האנגליות באירופה

שטויות. אני גם לא מתכוון להיכנס איתך למשחקים שלנו מול באיירן וברסה, אבל איפה מתבטאת "הצורה שבה נראתה לאורך המפעל" כשבמשחקים הכי מכריעים שיש צ'לסי נתנה 3-0 לולנסיה ו4-1 לנאפולי אחרי הארכה? אז נראינו לא טוב לפני זה עם הפסדים ללברקוזן וגנק, אבל זה ממש לא משנה כשאלו התוצאות שלך כשהחרב על הצוואר. אלו קבוצות שמגיעות רחוק במפעלים האלו.

חשבתי שאני יוכל בלי אבל טעיתי- קבוצות שיכלו להתמודד עם באיירן וברסה מבחינת איכות לא היו בעונה שעברה מלבד ריאל מדריד, אני מרשה לעצמי להגיד שחוץ ממנה צ'לסי היחידה בעולם שיכלה לצאת מנצחת עם השיטה הזאת (ובעצם בכל שיטה).

 

הסיבה לכך היא שארסנל זאת קבוצה עם בסיס הגנתי רעוע והתקפה שממש לא מזמן איבדה את פברגאס נאסרי וואן פרסי, זאת קבוצה עם נקודות תורפה ושאלקה היא לא איזה פוש אוברס. את 2 המשחקים האחרים ארסנל ניצחה וגם אתמול על פי התקציר היו לה צ'אנסים פה ושם שיכלו להיכנס ואז היה דיון?
צ'לסי נמצאת במצב לא רע לעלות וסה"כ הפסידה לקבוצה חזקה אתמול במשחק חוץ.
מנצ'סטר יונייטד תעלה.
אז על מה הדיבור פה? בסופו של דבר זה דיון של מנצ'סטר סיטי כי היא זאת שמגיעה שנתיים ברצף לשלב הבתים ונחנקת. מנ יו לא עלו משלב הבתים שנה שעברה בעיקר בגלל שאננות, זה לא מצדיק את זה אבל לפעמים זה קורה באופן טבעי וקשה לעצור את זה, זה לא מצביע על איזשהיא מגמה בכדורגל האנגלי.
זה שהאנגליות כבר לא שולטות כמו לפני 5-8 שנים, את זה כולם רואים, יש התחזקות של כמה קבוצות במעמד הביניים כמו דורטמונד, באיירן מינכן שקצת נעלמה ועכשיו חוזרת עם גמר וקבוצה חזקה נוספת העונה, קבוצות מזרח אירופאיות כמו זניט ושחטאר.

 

נגיד דבר אחד על האנגליות - נראה שהגנה הפכה לאמנות אבודה. איפה הימים שצ'לסי, יונייטד וליברפול היו יכולות לסגור את ההגנות שלהן כמעט הרמטית?

 

הגנה זה הרבה יותר ענין של סגנון משחק ו / או רמת אימון, מאשר פרסונל.

ליונייטד או צ'לסי של לפני שלוש- ארבע עונות הייתה הגדולה גם ברמה האישית. לליברפול מעולם לא הייתה גדולה ברמת השחקן הבודד, אבל היה לה מאמן שידע להעמיד קבוצה יותר טוב אולי מכל מאמן אחר באירופה.

בכלל, אני חושב שרמת האמנים בצמרת האנגלית נמצאת בצניחה חופשית בשנים האחרונות. לברצלונה, למילאן (בשנים הגדולות), במידה פחותה גם לריאל, אינטר ואפילו ולנסיה, היו סגלים לא פחות טובים, לעיתים יותר, מלקבוצות האנגליות (ברצלונה מכולן, השאר מחלקן) גם בשנות הדומיננטיות האנגלית בליגת האלופות. ההבדל הוא שאז רמת האימון הגבוהה יותר של הקבוצות האנגליות חיפתה על הנחיתות בכישרון (הכוונה בעיקר לליברפול). ב2012 נגמרו ימי ליצנים כמו רייקרד, שוסטר או קלינסמן וכיום לספרדים ולגרמנים יש מאמנים יותר טובים בעוד באנגליה קבוצות מתפשרות דווקא בעמדת המאמן.

אפילו מאמן כמו פרגוסון שאין ויכוח על גדולתו, מפקיר את מרכז השדה עד למצב שאפילו אוהדי הקבוצה שלו נואשו מלחפש לענין רציונל.

 

בקשר ליונייטד יש פשוט מן שלב ביניים כזה בהגנה שלה, של חילופי משמרות אולי.
לא משהו חסר תקדים.

יונייטד איבדה את תואר האלופות שלה ב - 2000 בגלל הגנה, כי מבחינת איכות כל הסגל היא הייתה הטובה באירופה באותה שנה.

 

בכישרון, גם יובנטוס (זידאן, דל פיירו, דוידס), גם ברצלונה (ריבלדו, פיגו, קלייברט) וגם ריאל (רדונדו, ראול, היירו) היו עדיפות על יונייטד.

 

כישרון גם ליונייטד לא היה חסר

 

ברור שלא היה חסר, אבל יותר מהקבוצות שנזכרתי, היא ענתה להגדרה "שלם שהוא יותר מסכום חלקיו " (קצת כמו דורטמונד היום, שיש לה שחקנים נהדרים, אבל שאתה רואה שמחוץ לשיטה, בקבוצות אחרות, הם מצליחים הרבה פחות).


ליונייטד של 2008 ו2009 היה סגל יותר טוב מבחינת כישרון אישי.

 

הגנה ללא ספק היתה הבעיה שלנו באותה עונה. לא יודע אם היינו זוכים באלופות באותה עונה עם עורף טוב יותר, הרי עדיין מחכים בצ'מפיונס לאלופה ראשונה שתשמור על התואר, אבל מה שקרה באותו משחק נגד ריאל סיכם היטב את בעיות ההגנה שלנו באותה עת. ברג מעבר לשיא הקצר שלו, סילבסטרה עדיין רחוק משיאו (שגם הוא היה בסדר, לא ענק או משהו כזה), יונסן איננו, ובשער בוסניץ' לא מסוגל לשמור על כשירות גם כשהוא נחשב לשוער מספר 1 שלנו.

בנוגע לדיון סביב הגנות או סגנון משחק, זה במידה מסוימת גם וגם. ועדיין, לפני הכל, הבסיס חייב להיות רביעייה אחורית יציבה. לצ'לסי היה פעם טרי וקרבאליו מצוינים. ליונייטד היה ריו ו-וידיץ'. לשתיהן אין כיום את המשענת הזאת. לסיטי אין ציוות ברמה הזו (אם כי קומפאני עצמו טוב מאוד), אבל גם היא נחשבת לקבוצה שיודעת לעשות הגנה. לא באירופה...

הקטע שזה לא עניין אנגלי בלבד. בעיות ההגנה של ברצלונה ידועות. גם ההגנה של ריאל ממש לא מרשימה כשהיא מתמודדת מול יריבות איכותיות. גם לא יובנטוס. אין מצב שאצל מוריניו זה נובע באופן מודע מסגנון משחק הרפתקני. הוא לא ירשה לזה לקרות.

 

חשיבות הפרסונל לעומת השיטה בכל הנוגע להגנה, תלויה גם בסגנון המשחק. כאשר קבוצה מצופפת מאחור, חשיבות הפרסונל יורדת. ראית את זה במקרה של ליברפול בתקופת בניטס שהייתה קבוצת הגנה מצוינת, עם שחקנים לא גדולים ברמה האישית.

להבדיל, שקבוצה משחקת כדורגל יותר יוזם, מה שמשאיר פחות צפיפות מאחור, חשיבות היכולת האישית של שחקן ההגנה עולה (פשוט כי כמעט כל טעות פירושה ששחקן יריב שנשאר לבד מול השוער). אתה רואה זה עם ברצלונה העונה שכאשר היא משחקת עם הרכב הגנתי כל כך חסר, אפילו עם 75 אחוז פוזשן במשחקי בית מול קבוצות קטנות, ההגנה נראת פגיעה.


לגבי ריאל, זה לא לגמרי מדויק, היות שמוריניו בספרד, גם בגלל חומר השחקנים שיש לו וגם בגלל שזה מה שמצפים ממנו, משחק כדורגל הרבה יותר התקפי בהשוואה למה שהוא שיחק בקבוצות קודמות, מלבד המשחקים מול ברצלונה. ראית את זה אתמול כאשר הוא עלה למשחק מול קבוצה מצוינת כמו דורטמונד בלי קשר אחורי וכמעט שילם על זה בהפסד, עד שבהפסקה הוא תיקן את הטעות וחזר להרכב הרבה יותר מאוזן (מה שנתן לו שליטה מוחלטת במשחק). אתה רואה את זה גם במדיניות הרכש: למרות שחסר לריאל עומק הגנתי, הם העדיפו להוציא 40 מיליון יורו על שחקן בעמדה שבה יש להם כבר שחקנים טובים יותר. מוריניו באינטר או צ'לסי היה קונה בכסף הזה בלם ומגן / קשר אחורי.

 

דפו כבש שלושער בניצחון של ספרס בוויט הארט ליין, מול מאריבור.

 

זה שהוא סקורר כולם ידעו כבר מתחילת דרכו, אבל נגד קבוצה כזו זו באמת לא חוכמה. מה שצריך לקחת מהמשחק הזה הוא שינוי השיטה ומעבר למשחק עם שני חלוצים אמיתיים בניגוד למשחק עם חלוץ ודמפסי מאחוריו: במשחק נגד וויגאן, דפו בקושי נגע בכדור והפעם היו לו מעל ל-20 נגיעות. אדהביור ששיחק במקום האמריקני ולעומתו, משחק כמו חלוץ - עם הגב לשער ומערב יותר את שחקני הקישור, דמפסי משחק כמו קשר התקפי וכמעט לעולם לא נראה אותו עם הגב לשער.