נבארו כבר מזמן פרש, ופראה כבר לא בליגה הספרדית, תתעדכן לפנ שאתה מדבר. יש בליגה הספרדית בלמים מצויניים כמו אדיל ראמי בלם נבחרת צרפת, דמיקליס, מיראנדה, ועוד. בקשר לבלמים הספרדים, אז תסתכל על אלופת אירופה עד גיל 21(ספרד), אלופת אירופה עד גיל 19(ספרד, פעמיים ברציפות), וכל הנבחרות הספרדיות ששולטות ביד רמה ותראה את ההגנות הספרדיות, ואת הכשרונות הנהדרים שיש לספרד בעמדת הבלם, כמו אלבארו דומינגס במינשדלגבך, או אינגו מארטינז מסוסיאדד. אתה לא בקיא מידי בשביל להעביר ביקורת על ההגנות בספרד, הגנות זבל יש גם בספרדו גם באנגליה.
ההגנה של נבחרת ספרד היא עם שחקנים מברצלונה וריאל, 10% מהליגה הספרדית. http://www.ronaldo7.net/news/2012/cristiano-ronaldo-588-injury-bleeding-from-his-eye-and-left-eyebrow-after-being-elbowed-in-levante-vs-real-madrid-for-la-liga-2012-2013.Xxx תספר את זה לרונאלדו. והחצי שנה שפראה לא משחק בספרד מבטלת את המשחקים שהוא הרס לאתלטיקו במשך 5 שנים. אם ההשוואה היא בין הליגה לנוער בספרד והליגה לנוער באנגליה יכול להיות שאתה צודק. לא צריך להיות מומחה בנבחרת הקדטים של ספרד בשביל לראות הגנות חלשות בליגה. למזלכם, באנגליה המצב לא יותר טוב בשנתיים האחרונות ולכן הטיעון טיפה מתחזק.
נו, בכל ליגה שחקני ההגנה הטובים משחקים במספר קטן של קבוצות הצמרת. בתקופת שיא ההגנות באנגליה (לפי הגדרתך) לא כל המגינים הטובים שיחקו ביונייטד וצ'לסי?
וואאאט? אני מאוד מסכים עם החלק הראשון של המשפט, באנגליה היום אין קישור, יש התקפה התקפה התקפה ואני לא אוהב את זה בכלל. אף פעם לא הייתי מעריץ של הסוג משחק הזה. אין כמעט טקטיקה ואין יותר מדי תחכום, והכי מפריע לי שצ'לסי היא לא יוצאת דופן מהבחינה הזאת כמו שהיתה בשנים קודמות. בגלל זה אני מאוד רוצה שמוריניו יחזור. אבל החלק שכתבת על יונייטד- בדיוק הפוך, כל כך. איזה חשיבה וטקטיקה יש במה שיונייטד עושים על המגרש העונה? התעודת עניות הכי גדולה של הפרמיירליג העונה היא שקבוצה בלי הגנה, בלי קישור (בהגזמה כמובן), בטח בלי טקטיקה מתוחכמת, ממוקמת במקום הראשון. זה הכי סמלי למה שאנחנו מדברים עליו. יונייטד משחקת על החלוצים שלה, וזה הכל. יש לה הגנה רכה מאוד, קישור רך מאוד, היא לא מחזיקה כדור טוב, היא לא יוצרת מצבים בצורה מתוחכמת מדי, וקבוצות מבקיעות שערים נגדה בקלות. בהתקפה כל מה שהם פחות או יותר עושים זה למסור לולנסיה-הפצצה לרחבה-אחד החלוצים משתלט/נוגח/בלאגנים ברחבה- גול. זה רחוק מאוד מלהיות משהו עם חשיבה, ובטח לא משהו שקרוב לקבוצות הבאמת גדולות של אירופה כיום.
האמת היא שיונייטד (תחת פרגוסון) רוב השנים לא הייתה קבוצה טקטית גדולה. זה השתנה ב2007-2011, גם כדי להתמודד עם האתגר שצ'לסי הציבה בליגה וגם כדי להצליח יותר באירופה. אבל בבסיס התחושה שלי שפרגוסון תמיד העדיף את המשחק היותר התקפי, מרחבה לרחבה על קרבות הטקטיים.
מסכים לגמרי. אף פעם לא תפסתי מפרגוסון איזה גאון טקטי... הוא מתמחה בדברים אחרים, לא בזה. לדעתי יונייטד היתה עושה יותר באירופה לאורך השנים אם הוא כן היה כזה.
מצד שני, אם הוא היה מאמן של פרטים קטנים כמו מוריניו ובניטס (ולהבדיל סגנונית, גווארדיולה), לא בטוח שהוא היה מחזיק כל כך הרבה שנים בקבוצה אחת. אתה רואה אצל מוריניו, שהאינטנסיביות שבה הוא מאמן, שורפת בשלב מסוים גם אותו וגם את השחקנים שלו.
כן אני יכול להסכים עם ההיגיון הזה בגדול, אבל זה גם מאוד תלוי בשחקנים של המאמן ובמועדון בו המאמן עובד. מוריניו לא שרף דבר לא בצ'לסי ולא באינטר (טוב חוץ מעם אברמוביץ'). אנחנו לא יכולים לדעת אבל אני חושב שהקבוצה ההיא של מוריניו- של למפארד, טרי, דרוגבה וכו', היתה "סובלת" אותו עוד כמה וכמה שנים אם הוא כמובן היה רוצה להמשיך ולא לחפש אתגר אחר. אני חושב שהחיבור שם בינו לבין השחקנים היה טוב מדי, ואולי גם באינטר אבל אני פחות בקיא שם. אני אצא פה מהנושא לגמרי, אבל לפני כמה ימים התנהל פה דיון על מוריניו וריאל, אחד הכותבים פה כתב שמה שאהבו באינטר וצ'לסי לא תופס בריאל, משהו כזה. על זה אני באמת מסכים, למועדון כמו צ'לסי (בטח בזמנו) אין את ה"פלצנות" או ה"סטייל", מה שתבחר, בשביל להתבייש במוריניו ובדרכים שלו. ריאל זה מועדון שתמיד נתפס אצלי כמאוד ממלכתי וכזה שדואג לשם שלו יותר מכמעט הכל (וזה כמובן משפיע על השחקנים שמשחקים שם, לא שחסר בסגל פרימדונות במילא). דמות כמו מוריניו זה נוף אחר לגמרי, זה אף פעם לא יכל להחזיק יותר מדי זמן. החוסר תמיכה הזה מצד המועדון לדעתי גרם למוריניו להגיע למצבי קיצון מבחינת האישיות שלו.
אינטר זו לא דוגמה רלבנטית כי הוא עזב שם אחרי השיא ורק שנתיים בתפקיד. בצ'לסי הייתה ירידה הדרגתית בכל אחת מהעונות שלו שם (אפילו בין הראשונה לשניה). זה כמובן לא אומר שלהחליף אותו, באופן כללי ובטח באברם גרנט, היה המהלך הנכון, אבל צ'לסי נכון לתחילת העונה הרביעית שלו, לא נראתה כמו המכונה הכמעט בלתי מנוצחת של שתי העונות הראשונות. תק אותי אם אני טועה, אבל מוריניו הוחלף אחרי תיקו 0 ביתי עם רוזנברג, משחק שבו היו 10,000 מקומות פנויים באיצטדיון. רוצה לומר, גם בצ'לסי הייתה כבר איזושהי עייפות מסוימת מהדרך של מוריניו ומהאווירה שהוא מייצר. כמובן שבפרספקטיבה של כמה שנים זוכרים לו בעיקר את הדברים הטובים ובצדק. לגבי ריאל, לדעתי יותר מאשר בעיה עם סגנון המשחק (הרי מוריניו בריאל משחק התקפי בדרך כלל, להוציא המשחקים הישירים מול ברצלונה וגם זה לא תמיד) לדעתי זו בעיה עם האווירה שהוא מייצר, של עימותים אינסופיים מול הסביבה. בצ'לסי ואינטר שהם מועדונים גדולים אבל אאוטסיידרים במידה מסוימת (לפחות ביחס ליונייטד ויובה) זה יכול לעבוד. להבדיל, ריאל היא "הממסד" יותר מכל קבוצה אחרת באירופה. הקונספט של "אנחנו נגד העולם" שמוריניו תמיד מנסה לייצר בקבוצות שלו, לא מתלבש שם טוב ובטח לא מתאים לערכים של המועדון ולממלכתיות שהוא מנסה שדר.
למרות שב2004-2005 ההישגים היו טובים יותר (חצי גמר באלופות, יותר נק' בליגה) אני לא חושב שהיתה באמת ירידה בעונה אחר כך, לא ביכולת. העונה השלישית היתה עונה קצת מוזרה ורבויה בהרבה פציעות אצלנו, היתה ירידה אבל לא משהו דרסטי. מה שכן הורגש לאורך העונה הזאת זה שמוריניו מיצה את עצמו בצ'לסי ורצה משהו חדש. אולי זה בעצם מתחבר ל"שריפה עצמית" עליה דיברת, אבל לדעתי חלק גדול גם היה החילוקי דעות העקרוניים מאוד עם אברמוביץ'. בכל אופן, אני בעיקר דיברתי על האווירה בין השחקנים למוריניו, אי אפשר לשים את הירידה ביכולת בצ'לסי באותה שורה עם מה שקורה לו בריאל היום. בפסקה האחרונה כתבת את מה שאליו התכוונתי, לא התכוונתי רק לסגנון משחק.
לומר שיונייטד זה קבוצה של העפת כדורים מהאגף לרחבה זה מוגזם מאוד, ובפועל פשוט לא נכון. זה כן קורה לפעמים, אבל בתור אחד שלא מפספס שנייה אחת של הקבוצה וכן יודע להיות ביקורתי כלפיה, אני יכול להגיד שזה קצת HARSH לומר את זה. מבחינת פרגוסון, אני לא מבין בטקטיקה מי יודע מה, ואולי זה באמת לא ה-צד החזק שלו, אבל אי אפשר לטעון שהוא לא טוב בצד הזה. הוא באמת מאמין בכדורגל הרבה יותר מהיר וישיר. אולי מבחינה הגנתית הוא באמת לא מבריק טקטית, אבל אני חושב שיונייטד זאת קבוצה שתמיד יודעת למצוא את הפירצה, להגיע למצבים ולאיים על היריבה, לא משנה איפה היא משחקת, ככה שהקבוצה שלו תמיד ידעה לשחק חכם. לא מגיעים במקרה לשלבים המאוחרים של ליגת האלופות ומתמודדים על התארים באנגליה והכל בקביעות. לפחות ככה אני רואה את זה, וכאמור אני באמת לא מתיימר להבין בטקטיקה לעומק. מבחינת ריאל, אני לא חושב שיש מה להתלונן על מוריניו עד העונה הזאת. הבחור ללא ספק הביא שיפור, לפחות מבחינת תוצאות. הקבוצה לא עברה במשך זמן רב את שמינית גמר ליגת האלופות, והגיעה פעמיים ברצף לחצי גמר + זכתה בגביע ובאליפות, וכשאתה משחק בליגה של ברצלונה הנוכחית זה לא עיניין של מה בכך, אפילו אם קוראים לך ריאל מדריד.
לגבי פרגוסון, גם שמדברים על כך שהוא לא הטקטיקן הגדול ביותר, מתכוונים ביחס לטופ של הטופ (נניח מוריניו). אף אחד לא חושב ברצינות שאתה יכול להגיע להישגים שלו רק בשילוב של מזל והחדרת מנטליות מנצחת בשחקנים שלך. הנקודה המענינת היא שבין 2007 ל2011 פרגוסון הוכיח שהוא יכול להיות טקטיקן מצוין שהוא רוצה. התחושה שלי לגביו שזה פשוט לא הסגנון שהוא אוהב ומעדיף ברמה האישית (להבדיל ממוריניו ובניטס שמעבר לכל דבר אחר, גם אוהבים את הכדורגל הזה) ומכוון שבמעמדו הוא לא חייב כלום לאף אחד ואחרי שהוא הוציא מהסיסטם שלו כמה עונות כאלה ואולי גם מכוון שבאנגליה אין היום מאמן דוגמת מוריניו שמאתגר אותו לשחק בצורה הזו בשביל לזכות באליפות, הוא חזר לסגנון הישן של משחק מרחבה לרחבה עם הרבה פחות דגש על הגנה.
פרגסון לא גאון טקטי, אבל מי גאון, בניטז שלא הצליח לזכות באליפות עם ליברפול? מוריניו שגם ידע כשלונות ולא רק הצלחות? הגאון האמיתי זה מאמן שמוציא משחקניו כל פעם את האקסטרה. וזה מה שפרגסון מומחה בו. הוא אולי לא טקטיקן גדול, אבל הכדורגל של מנצ'סטר יפה לעין, אף פעם לא ראיתי אותם מגיעים למגרש ועושים בונקר, וזה יאמר לזכותו.
