זה ועוד איך ניתן להסבר, אני חושב שכבר הגבתי לך על העניין הזה פעם אחת. בקטנה: - סיטי עם כל הכסף והשחקנים היא קבוצה עם מאמן חלש מאוד לרמות האלו, והם ימשיכו לאכול השפלות באלופות כל עוד הוא שם. גם הסגל לא מושלם, אבל זה פחות הבעיה שלה לדעתי. - יונייטד שנים מזניחה את החלק הכי חשוב במשחק כדורגל כשזה מדובר במשחקים מול קבוצה בדרג שלך (קישור). גם ההגנה שלה חלשה בהרבה מעונות קודמות, ובנוסף עושה רושם שהשיטה הנוכחית של פרגוסון לא מספיק טובה כשזה מגיע למשחקים מול קבוצות שמשחקות בסגנון יותר מודרני, "ספרדי" אם תרצה. - צ'לסי בתקופת בנייה של סגל חדש שיוביל אותה, הקבוצה שיצאה לעונה הזאת לא מספיק מאוזנת מול הגדולות של היבשת. - את ארסנל אני אשאיר לך, או שבעצם לא צריך בכלל. - כנ"ל ליברפול.
מה גם שבליגה הספרדית יש יותר משחק לחץ על שחקנים, וגם מחפשים כמה שיותר משחק קרקע ולא הגבהות מטופשות. כמו שנאמר גם הם מוסרים שם בזמן קצר, ומשתדלים שהכדור שהשחקנים מקבלים במסירות יהיה דבוק לרגל ולא יברח כמה מטרים. הם מנסים מסירות קצרות ולא לתת מסירה לשחקן שנמצא 20 מטר ברוחק..
בנדר, עם כל הכבוד, הטענה הגורסת כי השחקנים שנקלטים באנגליה מהליגות הזרות מהווים את "הכשרונות הגדולים ביבשת", הינה גניבת דעת מהסוג הרדוד ביותר. בה ומיצ'ו אולי נראים כחלוצים המובילים ביבשת כשמולם עומדות הגנות החמאה של נוריץ', וויגאן וארסנל, אבל האשליה הזו מתפוגגת די במהרה כאשר מביאים בחשבון את היכולת שהופגנה על ידם בקבוצותיהם הקודמות; לראיה, המעמד של הסנגלי בקרב ציבור אוהדי הופנהיים לא הזכיר במאום את ההערכה המקצועית לה הוא זוכה ברחבי האי הבריטי, והמספרים של מיצ'ו בראיו וייקאנו (הוא שיחק שם אך לפני שנה, להזכירך) היו נמוכים פי שתיים מהנתונים שהוא מעמיד בסוואנזי. אם ברצונך להרחיב את ההשוואה, אתה מוזמן להעיף מבט אפילו על שמות כדוגמת סילבה ומאטה - אשר נהנים גם הם באי הבריטי מהערכה גבוהה פי כמה מאשר זו שהוענקה להם בספרד, ולא במקרה. בשורה התחתונה, אני סבור כי באנגליה קיימים בסך הכל שני שחקני התקפה אשר עונים על התיאור המקורי שלך: קון אגוארו ורובין ואן פרסי. עם שאר הכתוב בתגובה שלך אני מסכים.
Captain Canada, לא שאני מנסה לסנגר על הליגה האנגלית, אבל כן יכול לקרות מצב שבו שחקן מסוים מציג יכולת בינונית בקבוצה X ויכולת גבוהה מאוד בקבוצה Y. או שהשחקן השתפר, או שהוא מתמודד מול שחקנים נחותים בקבוצתו השנייה... סביר להניח ששניהם ביחד. ספציפית לגבי חואן מאטה ודוויד סילבה, אין עוררין על כך שהמשחק של צ'לסי וסיטי בהתאמה יותר מרוכז סביבם מאשר התקופה של כל אחד מהם בוולנסיה. הם יותר באים לידי ביטוי, מקבלים במה יותר מרכזית.
ומי הם בדיוק אותם "הרבה שחקנים"? לי, לפחות, קשה לחשוב על מועמד ראוי נוסף, מלבד אולי וויין רוני (וגם זה ביום טוב). פול סקולס, עם יד על הלב, האם אתה מאמין שמיצ'ו שידרג את היכולת שלו בעשרות מונים במשך פגרת קיץ אחת, או שדמבה בה הפך בתוך שנתיים מסקורר בינוני בבונדסליגה לחלוץ ששווה 13 שערים בחצי עונת פרמיירליג בזכות עצמו בלבד? בנוגע לסילבה ומאטה - השאלה שצריכה להישאל לגביהם היא מדוע מועדונים שאפתניים כמו צ'לסי וסיטי בנו את הקבוצות שלהם על שני שחקנים שלא הצליחו להתבלט יתר על המידה בפאקינג ולנסיה.
אני צריך לדעת כמה אקסקלוסיבית הרשימה שלך. אם היא כוללת את בנזמה, אוזיל, די מאריה, ועוד שחקנים בדרג הזה גם בליגות אחרות (כמו שניחשתי שהתכוונת בהתחלה), אני חושב שסילבה, הזאר, מאטה, בייל, טבז, רוני, ובטח עוד כמה ששכחתי, לא פחות מוכשרים מהם. אם אתה מדבר על הטופ של הטופ כרגע, שזה בעיני מסי, רונאלדו, ריברי ופלקאו, אז המועמד של האנגלית להכנס אחריהם זה אכן ואן פרסי.
סוארז, רוני, סילבה, יאיא ואגווארו הם בוודאי מהשחקנים הטובים בעולם, ואולי למעט בארסה וריאל (חלקם גם בקבוצות האלה) הם יהיו כוכבים בכל קבוצה בעולם.
כשאני אומר הכישרונות הגדולים ביבשת אני מתכוון לא לשחקנים הטובים בעולם, רוני ו-ואן פרסי למשל, אני מתכוון לשחקנים הטובים בליגות האחרות שמגיעים בסוף לאנגלית. אם יש חלוץ שמצליח בהולנד, בלגיה, צרפת ואפילו גרמניה (לא בטופ 3 אבל מתחת), הוא יכול בקלות לשדרג את עצמו כספית בעיקר, לליגה האנגלית, כי הליגות האלו לא יכולות להתחרות בסכומים שהקבוצות באנגליה מקבלות עם הסכמי השידור הענקיים והשוויוניים והכמות הצופים הגדולה באנגליה (שהיא שנייה רק לגרמניה, אבל עם מחירים גבוהים יותר פר כרטיס לדעתי). בליגה הספרדית מקבלים בעיקר כישרונות מאמריקה הלטינית, וזה מאגר לא פחות טוב (יותר?) אבל שונה בהרבה בחינות. לזו הייתה הכוונה. ולמה שחקנים כמו סילבה ומאטה הצליחו אחרי שעשו את המעבר הגדול שלהם? כי זה מה שקורה לשחקנים, הם עושים את המעבר לקבוצה גדולה ואז הזרקור עליהם. ברסה וריאל יכולות לקנות רק כמות מוגבלת של שחקנים ויש המון עניין של תזמון ההגעה אליהן, לא פחות מיכולת, ולכן יש מספיק כישרונות לצאת גם לקבוצות גדולות אחרות.
אם כך, עושה רושם שההשקפות שלנו בכל הקשור לכדורגל שונות בתכלית. מנקודת המבט שלי, כל אחד מהשמות שהובאו על ידך נופל באיכותו משלושת השחקנים הנ"ל (אליהם ניתן לצרף דוגמות נוספות, כמו זלאטן וגומז): סילבה יכול להשתלב כמחליף של אוזיל, רוני מסוגל אולי להתחרות עם בנזמה על חולצת ההרכב בריאל. כל השאר נותרים הרחק מאחור, לדעתי.
אם אינני טועה מיצ'ו שיחק כקשר בספרד כשבסוונזי לעיתים קרובות למדי אם לא באופן קבוע הוא משחק כחלוץ חוד לכל דבר, אז ככה שהגיוני שתהיה עלייה בכמות השערים שהוא כובש. בנוסף, מדובר לטעמי בשחקן שתפור לסגנון המשחק האנגלי(חזק, דיי מהיר, משחק ראש טוב, סיומת מעולה, חוש לשערים) וההצלחה היחסית שלו באנגליה לא מעידה על יותר מדי לטעמי(זה נכון גם לגבי בה לדעתי).
אוזיל הלא יציב? די מאריה שלא נראה כמו שחקן שצריך לשחק בהרכב של ריאל מדריד בערך חצי מהזמן שלו בקבוצה (וזה דברים שאני גם קורא ושומע מאוהדי ריאל, לא רק חושב בעצמי)? אני כנראה לא תופס מהם כמוך. בנזמה אוברייטד לטעמי כחלוץ חוד, לא מספיק חד ומסוכן, ורוני פינישר טוב ממנו זה בטוח. גם בתור חלוץ שני אני לוקח את רוני. בייל לא מספיק מוכח בקבוצה גדולה באמת, כך גם הזאר שבבמה הגדולה רק כמה חודשים, אבל דיברנו על כישרון כמדומני. השקפה שונה בתכלית לגבי כדורגל לא, לגבי השחקנים האלו כן. את זלאטן הייתי מצרף לדרג של ואן פרסי, קבאני, פלקאו מבחינת חלוצים, ממש לא את גומז.
דווקא כאוהד מושבע של כדוגל ספרדי, אני לא אוהב את ההקבלה בין כדורגל הספרדי ל"כדורגל מתקדם". כלומר, זה נכון לגבי הכדורגל הספרדי במיטבו שהוא אבולוציה של הכדורגל ההונגרי וההולנדי מהעבר, אבל יש סגנונות כדורגל הפוכים במהותם שהם (בדרכם) מתקדמים לא פחות. דורטמונד זו הדוגמה המובהקת. אפילו בתוך הליגה הספרדית עצמה, שתיים מתוך ארבע המובילות לא משחקות "כדורגל ספרדי" במובן של פוזשן פוטבול (ריאל ואתלטיקו). הבעיה בקבוצות הצמרת באנגליה היום (לעניות דעתי כמובן) היא לא אי יישומה של שיטה מסוימות, אלא אי קיומה של שיטה בכלל. אני רואה את יונייטד משחקים ועם כל הכבוד לפרגוסון (שיש) אי אפשר להבין למה מתכוון המשורר. זו קבוצה הגנתית או התקפית? הם משחקים פוזשן פוטבול או על מתפרצות? זו קבוצה פיזית או טכנית? ג'ון טרי (המשתמש) תיאור את שיטת המשחק של יונייטד הנוכחית כ"להכניס כדור לרחבה דרך האגפים ומשם להבקיע דרך המהומה שתיווצר". לא נעים לכתוב, אבל זה ממש נראה ככה לפעמים. והם עוד נראים יותר מאומנים מסיטי וצ'לסי (של די מתאו לפחות).
וסילבה, הזאר, בייל ורוני הם ממש איים של יציבות, נכון? די מאריה הוא אכן שחקן רב מגרעות (אגב, אני משתייך לקבוצת האוהדים ש"לא תופסת ממנו"), בעיקר בכל הקשור לקבלת החלטות, אבל כל זה לא מעלים את האיכויות הנדירות אשר טמונות באמתחתו. בהחלט נותרו לו המון שטרות לפרוע והמון מבקרים להשתיק, אבל דיברנו על כשרון, כמדומני. מה בדיוק גורם לך להעדיף את רוני כחלוץ שני על פני בנזמה? בכל זאת, למעט החדות מול השער, הצרפתי עולה על מקבילו האנגלי בכל אספקט של המשחק: החל מהטכניקה האישית, דרך התנועה ללא הכדור וכלה בתרומה להנעתו. סנדרו, 1. מיצ'ו תופקד לעתים כחלוץ גם בספרד. בהקשר הזה, זכור לי במיוחד משחק החוץ של ראיו מול ריאל בתחילת העונה שעברה, בו הפסידה העולה הטריה דאז 6-2 (את שני השערים לזכותה הבקיע מיצ'ו מעמדה מספר 9). 2. אינני עוקב אחרי סוואנזי באופן תדיר, אמנם, אך במרבית ההתמודדויות בהן צפיתי, אוישה עמדת הקשר הקדמי על ידי מיצ'ו, כאשר דני גרהאם תופקד כחלוץ חוד בודד. כך קרה בשלוש המחזורים הראשונים, למשל, במהלכם הרשית הספרדי ארבע פעמים.
קפטן קנדה, - הטענה שלי היא לא שאוזיל נופל מהם, אלא לא עולה על הרשימה שהצגתי באופן מובהק כמו שאתה חושב. לשם ההבהרה, לריאל לדעתי יהיה קשה מאוד למצוא מחליף שטוב מאוזיל, אבל הוא לא מגה סטאר ברמה של אלה שהסכמתי עליהם קודם. יש לו יותר מדי מגרעות. - Agree to disagree לגבי די מאריה ובנזמה-רוני. לא נצליח להסכים פה. קייטע, אני אתקן את עצמי לגבי ההקבלה בין סגנון ספרדי למודרני, כתבתי כך בגלל שזה הסגנון שבו נתקלה יונייטד (ולא הסגנון של דורטמונד לדוגמא).