מנצ'סטר יונייטד-הדיון הרשמי לעונת המשחקים 2012/2013 http://1.bp.blogspot.com/__NLqU_AlKzw/SbEzSGyVDwI/AAAAAAAAAEg/sJnc7GAxGbA/S1600-R/Manchester_United_logo.Xxx העונה שהייתה: קיץ 2011 היה קיץ של שינוי במנצ'סטר יונייטד. אחרי עונה מוצלחת של אליפות וגמר צ'מפיונס, הקבוצה נפרדה מכמה מותיקיה-אדווין ואן דר סאר, ג'ון או'שיי, ווס בראון ופול סקולס (איך אמר יהודה ברקן? אנחנו עוד נחזור אליו). במקומם הגיעו שלוש רכישות יקרות-השוער הספרדי הצעיר דוד דה חאה, הבלם הצעיר פיל ג'ונס, והקשר הטיפה פחות צעיר אשלי יאנג. מסע רכש מרשים לכל הדעות, אבל דווקא העמדה שהכי שוועה לחיזוק, מרכז הקישור, נותרה מיותמת. בנוסף, דני וולבק וטום קלברלי חזרו מהשאלות. העונה נפתחה ובתחילה זה נראה כמו חלום. זכייה מרשימה במגן הקהילה אחרי 3-2 על מנצ'סטר סיטי, פתיחה מוחצת לפרמיירליג עם חמישה נצחונות רצופים וכדורגל מצוין, שבכללם כמובן ההצגה הגדולה, 8-2 על ארסנל באולד טראפורד, נגד מי שפעם הייתה היריבה הקשה ביותר של יונייטד. המהפכה הצעירה של פרגוסון קצרה תשבוחות מקיר לקיר, הציפיות היו בשמיים, ואפילו הוזכרו כמה השוואות לקבוצה הספרדית ההיא שמתחילה בב'. http://images.smh.com.au/2011/08/29/2587991/729_manutd1-420x0.Xxx רגע השיא של העונה שעברה הגיע מאוד מוקדם לאט לאט העניינים התחילו להירגע. יונייטד שמטה נקודות ליגה ראשונות בסטוק, קמפיין הצ'מפיונס ליג נפתח בקרטוע למרות בית מאוד נוח, והיכולת נחלשה באופן דרסטי. ועדיין, אף אחד לא ציפה למכה הגדולה שהגיעה ב-23 באוקטובר. דרבי הליגה הראשון של העונה, אליו יונייטד וסיטי לכאורה הגיעו שקולות, אבל לאחריו לאף אחד לא היה ספק בהבדל האיכות העצום בין השתיים. כולם יודעים מה קרה שם, למען כולנו אני אמנע מאזכור התוצאה והבאת תמונות מאותו יום. אחרי המכה הגיעה התאוששות מסוימת. הקבוצה רשמה רצף של נצחונות מינימליים בליגה, תוך הצגת כדורגל איום אמנם, חגיגות 25 שנות פרגוסון בקבוצה נערכו והשכיחו מעט את הצרות, וגם בליגת האלופות הקבוצה התייצבה והגיעה למחזור האחרון כשהיא צריכה בסך הכל תיקו עם באזל כדי לעלות לשמינית הגמר. אבל כאן מגיע מוטיב שעוד יחזור בהמשך העונה-יכולת נוראית במאני טיים. יונייטד הפסידה 2-1 ועברה לשחק בליגה האירופית לראשונה מאז 1995. http://i.telegraph.co.uk/multimedia/archive/02078/basel-yeah_ep_2078180c.Xxx הקבוצה הגיבה היטב להדחה מהצ'מפיונס-שלושה נצחונות רצופים בהפרש 14-1 נתנו תקווה שאולי הקבוצה חוזרת לימי פתיחת העונה. זה התנפץ מהר עם חג מולד שחור-שני הפסדים מביכים במיוחד, 3-2 בבית לבלקבורן האיומה של סטיב קין (ב"כיכובו" של דה חאה שהיה זוועתי בחצי הראשון של העונה) ו3-0 בניוקאסל. כשהיריבה הבאה הייתה סיטי, בגביע, בחוץ, היה ברור שמשהו צריך להשתנות. התשובה הייתה מפתיעה למדי. פול סקולס חזר לשחק, עם מספר 22 על הגב, ואפילו שיחק היטב, כבש מספר שערים מכריעים, והוביל את הקבוצה לתקופה טובה של נצחונות מול הקבוצות הגדולות. יונייטד גם ניצחה 3-2 באותו דרבי גביע, אבל הפסידה בסיבוב הבא באנפילד ונפרדה מעוד תואר. http://cdn.caughtoffside.com/wp-content/uploads/2012/01/PA-12480653.Xxx הקאמבק המפתיע של השנה הקמפיין בליגה האירופית היה קצר וממש לא קולע. אחרי ניצחון על אייאקס, יונייטד פגשה את אתלטיק בילבאו שפשוט השפילה אותה עם ניצחון כפול שחשף את כל חולשותיה של הקבוצה בזירה האירופית. בליגה, המצב המשיך להשתפר. אחרי תקופה ארוכה של רדיפה אחרי מנצ'סטר סיטי, הגיע חודש מרץ ואיתו מהפך-יונייטד המשיכה לנצח, סיטי החלה לאבד נקודות, וב-8 באפריל יונייטד מצאה את עצמה ביתרון 8 נקודות בפסגה והאליפות נראתה כמו עניין מובטח. אבל העונה, שום דבר לא היה מובטח. תחילה הפסד מביך בוויגאן, אחר כך תיקו 4-4 טיפשי מול אברטון, ואז Non-Performence בדרבי גרמו לכך שסיטי מחקה את הפער וחזרה לפסגה עוד לפני סוף אפריל. יונייטד הייתה זקוקה לנס במחזורי הסיום. היא עשתה את שלה, והנס כידוע כמעט הגיע מצדה של ק.פ.ר, אבלרק כמעט, סיטי עשתה את אותו מהפך מדהים, לקחה אליפות מוצדקת ושלחה את יונייטד לעשות חושבים אחרי עונה עגומה. הקיץ הזה אמנם עקב היורו חלון ההעברות היה רדום בחודש יוני, אבל יונייטד הספיקה לבצע כמה עסקאות. הגיעו: שינג'י קגאווה-הרכש המרכזי של הקיץ, שחקן שפרגוסון עקב אחריו תקופה ארוכה והיפני הראשון בתולדות המועדון. הגיע מבורוסיה דורטמונד, בה כיכב בשנתיים האחרונות וזכה בשתי אליפויות וגביע. קגאווה אמור לחזק את מרכז הקישור הצולע של הקבוצה, אבל הוא שחקן ורסטילי שיכול לשחק גם בעמדות אחרות. http://static.sport360.com/sites/default/files/imagecache/main_image/Kagawa1-crop_1.Xxx ניק פאוול-שחקן בן 18 שהגיע מקרו אלכסנדרה, נחשב לכישרון הבא של הכדורגל האנגלי, אבל כולנו יודעים שהתואר הזה לא תמיד מבטיח הרבה. נאלץ להמתין, כך או כך בעונה הקרובה אנחנו לא אמורים לחזות בו יותר מדי. עזבו: פארק ג'י סונג-הלוחם הקוריאני, האיש בעל שלוש הראות, עוזב את הקבוצה אחרי שבע שנים של שירות נאמן ויכולת מוצלחת בעיקר במשחקים הגדולים, ועובר לק.פ.ר. ישאיר את קגאווה כמלוכסן היחיד במועדון. מייקל אואן-שלוש שנים אחרי אחת ההחתמות המפתיעות ביותר של פרגוסון, ואפשר להכתיר אותה ככישלון. אמנם יהיה מי שיגיד ששער הניצחון של אואן בדרבי ההוא שווה את הכל, אבל בסופו של דבר אואן הצדיק את החששות-הוא היה פצוע המון, כמעט ולא שיחק, ולמרות מאזן כיבושים לא רע, הוא נדחק להיות החלוץ השישי ברוטציה עד ששוחרר. תומאס קוזצ'אק-למעשה עזב כבר בפברואר כשהושאל לווטפורד עד תום חוזהו, בקיץ הוא שוחרר סופית וחתם בברייטון. שוער שהיה גיבוי סביר לואן דר סאר, נדחק בעונה החולפת מחוץ לסגל ע"י אנדרס לינדגארד. פאביו דה סילבה-פרידה קורעת לב ראינו הקיץ בין האחים דה סילבה, רפאל נשאר ביונייטד ואף האריך את חוזהו, ופאביו שהצטיין בעונת 2010/11 אבל חזר העונה לאחור הושאל לק.פ.ר שם ישחק עם פארק. נקווה שההשאלה תביא לשיפור ביכולתו. פול פוגבה-אם היו מתכנסים טובי הסאטיריקנים בעולם ומנסים לכתוב דמות פארודית על הכדורגלן הצעיר העכשווי, זה שבטוח שהוא נזר הבריאה עוד בטרם עשה כלום בקריירה, זה שמתנהג כמו כוכב גדול כשהקריירה שלו מורכבת ממחצית אחת בגביע הליגה ו-20 דקות לא רעות בפרמיירליג, זה שלא יכול לחכות להתפתחות בריאה כשחקן ומחפש את מי שייתן לו לשחק כאן ועכשיו, כנראה שמה שהיה יוצא להם היה מזכיר את התנהגותו של פוגבה בשלהי העונה שעברה. שלום שלום ואל תבוא לנו בחלום. הפעילות בשוק ההעברות עוד רחוקה מסיום, דימיטאר ברבאטוב הוא המועמד הבכיר לעזיבה. לגבי מי שיגיע, הצורך הוא כרגע במגן שמאלי (כרגע יש לנו רק אחד בסגל), לייטון ביינס הוזכר כמועמד, וקשר נוסף, כאן השמועות מדברות על מוטיניו הפורטוגזי. המנג'ר מנג'ר הקבוצה בעונה הקרובה יהיה אלכסנדר צ'פמן פרגוסון, יליד גלזגו, הגיע מאברדין, נחכה ונראה מה הוא שווה. נעזוב את הציניות בצד, העונה עשויה להיות שנת מבחן לפרגוסון. למרות שהוא כבר מזמן הגיע לשלב בקריירה שבו הוא יכול לעשות כל דבר ועדיין להישאר אגדה, עדיין יש בו את הרעב לענות למבקרים ולהחזיר את הקבוצה למסלול התארים. שלוש העונות האחרונות לא היו מהמוצלחות בקריירה של פרגי, "רק" אליפות אחת, ביצועים בינוניים בתחום הרכש והרבה ביקורת על הנחיתות הטקטית של יונייטד בהופעותיה באירופה שבאה לידי ביטוי בהשפלה הכפולה מול בילבאו. מצד שני, למרות כל זה הוא עדיין הצליח להוציא מסגלים בינוניים בסטנדרט שאליו יונייטד שואפת הרבה יותר ממה שהם שווים לכאורה, כך שגם הביקורת הזאת היא בעירבון מוגבל. עונה חלשה נוספת אולי לא תערער את מעמדו בקרב האוהדים או ההנהלה, אבל בתקשורת ישמחו לחגוג את נפילתו ולקבוע שעבר זמנו. כמו באלפי הפעמים שזה קרה ב-25 השנים האחרונות, סביר להניח שגם הפעם הם ייאלצו לקחת את המילים בחזרה. התלבושת http://img32.imageshack.us/img32/2729/69102125.Xxx "מפת השולחן", "חולצת הפיקניק", התלבושת החדשה של יונייטד הפכה לאחת המושמצות בתולדות המועדון עוד בטרם נלבשה במשחק אחד. אפשר להבין למה. למרות שכבר ראינו בעבר משבצות על החולצות של יונייטד (התלבושת של 1996/97 היא מהפופולריות בעשורים האחרונים), העיצוב הפעם לא נראה טוב ואפילו שם את הקבוצה ללעג. נקווה שהכדורגל לא יראה בהתאם. משחקי הכנה יונייטד תצא למסע בארבעה חלקים (בחסות הספונסרית DHL)-דרום אפריקה, סין, סקנדינביה וגרמניה. המפגש המרכזי הוא כמובן מול ברצלונה בגטבורג, אבל ספק כמה מכוכבי שתי הקבוצות ישתתפו בו. הלוח המלא: 18 ביולי-אמאזולו (דרום אפריקה). 21 ביולי-אייאקס קייפטאון (דרום אפריקה). 25 ביולי-שנחאי שינווה (סין). 5 באוגוסט-ואלרנגה (נורבגיה). 8 באוגוסט-ברצלונה (שוודיה). 11 באוגוסט-האנובר (גרמניה). לראשונה מזה שש שנים, יונייטד לא משתתפת במגן הקהילה והעונה הרשמית תיפתח במשחק הליגה הראשון, ב-20 באוגוסט מול אברטון בגודיסון פארק. מילות סיכום מדובר בריטואל קבוע בימי מלכות אלכס פרגוסון-אחת לכמה שנים מגיעה עונה פחות טובה, קבוצה אחרת זוכה באליפות בצורה מרשימה, ובתקשורת האנגלית, בינה ובין פרגי תמיד שררו יחסי שנאה-שנאה, כבר מכריזים על סופו של עידן יונייטד, ושהעשור הקרוב שייך לבלקבורן/ארסנל/צ'לסי/מנצ'סטר סיטי. עד עכשיו, זה תמיד נגמר כשהעניינים חזרו למסלולם. אין ספק שככל שהשנים עוברות גם האתגר גדל, ולסיטי ללא ספק יש בסיס לשלוט בכדורגל האנגלי בשנים הקרובות, אבל יונייטד הרוויחה בעשרים השנה האחרונות את הזכות לא להיקבר מוקדם מדי. שאלת המפתח של העונה הקרובה תהיה האם זוהי עוד פעם שבה יונייטד יורדת מעט לצורך עלייה, או שהפעם באמת מדובר בסוף העידן של האימפריה האדומה. אחרי הכל, כשליברפול חגגה אליפות 12 ב-18 שנה ב-1990, לא הרבה הימרו שב-2012 היא עדיין תחכה לאליפות שאחריה. השאלה השנייה תהיה, כמובן, "מתי לעזאזל יבוא קשר אחורי". שיר לסיום, גם לכבודו של פיטר שמייכל שחוזר למועדון כשגריר:
סקירה מעולה, בעיקר עצוב לקרוא על הרגעים ההם שרציתי לתלוש לעצמי את השיער מהראש אבל בסופו של דבר העונה הזו מאחורנו, לטובה ולרעה. הרכש אנו צריכים זה ברור ולכן אעלה נקודה נוספת והיא התפקוד של קגאווה. היפני שחקן כל כך מגוון, מאוד יצירתי, וורלד קלאס אמיתי. השאלה היא האם הוא על המשבצת של רוני בעונה החולפת כמתחת לחלוץ או שהוא יתפוקד באחד מהאגפים? יכול להיות, ואני שוב מעלה את הנקודה למרות שהיא נפסלה די הרבה, שפרגוסון יעלה עם ציוות של קאריק-קגאווה במרכז מידי פעם? הרי הוא פתח עם ציוות של אנדרסון-קלברלי בתחילת העונה ולדעתי הציוות של שניהם יותר התקפי ופחות אחראי מאשר קאריק וקגאווה. כך גם לא נפסיד את צ'יצ'ריטו/וולבק ורוני ישחק בעמדה שאליה הוא כבר רגיל במהלך כל העונה, למרות שבעניינו אין מה לדאוג כי ראינו אותו גם מתפקד מעולה ב-09/10 כחלוץ חוד בודד. הוא כמובן ישמש כרוטציות באגפים במקרה הצורך - יאנג, נאני וולנסיה מעולים אבל כשאין את פארק צריך תמיד גיבוי כלשהו. בסופו של דבר האפשרויות כה רבות ואני מקווה שלא נקבל ג'ון אושה מוכשר - סותם חורים בהתקפה. אז בגדול בעניין קגאווה - אי אפשר לדעת אם הוא יתרום הכי הרבה בעמדתו הטבעית כמו אצל אלופת גרמניה או בתפקיד אחר, אבל מה שכן קריטי הוא לדבוק בתפקיד ולייעד אותו למקום מסויים ולא לעשות איתו יותר מידי משחקים, דבר שיפגע בתפוקה שלו. בנוסף יהיה מעניין לראות את הרוטציות בהגנה: הכל תלוי בוידיץ' שאם הוא חוזר רק ל-70 אחוז מהיכולת שלו הוא באנקר והשאלה היא האם נראה את ריו, אוונס, סמולינג או ג'ונס לצידו של הקפטן. ושוב, גם רפאל מעורב כי אם הוא יפשל נראה את ג'ונס או סמולינג מוסתים ימינה. ולסיום נושא אחרון שפתח את העונה הקודמת ונרגע לקראת מרץ והוא עניין השוער - דה חאה נתן יכולת מעולה בסוף העונה אבל הוא עדיין צעיר ולכו תדעו אם היציבות תשאר. לינדגארד, המעולה יש לומר, חזר מהפציעה (שהצילה לדעתי את הקריירה של דה חאה) ויהיה מעניין לראות אם פרגי כן יעשה את המשחקים בשער - והוא תמיד אהב לעשות את זה בשלבים המוקדמים של ליגת האלופות רק הפעם נבוא אחרי שקיבלנו בראש על השטויות בשלב הבתים ולכן אני רואה מצב שהדני לא מקבל כמעט דקות בעונה הקרובה. אישית אני לא פוסל אותו והוא היה האופציה המועדפת שלי עד הפציעה שלו שמאז דה חאה לקח את היכולת שלו צעד אחד קדימה.
בינתיים למי שלא יודע יש לנו משחק ברגעים אלה בדרום אפריקה (וובוזלות, כמה לא התגעגעתי). הובלנו 1-0 משער של קיקו מאקדה לפני שהשידור נתקע לי.
אני לא חושב שפרגי יפסיק לחלוטין את משחקי השוערים, לפחות בשלב הבתים בליגת האלופות, אבל אני כן מקווה ומאמין שלא נראה את המהלך האידיוטי בשנה שעברה, כשאחרי שדה חאה ממש נראה כמי שמתאקלם ומסתגל - גם לכדורי הגובה - הוא סתם סופסל לשני משחקי ליגה רצופים.
חשבתי שפרצו לאייסוקר כשקראתי "לחזור לכס המלכות המזוין", אבל אז אמרתי לעצמי, אולי זה קשור ל knock Liverpool off their fucking perch? בהקשר לדיון הקטנטן שהתפתח פה על עמדת השוער. לינדגארד חוזר מפציעה? מצוין לו ולנו. דה חאה, על סמך החצי השני של העונה, חייב חייב חייב להיות השוער הראשון שלנו ללא כל קשר למי שיושב על הספסל. הוא חייב לדעת שהוא השוער הראשון בשביל פרגי, בשביל הביטחון שלו (כמו שאין בכלל שאלה מי השוער הראשון של סיטי או צ'לסי). אם הוא שוב יחזור לימי הבלהות שפקדו אותו בתחילת העונה, יש מה לדבר על לינדגארד. עד אז, שיחמם את הספסל. אגב, כאן: תמצאו תקציר של משחק הידידות שלנו נגד אמאזולו ניצחנו 0-1 משער של קיקו מקאדה אחרי בישול של ברבאטוב. השוער שלהם הציל וולה ממש יפה של ברבאטוב, והיה גם משקוף של דווידה פטרוצ'י. בצד השני, לינדגארד רשם שתי הצלות יפות. קגאווה נכנס בדקה ה 88. ואין הפתעות בגזרת המדים; מכוער ברמות בלתי נתפשות.
טוב, אז כנראה שהייתה הצעה על לוקאס מורה. לא ברור בדיוק למה פרגי צריך אותו, אולי הוא רואה בו סוג של קשר התקפי כי קיצוניים בבירור לא חסר לנו! בשמועות הפעם יש דיבורים על ואן פרסי - כולנו יודעים שזה טוב מדי בשביל להיות אמיתי. עכשיו, אחרי שזלאטן עזב את מילאן יש סיכוי לא רע בכלל שנצליח לדחוף להם את הבולגרי.
העובדה שיונייטד גם בעונה פושרת מאוד שלה אחרי שסבלה מלא מעט מכות שבאו בדרך(התבוסה בדרבי, ההדחה המוקדמת מאירופה, כמובן הפציעות של הבלמים) הייתה רחוקה שבריר שנייה מאליפות מאוד מעודדת. השורה התחתונה היא שביונייטד תמיד השלם גדול מסך חלקיו והיא גם לקחה אליפיות כשהיא לא הייתה הקבוצה הכי 'זוהרת', ומנגד כשהעמידה את הקבוצה הכי חזק בממלכה היא תמיד זכתה באליפות, בעיקר מדבר על עונות 1999-00 ו-2007-08. אני חושב שרכישת קגוואה מצויינת אך יונייטד צריכה עוד קצת שידרוג באמצע ובהגנה. אם ואן-פרסי יגיע זה בכלל יהיה מטורף, ממש תקיעת סכין בכל מה שקשור לארסנל, ויהיה מעניין לראות את שיתוף הפעולה בינו ובין רוני שהוא שוב שחקן המפתח. וולבק עשה התקדמות אדירה אשתקד. נאני ויאנג שפוספסו קצת בעונה שעברה, כל אחד בזמנים אחרים - יכולים ליצור משחק אגפים קטלני.
אני מרגיש ע"פ כל הידיעות כאילו יונייטד ממש קרובה גם ללוקאס וגם לואן פרסי, וזה הופך את זה פשוט ללא מציאותי. איזו סיבה יש לפרגוסון להוציא כלכך הרבה כסף על שניים שהם לא הדבר הראשון שצריך להחתים, ולמרות הכל זה כל כך מפתה, כאילו בכל זאת מלך השערים של הפרמיירליג בשנה האחרונה עבור 20 מיליון פאונד? זו הזדמנות פז, ולחשוב שאם הוא לא בא אלינו אז הוא יש צ'אנס גדול שהוא יילך לסיטי, זה יכול להיות WIN-WIN אבל אז מצד שני איפה קאגוואה ישחק במערך 442, במרכז השדה? ואם לוקאס יגיע מה יהיה איתו? נאני יעזוב? כאילו ברור לי שלוקאס יכול לשחק בכמה עמדות ולא רק באגף ימין, אבל אני לא רוצה שהחתמה שלו תגרום לעזיבה של נאני, אני מעדיף שנאני יישאר על פניו. כל החלון העברות הזה מבלבל, אחרי כל ההצעות והדחיות אני כבר באמת מאמין שיונייטד מתעניינת בלוקאס. ולגבי ואן פרסי? זה נשמע דיי הגיוני שפרגוסון ירצה לצוד את הרכש הזה.
ד"א זו התלבושת חוץ שלנו, הכחולה היא השלישית אני מניח. http://a3.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-...543819465_n.Xxx http://a4.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-...659023355_n.Xxx
אנחנו לא מחתימים את ואן פרסי. אין שום דבר בההעברה הזו שאומר "יונייטד", לא של השנים האחרונות. ובכלל, אנחנו מתקשים להיפטר מברבאטוב, איפה יש לנו מקום לעוד חלוץ עם חוזה עתק? זה לא יקרה. אולי למישהו יש עניין להזכיר את שמנו כדי להוציא יותר כסף מסיטי. רכש קלאסי שלהם, לא שלנו.
אני דווקא חושב שכן יש משהו בזה. ההחתמות של פרגוסון נוטות לפעמים להיות דווקא על בסיס כישרון וזמינות ולאו דווקא מה שנחוץ לקבוצה באותו רגע. בדיוק כמו פיל ג'ונס בעונה האחרונה, סוג של החתמה כי השחקן הוא עם פוטנציאל גדול ותכלס אם לא היינו לוקחים אותו הוא היה בליברפול סביר להניח. אמנם ואן פרסי לא צעיר, וגם מדובר בשחקן שעשוי להיפצע, אבל בהתחשב במחיר שלו (נניח שההעסקה תיסגר על 20-25 מיליון פאונד) זה שווי כל כך נמוך(הכל יחסי, כן?) לשחקן ברמה כל כך גבוהה, שיכול ליצור התקפה באמת אימתנית בנוסף לרוני, קאגוואה, נאני וולנסיה. ואין מה לדבר על העומק שיהיה בהתקפה. כמובן זה הכל על רק דמיוני ומושלם בראש שלי, אבל יש בזה טיפה רציונליות, אני דיי בטוח שפרגוסון לא היה רוצה לראות את מלך השערים של הפרמיירליג עובר לסיטי.
אתה כמובן רשאי לא להאמין, אבל לפי Sky ו-BBC גם אתם הצעתם עבורו 15m£. זה כבר לא הזבל הרגיל של הדיילי מייל והמירור וכל מיני ציטוטים של מקורבים-עאלק לפרגוסון, אתם בבירור מעוניינים בו.
שזה מאוד לא מובן לי. גם אם נשים לרגע בצד את ברבאטוב יש לנו את וולבק וציצ'ירטו חלוצים וגם את רוני שישמש כחלוץ חוד במקרה שקגאווה משחק מתחתיו. אם נשים את קגאווה באגפים עדיין יש לנו 3 חלצים מעולים לא כולל ואן פרסי. הצעה מאוד מוזרה. שחקן בן 30 שנפצע די הרבה. אומנם 15 מ' זה לא הרבה בכלל יחסית לרמתו ובכל זאת, הכסף הזה יכול להיות מושקע בשחקן חיזוק למרכז או למקומות נוספים כמו עמדת המגן השמאלי.
