גם אני שותף למחנה שמעריך את גיגס אבל לא אוהב אותו מבחינת favorite players. לא יודע להסביר. גם וויין רוני ככה מבחינתי. סקולס תמיד היה אצלי מעל כולם, ומאוד אהבתי את פארק, קאריק ופלטשר. היום פארק עזב וקצת מאסתי במייקל קאריק. בעצם, גם הייתי מאוד מחובר לגארי נוויל ומאוד הערכתי אותו על הפרישה. כיום אני עם סקולס ופלטשר, ומאוד מחבב גם את ולנסיה ו דה חאה, אם כי הם לא כאן מספיק זמן. אין לי ספק שבקהאם ורוי קין היו מאוד אהובים עליי אם הייתי מבוגר בכמה שנים וצופה בשנים היפות שלהם אצלינו כשאני בן 20 ולא בן 13 או משהו.
אני מניח שבמקרה של גיגס חלק מהענין הוא היכולת הנוכחית שלו (בטח ביחס לכמות ההזדמנויות שהוא מקבל). סביר שאם היית עושה סקר כזה לפני שלוש-ארבע שנים הוא היה נמצא במקום יותר גבוה. מואן ניסטלרוי להבדיל, נשארו רק זכרונות טובים ולא יכולת מאכזבת על המגרש בזמן אמת.
יש בזה היגיון, אבל אני יכול להעיד על עצמי, שאני עדיין מעריץ את סקולס כמו ילד בן 3 גם כשהשנה הוא הרבה פעמים סוג של 'נטל' עלינו בגלל השימוש שפרגוסון עושה בו, ואתה קאריק אהבתי מאוד גם כשבעבר היו לו חודשים שלמים של כלום ושום דבר. ואת ולנסיה היה מאוד קל לאהוב שנה שעברה כי הוא היה מפלצת, אבל גם השנה אני אוהב אותו באותה מידה למרות שהוא חלש בזמן האחרון. לא זכור לי שאהבתי את רונאלדו, רוני או טבז בעונה הגדולה של 2008. הנקודה שלי היא לא שאני איזה מעריץ מהשורה הראשונה ששומר אמונים באש ובמים, אלא שיש מין קטע של "חיבור" לשחקנים מסוימים, שפחות תלוי בביצועים שלהם על כר הדשא.
בקבוצה הנוכחית - שחקנים שאני מעריך ביונייטד, הייתי בוחר את סקולס, קלברלי וקאריק. בכל הזמנים 3 כאלה כנראה יהיו, בראיין רובסון, בקהאם, דוויט יורק. :aaa12:
מואן ניסטלרוי ועוד איך הייתה יכולת מאכזבת על המגרש, עונת 2004/5 שלו הייתה קטסטרופה, וגם זו שאחר כך הייתה בינונית, מה גם שהוא עזב בטונים צורמים. אבל כנראה שהזמן משכיח את זה (גם אני אוהב אותו, שלא תטעו, אבל אפילו בעשרת הראשונים אצלי אני לא חושב שיש לו מקום).
זה נראה שפרגוסון חשב לעצמו לפני המשחק מה ההרכב הכי חלש ולא מחובר שאני יכול לעלות, מה ההרכב היחידי שיבטל את כל האיכויות שלנו ויתן לק.פ.ר החלשה את ההזדמנות להוביל עלינו, ואז הוא העלה את אותו הרכב למגרש. אם אתגר אז עד הסוף. שוב אמצע עם שני קשרים בלבד כשאחד מהם הוא סקולס מה שהפיל את כמעט כל עבודת ההגנה על פלטשר שהוא בעצמו עדין מוריד חלודה ולא קרוב עדין לפלטשר של לפני המחלה. שוב הקישור שלנו היה איטי, איטי מידי. שוב וולבק משחק באגף, לא מספיק שהבחור נמצא בתקופה לא טובה כשהוא לובש את המדים שלנו (בנבחרת אנגליה הוא דווקא ממשיך לכבוש) הוא גם משחק באגף שם הוא לא מוצא את עצמו. באמת שכאב לראות את וולבק היום, נראה לא קשור לתחום. יאנג פותח בהרכב גם הוא, למרות שאני לא בטוח שהוא עדיף על ולנסיה, ועדין כשפרגוסון מבצע חילוף דווקא יאנג יוצא וולבק נשאר כקשר אגף, תמוה מאוד. בלי אמצע איכותי, עם אגפים חלשים שלא מייצרים מצבים, אפילו ק.פ.ר מצליחה להוביל עלינו 1-0 בדקה ה52. למזלנו השער של ק.פ.ר הגיע מוקדם (שער שמיני השנה שאנחנו חוטפים בין הדקות 45-55, נראה שרק השערים האלה מעירים את פרגוסון) והיה לנו מספיק זמן לתקן. ברגע שאנדרסון והרננדז נכנסו המשחק התהפך לגמרי. אנדרסון הוסיף דינמיות ומהירות לאמצע, הרננדז שרף שטחים וגרם לחוסר סדר אצל ק.פ.ר ומשם הבדלי האיכויות בלטו. ולסיום, כמה הערות: 1. הדיפה רעה של לינדיגארד היום. הלך לכדור לא טוב ובעיקר הדף למרכז הרחבה. חבל. 2. גיגס, סקולס, פלטשר, קאריק, אפילו פאוול, כולם מקבלים דקות ורק השחקן השלם ביותר בקישור שלנו (קלברלי) מוקפא. מוזר ותמוה. 3. רפאל במשחק חלש שהזכיר את רפאל של השנים הקודמות. החלטות לא נכונות מבחינת חשיבה הגנתית. חבל X2. 4. התרגשתי כשפלטשר כבש. כל כך הרבה מחשבות עלו לי בראש באותו רגע, התרגשתי בשבילו ובשביל תהליך ההחלמה שלו.
וואו, משה, אני ממש מסכים עם כל פסיק שלך, לא קורה הרבה חח http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx אני התעצבנתי על פלטשר לא מעט היום אבל מאד מאד התרגשתי בשבילו. פשוט איש ענק. תגידו משהו... ראיתי ברד-קאפה כמה חבר'ה שכותבים כי על אוהדי יונייטד השתלטה לאחרונה בכיינות בלתי פוסקת ושבעצם 'אנחנו לא כאלה גרועים כפי שאתם מנסים לצייר אותנו'. אני גם התלוננתי/התבכיינתי בדיון המחזור כאן בסיום המחצית הראשונה. מישהו כאן יכול להאיר את עיניי למשהו חיובי שאפשר לקחת ממנה? אני באמת עם ראש פתוח. לא ראיתי כלום מאיתנו. אם הרבה פעמים לאורך השנה אני חושב לעצמי שאנחנו "ארסנל עם חלוצים קטלניים", היום פשוט היינו ארסנל. אולי משהו שאני כן לוקח זה ש-ריו ואוואנס זיהו את האנמיות שלנו וקרבו את קו ההגנה שלנו לכיוון אמצע המגרש, מה שבאמת עשה אותנו יותר קומפקטיים, כמה שאפשר עם סקולס ופלטשר. אז... מישהו? ואגב... אני לא מאלה שמיהרו להלל את וולבק כאילו יש לנו פה מישהו שלא היה מבייש את הנוער של ברצלונה. אבל, הוא שחקן בית, אני מחבב אותו ובהחלט יש לו המון פוטנציאל. ראינו את זה בשנה שעברה כשהוא שיחק כחלוץ לצד רוני והייתה לו תקופה טובה ופוריה. עם הגעתו של ואן פרסי דאגנו לגבי ההתקדמות של וולבק ושל הרננדז. עד עתה ניתן לומר שהמקסיקני מרגיע אותנו, אבל לגבי וולבק, נראה שפרגוסון מנסה לתת לו כל הזמן דקות כדי לשמור על הגחלת, אבל הוא ב-ח-י-י-ם לא שחקן אגף. אין עוררין ש-RVP צריך לפתוח כל עוד הוא כשיר, ורוני לצידו כמובן, אבל האם אנחנו עדים כאן להזנחה של העתיד לטובת ההווה? כן, אני יודע, רק שלושה חודשים לתוך העונה וכו', ובכל זאת חשבתי להעלות את זה לדיון.
כששחקן עוזב או פורש, אלא אם באמת היתה שם איזו קטסטרופה, הזיכרונות הפחות טובים נשכחים - הרי לכל שחקן היו משחקים רעים ותקופות חלשות לאורך הדרך - ומה שזוכרים, גם מה שמקרינים שוב ושוב, זה הדברים הטובים. מאותה סיבה אני אומר לכל מי שכל פעם מזנק על רוני בעניין פרשת החוזה בזמנו, שזה יהיה פיפס קטן בקריירה שלו. גם את גיגס נראה אחרת כשיפרוש. לגבי המשחק היום, משה סיכם את זה. מצאנו את הדרך הטובה ביותר לסדר לריינג'רס משחק נוח. אין לי כבר מה להוסיף חוץ מזה שאני מקווה שזו דאחקה של פרגי. או סתם ניסיון נואש לשמור על כמה שחקנים רעננים לקראת הסתערות של ממש בהמשך העונה. אם מה שאנחנו מציבים, והצורה שאנחנו מציבים את זה, הוא הכי טוב שיש לנו לדעתו, אנחנו בצרות. לגבי הטענות לבכיינות, אני חושב שמדובר בשטויות. אף אחד מאתנו לא מבקש להיות הקבוצה הכי טובה/אטרקטיבית בהיסטוריה. אנחנו בסך הכל רוצים שיונייטד תהיה הכי טובה שהיא יכולה להיות. והיא פשוט לא.
אפשר לקחת מהמשחק הזה את העובדה שהגג שלנו, הפוטנציאל שלנו, כשאנחנו משחקים נכון עם ההרכב הנכון, הוא באמת עצום. הבעיה היא, אם להמשיך את הדברים של אמיר, שהיוניטד העונה, ביותר מידי מקרים, מעלה הרכבים ומערכים שלא נותנים לה אפשרות להיות הכי טובה שהיא יכולה להיות. עצם העובדה שחזרנו כל כך הרבה פעמים העונה מפיגור, כמעט תמיד אחרי שעשינו את ההתאמות הנכונות, מלמדת על האיכות שלנו. קבוצות רבות, גם אם רוצות וגם אם יעשו את השינוים, אין להם את האיכות הזאת. לנו יש אותה, רק הבעיה היא שיותר מידי פעמים השנה אנחנו משתמשים בה רק כשאנחנו בפיגור במקום לשחק נכון מתחילת המשחק ולסגור את המשחק מוקדם (כשדווקא אז שיתוף שחקנים כמו סקולס וגיגס יהיה נכון יותר ויתרום לנו ולהם יותר).
לא יודע כמה אני קונה את הפוטנציאל שלנו כרגע. כמובן, רק עיוור ואוטיסט יגיד שהוא איננו קיים, אבל אני שם אותו בסימן שאלה כרגע. על ההתקפה שלנו אין צורך להוסיף ולו מילה אחת. אנחנו מכוסים גם להווה וגם לעתיד. גם לגבי עמדת השוער אני רגוע. דה חאה הולך להיות ענק. אבל כל כך הרבה סימני שאלה בנוגע לקישור ולהגנה שלנו... כאילו בא לך להגיד שגם אם השנה-שנתיים הקרובות יהיו רעות מבחינתנו, אין ספק שאנחנו הולכים לקבל מהחבר'ה האלה קבוצה מצוינת, עם רוני, סמולינג, אוואנס, ג'ונס, קלברלי, דה חאה, וולבק, הרננדז. ואני אומר, האומנם? כמה הם כבר שונים מצעירים אחרים שמסתובבים בקבוצות באירופה? (לא מכליל פה את וויין רוני כמובן).
זה נראה מוזר, אבל במשהו כמו 25 משחקים מתוך 38 אתם מסוגלים להסריח את הדשא במשך שעה ולהראות כמו כלום ושום דבר, ואז בתוך חצי השעה האחרונה לכבוש 3-4 שערים ולגרום לכולם לגרד בראש ולתהות למה השחקנים חיכו. אז נכון, לרוב היריבות לא חזקות במיוחד, אבל אם מנ' יונייטד מסוגלת לתת 15 דק' טובות במשחק וזה מספיק לה כדי לנצח גם מפיגור (ברוב המקרים), אני כן חושב שזה מעיד על הבדלי רמות ואיכות מאוד גדולים בין מנ' יונייטד לשאר הליגה.
Mellow29 - זה בדיוק מה שבאתי לכתוב. יונייטד צריכים להיות בפיגור, ואז ללחוץ קצת על הגז ותוך עשר דקות לתת 2-3 שערים. הבעיה שזה לא תמיד עובד, למשל נגד נוריץ' או טוטנהאם. נגד יריבה איכותית זה לא עובד. טוב, היו לנו רק 2 משחקים שאני מחשיב כממש קשים עד כה וזה צ'לסי וליברפול (רק בגלל אנפילד) וזה סיפור אחר. מול צ'לסי נתנו את הדקות הטובות בהתחלה ונעזרנו באדומים של השופט ומול ליברפול גם האדומים עזרו לנו. ככה שאני מאמין שבדרבי מול סיטי אם נמשיך בגישה הזאת אנחנו הולכים לקבל בראש, וחזק. הבעיה כרגע היא המערך, ופרגי בוודאות רואה את זה אבל אני לא יודע מה הוא מנסה לעשות - לתת ליאנג או וולבק דקות בכוח, כנ"ל לגבי סקולס שפשוט לא תורם שאין לו קיצוני נורמלי לכוון אליו את הכדורים. ובמקום שרוני יהיה מתחת לואן פרסי הוא מטייל במגרש יותר מידי והולך לאיבוד. אין לנו כרגע שני ווינגרים סבירים וזה למה צריך לחזור ליהלום או לכל שיטה אחרת שהיא בלי ווינגרים מובהקים על הקו. יש אחלה של גולרים: ואן פרסי או צ'יצ'ה וגם את וולבק כגיבוי, יש לנו אחלה של מנהלי משחק - רוני וקגאווה, שצפוי לחזור בקרוב. עם קלברלי, אנדרסון ופלצ'ר/קאריק מאחוריהם אנחנו יכולים להראות לא רע בכלל. בקיצור, צריך לזנוח את הווינגרים. יאנג טוב בתור גיבוי וזה רק ביום טוב שלו, נאני לצערי הרב גמור וגם ולנסיה, הראוי היחידי, ירד קצת ברמה - ועדיין, אי אפשר לשחק על אגף אחד ולדחוף את וולבק לשני.
שלושת ההפסדים של הקבוצה העונה: נגד נוריץ' - הרכב מזעזע וחילופים מזעזעים. 90 דקות של ביזיון מוחלט. אחד ההפסדים היותר deserved של הקבוצה מאז שאני זוכר את עצמי. נגד ספרס - הרכב מזעזע - חילופים טובים אבל הנזק נעשה במחצית הראשונה והקבוצה לא הצליחה לחזור מפיגור נגד קבוצה איכותית יותר נגד אברטון - הרכב מזעזע, לא זוכר כבר את החילופים אבל נדמה לי שלא היה לנו ספסל עמוק מדי באותו משחק בכל מקרה. מכנה משותף: פול סקולס ו\או ראיין גיגס. נקודה למחשבה: טרם השמטנו נקודה אחת במשחקים בהם ההרכב הלא מטומטם שלנו רץ. אפילו לא תיקו. 100% נצחונות, כשרוני, RVP בחוד, קלברלי ו\או אנדרסון לייד קאריק, שניים או אחד מבין ולנסיה\נאני\קאגאווה באגף. אחרי שהקבוצה הפסידה לספרס הייתה ריצה של משחקים בהם סקולס לא ראה מגרש, קלברלי ואנדו שיחקו והיה נראה שפרגי התעשת. כעת, חודשיים מאוחר יותר, כשבלי שום סיבה נראית לעין הוא משבית לחלוטין את קלברלי, מעלה את אנדרסון מהספסל ונותן קרדיט אינסופי לאשלי יאנג וסקולס במערך עם שני קיצונים ו2 קשרים, אני באמת חשוב שהוא מאמין שזה מה שטוב לקבוצה ואין לי שום תקווה שהדבר הזה ישתנה. נקודה למחשבה 2:אני חושב שהדבר הכי גרוע ששחקן גדול יכול לעשות זה לפרוש שנתיים מאוחר יותר מאשר שנה מוקדם יותר. אנחנו כאוהדים לא קרובים לפרישה הרי. אנחנו צופים במשחקים ורוצים נצחונת ותוצאות בלי קשר למי משחק ומרגישים מה שאנחנו מרגישים בהתאם למה שקורה על המגרש. לכן, כשראיין גיגס נראה כמו אוויר ופול סקולס הופך לנטל, זה יוצר לנו זכרונות שליליים משחקנים שמעולם לא גרמו לנו לתחושות כאלו. וזה חבל מאוד. אי אפשר להתכחש לתחשוות האלו - הרי ההצלחה של הקבוצה חשובה יותר וכששחקן יוצר כל כך הרבה נזק על המגרש אי אפשר להתעלם מזה. לא חשבתי מעולם שאני אאחל לפרישה של גיגס - אחד מ5 שחקני הכדורגל האהובים עלי אי פעם - או סקולס - שחקן שתמיד היית רוצה לראות על המגרש - אבל כעת כשאחד מהם פותח בהרכב אני אשכרה כועס ומקווה שיוחלפו. וזו לא אשמתי, זו אשמתו של פרגוסון.
