סוגיה מאוד כאובה אצלי היא המצב של תקשורת הספורט בישראל. זה לא סוד שישנם אנשים במדיה שעושים קריירה מהדלפות של שחקנים מתוך חדרי ההלבשה (שחקנים בקבוצה אומרים), מחממים (רק התערבות של שחקן X מנעה עימות פיזי בין A ל-B ), מתבטאים באופן ובסגנון שמעליב הן אותם והן את הצופה (אני יודע שאתה כקולגה לא תנקוב בשמות ולכן לא אקשה עליך, אבל אני חושב שאתה יודע על איזו תוכנית בערוץ הספורט או על איזו תוכנית רדיו אני מדבר) ויחד עם זאת זה לא סוד שזו המדיה שמוכרת הכי הרבה ומביאה הכי הרבה רייטינג. עכשיו השאלות שלי הן: 1. מה דעתך על התרבות הזו? האם יש מקום להכניס עוד קצת קלאסה כמו אולפן ליגת האלופות (המצוין, שאפו לכם) כדי לדחוק הצידה את הצהוב, או פשוט לתת לאנשים לשמוע/לקרוא את מה שמביא הכי הרבה רייטינג? האם יש סיכוי שבאמת ישתנה משהו בנושא הזה? 2. האם ידוע לך על סגנון דומה של עיתונות ספורט במדינות אחרות, או שזו תופעה שייחודית רק לנו? 3. האם זה אומר משהו עלינו? על הרמה שלנו כצרכנים? על הרמה שלנו כמדינה? 4. אתה חושב שלרמה העיתונאית הזאת יש קשר ישיר (או עקיף) למצב העגום של הכדורגל בישראל? ועוד שאלה לא קשורה: מה המדיניות לגבי שידורי הליגה האיטלקית? אתם חולקים את זכויות השידור יחד עם צ'רלטון - מה החוקיות? למי שייך המשחק המרכזי? או שזה הולך באופן שונה בכל מחזור? תודה שבאת להתארח אצלנו http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx ליאור
כדורגל איטלקי: אנחנו מחזיקים בזכויות משחקי הבית של תשע קבוצות צ'רלטון - של 11 האחרות כולל כל הבכירות פרט לנאפולי הרגולטור מחייב את צרלטון לשדר את המשחק המרכזי בערוץ פתוח ולכן הם מוכרים אותו לנו אבל ממשיכים לשדר אותו אצלם רק בהיי דפינישן אני אישית בז לעיתונות צהובה. ולעיתונות אינטרסנטית מטעם. אבל מה לעשות שאתר האינטרנט הפופולרי ביותר בישראל בספורט בנה עצמו בדיוק על שתי אלו - וכולם הולכים אחריו? הדרדרות עיתונות הספורט בישראל אל הצהוב, רכילותי, צעקני קרתה בגלל רייטינג. ההצלחה הפנומנלית של האתר ההוא גרמה לכולם, כולל הערוץ שלי, לנסות לחקות את הדרמה והבוטות. לצערי הרב הוכח שזה מוכר בכל מקום. כלומר: גם אתם אשמים! אילו הייתם צופים, גולשים, קוראים רק מה שאתם מטיפים - כלי התקשורת היו לומדים. אבל צלא רק שהציבור לא מצביע ברגליים וידיים - הוא נוהר בהמוניו אחרי סוג העיתונות הרקוב הזה.
