יום עמוס לבריטים בכל הנוגע לאפשרויו הצלחה, עם ארבעה מתאגרפים בחצי הגמר (ארד כבר מובטח לכולם), שני צוותי ה-470 בשיוטים המדליות (מובטח להם כסף, אבל זהב אפשרות ממשית) ושני לוחמי טאקוונדו בפעולה (שרה סטיבנסון נחשבת מועמדת למדליה). יש גם את תחרויות המדליות ב-BMX (גם כי גם בגברים וגם בנשים נראה לי שהבריטים יסיימו כמה מקומות מהפודיום), נבחרת ההוקי לנשים תשחק על הארד נגד ניו זילנד וטום דיילי מתחרה במוקדמות קפיצה למים מ-10 מטר.
תסכול קל עד כה. סטיבנסון הפסידה בקרב הראשון. צוותי ה-470 לגברים ולנשים מסיימים עם מדליות כסף אחרי שהיו יכולים לקחת את הזהב. כך או כך, 54 מדליות הוא המספר המעודכן. אחת מארבע המדליות המובטחות באיגרוף הופכת לזהב או כסף אחרי שלוק קמפבל עולה לגמר ב-56 ק"ג.
ארד גם באיגרוף לאחר שאוגוגו מפסיד בחצי הגמר. שני רוכבי ה-BMX לא הצליחו לסיים במדליות. סך הכל, כולל מדליות מובטחות שסוגן טרם נקבע, יש 59 מדליות.
יום לפני אחרון, התחלה שכולה זהב. אד מקיבר מנצח ב-200 מטר קיאקים. ליאם הית' וג'ון סקופילד זוכים בארד בזוגות. 62 מדליות בכיס.
המשלחת הבריטית זה בעיקר אנגלים, סקוטים, וולשים וצפון אירים. ויש עוד בודדים מאיים ששייכים לבריטניה. לאירלנד יש משלחת של 66 ספורטאים וספורטאיות. הם זכו ב-5 מדליות בסה"כ - 1 זהב, 1 כסף ו-3 ארד.
חשוב שמו יזכה בזהב כדי לסיים את תחרויות האתלטיקה on a high note. יש כאלה שמאוכזבים מבריטניה באתלטיקה אם לא מסתכלים לרגע על אותו סופר סאטרדיי מטורף אבל אני מסתכל על זה כעל פספוס ולא כעל אכזבה. זה לא כישלון כי מספר הגמרים היה יפה מאוד וזה המדד הכי חשוב לדעתי. ורק כך מתקדמים, לא בבת אחת. ול?מזלם? של אותם אתלטים שהגיעו לגמר אבל לא לקחו מדליות הפעם היה מי שפחות או יותר ישלם את שכר הלימוד שלהם, כלומר בזכות אותם 3 מדליות זהב לא יפנו אצבע מאשימה כלפי אף אחד. אבל זה פיספוס פשוט כי היו יותר מדי מקומות 4-5 שהיה חסר להם גרוש למדליה. לפארה יהיה מאוד מאוד קשה. אני רציתי לכתוב אחרי ה10 אלף שלו אבל שכחתי מרוב התלהבות שהוא זכה כי הוא פשוט הכי טוב, לא כי הוא רץ מירוץ מושלם והכל התחבר לו(כמו רופ למשל). להיפך, חשבתי שהוא רץ מירוץ מאוד לא חכם לפחות עד שני הקילומטרים האחרונים. יש לו סגנון מאוד נינוח וקפיצי, לדעתי הסגנון הכי טוב אבל הוא כל הזמן היה במסלול הכי חיצוני, כל הזמן הסתבך שם בצפיפות עם הדחיפות מרפקים וזה לא יכול היה שלא לבזבז לו אנרגיה מיותרת. במוקדמות ה5 אלף זה היה בולט עוד יותר, ממש בלאגן היה שם והברירה שלו הייתה או לרוץ במסלול הרביעי אפילו או להסתכן בזה שמישהו ידרוך לו על הנעל או אפילו יפיל אותו. בגלל זה אני יותר אוהב ריצות ארוכות בחוץ(כמו המירוץ הנהדר במנצ?סטר למשל) מאשר באצטדיון, לפחות כשיש הרבה רצים. לדעתי הוא הכי טוב גם ב5k, אבל המון דברים יכולים להשתבש ויש תסריט שבו הוא אפילו לא לוקח מדליה.
Arise Sir Mo Farah! אני שונא עכשיויזם אבל הוא רץ היסטורי, הוא צריך לעבור ל400 מטר, נגמרו הסופרלטיבים. הוא קבע קצב מטורף בספרינט שהשאר חשבו שגם הם יכולים להחזיק אבל ב50-100 מטר האחרונים כולם נפלו מהרגליים וזאת הייתה ההוכחה לעליונות המוחצת שלו. הוא מספר 1 בפער גדול משחשבתי.