אבי, בתור אוהד ליברפול מושבע כבר כ-20 שנה וכתוצאה מכך גם צופה של ערוץ הספורט עוד מהימים בו החזיק בזכויות הליגה האנגלית, התאכזבתי מקטע השידור שלך ביום חמישי. דיברת על סוארז ועל השער שלו נגד מנספילד שנכבש בעזרת היד. 1. לא ניתן לקבוע בוודאות האם היד הייתה מכוונת או לא, בכל זאת מדובר פה בשבריר השנייה שסוארז אמור להבין מה הוא עושה וגם ישנה סיטואציה שהוא נגע עם היד מתוך תנועה אינסטנקטיבית. 2. אמרת שהוא חגג בנשיקה על היד כאילו כחטא כפול על כך שהוא גאה בצורת הכיבוש. טעות חמורה בידך וחבל שהפלת עוד המון צופים. סוארז חוגג שערים בצורה הזאת כבר לפחות שנתיים ולא היה קשר למקרה הספציפי.
היד היתה מכוונת. ואם לא ניתן לקבוע, אז לך מותר לקבוע שלא, ולי מותר לקבוע שכן אני חושב שסוארז שחקן ענק, וגם בן אדם לא כל כך נורא הדרכתי בתחילת החודש קבוצה של 30 איש למשחק של ליברפול בק.פ.ר - וכל הדרך סיפרתי להם על הערצתי לחלוץ האורוגוואי תוך שאני אומר שהוא צריך עוד קצת חום ואהבה כדי להתבגר, כי הוא קצת ילד בקשר לחגיגות עם היד. כן, תתפלא. לא נעלמו מעיניי מנהגיו הקודמים. בניגוד למה שניסית עם כמה מחבריך המאוד ציניים להציג - אני לא מחמיץ הזדמנות לראות פרמיירליג, כולל בשידורים חוזרים ותקצירים. הביקורת שלכם היא בהחלט חלק מהמשחק, ולפעמים בהחלט במקום, אבל כל כך הרבה פעמים היא צינית, מתנשאת ואכזרית - שהיא גורמת, לפחות לי, לא לרצות להיכנס לדיון עליה. מה שנייתי עושה בשמחה כפי שיודעים אנשי אסוקר הוותיקים כאן. דווקא בגלל שסוארז נוהג לחגוג עם ליטוף היד, ציפיתי ממנו שבפעם הזאת, הקונטרוברסלית, הוא יוותר על הג'סטה. אני רומנטיקן, אמת. הוא לא היה מספיק מבוגר להבין שזו הפעם בה צריך או להודות בעבירה, או לפחות לוותר על המחווה שהופך למתגרה ובוטה. יכול להיות שלא ניסחתי את הטור שלי כהלכה בקטע הזה. על החטא הזה אני מכה
