http://cache.images.globalsportsmedia.com/soccer/teams/150x150/1318.Xxx איטליה-ברזיל http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/thumb/7/78/CBF_logo.Xxx/135px-CBF_logo.Xxx.Xxx 2-3 שלב הבתים השני, מונדיאל 1982 http://www.whoateallthepies.tv/wp-content/uploads/2011/07/Rossi.Xxx בסיבוב הראשון הלה נצאיונאלה התקשו לחבר הצלחות. למעשה, היא לא חיברה הצלחות כלל. תיקו מאופס מול פולין, לאחר מכן צמד תוצאות תיקו מול פרו וקמרון ורק שערי זכות הובילו את האצורי לשלב הבא שם הוגרלה למה שדובר עליו רבות בתקשורת כבית המוות. איטליה קיבלה את שתי הדרום אמריקאיות הלוהטות של התקופה, ארגנטינה של מראדונה וברזיל של זיקו ושאר החברים. את ארגנטינה של מראדונה האגדי ניצחנו (האיטלקים) 2-1 על אף הגמד הצנום. ארגנטינה גם הפסידה לברזיל ולכן ערב החמישה ביולי היה זה המשחק בין ברזיל ואיטליה שהכריע- מי תעלה לשלב חצי הגמר? היינו חייבים לנצח את מלכי הסמבה על מנת לעלות לשלב הבא, תיקו (על אף השיוויון בנקודות) היה גורם לנבחרת של זיקו לעלות משום שהם כבשו שער אחד יותר מול ארגנטינה. המשימה הייתה נחשבת לבלתי אפשרית נכון לאותו יום. ברזיל של 82 הייתה הנבחרת הכי מדוברת בעולם, הכי מלהיבה בעולם, הכי חזקה בעולם. כולם דיברו רק על ברזיל, וכמה שברזיל הולכת לזכות בגביע העולם בהליכה. התקשורת והטלוויזיה הייתה מלאה בתשבוחות לאדר, סוקראטס, ג'וניור, פלקאו, סרזו וכמובן זיקו. אף אחד לא הותיר סיכוי לאיטלקים שהיו בינוניים להחריד בשלב הראשון. יום המשחק היה שטוף שמש ואידיאלי לשחקנים להתבלט בו. השחקנים עלו מהמנהרה לקול תשואות הקהל למה שיהפוך ללא צל של ספק למשחק הגדול של הטורניר. המשחק החל וכבר לאחר חמש דקות היה זה פאולו רוסי, שחקן שלאחרונה רק חזר מהשעיה מכדורגל בעקבות פרשת הטיית משחקים, העלה את האיטלקים ליתרון לאחר מסירה איכותית של אנטוניו קאבריני היישר לפדחתו. למרות היתרון המוקדם, השילוב של הכדורגל הברזילאי ו-85 דקות נוספות של כדורגל לא השאירו מקום לאדישות במחנה האיטלקי. במשחק בסיבוב הראשון הייתה זו סקוטלנד המסכנה שעוררה את זעמם של הברזילאים כשהבקיעה ראשונה אך סיימה בהפסד צנוע של 4-1. http://forzaitalianfootball.com/wp-content/uploads/2011/06/Italy-Brazil-1982-FK.Xxx אבל כנראה שהמסקנות מהמשחק של הסקוטים לא יושמו כהלכה, וכמה דקות לאחר מכן ברזיל השוותה אחרי מהלך יפייפה של דאבל פס בין זיקו לסוקרטס שהסתיים בגול של הפילוסוף היווני (=כדורגלן ברזילאי). זיקו חתך את ההגנה של איטליה כחמאה עם מסירה שהגיעה לסוקרטס שרץ באמוק לפינה השמאלית של זוף, הגיע לכדור ושחרר בעיטה מדויקת לרווח בין זוף לקורה. 1-1 אחרי 12 דקות משחק, וזה רק התחיל. אבל ההגנה של ברזיל הייתה לא שוס במובן העדין של המילה. זו הייתה בעצם נקודת התורפה היחידה של אחת הנבחרות שנחשבו לגדולות בהיסטוריה. 13 דקות אחרי שער השיוויון של סוקרטס, הייתה זו ההגנה הברזילאית לעשות את הפשלה הגדולה ביותר במשחק. סרזו שלח כדור לרוחב ההגנה שמצא את דרכו למי אם לא פאולו רוסי, שלקח את הכדור, רץ לרחבה ובעט בעיטה חדה ומדויקת לשער של ולדיר השוער, שקבע 2-1 לאיטלקים! הברזילאים לא הגיעו ליותר מדי הזדמנויות עד סוף המחצית ובעצם דווקא היא זו שהייתה עם הגב לקיר. אך במחצית פרשני הטלוויזיה עדיין הימרו בבטחה שברזיל תעשה את המהפך ותעפיל לגמר על חשבון איטליה שדווקא לה נתנו מעט מאוד סיכויים לעשות את הלא יאומן. היה נדמה שכולם כל כך רצו לתת לשחקנים עם החולצות הצהובות את הגביע ואיטליה הייתה בעצם שום דבר מלבד ניצבת בהצגה שהיא לא שייכת לה, או לפחות רחוקה שנות אור מהשחקנית המרכזית. המילה היחידה שיכולה לתאר את המחצית השניה מפי אוהד איטלקי היא טראומתית. איטליה ספגה גל אחר גל של התקפות ברזילאיות. דווקא במצב של 2-1 היה זה רוסי שהחמיץ הזדמנות נפלאה לסיים את המשחק במתפרצת כשהחטיא לבד מול השוער ולדיר. הברזילאים היו טובים, חדים, ו-20 דקות לסיום הצליחו להכריע את ההגנה האיטלקית.ג'וניור פרץ פנימה מהאגף השמאלי ומסר מסירה חדה לפלקאו שנשאר לבד על סף הרחבה מצד ימין, לקח את הכדור עם הרגל השמאלית פנימה וקבע שיוויון 2-2. המנטליות האיטלקית הייתה בקרשים. אחרי משחק הגנה הירואי שער השיוויון בא כמסמר שננעץ בארון המתים, כשבמצב של 2-2 ברזיל היא זו שעולה לחצי הגמר. היה נדמה שרק נס בלתי אפשרי יגרום לגלגל להתהפך חזרה (במשחק שאותו מעניין לציין שפט אברהם קליין הישראלי). http://www.fifa.com/mm/photo/archivedtournament/summaries/1982_ita_bra_01_2795_full-lnd.Xxx היו לנו 15 דקות לשחק. הקרן הראשונה במשחק לאיטליה דווקא הגיעה בדקות האלה. זוכרים שההגנה של ברזיל היא לא הגנה שיש להתגאות בה? נגיחה של ברגומי ברחבה הגיעה לרגליו של מרקו טארדלי שבעט לא מדויק למסגרת של ולדיר פרס. הבעיטה הייתה חלשה אבל הגיעה לרגליו של פאולו רוסי האגדי שדחק את הכדור מקרוב לפינה הרחוקה וקבע 3-2 במשחק שלא יישכח לדורות. בדקות האלה, למרבה הפלא, איטליה תקפה בכל הכוח. כשברזיל חיפשה את השיוויון והפקירה את ההגנה, מתפרצת איטלקית קלאסית מהסרטים הסתיימה בשער חוקי של אנטוניוני שנפסל לטענת נבדל שבחיים לא היה. דקות ספורות לאחר מכן בעיטה חופשית של אדר הגיעה לרחבה ומשם לראש של לאנדרו. זוף עם אינסטינקט הירואי התעופף ועצר את הכדור, שנחת על הרצפה והתגלגל לאיטו לכיוון הקו. מילימטרים ספורים מהקו (ובודאות לא במלוא היקפו) הצליח זוף להשתמש בשאריות האנרגיה שנשארו לו לאחר משחק מתיש והצליח לעצור את הכדור לפני שחצה את קו השער. שניות לאחר מכן נשמעה שריקת הסיום. איטליה עשתה סנסציה וניצחה גם את ברזיל וגם את ארגנטינה והתקדמה לעבר חצי הגמר. החלום העולמי לזכיה רומנטית של ברזיל האימתנית בגביע העולם 82 בספרד התמוגג לו עם הניצחון ההירואי של האצורי בראשות פאולו רוסי שהיה סמל של גביע העולם שעתיד לבוא.
http://cache.images.globalsportsmedia.com/soccer/teams/150x150/1318.Xxx איטליה-מערב גרמניה http://www.soccershopusa.com/images_categories/GermanyNationalSoccerTeam1.Xxx 1-3 גמר מונדיאל 1982 http://cms.442.haymarketnetwork.com/contentimages/blog/Italy82.Xxx איטליה הגיעה לגמר אליפות העולם ואירופה עוד הייתה במצב של שוק. אלילי הילדים של ימים אלה היו פאולו רוסי, ברונו קונטי ומארקו טרדלי שהיו חתומים על ההישג. איטליה פגשה בגמר את מערב גרמניה העוצמתית שבאמתחתה כיכבו שמות גדולים כמו קארל היינץ רומניגה, אולריך שטייליק, פול ברייטנר ועוד ווינגר טריקי במיוחד העונה לשם פייר ליטבארסקי שהיה בין מצטייני הטורניר. אולם, למרות שאיטליה לא הייתה פייבוריטית ואולי דווקא בגלל זאת, מרבית האנשים העדיפו ניצחון של האיטלקים. לא בגלל שהעיפה את ברזיל הגדולה של זיקו, את ארגנטינה של מראדונה או את פולין של בוניאק אלא בגלל שבמשחק שהפגיש את מערב גרמניה עם צרפת, השוער הגרמני הראלד שומאכר גרם לאשפוזו של השחקן הצרפתי פאטריק באטיסטון עם כתף היישר לרכה, בצורה שגרמה לרבים לחשוש לחייו של באטיסטון. וכמו בכל טורניר גדול, התקשורת האנגלית לא הייתה אוהדת גדולה של מערב גרמניה וכך יצא שרוב האוהדים הניטרלים דווקא פנו לצד של האצורי, נבחרת איטליה. http://go.sky.com/SVOD/SKYSPORTS/IMAGES/ESPN%20Classic/April%202010/L_Italy_V_Germany1982.Xxx כשהנבחרות עלו אל המגרש וההמנונים נוגנו ברקע התברר שרומניגה, שהיה פצוע וכשירותו עמדה בספק, יפתח עבור הגרמנים בהרכב הראשון. ובאופן אירוני, כשהמשחק החל דווקא איטליה זו שסבלה מכשירות לקויה; החלוץ פרנצ'סקו גרציאני החזיק את הכתף ולא היה מסוגל להמשיך. בדמעות ירד גרציאני מהמגרש ובמקומו עלה לדשא אלסנדרו אלטובלי. העניינים לא עבדו בצורה מיטבית עם אלטובלי אך איטליה קיבלה פנדל (רך יש לומר) אחרי שדרכו של ברונו קונטי אל הכדור נחסמה ברחבה. עידוד הקהל נשמע מכל עבר. המגן השמאלי, אנטוניו קאבריני, ניגש לנקודה הלבנה בדיוק כשחזיז נזרק מהקהל ונפל בערך מטר ממנה. זה לא היה אמור להסיח את דעתו של קאבריני, מקצוען בתחומו, אבל איכשהו הכדור נבעט באופן נוראי הרחק מהצד הלא נכון של הקורה השמאלית של שומאכר שמצדו צהל כהוגן. המחצית הראשונה הסתיימה בשיוויון 0-0 כשהנבחרת קצת בהלם בשל החמצת הפנדל. 11 דקות לתוך המחצית השניה וגבריאלה אוריאלי נדחף בחצי המגרש של הגרמנים על ידי רומניגה. טארדלי שהיה באזור ניצל את חוסר הארגון בהגנה הגרמנית, מסר את הכדור בזמן שכולם היו עסוקים בדיבורים עם השופט לקלאודיו ג'נטילה שפתח את המעברים ורץ על הקו הימני. ג'נטילה, שלו היה מרחב רב לתמרון, שיחרר קרוס לא עוצמתי אך מדויק היישר למרכז הרחבה ובתוך ערבוביית השחקנים הכדור איכשהו הגיע לפאולו רוסי שנגח מדויק פנימה! זה היה הגול השישי של רוסי בטורניר וזה שנתן את ההובלה בגמר לאיטליה. http://newsimg.bbc.co.uk/media/images/45899000/Xxx/_45899125_1982_512.Xxx מערב גרמניה מיד חזרה חזק למשחק ורק הצלה אדירה של זוף בשער ומהלך אמיץ של פולביו קולובאטי מנעו מרומניגה וקלאוס פישר את השיוויון. איטליה ספגה לחץ בדקות שאחרי השער ובדקה ה-68 גאטאנו שיראה זכה בכדור ויצא להתקפה מתפרצת עוצמתית שלימים תהפוך לאחד מהרגעים הגדולים של גביע העולם. ברונו קונטי לקח את הכדור ואחרי מספר מסירות קצרות עם ברגומי ושיראה על סף הרחבה של הגרמנים הכדור נמסר למרקו טארדלי. הקשר היובנטיני עשה רושם שאיבד את הכדור אך בעזרת בעיטה שמאלית אימתנית בעט את הכדור לפינה הרחוקה של שומאכר וקבע 2-0 מדהים לאיטליה במהלך שייזכר לדורות. http://forzaitalianfootball.com/wp-content/uploads/2011/06/Italy-vs-Germany-1982-2.Xxx כשנותרו 10 דקות לתום הזמן החוקי, קונטי שהיה נראה רענן מתמיד פתח מבערים ורץ עם הכדור לכל אורך הקו הימני ומסר לאלטובלי, החילוף הכפוי של ביארצוט. כשארבעה גרמנים שומרים עליו ושומאכר אחד שדוהר לכיוונו (בטח אלטובלי כבר דמיין לעצמו שגורלו יהיה זהה לזה של באטיסטון), החלוץ האיטלקי לקח את הכדור ושלח בעיטה מדויקת לפינה הימנית של השער, 3-0 לאיטליה! החמצת הפנדל הנוראית מהמחצית הראשונה כבר נשכחה ממזמן. הדרך לגביע עולם שלישי כמעט והסתיימה. פול ברייטנר הבקיע גול ניחומים בדקות האחרונות לזכות גרמניה אך לאיש זה לא הפריע, אפילו לא לברייטנר עצמו שאפילו לא עט להתחיל התקפה אלא נשאר אדיש ועצוב לנוכח הגול. בסיום המשחק איטליה הניפה את גביע העולם השלישי שלה, והראשון מזה שנות ה-30.
http://cache.images.globalsportsmedia.com/soccer/teams/150x150/1318.Xxx איטליה-ארגנטינה http://cache.images.globalsportsmedia.com/soccer/teams/150x150/132.Xxx 1-1 (4-3) חצי גמר מונדיאל 1990 http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/Maradona-vs-Italy-1990.Xxx נבחרת ברזיל של מונדיאל 1982 בה שיחקו פלקאו, זיקו וסוקראטס, נחשבת לאחת הנבחרות הטובות ביותר אי פעם שלא זכתה בגביע העולמי. אולם, שמונה שנים מאוחר יותר באליפות העולם שנערכה באיטליה, האזורי החזקה של אצליו ויצ'יני היוותה יריבה ראויה לאותה ברזיל. כשהיא מארחת את הטורניר ונהנית מתמיכה רבה מד התושבים, לאיטליה הייתה הזדמנות ענקית להיות הנבחרת הראשונה שזוכה ארבעה פעמים באליפות העולם וללא ספק היה לאיטלקים את הסגל הטוב ביותר לעשות זאת. היסודות של הנבחרת נבנו באליפות אירופה 1988, כשהסגל הורכב ברובו משחקנים צעירים ומבטיחים אשר הגיעו עד לחצי הגמר. עד אליפות העולם הם התבגרו בשנתיים ובעלי יכולת משופרת, מוכנים לתת את הטוב ביותר שלהם בטורניר הגדול מכולם. למורת רוחם ואכזבתם של האוהדים הרבים, איטליה הייתה קרובה להבטיח את מקומה בגמר אך כשלה לעבור את שלב חצי הגמר נגד ארגנטינה במשחק דרמטי שייזכר זמן רב. האזורי סיימו את שלב הבתים בצורה מושלמת עם שלושה ניצחונות וללא ספיגות שערים. גם בשלבי הנוקאאוט איטליה הציגה עליונות הגנתית כשהיא מנצחת 2-0 ו 1-0 את אורוגוואי ואירלנד בשמינית הגמר ורבע הגמר בהתאמה. מעבר להגנה האיתנה שכללה את זנגה, ברגומי, פרי, בארזי ומאלדיני, השחקן העיקרי שבזכותו איטליה הגיעה עד לחצי הגמר הוא ללא ספק סקילאצ'י, מי שסיים את הטורניר כמלך השערים. טוטו סקילאצ'י קיבל זימון בכורה למונדיאל והפתיע רבים כאשר כבש שישה שערים ונבחר לשחקן המצטיין. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/1990-schillaci.Xxx ההעפלה לחצי הגמר הפגישה את איטליה עם ארגנטינה, אלופת העולם, שמונהגת על ידי מראדונה, אלוף איטליה עם נאפולי והאישיות הנערצת ביותר בקרב תושבי העיר הדרומית, באחד המשחקים היותר אמוציונאליים ודרמטיים שנראו אי פעם. המפגש נעשה פיקנטי כשנערך באיצטדיון הסן פאולו אשר בנאפולי ובכך גברו השמועות שרבים מאוהדי נאפולי יעדיפו לתמוך בכוכב של קבוצתם ומי שנחשב עבורם לאלוהים מאשר במדינתם. באחד השלטים באיצטדיון נכתב, "מראדונה, נאפולי אוהבת אותך- אבל איטליה היא המדינה שלנו"; כרזה אשר לא מעט אוהדים ביקשו להצניע ובכך מומחש השסע בקרב האיטלקים. הרכבו של ויצ'יני גם כן הטיל מספר ספקות כאשר לצד סקילאצ'י בחוד הועדף ויאלי המנוסה והקשוח הועדף על פני באג'ו המוכשר אך חסר הניסיון. ההחלטה התבררה כנכונה כשכעבור 17 דקות בעיטה של ויאלי נהדפה על ידי השוער הארגנטינאי וסקילאצ'י דחק את הכדור והעלה את האיטלקים ליתרון. אלא שהאזורי לא הצליחו לשמור לאורך זמן על היכולת הטובה איתה פתחו את המשחק, נכנסו לשאננות והיו בטוחים שרצף הניצחונות בטורניר יימשך ויצעיד אותם לעבר גמר, שם הם צפויים לפגוש את המנצחת בין גרמניה לאנגליה. המחצית השנייה נפתחה בצורה דומה לסיום המחצית הראשונה, כשהביטחון של האלביסלסטה גדל והיא התחילה לשלוט במשחק וללחוץ את היריבה ולעומת זאת איטליה לוקחת כמה צעדים אחורה. 20 דקות חלפו והשער של ארגנטינה אשר עמד באוויר הגיע. השחקנים הדרום אמריקאיים התמסרו רבות בחצי של איטליה כשלבסוף הרמה מדויקת של הקשר חוסה בסואלדו מצאה את ראשו של קלאודיה קאניג'ה חלוצה של אטלאנטה שהשווה את תוצאת המשחק עם עזרה רבה מצד זנגה שבצעד לא אופייני התקשה לתפוס את הכדור, כנראה בגלל שרשרת הזהב הכבדה שענד. השוויון גרם לאכזבה רבה עבור האומה האיטלקית שלתלה ציפיות רבות בנבחרת המוכשרת שלה ועם השחקנים הטובים ביותר. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/Italy-vs-Argentina.Xxx כמו ששמשון איבד מכוחו כשנגזרו שערות ראשו, כך רגליהם של השחקנים האיטלקיים התקשו להגיב לשערו של קאניג'ה. המשחק עבר להארכה, שם לא הובקעו שערים וההכרעה הועברה לדו קרב בעיטות עונשין. בארזי, באג'ו ודה אגוסטיני הבקיעו את שלושת הבעיטות הראשונות וכמוהם גם היריבים הארגנטינאים. בעיטתו של דונאדוני, הרביעית בתור, נהדפה כשמנגד מראדונה מכניע את זנגה. כדי להשאיר את איטליה בתמונה, אלדו סרנה היה חייב להבקיע אך גם הבעיטה שלו נעצרה על ידי גויקוצ'אה. כמה סמלי שמראדונה הוא זה שהבקיע את הפנדל המכריע עבור ארגנטינה ועוד בסן פאולו, בביתו. במשחק על המקום השלישי חסר החשיבות ניצחה איטליה את אנגליה 2-1 משערים של באג'ו וסקילאצ'י ובכך תם לו טורניר מאכזב עבור האיטלקים. אותה נבחרת שלדעת רבים הייתה אמורה להיות המוצלחת ביותר שייצרה הרפובליקה, ביטאה בצורה הטובה ביותר את הנבחרת האיטלקית הטיפוסית- הגנה בלתי חדירה, קישור (שהורכב בעיקר מאנצ'לוטי, דונאדוני, ג'אניני ודה אגוסטיני) שמשלב אלגנטיות ואגרסיביות כאחד והתקפה ערמומית ויעילה. מיד עם הדחתה של איטליה הועלו תיאוריות רבות שניסו להסביר את חוסר ההצלחה (היחסית כמובן). הסיבה הגלויה והריאלית ביותר היא השגיאה החמורה של זנגה בשערו של קאניג'ה. אלא יש הטוענים שבעקבות העובדה שכל משחקיה של איטליה נערכו באולימפיקו ברומא, בעוד שארגנטינה שיחקה פעמיים בסן פאולו, נתן יתרון מסוים לאלביסלסטה. טענה אחרת היא ההזדמנויות המעטות להן זכה רוברטו באג'ו בהרכב, אחד השחקנים המבריקים באיטליה לדורותיה. אבל אף "תירוץ" לא יוכל אף פעם לרפא את הכאב שהגיע עם שריקת הסיום בסן פאולו הגועש. אותו כאב שמנע משחקנים עצומים כדוגמת וולטר זנגה, פרנקו בארזי (זכה ב 1982 על אף שלא שיחק כלל), פאולו מאלדיני, ריקארדו פרי, קרלו אנצ'לוטי, ג'וזפה ג'אניני, רוברטו דונאדוני, סלבאטורה סקילאצ'י ורוברטו באג'ו צעד משמעותי אל עבר זכייה באליפות העולם, הישג שלא ייכלל ברשימת התארים המפוארת של כל אחד מהם.
http://cache.images.globalsportsmedia.com/soccer/teams/150x150/1318.Xxx איטליה-גרמניה http://cache.images.globalsportsmedia.com/soccer/teams/150x150/1037.Xxx 0-2 חצי גמר מונדיאל 2006 http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/dd0c42fb.Xxx משחקה של איטליה נגד גרמניה בחצי גמר אליפות העולם ב 2006 הוא ללא ספק המשחק המותח והמרגש ביותר שחוו אוהדי האזורי בחייהם וקשה להאמין שבעתיד יחוו משחק כה אמוציונאלי. על אף שהגמר נגד צרפת היה המשמעותי ביותר אשר בסופו איטליה זכתה בטורניר, לא ניתן לומר שמשחק חצי הגמר נפל ממנו מהבחינות שצוינו וגם באיכות. שתי מעצמות הכדורגל האירופאיות המצליחות ביותר נאבקו אחת בשנייה בווסטפאלנשטאדיון (כיום סיגנל אידונה פארק), מגרשה הביתי של בורוסיה דורטמונד, "בית האופרה של הכדורגל הגרמני". הדגלים המחייבים והצעיפים הרבים הציפו את האיצטדיון, ההמנונים נוגנו, אותם השחקנים שרו בגאווה והמשחק החל. בקרב האיטלקים הורגש חוסר וודאות מסוימת בנוגע לסיכויי ההעפלה, הגרמנים הציגו לאורך הטורניר תצוגות כדורגל נפלאות ויחד עם אומה שלמה מאחוריהם היה נדמה שהמשחק נערך במיוחד עבור סיום סרט הוליוודי גדול. כדי להקשות עוד יותר על הנציונאלה, התחילו לבצבץ ניצניה הראשונים של פרשיית הקאלצ'ופולי הידועה לשמצה, אם כי אז הפרטים היו רחוקים מלהתבהר, הכדורגל האיטלקי היה במצב של אי סדר. כלי תקשורת רבים, בעיקר מחוץ לאיטליה, ספדו לנבחרת וביקרו את סגנון המשחק שלה ואת הסגל המבוגר. לאזורי תמיד היו שונאים ואנשים שרצו ברעתה ולכן כל הפרשנים האנטי-איטלקיים חיככו את ידיהם יחדיו לקראת הדחתם של האיטלקים. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/d7234d42-1.Xxxhttp://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/954e9cf9-1.Xxxhttp://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/593cd1bc-1.Xxx אולם, עם שריקת הפתיחה הדיבורים והביקורות נפסקו והמשחק הראשון של חצי גמר הטורניר החל באיצטדיון המרשים. 65 אלף צופים מרחבי העולם עודדו ללא הרף ויצרו קקופוניה מחרישת אוזניים באיצטדיון בו הגרמנים לא הפסידו לעולם. היציעים נראו אנכיים והוסיפו מימד מיוחד למאורע המרתק. איטליה נקלעה לגוב האריות והסיכויים נערמו. המשחק התחל בצורה מבטיחה, הקישור האיטלקי שהורכב מגאטוזו, פרוטה, קאמוראנזי ופירלו התעלה על הקישור הגרמני והכתיב את הקצב במרכז המגרש. האזורי באופן מעורר הערכה, שמרה על הכדור בשליטתה וגרמה ללחץ בצד הגרמני. טוטי היה חד מתמיד ורדף אחרי הכדור והשיג אותו ברוב מוחלט של המקרים כל פעם שהיה בחצי הגרמני. הוא חתך מצד שמאל ובצורה פנומנאלית שלח את הכדור דרך הגנתם של המנשאפט אל פרוטה שבריצת אמוק השתלט על הכדור, אך המהלך הרומאי אינו צלח ולהמן עצר את הכדור. קנבארו ומטראצי שהכילו את ההגנה הטובה בטורניר, נערכו לסכנות הצפויות מההתקפה הגרמנית, מקלוזה ופודולסקי, הם היו צריכים לשמור על שקט וקור רוח ולבטל את שני החלוצים. כשהגרמנים התקיפו, ההזדמנות הגיעה משניידר הקשר הימני כשבעיטתו הייתה רחוקה מספר סנטימטרים מהמסגרת. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/b7b9b1c5.Xxx עם מיומנויותיו והאינטליגנטיות של פירלו, אחד השחקנים המצטיינים בטורניר, הגיעה הזדמנות נהדרת עבור הכחולים, בעיטה חזקה של הקשר המילאנזי נהדפה על ידי להמן. גרוסו וזאמברוטה היו המגנים שיצרו לשחקני הקישור את המרחב כדי להכתיב את הקצב. גרוסו גבר על פרידריך המגושם, העביר את הכדור בין רגליו ושיחרר את הכדור ללוקה טוני, רק בשביל שמרטסאקר יציל את גרמניה מספיגה. זה היה אחד המשחקים היפים ביותר מצידה של האזורי בעשורים האחרונים, סגנון המשחק לא היה יותר איטי ונרפה, אלא איטליה השתלטה על המשחק בחלקים רבים מהמחצית הראשונה ונראתה מסוכנת בכל התקפה. במחצית איטליה זכתה למחמאות רבות אולם היה חסר לה דבר אחד כדי שההופעה שלה תהפוך למושלמת, להבקיע. הקלישאה המוכרת שאת אתה לא מבקיע אז תספוג, עוררה חששות בצד האיטלקי. האם הדומיננטיות של איטליה במחצית הראשונה השתלמה? ולמשך כמה זמן שחקניו של ליפי יוכלו לבלום את ההתקפות הגרמניות? המחצית השנייה נפתחה והחותם של ליפי על הקבוצה היה נראה לעין בכל מהלך. תווי הפנים שלו ביטאו את הרגשותיהם של מיליוני איטלקים מרחבי העולם. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/Italy-WC-2006.Xxx עד אז, ליפי הערים על יורגן קלינסמן. האיטלקי המבוגר דאג לכך שיכולותיהם של באלאק ובורובסקי יבוטלו כדי שהקישור הגרמני יתקשה לנהל את המשחק. פירלו היה בשיאו ולא היה ניתן לעצור אותו, הנהיג את הנבחרת וכל התקפה עברה דרכו ושחקני ההתקפה נהנו מהדיוק האלוהי שניחן בו ומראיית המשחק האדירה, כשליכולות הפנומנאליות הללו הנבחרת כבר התרגלה. קלוזה היה אחראי על אחת המהלכים הטובים ביותר של נבחרתו באותו לילה. שניידר מסר לו מקצה הרחבה בין גרוסו וגאטוזו, קלוזה השתלט על הכדור, היטל במטראצי אך בעט היישר לידיו של בופון. החלוץ האימתני ומלך השערים בטורניר היה קרוב להקפיץ את רוב האיצטדיון על רגליו, אך מול החלוץ המצטיין עמד השוער המצטיין שלאורך כל הטורניר הציג את ביצועיו המרהיבים ביותר. כשנותרו פחות מעשרים דקות לסיום המשחק, ליפי ביצע את השינוי הראשון בהרכב. לוקה טוני היה מאוד פעיל והיה היעד העיקרי של טוטי ופירלו לכל אורך המשחק וליפי שם לב שהוא מתחיל לדעוך ולכן החליף אותו. ג'ילארדינו נקרא לדגל. להוציא הדיפה של להמן שמנעה מפרוטה להגיע לכדור, שתי הנבחרות התקשו להגיע למצבים משמעותיים בדקות האחרונות של המשחק. בתשעים דקות אמנם לא נכבשו שערים אך הקרב המותח התעלה לרמה גבוהה וההכרעה בו הועברה להארכה. רבים דרשו ממנו לבצע שינוי התקפי כי אף אוהד לא יעמוד במתח של בעיטות העונשין. ליפי לא אכזב והשינויים הטקטיים הבאים שלו היו מאוד נחרצים. כבר בפתיחת ההארכה, יאקווינטה החליף את קמוראנזי ובמחצית דל-פיירו נכנס על חשבון פרוטה. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/ea4c4804.Xxx השינויים של ליפי התבררו כנכונים ואיטליה הגיעה להמון מצבים בתוספת הזמן. ג'ילארדינו בביצוע אישי נהדר ניצל מסירה שגויה של הגרמנים, חלף על פני מצלדר ובאלאק אבל לרוע מזלו בעט לקורה. מאוחר יותר, בעיטה עוצמתית של זאמברוטה הבלתי נלאה פגעה במשקוף. בשלב זה תחושת הפספוס בצד הכחול גברה וכדי להכביד עוד יותר על המתח, חילופי מסירות של המנשאפט מצאו את פודולסקי לבדו שסיפק לבופון את ההצלה המרהיבה ביותר בטורניר. איטליה לא אמרה נואש וניצלה את העייפות הגרמנית כשבעיטה נוספת של פירלו בדקות האחרונות נהדפה על ידי להמן לקרן. בצעד די תמוה, פירלו לא ניגש לבעיטת הקרן אלא דל פיירו. האם האיטלקים מתכננים משהו שהצופים לא יודעים? את זה נדע בקרוב. המון חולצות כחולות נכחו ברחבה כשהיה ידוע שזוהי כנראה ההזדמנות האחרונה להינצל מפנדלים. הכדור הגיע לפירלו מנגיחה של שחקן גרמני והרג'יסטה משך אליו ארבעה שחקנים לבנים וגרוסו נותר לבד, המאסטרו מסר לו בגאוניות בין שחקני ההגנה והאחרון בעט באלגנטיות לפינה הרחוקה. הרגשות התפרצו, השחקנים האיטלקים רצו בהתלהבות לגרוסו לחגוג את כיבוש השער הדרמטי, אוהדי האזורי ביציעים קמו על רגליהם וזהו ללא ספק הרגע האמוציונאלי ביותר עבור כל האיטלקים ואוהדי הנבחרת ברחבי הגלובוס. לצד האושר והשמחה בצד האיטלקי, היה אסור לשכוח שנותרה דקה אחרונה למשחק וידוע עד כמה גרמנים לא אוהבים להפסיד. התקפה גרמנית נבלמה על ידי קנבארו, קפטן הנבחרת וחומה שלא היה ניתן לעבור אותה. הוא הותיר את הכדור לטוטי שהוביל מתפרצת, הוא העביר את הכדור לג'ילארדינו כשהאחרון מסר באלגנטיות לדל פיירו שבאחד על אחד עם להמן הקפיץ את הכדור מעל השוער הוותיק כמו שרק הוא יודע לעשות. זה נגמר, בעוד הגרמנים בוכים ומתוסכלים ביציעים, האיטלקים צוהלים ושמחים. משחק כה מרגש לא נראה מעולם, צמרמורת הרעידה את גופם של האיטלקים ודמעות של אושר נמרחו על פניהם. הנציונאלה הייתה הנבחרת הטובה יותר וניצחה בצדק בדקות המכריעות ביותר, האזורי הראו לכל העולם אופי איטלקי מהו. בהמשך, התברר לאיטליה שהיא תפגוש בגמר את נבחרת צרפת וההמשך ידוע.
אני זוכר את עצמי יושב ואפילו מקליט בוידאו הישן את המשחק בין ארגנטינה לאיטליה באותו הקיץ (כדי שאוכל לראות שוב ושוב). איטליה כיאה למארחת פתחה בסערה עם שער של סיקלאצ'י ומאז סגרה את המשחק וארגנטינה כמעט ולא הצליחה למצוא את השער של זנגה. רק כדור מבריק מרחוק לקאניג'ה שהצליח איכשהו להפתיע את ההגנה וגם לזה אי אפשר היה לקרוא מצב, אלא יותר כמו חצי מצב, הביא לשיווין. החלוץ נגח את זה אחרונית עם שמירה עליו וספק אם האמין שיצא מזה משהו, הוא יותר ניסה להגיע לכדור הדי קשה ראשון לפני ההגנה. זו הייתה הגנת ברזל איטלקית טיפוסית, אך כמו גם בגמר הצ'מפיונס האחרון בשבת, נגיחה ממצב אחד כנראה כבר סימנה את העתיד לבוא. ארגנטינה עם גויקוצ'יאה הצעיר, שוער מחליף 'בסך הכל' שמסיים כגיבור בסיום המשחק בדו קרב פנדלים. מזל שהוא לא לקח גם לברמה את הפנדל בגמר.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx החצי גמר מול גרמניה ב-2006 הוא לדעתי משחק הנבחרות הכי טוב שראיתי ואני לא חושב שאני אגזים הרבה אם אומר שהוא גם משחק הנבחרות הטוב ביותר בכמה שנים טובות האחרונות. היו בו שתי נבחרות שהציגו כדורגל ברמה גבוהה, משחק מצד לצד, המון מתח ואפילו תוספת הזמן הייתה מבריקה. בשבילי חלק מהייחוד היה לראות את זה בחדר באיזה מוצב באווירה מטורפת ולהיות כמעט כמו תמיד מהבודדים בעד האזורי :aaa15:
חצי הגמר ב-2006 היה השיא בהתרגשות שלי ממשחק כדורגל, כמו יניב אני מסכים שזה היה אחד המשחקים שמקצועית היו הטובים ביותר בשנים האחרונות. זה לא היה טיקי-טאקה מייבש, זה לא היה חד צדדי, זה היה בדיוק כמו שמשחק גדול של טורניר צריך להיות. הרגע בו פירלו שלח את המסירה בעין עקומה לגרוסו בדקה ה118 אם אינני טועה חרוט בזכרוני עד היום, אבל הרגע שבו השיערות שלי מסתמרות כל פעם מחדש הוא המתפרצת שהתחילה בחטיפה של אלוהי ההגנה קנבארו, משם לג'ילארדינו שרץ רץ רץ וקולט את דל פיירו מאחורה, מוסר לו קטנה ודל פיירו עם סיומת מהסרטים לשער של להמאן חסר האונים. ה-רגע שלי בכדורגל.
לא היה ולא יהיה משחק שמתקרב לאיטליה-גרמניה מבחינת העוצמתיות והאמוציונליות שבדקות האחרונות (וגם האיכות כמובן), עבורי זהו ללא ספק המשחק המרגש ביותר שחוויתי מימיי. במשך 118 דקות שתי הנבחרות היו פחות או יותר שוות ברמתן ובכל רגע המשחק היה יכול להיות מוכרע לכל צד שהו, אולם המשחק היה קרוב להכרעה בפנדלים. בקושי עמדתי במתח של תוספת הזמן, אך הגיע הרגע הגאוני של פירלו שהעלה את איטליה לגמר ראשון מזה הרבה מאוד שנים. ההרגשה באותו רגעי הייתה כל כך מהנה, הנה, אנחנו האיטלקים שכולם אוהבים לשנוא מעפילים לגמר בדרך לזכייה נוספת לנגד איצטדיונה של דורטמונד העמוס באוהדים גרמניים.
ג'ורג'ו קינאליה - Giorgio Chinaglia תאריך לידה: 24 בינואר, 1947. מקום לידה: קאררה, טוסקנה, איטליה. תאריך פטירה: 1 באפריל, 2012. מקום פטירה: נייפלס, פלורידה, ארה"ב. מועדונים מקצוענים: 1964-1966: סוואנזי 6 הופעות, שער אחד 1966-1967: מאסזה 32 הופעות, 5 שערים 1967-1976: לאציו 209 הופעות, 98 שערים 1973-1974 אליפות 1976-1985: ניו יורק קוסמוס 254 הופעות, 242 שערים 1977 אליפות 1978 אליפות 1980 אליפות 1982 אליפות http://www.belfasttelegraph.co.uk/multimedia/dynamic/00671/Football_-_Premier__671008t.Xxx ג'ורג'ו קינאליה, שהלך זה עתה לעולמו, היה אחד השמת השערורייתיים בכדורגל האיטלקי. הוא היה אדם שנוי במחלוקת הן על המגרש והן מחוצה לו. לדוגמה, לפני כמה שנים הואש קינאליה בבית המשפט בהלבנת הון וניסיונות סחיטה. אך למרות המחלוקת על קינאליה כאדם, הוא היה פנטסטי על המגרש. שחקן שהכיל בתוכו הכל, מכוח ליכולת ורגעים גאוניים שלוו ביהירות מתנשאת. זה היה קינאליה. קינאליה נולד באיטליה תחת שמש טוסקנה בשנת 47', אך ב-55 משפחתו עברה לקארדיף שבווילס, בשל מחסור בתעסוקה באיטליה בשנים שאחרי מלחמת העולם השניה. קינאליה דיבר רבות על העוני של משפחתו, "ארבעתנו (ההורים והאחות) חיינו יחד בחדר אחד. אבי היה חרש ברזל וזו הייתה עבודה קשה מאוד. בבקרים הייתי לוקח את שאריות החלב שנשארו בבקבוקים על מרפסות השכנים ושותה אותם לארוחת בוקר". בגיל 13 הצטרף קינאליה למחלקת הנוער של סוואנזי אחרי שהרשים במשחקו בבית הספר. את הופעת הבכורה שלו עשה ב-64, בהיותו בן 17. קינאליה סיפר ששנא להתאמן. "אף פעם לא הרגשתי מסופק, אבל ככה הייתי תמיד, אני משער" אמר האיטלקי בראיון מאוחר יותר. "כשהייתי בן 8 שיחקתי כדורגל עם ילדים בני 12 ו-13. תמיד חיפשתי את הילדים הגדולים יותר. מה הטעם בלשחק עם שחקנים ברמה שלך?". קינאליה היה מאחר קבוע לאימונים של סוואנזי וגם היה שתיין, מהמר ורודף שמלות. בשל כך אף מועדון בריטי לא התעניין בו, וגם בשל העובדה שהשירות הצבאי באיטליה היה חובה וקינאליה הגיע לגיל המתאים, סוואנזי שחררה אותו בהעברה חופשית. בצבא סיפר קינאליה שלא עשה כלום מלבד להתאמן, וכשהיה לו משחק הוא פשוט שוחרר. קינאליה נתן את הקרדיט לצבא על השבת הקריירה שלו למסלול, אחרת "הייתי ודאי נמצא בוויילס, מתבוסס כעני בבוץ ושותה לשוכרה". בשל העובדה ששיחק מחוץ לאיטליה לפני כן, נאסר על קינאליה לשחק בליגה הבכירה במשך שלוש שנים. משום כך קבוצתו הראשונה של קינאליה באיטליה הייתה מאסזה, קבוצה קטנה מהסריה צ'י ממאסה שהייתה עיר במחוז הולדתו טוסקנה. עונה לאחר מכן עבר לאינטרנאפולי מהדרום, שם הבקיע 26 שערים בשנתיים וביסס את מעמדו כאחד החלוצים הצעירים והמוכשרים של איטליה. ההצעות לא איחרו לבוא. קינאליה עבר ללאציו בשנת 69 ושם הקריירה שלו התחילה לצבור תאוצה. קינאליה היה אחד השחקנים המרכזיים מלאציו שזכתה בסקודטו של עונת 73-74, כשהיה מלך השערים של הליגה באותה עונה עם 24 שערים. כשלאציו ירדה ליגה, קינאליה לא היסס להישאר וגם הבקיע 22 שערים בסריה ב'. כך קיבע קינאליה את מעמדו בלאציו כאחד השחקנים הגדולים בתולדות הקבוצה. אותה לאציו תיזכר בעיני אוהדים רבים כקבוצה של ילדים רעים, בעיקר בשל המשחק האגרסיבי שלהם מול איפסוויץ' האנגלית בגביע אופ"א בעונת 72-73, שגרר אחריו השעיה של שנה ממפעלים אירופאים מה שמנע מהם לשחק בגביע אירופה לאלופות בשנה שלאחר מכן. http://www.repubblica.it/images/2012/04/01/181914634-0d6d0c9a-d284-4c18-8c80-df8e57afbb5c.Xxx גם בנבחרת האיטלקית קינאליה לא היה ילד טוב. הוא הגיע לרשימה המורחבת של ולקראג'י לקראת גביע העולם בשנת 70', אך נופה לפני הטורניר מהסגל. כשלאציו ירדה ליגה היה קינאליה השחקן האיטלקי הראשון בהיסטוריה המודרנית של הכדורגל האיטלקי ששיחק בנבחרת בליגה השניה. אחרי השנים הטובות בלאציו הגיע קינאליה בזכות לסגל הנבחרת בגביע העולם בשנת 74' ושיחק שני משחקים בטורניר. באותו טורניר חרץ קינאליה את גורלו העגום כשחקן נבחרת איטליה. קינאליה הוחלף במשחק מול האיטי אך הגיב בעצבנות, השליך את חולצתו על הרצפה, קילל את המאמן ולקראג'י וגם חירב את חדר ההלבשה של הנבחרת. מאותו רגע הקריירה שלו בנבחרת נגמרה. בשנים שאחרי היה קינאליה אהוב ושנוא כמעט באותה מידה. קינאליה החל לפחד על עצמו ועל משפחתו בשל השנאה אליו. סיפורים מהתקופה מספרים שהוא נשא עמו אקדח לכל מקום לצורך הגנה עצמית. אך הוא לא היה צריך לפחד כל כך הרבה זמן. בשנת 76 עבר קינאליה מרומא לגורדי השחקים של ניו יורק. מעבר זה היה שינוי עצום בכדורגל האמריקאי ובקריירה של ג'ורג'ו קינאליה. קינאליה עבר לארצות הברית והצטרף לניו יורק קוסמוס, שהיו הגלטיקוס העולמיים הרבה לפני שבריאל מדריד חלמו על זינדין זידאן, בקהאם ורונאלדו. בהשוואה לפלה ולפרנץ בקנבאואר, שניים מהשחקנים הכי מפורסמים של אותה גלקטיקוס, קינאליה היה היחיד שהגיע בשיא הקריירה לארה"ב ולכן היה השחקן המצטיין של הקבוצה. לקינאליה הייתה מערכת יחסים טובה עם הבעלים של הקוסמוס, סטיב רוס, שנתנה לאיטלקי שליטה על מערך הקבוצה והשחקנים שישחקו בה. פלה אמנם היה השם הגדול של הקבוצה, אך קינאליה היה הפרופרמר הכי טוב. הוא כבש 242 שערים ב-254 משחקים בעונה הרגילה ובסדרות הפלייאוף. הרקורד של קינאליה מעולם לא נשבר בארצות הברית. http://graphics8.nytimes.com/images/2012/04/01/sports/soccer/chinaglia/chinaglia-blog480.Xxx קינאליה היה להיט באמריקה ואולי הסיבה המרכזית לפופולריות של הספורט הזה באותם שנים, גם לאחר שפלה עזב את הקוסמוס ב-77. הוא היה מלך השערים של הליגה ארבע פעמים וגם ה-MVP לשנת 1981. קינאליה הוא גם מלך השערים של כל הזמנים בליגות המקצועיות של ארה"ב לכדורגל. הארי רדנאפ, שהיה שחקן בסיאטל סאונדרס באותה תקופה, המחיש את האופי הבעייתי של קינאליה באנקדוטה משעשעת: "פעם אחת, כשהקוסמוס שיחקו מול פלורידה או במקום כלשהו, אדי פירמאני שהיה מאמן הקבוצה, בא לשחקנים ואמר להם לפני המשחק 'אף אחד לא יוצא הערב, בחורים, אנחנו כאן בשביל משחק גדול וכל מי שיוצא הערב ייקנס באלף דולרים'. ג'ורג'ו אמר: 'אוקיי, מי רוצה לצאת הערב?', חמש ידיים הונפו באוויר, וג'ורג'ו הבעייתי הוציא 5000 דולר מכיסו ושילם למאמן". קינאליה פרש ממשחק פעיל ב-1985 עם פירוק הליגה. בשנת 2000 נכנס קינאליה להיכל התהילה של הכדורגל האמריקאי, וגם נבחר לשחקן הגדול ביותר בתולדות לאציו עם חגיגת המאה למועדון. בשנים שלפני מותו היה פרשן בטלוויזיה וברדיו. במרץ האחרון קינאליה מת מהתקף לב בעיר מגוריו נייפלס שבפלורידה. קינאליה השאיר אחריו מורשת עצומה שבמרכזה עומדת התדמית של השחקן הבעייתי, הלא מקצועני אך זה שאחראי לרגעי קסם אולי יותר מכל בני דורו.
ברונו קונטי - Bruno Conti שם מלא: ברונו קונטי. תאריך לידה: 13 בינואר, 1955. מקום לידה: נטונו, לאציו, איטליה. עמדה: שחקן כנף. מועדונים מקצוענים: 1973-1991: רומא 304 הופעות, 37 שערים 1979-1980 קופה איטליה 1980-1981 קופה איטליה 1982-1983 אליפות 1983-1984 קופה איטליה 1985-1986 קופה איטליה 1990-1991 קופה איטליה 1975-1976, 1978-1979 ג'נואה (השאלה) 68 הופעות, 4 שערים 1980-1986: נבחרת איטליה 47 הופעות, 5 שערים 1982 גביע עולם http://cms.442.haymarketnetwork.com/contentimages/blog/SerieAaaaargh/BrunoConti87.Xxx אנשים כיום מתפעלים מהנאמנות שמפגינים שחקנים כמו פרנצ'סקו טוטי, חאבייר זאנטי ואלסנדרו דל פיירו למועדון אחד ויחיד, והמועדונים כלפיהם, אך בעבר שחקנים שסימלו את קבוצתם והיא אותם לא היה דבר נדיר כל כך, ובעיקר באיטליה. אחד השחקנים שחקוקים בדברי הימים של מועדון הכדורגל רומא הוא האגדה האיטלקית והרומאית, שנמצא בלבבותיהם וזכרונותיהם של כל אוהדי הזאבים, והוא ברונו קונטי, הווינגר אולי הכי טוב בהיסטוריה, שהשפעתו על המועדון נמשכת עד עצם היום הזה. קונטי היה הלב של הג'אלורוסי שזכו בסקודטו השני שלהם, ושהייתה רחוקה דו-קרב פנדלים מגביע אירופאי לאלופות. אבל ההישג הכי גדול של קונטי היה במדי הנאציונלה כשהיה איש המפתח שלה בזכיה בגביע העולם ב-1982 בספרד. עם זאת קונטי לא היה להיט מהרגע הראשון שבו דרך על המגרשים. קונטי נולד בנטונו (Nettuno), עיירת חוף קטנה ומקסימה 60 קילומטרים דרומית לרומא, ב-13 למרץ 1955. בהגיעו לגיל בגרות, קרי גיל 18, הצטרף קונטי לרומא ובעונתו הראשונה גם עשה את הופעתו הבכורה מול טורינו. בשנים אלו התקשה קונטי להתבלט בהרכב ולהשיג מקום של קבע בהרכב של רומא, לטענת רבים בשל מימדיו הפיזיים הצנומים, ואחרי עוד עונה בה הופיע בסה"כ 3 פעמים, הושאל קונטי לג'נואה (הקבוצה היחידה שאינה רומא שבה שיחק). בליגוריה קיבל קונטי את המושכות (אמנם בסריה B ) והצליח להרשים את ראשי רומא. כשחזר שיחק בקביעות למשך שנתיים, אך הושאל שוב לג'נואה אחרי שיקום מפציעה. כשחזר לעיר הבירה העניינים השתנו. רומא מינתה את נילס לידהולם לקדנציה שניה למאמן המועדון ב-1979, וקונטי שהיה מחביבי לידהולם הצליח למצוא את מקומו ב-11 הפותחים. משם הוא לא הסתכל אחורה. באותה שנה הופיע לראשונה קונטי במדי הנבחרת, וב-1980 כבר הבקיע את הגול הראשון שלו במדים הלאומיים. באותה עונה, 1979-80, עשה לראשונה קונטי שמות לעצמו כשהוא זוכה בתואר הראשון שלו, הקופה איטליה. עונה לאחר מכן זכתה רומא שוב בקופה איטליה, וקונטי הפך לאחד השחקנים האיטלקים הטובים שבנמצא. עם זאת, ללא כל צל של ספק, שנת חייו של קונטי היא 1982. http://farm4.staticflickr.com/3241/3288929404_e19f000385.Xxx קונטי היה כוכב בג'אלורוסי במשך שלוש עונות ולכן זכה בקלות במקום בנבחרת של אנצו בארצוט לקראת גביע העולם ב-1982. טרם הקמפיין זועזעה איטליה באחת מפרשיות השחיתות הגדולות שידעה המדינה, כשחלוץ הנבחרת פאולו רוסי היה אחד הנאשמים המרכזיים. איטליה הצליחה בקושי לעבור את שלב הבתים הודות לתוצאות תיקו לא מאוד מרשימות מול פולין, פרו וקמרון. גם קונטי, בדומה לחבריו לנבחרת, ספג ביקורת קשה מהמדיה האיטלקית על המשחקים הללו. בארצוט עשה צעד חסר תקדים כדי למנוע מהתקשורת לחבל במאמצי הנבחרת כשהדגיש שרק הוא והקפטן דינו זוף רשאים לדבר עם העיתונאים. לאחר מכן חלום הגביע היה נראה רחוק מתמיד כשאיטליה הוגרלה לבית המוות (בשלב הבתים השני) עם אלופת העולם ארגנטינה והפייבוריטית לכתר ברזיל. במשחק הראשון ניצחה הנבחרת את ארגנטינה של מראדונה 2-1, אך למרות זאת קונטי לא הצליח להשאיר את חותמו על המגרש שהיה בעיקר מפגן ראווה של ההגנה האיטלקית. המשחק הבא מול ברזיל היה זה ששינה את הכל. לפני המשחק הייתה איטליה אנדרדוגית מובהקת, כשהיא הייתה זקוקה לניצחון על מנת לעלות לחצי הגמר על הנבחרת הכי חזקה בטורניר וקרוב לודאי אחת הנבחרות הכי טובות שברזיל העמידה בהיסטוריה. איטליה הובילה פעמיים הודות לפאולו רוסי אך בשני המקרים ברזיל השוותה. בפעם השניה היה זה חברו של קונטי לרומא, פלקאו. אך זה היה יומו הגדול של רוסי, שסיים עם האטריק והוביל את איטליה לחצי הגמר החמישי בהיסטוריה שלה. באותו משחק הצטיין גם קונטי בזכות המהירות והטכניקה שלו באגף. איטליה ניצחה את פולין 2-0 בחצי הגמר הודות לצמד נוסף של רוסי והגיעה לגמר מול גרמניה. ההבדלים בין איטליה של שלב הבתים לאיטליה של שלבי הנוקאאוט היו תהומיים. במחצית הראשונה בסנטיאגו ברנבאו התוצאה נשמרה על 0-0, למרות שקונטי זכה בפנדל שאנטוניו קאבריני החמיץ. איטליה פתחה את המחצית השניה בסערה. את הגול הראשון במשחק הבקיע רוסי, אך הגול השני של מרקו טארדלי היה חתום על שמו של קונטי שעשה כמעט את כל המהלך. בגול השלישי קונטי עבר מגן אחר מגן עד שמסר לאלסנדרו אלטובלי שעשה את השאר. גרמניה אמנם הבקיע בדקות האחרונות אך איטליה הייתה אלופת העולם בפעם השלישית בתולדותיה. http://www.bergamonews.it/sites/default/files/styles/gallery_content/public/gallery/perto2.Xxx בעונה הבאה קונטי היה השחקן המרכזי בעוד קמפיין הירואי. הוא היה האיש המרכזי של רומא בסקודטו השני בהיסטוריה שלה. בקבוצה שהכילה תותחי על כמו פלקאו, אגוסטינו די ברטולומיי ורוברטו פרוצו, קונטי היה הניצוץ, כשהיה גם המסיים של גולים רבים וגם החוליה המקשרת בין ההגנה להתקפה. בעונה שלאחר מכן רומא הגיעה להישגים אפילו מרשימים יותר. החבר'ה מעיר הבירה סיימו שניים רק ליובנטוס וזכו שוב בקופה איטליה, אבל היה זה הקמפיין הבלתי נשכח באירופה שגנב את כל הכותרות. רומא מצאה עצמה עם הזדמנות חד פעמית לשחק בגמר ליגת האלופות בביתה, בסטדיו אולימפיקו שברומא. ליברפול, יריבתה לגמר, הייתה הקבוצה החמה של אירופה בעשור שקדם לכך. משחק הגמר הסתיים בתוצאה 1-1 מגול של פרוצו ולבסוף הגיעה ההכרעה מדו קרב בעיטות עונשין. הודות לתצוגת שוערות טובה של ברוס גרובלאר והחמצה של קונטי עצמו, ההזדמנות של רומא הוחמצה. עד עצם היום הזה מספרים חנוונים בשוק של רומא שהלילה ההוא מה-30 למאי רודף אותם בשנתם. בשנים שלאחר הגמר היכולת של רומא ירדה בצורה משמעותית, והתואר היחיד בו זכתה היה בקופה איטליה ב-1986. בשנה זו הייתה גם הופעתו האחרונה של קונטי במדי האצורי, במשחק הידידות מול צרפת. http://www.storiedicalcio.altervista.org/images/Conti_Bruno_Roma2.Xxx בשנים האחרונות של הקריירה שלו שיחק קונטי פחות ופחות, עם ממוצע של בסה"כ 20 הופעות לעונה. לכן החליט הזאב המסור לתלות את הנעליים ב-1991 בגיל 36. לאחר מכן היה מאמן במחלקות הנוער השונות של הג'אלורוסי וזכה בשני תארי ליגה. ב2004-05 הפך קונטי למאמן רומא לאחר שהחליף את לואיג'י דל נרי, אך זו הייתה עונה זוועתית במיוחד של רומא אותה ירצו כולם לשכוח. למרות שכמעט ירדו ליגה (ובזכות קונטי, והצמד מונטלה את טוטי נשארו) הוביל קונטי את רומא לגמר הקופה איטליה. עידנו של קונטי על הקווים ברומא תם עם מינויו של לוצ'אנו ספאלטי למאמן המועדון, ומאז ועד היום קונטי משמש כמנהל מקצועי ברומא ופעמים רבות ניתן לצפות בו מעודד את הקבוצה משולי הדשא. 304 ההופעות שלו שמות ארבעה שחקנים בלבד ברשימת השחקנים בעלי מספר ההופעות הרב ביותר מעליו. על כן קונטי הוא סמל ואגדה לכל אוהד רומאי. הדבר היחיד שקונטי עשה שהזיק לרומא הוא ככל הנראה בנו, דניאלה קונטי, שאוהב להפציץ את הרשת של רומא מכל טווח כשקבוצתו קליארי נפגשת עם מועדון האם שלו. אבל בשביל שחקן כמו קונטי האב - כל אוהד רומאי יוכל לסלוח.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx שי, האם זהו צירוף מקרים שבחרת את אחד השחקנים הבולטים ביותר באליפות העולם של 1982, יום לפני שאנו חוגגים את איזכור אותו מאורע? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
פאולו מאלדיני - Paolo Maldini שם מלא: פאולו צ'זארה מאלדיני תאריך לידה: 25 ביוני, 1968 מקום לידה: מילאנו, לומבארדיה, איטליה מועדונים מקצועניים: 1985-2009: מילאן 902 הופעות, 33 שערים 1987/88 אליפות 1988 סופר קאפ איטלקי 1988/89 ליגת האלופות 1989 סופר קאפ אירופאי, גביע ביניבשתי 1989/90 ליגת האלופות 1990 סופר קאפ אירופאי, גביע ביניבשתי 1991/92 אליפות 1992 סופר קאפ איטלקי 1992/93 אליפות 1993 גביע איטלקי 1993/94 אליפות, ליגת האלופות 1994 סופר קאפ איטלקי, סופר קאפ אירופאי 1995/96 אליפות 1998/99 אליפות 2002/03 גביע איטלקי, ליגת האלופות 2003 סופר קאפ אירופאי 2003/04 אליפות 2004 סופר קאפ איטלקי 2006/07 ליגת האלופות 2007 סופר קאפ אירופאי, אליפות העולם לקבוצות 1988-2002: נבחרת איטליה 126 הופעות, 7 שערים תארים אישיים: 1989: שחקן השנה באירופה עד גיל 21 2004: שחקן ההגנה המצטיין בסריה A 2006/07: שחקן ההגנה המצטיין של אופ"א שיאן ההופעות במילאן ובליגה האיטלקית http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/acmilan1985-86maldini.Xxx מעטים הם השחקנים שנהפכים לאגדות עוד בחייהם, אך פאולו מאלדיני נמנה ביניהם. הוא ללא ספק אחד הכדורגלנים הגדולים ביותר שאי פעם שיחקו וישחקו. מדובר על המגן השמאלי הגדול ביותר וסמל מילאנזי, קפטן אהוב ומסור. מעטים הם השחקנים שנהפכים לאגדות ומיתוסים כבר בחייהם, אבל פאולו מאלדיני הוא אחד מהם; השחקן שערך יותר מ 900 הופעות במדי מילאן, שזכה כמעט בכל תואר אפשרי, שהוכיח נאמנות מה היא וזוכה להערכה והערצה רבה גם מיריביו הגדולים ביותר ואוהדיהם. באיטליה, יותר מבכל מקום אחר בעולם, הקבוצה שאותה אתה אוהד היא חלק בלתי נפרד ממי שאתה ומחייך. במקרה של פאולו מאלדיני זה אפילו לא משהו שאתה בוחר, אלא אתה נולד אליו. פאולו נולד עבור מילאן ביותר מדרך אחת ומדובר על חיבור יוצא דופן במונחים של הכדורגל בין ימינו. הוא יליד העיר ובנו של צ'זארה, קפטן הקבוצה ובעל מעל ל 400 הופעות. בקריירה הנוצצת שלו, שנמשכה כשני עשורים, מאלדיני הספיק לזכות בשבע אליפויות איטליה, חמש אליפויות אירופה, גביע איטלקי וחמישה תארי סופר קאפ אירופאי ואיטלקי, שני גביעים ביניבשתיים ואליפות העולם לקבוצות. ב 25 עונות במילאן, ערך 902 הופעות, כמות בלתי נתפסת שמעמידה אותו בראש טבלת עורכי ההופעות במועדון. כילד, מאלדיני שיחק כחלוץ ומאז הצתרפותו למילאן שימש בעיקר כמגן ימני. אולם, פאולו עלה לגדולה ושיחק בקבוצה הבוגרת בצד השני של ההגנה. משחקו הראשון של מאלדיני בקבוצה הבוגרת נערך ב 20 לינואר 1985 כשהחליף את סרג'ו באטיסטיני נגד אודינזה. נאמר כי המאמן דאז, נילס לידהולם, קרא למאלדיני בהפסקת המשחק ושאל אותו: "איפה היית מעדיף לשחק."? מאלדיני, שעד אז היה מגן ימני, השיב: "היום אני מעדיף לשחק משמאל." למחרת צעקו כל כותרות עיתוני הספורט: "הביאו את הבן של צ'זארה לשחק, הפרוטקציה כבר כאן."? לזכותו של לידהולם אפשר לרשום לא רק את טיפוחו של פאולו אלא גם את ההתפרצות על העיתונאים בתגובה: "כולכם תאכלו את הכובע שלכם כשתראו שמלדיני הצעיר הוא אחד השחקנים הגדולים שיצמחו כאן בהיסטוריה." לפאולו עוד לא מלאו 17 קיצים, אך משך במהרה את תשומת הלב בזכות הביטחון הרב שבמשחקו וביצועיו המרשימים עם הכדור. עונה לאחר מכן, נהפך לשחקן הרכב קבוע במילאן. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/2011-06-30-14-32-29-5-paolo-maldini-and-his-father-cesare-maldini.Xxx מאלדיני היווה חלק משמעותי באחת מחוליות ההגנה הטובות ביותר שנראו אי פעם ובוודאי האיכותית ביותר בשנות התשעים. המגן הצעיר חבר לבילי קוסטאקורטה מאורו טאסוטי והקפטן הנערץ פרנקו בארזי. היה דבר מיוחד בהגנה הזאת ולא מדובר רק על חוזקה המקצועי, אלא על הנאמנות הבלתי ניתנת לערעור של פאולו ועמיתיו- בארזי ששיחק כל חייו במילאן, בילי שלמעט עונת השאלה לא עזב את מילאנו וטאסוטי שמשחק במועדון מאז תחילת שנות השמונים. לא היה צל של ספק כי מאלדיני, הצעיר מביניהם, ימשיך בדרכם. לימים, ברשימת חמשת השחקנים בעלי מספר ההופעות הרב ביותר במילאן, ניתן יהיה למצוא את שמותיהם של הרביעיה האגדית ובראשם כמובן מאלדיני. כאשר סילביו ברלוסקוני רכש את המועדון ב 1986, הרביעיה האחורית הייתה הבסיס לקבוצה שנבנתה בתקופה המוצלחת ביותר של המועדון הרוסונרי. באותה שנה, קיבל זימון ראשון לנבחרת איטליה הצעירה, אותה אימן אביו, צ'זארה. למרות הקשר המשפחתי, בלתי אפשרי להאשים את צ'זארה בנפוטיזם לאור יכולותיו של בנו בן ה 18 שציפו ממנו באיטליה להרים וגבהות והאמינו כי מדובר בדבר הבא בכדורגל עולמי. תריסר הופעות ערך באזוריני, נכלל בנבחרת הטורניר של אליפות אירופה ב 1988 ואף כבש חמישה שערים. בשנת 1988 היא אחת מנקודות המפנה העיקריות בקריירה של מאלדיני- בעודו בן 19, ערך את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת ב 31 במרץ נגד יוגוסלביה, משם למעשה שיחק כדרך קבע בהרכב וסייע לאזורי להגיע עד לחצי גמר אליפות אירופה. במקביל זכה בסקודטו ראשון והאחד עשר של מילאן. בעונה הבאה תפח ארון תאריו עם זכייה ראשונה בליגת האלופות עם ניצחון 4-0 מרשים ביותר על סטיאווה בוקרשט; זכייה ראשונה של מילאן מזה 20 שנה. כמרכיב חיוני בנבחרת האיטלקית הגיע עימה עד לחצי גמר המונדיאל ב 1990, אז איטליה הודחה בדו קרב בעיטות עונשין נגד ארגנטינה. בזמן הזה מצא מאלדיני תהילה כשחקן מפתח באלופת אירופה הטרייה. התהילה אף גדלה כשהדיאבולו נראו כתופעה בלתי ניתנת לעצירה עם זכייה נוספת בליגת האלופות שנה לאחר מכן. מילאן אלופת אירופה פעם שנייה ברציפות לאחר ניצחון 1-0 נגד בנפיקה. על אף השינוי בעמדת האימון כשפאביו קאפלו החליף את אריגו סאקי לאחר ארבע שנים מוצלחות מאין כמוהן, לא היה נראה כי יכולותיה של קבוצתו של מאלדיני ידעכו. בעונת 1991/92 מאלדיני שותף לעונה ההיסטורית של מילאן בסריה A, מעבר לזכייה בסקודטו השני שלו, היווה חלק משמעותי בקבוצה הבלתי מנוצחת של קאפלו למרות חוזקן של קבוצות הצמרת הנוספות. החלק ההגנתי (כמו גם ההתקפי) היה יוצא מגדר הרגיל וספג 21 שערים בלבד. מילאן של קאפלו לא ידעה הפסד מהו בסריה A במשך 58 משחקים רצופים, שיא שעד כה לא נשבר. http://oi47.tinypic.com/24z97yf.Xxx קשה להאמין שבשלב זה פאולו מאלדיני רק בן 24. התרומה המשמעותית למילאן לגרוף תארים רבים, הדומיננטיות באגף השמאלי של ההגנה והלחימה הבלתי מתפשרת, כל אלו העלו את מניותיו של פאולו אל הפסגות, אולם זוהי רק ההתחלה של הסיפור המופלא של מאלדיני ומילאן, סיפור אהבה ממבט על זוג אוהבים שהקשר הנוצר ביניהם אינו ניתן לפירוק. בעוד שני תארי סקודטו רצופים ושלושה תארי סופר קאפ איטלקיים זכה מאלדיני תוך כדי הופעות נפלאות מצידו. בעונת 1993/94 ספגה ההגנה המילאנזית 15 שערים בלבד, כמות מזערית ובלתי נתפסת. באותה עונה הוסיף לעצמו תואר אירופאי עם זכייה בגמר יגת האלופות באחד הגמרים הבלתי נשכחים בכדורגל האירופאי-ניצחון 4-0 מוחץ נגד ברצלונה הגדולה של זוביזארטה, קומאן, סטויצ'קוב ורומאריו. יכולותיו של מאלדיני נגלו לכל חובבי הכדורגל ונבחר לשחקן השנה על ידי מגזיני הספורט העולמיים, שחקן ההגנה הראשון שזוכה בפרס זה. מאלדיני העניו, אמר כי הוא מודע לחולשותיו, תיאר את רביעיית ההגנה כחדר מנועים של אנייה בעוד ששאר העמדות הקדמיות זוכות לתהילה, והקדיש את הפרס לפרנקו בארזי. כקפטן של הנבחרת האיטלקית, הוביל אותה עד לגמר נגד ברזיל, אך שום פעם שנבחרת דרום אמריקאית מדיחה את האזורי בבעיטות עונשין. מאלדיני נבחר להיכלל בנבחרת הטורניר, 32 שנים לאחר שאביו עשה זאת. ההצלחה של מאלדיני נמשכה, הגיע לגמר ליגת האלופות ב 1994/95 ועונה לאחר מכן זכה בסקודטו נוסף תוך כדי תצוגות הגנתיות נפלאות מצידו. באותה שנה, הגיע הרגע המכונן בקריירה של פאולו- לקיחת סרט הקפטן משיאן ההופעות ויקיר האוהדים, פרנקו בארזי, מי שהיה מורה דרכו ודמות לחיקוי עבורו. תחת הנהגתו הבלעדית של מאלדיני, מילאן זכתה בשנות התשעים באליפות נוספת, בעונת 1998/99. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/nazionale.Xxx למרות שהיה מאוד קרוב לכך מספר פעמים, מאלדיני כשל לזכות בתארים עם הנבחרת האיטלקית. ביורו 2000, הנבחרת הגיעה אל הגמר בלתי מנוצחת ולאחר שספגה שני שערים בלבד, אולם שער הזהב של טרזגה בתוספת הזמן השאיר את האיטלקים עם המחמאות, אך בלי התואר. לקראת מונדיאל 2002, הבין מאלדיני כי ייתכן ומדובר בסיכוי האחרון שלו להניף גביע עבור הנבחרת האיטלקית, אך גם החלום הזה נקטע לאחר שמינית הגמר מול דרום קוריאה, באחד מתצוגות השיפוט המבליחות ביותר שנראו אי פעם. לאחר אותו טורניר כשבאמתחתו 126 הופעות בינלאומיות ו 16 שנים בהן שימש כקפטן. ייתכן ומדובר בפספוס מפני שבמונדיאל הבא שנערך ב 2006, איטליה זכתה בו לראשונה מאז 1982. ללא בארזי וטאסוטי שפרשו בעשור הקודם וכשקוסטאקורטה נמצא בשלהי הקריירה, מאלדיני נותר השריד האחרון מאותה רביעייה אגדית. אולם, גם עם שותפיו החדשים להגנה- נסטה, קלאדזה וקאפו, יצר הגנה בלתי עבירה. מלדיני במשך שנים נאלץ לסחוב על הגב את הצל של האבא, צ'זארה, שנחרט בזיכרון אוהדי מילאן כקפטן הקבוצה שהניף ב-1963 את גביע האלופות. וכמו באגדות הכי מתוקות, בדיוק 40 שנה אחרי אותו יום, שוב על אדמת אנגליה, הניף הבן פאולו את אותו גביע האלופות נגד יובנטוס בעונת 2002/03. באותה עונה זכה גם בגביע האיטלקי הראשון והאחרון שלו, לאחר צמד משחקים משכנעים נגד רומא בגמר. עונה לאחר מכן זכה באליפות איטליה נוספת. אך ככל שהשנים חלפו וגילו של מאלדיני התקדם, התארים איחרו לבוא. בנוסף לכך, מפאת גילו המבוגר וכשהמהירות כבר לא אפיינה אותו, הוסט במהלך כהונתו של אנצ'לוטי כמאמן, למרכז ההגנה, שם חבר בעיקר לאלסנדרו נסטה. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/NestaMaldiniScudetto2004.Xxx באופן סימולטני נהיה השחקן המבוגר ביותר והכובש המהיר ביותר בגמר ליגת האלופות ב 2005 נגד ליברפול לאחר שכבש כעבור 51 שניות כשהוא בן 37. עשה הרושם שהוא בדרכו להניף את הגביע עם האזניים בפעם החמישית לאחר שבמחצית מילאן הובילה 3-0. אך ליברפול בקאמבק שעדיין לא נראה כמותו גררה את המשחק לדו קרב בעיטות עונשין, שכזכור בצורה זאת הודח מאלדיני יחד עם איטליה פעמיים פעם בחצי גמר נגד ארגנטינה ופעם אחרת בגמר נגד ברזיל. באותו גמר מקולל באיסטנבול עבור האוהדים המילאנזים וביניהם פאולו מאלדיני, זכו לבסוף האנגלים במה שכינה פאולו כרגע הגרוע בקריירה שלו. לאחר המשחק, ניגש מאלדיני לקפטן של ליברפול, סטיבן ג'רארד, בירך אותו על הניצחון כפי שנדרש משחקן במעמדו והבטיח ליריבו כי יחזור לנצח. מאלדיני ידע על מה הוא מדבר ושנתיים לאחר מכן, בגיל 39 הוליך את מילאן לזכייה בליגת האלופות לאחר ניצחון על ליברפול ובכך השכיח במעט את הגמר ההוא מלפני שנתיים. מילאן הודיעה כי מאלדיני יפרוש בסיום עונת 2007/08 ובפברואר של אותה עונה ערך את המשחק ה 1000 שלו בקריירה (כולל בנבחרת). בדיוק ביום הולדתו, המגן השמאלי החליט לדחות את פרישתו לעונה הבאה. בראיון שנתן צ'זארה ל"טוטוספורט" כשלבנו מלאו ,40 הוא סיפר בחיוך: "בשנים הראשונות פאולו היה 'הבן שלי.' מהר מאוד הבנתי שהוא עבר אותי בהישגים ובמיתוס שהוא רשם סביבו, כשניגשו אליי נערים ושאלו אותי: 'אתה האבא של פאולו.'? הבן שלי הגיע למקומות שאני לא הגעתי אליהם למרות שרשמתי פרק מכובד מאוד בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי ועל כך צריך להוריד בפניו את הכובע. לא קל לשחק בגיל 17 כשאתה סוחב על הגב גיבנת כמו השם של אבא שלך". שלא באשמתו, מאלדיני ידע גם רגעים מבזים והתוודע לרוע ליבם ואטימותם של מי שאמורים שאמורים להודות לו על כל דקה בה שיחק במילאן. במשחק הפרידה מהסן סירו נגד רומא, איצטדיון שלם הריע לגדול השחקנים במילאן, אולם קומץ אנשים (אוהדים זה לא בדיוק ההגדרה המתאימה) קיצוניים וחסרי הערכה ניסו לקלקל את האווירה עם שריקות בוז והנפת שלט ענק ובו נכתב כי קפטן יש רק אחד והכוונה כמובן לבארזי, כשלטענתם מאלדיני היה צריך לפרוש מוקדם יותר. מאלדיני לא פעם היה מתבטא בפומבי נגד אותם אוהדים שמעדיפים לשרוק בוז במקום לעודד והגן על עמיתיו שספגו ביקורות, דברים שלא התקבלו בחיוב על ידי מספר ארגוני אוהדים. וכך היה לאחר הניצחון 2-0 על פיורנטינה בסיום העונה ה 25 במדים האדומים שחורים, פרש גדול השחקנים המילאנזים כשלזכותו יותר מ 1000 הופעות במילאן ונבחרת איטליה וארון תארים מרשים ביותר. פאולו מאלדיני היה שחקן ייחודי, עמד בראש חבורת שחקנים שהאמינה בנאמנות וכבוד על פני כסף ומטריאליזם. שחקן שבורך בכישורים רבים, סגנון וקלאסה בפני עצמו. ישנם מעט מאוד "פאולו מאלדיני" בכדורגל כיום, הרבה פחות מאשר שהיה אי פעם. נאמנות למועדון אחד, כמו מאלדיני ומילאן, פשוט כמעט ולא קיימת יותר בסטרטוספרה של הכדורגל העולמי. המסירות היא רק אחת מהסיבות הרבות שגורמות למאלדיני לזכות להערכה וחיבה מצד מאמנים ושחקנים רבים. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/may26maldiniretire.Xxx מאלדיני הוא שחקן שקשה עד בלתי אפשרי לשנוא גם אם מדובר על אוהדי אינטר או יובנטוס. במשחק הדרבי דלה מדונינה האחרון לפני פרישתו אוהדי אינטר הניפו את השלט הבא: "במשך 20 שנה הייתה היריב שלנו, אך תמיד הייתי יריב הגון". יתרה מכך, לטיציה מוראטי, אחותו של מאסימו הבעלים של אינטר וראש העיר מילאנו לשעבר, הפסיקה ישיבת מועצה אזורית ביום המשחק כדי להגיע בזמן לדרבי. ולא, לא בשביל לראות את הקבוצה של האח: "עם כל הכבוד לאינטר, שהיא הקבוצה של הלב שלי," גילתה מוראטי, "הייתי חייבת, כמו כל אנשי המועצה, לרוץ לאיצטדיון ולומר שלום אחרון בדרבי לאחד מהאנשים שבגללם כיף לבוא ולחלום באיצטדיון". באותו משחק ניצחה אינטר ועשתה צעד משמעותי לעבר אליפות נוספת, אך מאלדיני שלא יכל לעצור את הדמעות, נשאל האם אלו דמעות התרגשות וענה: "אני מרגיש כמו בדרבי הראשון שלי. הכאב של ההפסד הוא עוד שם, אבל הפעם זה כאב אישי על כך שלא יכולתי לצאת עם טעם מתוק בפה ועל כך שהאליפות הולכת לאינטר. אבל שום דבר בעולם לא יקלקל את השמחה של חיים שלמים שנצבעו בצבעים עזים של אדום ושחור". כשתלה את נעליו, ההתאחדות האיטלקית הציעה למאלדיני לערוך עבורו משחק הוקרה שיחתום את הקריירה המפוארת שלו במילאן ובנבחרת, אך הוא סירב. מעולם הוא לא נזקק לתשומת הלב ושאור הזרקורים יופנה אליו כמו שהמשחק הזה היה מביא. למרות גדולתו והיותו חלק מרשימת השחקנים הגדולים ביותר אי פעם, החשיב את עצמו תמיד כשווה בין כולם. רוברטו באג'ו, חברו של פאולו, העיד על מאלדיני שכל חייו שיחק באותה קבוצה: "המיליונים הגדולים שהציעו לו קבוצות באנגליה וספרד לא הזיזו לו, כי רק בן אדם גדול יכול לראות מעבר למספרים בבנק ולעוד מכונית יוקרה. מה שהוא לקח איתו והוא ישאיר אחריו, אף כסף בעולם לא יכול לקנות". פרנקו בארזי אמר פעם על מאלדיני: "הגדולה של פאולו היא לא מה שהאוהדים רואים במגרש, זה הבן אדם שהוא. זה אדם שמעביר את רוב ימיו בביקור בבתי חולים, ויש ילדים ונערים אוטיסטים שהוא מבקר באופן קבוע. אין חולה שביקש לראות אותו ולא זוכה לכך כמעט מיד. הוא קודם כל אדם גדול, ואולי זה מה שעושה אותו לאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי". בדומה למספר 6 של בארזי, מילאן הוציאה משימוש את חולצה מספר 3 של פאולו מאלדיני, אך היא שמורה לאחד מילדיו בעתיד, דור שלישי למשפחת מאלדיני במילאן אשר משחקים במחלקות הנוער. כדורגל הוא עסק משפחתי אצל משפחת מאלדיני ואוהדי מילאן מכל העולם ייחלו לדור החדש להגיע במהרה לקבוצה הבוגרת כדי שיצעידו את מילאן עם הכישרון וה DNA שלהם וימשיכו את מורשתו של האדם, הסמל, האגדה, המאלדיני.
זכורים לי סיפורים על אהדה ליובנטוס מצד פאולו בילדותו...לא יצא לכם פעם לקרוא? מעניין שהרבה ילדים שהיו אוהדים בגילם הצעיר של קבוצה אחרת, היו לכדורגלנים בקבוצה היריבה והשנואה.
