ארבעה רבעים בתוך השלם

https://www.cia.gov/library/publications/the-world-factbook/graphics/flags/large/uk-lgflag.Xxx

אחת הסוגיות הבוערות בבריטניה, שצפה מחדש בכל מיני מובנים לקראת האולימפיאדה, היא הסוגיה הלאומית. ארבע מדינות, מלאות שנאה אחת כלפי השנייה, שההיסטריה מלאה בקרבות ביניהן, מתאחדות תחת דגל אחד ומנסות להסתדר. בענפי הספורט החשובים והמרכזיים בממלכה-כדורגל, קריקט ושתי צורות הראגבי-יש חלוקה ברורה לארבע האומות: אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד, לכל אחת התאחדות משלה, ליגה משלה ונבחרת משלה. אולם בועד האולימפי אין חלוקה כזאת ובריטניה מיוצגת כגוף אחד, מה שפותח פתח להרבה מחלוקות.

אחד הספורטאים המייצגים באופן מובהק את הקונפליקט הוא אנדי מארי. הטניסאי הוא סקוטי גאה, שהצהיר לא אחת שהוא שונא את אנגליה. זה לא מונע מהתקשורת האנגלית לעקוב אחריו ולהתייחס לכל הישג שלו כאל גאווה כלל-בריטית. לפני גמר ווימבלדון האחרון נשמע בציניות המשפט הבא: "אם הוא ינצח הוא בריטי, אם הוא יפסיד הוא סקוטי". אבל מארי לפחות מסכים לשחק תחת הדגל הבריטי.

זה לא המצב בנבחרת הכדורגל שהבריטים הרכיבו במיוחד לאולימפיאדה. אמנם השחקנים רצו לשחק-מתוך 191 מכתבים שנשלחו לשחקנים מכל ארבע האומות בהם נשאלו האם יסכימו לשחק בנבחרת, 184 ענו בחיוב-אבל ההתאחדויות של סקוטלנד וצפון אירלנד לא אישרו לשחקניהן להשתתף וכך הנבחרת מורכבת מוולשים ואנגלים בלבד, מה שיוצר ניכור בקרב תושבי שתי האומות הסרבניות. זוהי תקופה מעניינת בעיקר בהקשר הסקוטי-שם מתחילים להתכונן לאפשרות של פרישה מהממלכה המאוחדת ויציאה לעצמאות. המפלגה הלאומית הסקוטית מובילה את המהלך, ובשנה הקרובה היא מבקשת לערוך משאל עם בנושא. החל מ-1999 לסקוטלנד יש פרלמנט משלה שמנהל את ענייניה הפנימיים, מה שמגביר את המוכנות למהלך.

בספרו המונומנטלי של סיימון קופר, "כדורגל נגד האויב", מוקדש פרק שלם לקונפליקט הבריטי תוך התמקדות ביריבות בין ריינג'רס וסלטיק. כיום, עם הורדתה של ריינג'רס לליגה הרביעית, זה מעט אירוני, אבל קופר נוגע בחיכוך בין אוהדי ריינג'רס-הפרוטסטנטים, נאמני המלכה, שכאשר שיחק אצלם מו ג'ונסטון הקתולי צעקו "קדימה העשרה של המלכה" ולא האחד-עשר, לבין אוהדי סלטיק-קתולים, חלק נכבד מהם ממוצא אירי, מזדהים עם המאבק לעצמאות ונמנעים מכל זיהוי תחת היוניון ג'ק. קופר מרחיב גם על "המסדר הכתום", מסדר עתיק יומין של פרוטסטנטים "אנשי מעמד הפועלים, נאמנים למלכה", שעורכים מצעדים שלרוב מסתיימים במהומות עם הקתולים. החיכוך הפרוטסטנטי-קתולי, תומכי בריטניה מול מתנגדיה, בכל הקשור לספורט, הגיע לשפל דווקא בצפון אירלנד. ב-18 ביוני 1994 צפון אירים ממוצא קתולי, שמזדהים עם השכנה מדרום, צפו בפאב בעיירה לוכינאיילנד בניצחון הגדול של אירלנד על איטליה במונדיאל בארה"ב, כשלפאב נכנס איש מארגון פרוטסטנטי וירה למוות בשישה מהם. מאז, העניינים בצפון אירלנד נרגעו מעט בזכות הסכם יום שישי הטוב, אבל החיכוך עדיין נמצא על פני השטח, והספורט, שמזמין עימותים תכופים בין ארבע האומות, הוא במה טובה לכך.

אז אולימפיאדת לונדון 2012 אמורה להיות הרבה פחות פוליטית מקודמתה בבייג'ינג, אבל אם יש כאן סיפור מעניין זהו המאבק הזה-בין הסקוטים, הוולשים והצפון אירים המזדהים עם הממלכה המאוחדת לבין הבדלנים, בין אלו שיחושו גאווה בכל הישג בריטי לאלה שיכעסו על הספורטאים שלהם שמתחרים תחת דגל הכובש.

 

תקרא את הסיקור בבקשה..