אומנם זאת האמת אבל אל תנסו בבקשה ליפייף את זה, קיבלנו בית מעליב. יהיה פטתי עם לא נעלה ממנו מהמקום הראשון - בטח ובטח אחרי ההדחה בעונה הקודמת. תגידו מה שתגידו, זלזול או לא, זה בית בדיחה.
אני מעדכן אותך את מי תעבור הקבוצה שתעיף את יונייטד בסיבוב הרביעי, מה רע? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx טעות שלי.
אז ברבאטוב עוזב ואנחנו סוף סוף נפטרים מהחוזה היקר שלו. שיהיה לו בהצלחה. לסיכום הקריירה שלו אגיד שלא הצלחנו להתאים אותו אלינו או אותנו אליו- אני לא יודע ולא מחפש אשמים. לא התרגשתי מקריאות ה'עצלן' שהיו נזרקות לעברו, ואזכור אותו ככדורגלן שאני מחבב, ושתרם את חלקו בעונת אליפות. הוא אפילו הולך לקבוצה חביבה.
נראה כמו קצב פציעות מהעונה שעברה. הגיע זמן להחליף את צוות מאמני הכושר ואולי את הרופאים(וכן אני יודע פציעה של רוני זה לא קשור).
לא מצטיינת בשלבי הבתים? 2009 - מקום ראשון. 2010 - מקום ראשון. 2011 - מקום ראשון. 2012- עפנו. בגלל עונה אחת אנחנו לא מצטיינית בשנים האחרונות?
שילוב של כל הדברים. שלב הבתים הוא קצת כמו קוץ בתחת עבור הרבה מועדונים גדולים שצריכים להתרכז בעוד מפעלים. זמן לעשות בו לפעמים רוטציות מול קבוצות "פחות מסוכנות". אולי אנחנו עושים קצת יותר ולכן מוציאים ניצחונות של בקושי, אבל זה נורמלי לחלוטין. עד שלא מגיע בית מוות אז אף מועדון גדול לא יבוא רעב לטרוף כל משחק.
מו באברטון, שוב פרגוסון מעלה הרכב ראשון שמחליש אותנו ומאפשר לקבוצה היריבה לעלות ליתרון. הפעם, למזלנו, הצלחנו לחזור ולנצח. וולבק לא היה ולא יהיה לעולם קשר אגף איכותי. הפעולות שבהם הוא מצטיין לא מועילות כשהוא רחוק מהשער וזה בולט בכל פעם מחדש. לינדיגרד חוזר לשער ונראה לא בטוח בעצמו. הוא היה אמור לספק תשובה לכדורים שמגביהים לרחבה שלנו, החיסרון הבולט של דה חאה, אבל בפועל הוא לא יצא לשום כדור גובה למעט אחד שאותו הוא איגרף בצורה רעה מאוד. כל הכדורים שהוא הוציא מהרגל לאורך המשחק היו או לא מדויקים או קצרים. נראה לי שפרגוסון נותן לו את הדקות כדי שלא יבקש לעזוב לקבוצה שבה הוא יהיה שוער ראשון, הימור לא קטן. היום, לראשונה זה שנים, הבנתי איך זה מרגיש (לפחות ל70 דקות) להיות אוהד ארסנל. וולבק, קגאווה וקלברלי מלאים בכישרון אבל שחקנים כל כך פרווה שזה פשוט מפחיד. הם יכולים להתמסר בינם לבין עצמם מאה פעם עם מאה פעולות אישיות יוצאות דופן, אבל שלושתם ביחד לא יצרו אפילו מצב אחד מסוכן היום להם או לאחרים, ובפעמים היחידות שהם היו באיזור השער של היריבה הם היו כל כך לא חדים שאפשר היה לשים אותם בחולצות של ארסנל ולא לדעת שהם שחקנים של מועדון עם אופי אחר. כמו בארסנל, הסתמכנו באותם דקות בעיקר על ואן פרסי. כמו בארסנל, ההגנה שלנו הייתה מסננת מה שקרה לא מעט בגלל שבאמצע היו לנו שלושה שחקנים שלא תרמו הגנתית וגם לא תרמו התקפית מבחינה תכליתית (וולבק, קגאווה וקלברלי). ברגע שנכנסו סקולס, נאני והרננדז, שלושה קילרים עם אופי אחר לחלוטין, הכל נראה אחרת לגמרי. סקולס בנגיעה הראשונה שלו בכדור מעמיד את ואן פרסי מול השוער, נאני לאחר מכן מייצר לנו מצבים שמהם השגנו שני שערים ופנדל, הרננדז מטריד את ההגנה בלי הפסקה וגורם לקבוצה היריבה להעיף כדורים בפאניקה. פעולות חדות ותכליתיות בלי לחפש את הפעולה היפה של אלה ששיחקו לפניהם. בעיקר המון אומץ במשחק שלהם בניגוד לקלברלי, וולבק וקגאווה ששיחקו על בטוח. חשוב מאוד שלקחנו את הנקודות היום, חשוב מאוד שואן פרסי התפוצץ, אבל הכי חשוב שנלמד את הלקחים לעתיד.
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/multi.Xxx יש לי בחילה נצחית מלראות אותו אצלנו אבל הבחור וורלד קלאס וזה אנדרסטייטמנט. יותר משהיינו צריכים ניצחון היינו צריכים ניצחון בדיוק כזה עד כמה שזה נשמע מוזר.
