
אני יתחיל מזה שבדיוק לכך התכוונתי בנוגע לבאלוטלי. וציינתי שאני בטוח שהוא יגיע לרמה גבוהה יותר מזה של גומז (שהתאפס על עצמו הטורניר). כולם דיברו על רוח חדשה באנגליה, עצם העובדה שהם הגיעו כאנדרדוג הופכת אותם לשונים. הרבה ציינו שזה מה שהופך את אנגליה לבלתי צפוייה ופתאום לקבוצה ווינרית. והרבה כלי תיקשורת בעולם ומשרדי הימורים הפכו את אנגליה לפיבוריטית סודית לזכיה.
1. הסגל המקורי היה מוגבל (גם באשמת הודג'סון שויתר על ריצ'רדס, קאריק ואדם ג'ונסון). 2. אחרי הפציעות הסגל היה אפילו יותר מוגבל. 3. תוסיף לזה את העובדה שרוני נכנס לטורניר רק מהמשחק השלישי (מה שלדעתי פגע בו והקשה עליו להיכנס לעניינים בצורה חלקה יותר). 4. בסופו של יום הגענו למרחק של פנדלים מחצי הגמר. יש טעם של עוד, יש עוד לאן להשתפר ואפשר להגיע גבוה יותר, אבל חייבים להעריך את העובדה שהפעם כולם ללא יוצא מהכלל נתנו הכל והשאירו הכל על המגרש. זה לא הספיק (כי יש גבול לאן הקרבה יכולה להביא אותך, בטח בנבחרת לוזרית כמו אנגליה) אבל צריך להעריך את זה. נ.ב לערוך השוואה בין באלוטלי לגומז כרגע זה פשוט לא רציני. באלוטלי משוגע ושחקן מאוד לא יציב. כשבאלוטלי יתקרב למספרים של גומז (נתחיל עם זה שיכבוש מעל ל20 שערים בעונה בכל המסגרות) נוכל להתחיל בהשוואה. כרגע הם בכלל לא באותו כוכב. גומז עם ההזדמנויות אתמול מסיים עם לפחות צמד.
לפירלו כבר לא היה מה לעשות אצלנו ועזיבתו הועילה לשני הצדדים, אבל חורה לי שהוא עבר דווקא ליריבה כמו יובנטוס. היה ברור שבמקום אחר הוא יפרח מחדש ואנחנו בלי טיפת מחשבה הענקנו ליובה את האליפות על מגש של כסף. נכון, הוא היה שחקן חופשי, אך אני חושב שהיה מתאים יותר להשאיר אותו אצלינו גם אם לא ישחזר את עברו, מאשר שיעזוב לזברות שהתעניינו בו מאז ינואר.
עשינו טעות של בית סוהר שלא שיחררנו את פירלו לצ'לסי לפני שנתיים כשהייתה הזדמנות. לעזוב הוא היה חייב לעזוב, רק חבל שזה למרדות מטורינו.