הניצחון הסולידי של היום הוא הדבר הכי משמח שקרה לי בזמן האחרון. לא התפוצצות תלויית כישרון, לא משחק משוגע, לא דפיקות לב. בפרפראזה נפוליאונית משהו - באנו, ראינו, כבשנו. זה היה מפגן עוצמה מול קבוצה מצויינת כאברטון, משחק שקט ונצחון חלק, כבר תקופה רצינית שלא חווינו כזה.
פרגוסון אומר שבהתחלה תכנן לתת מנוחה ליותר שחקנים מההרכב הראשון, אך שינה את התוכניות אחרי שסיטי הפסידה.
אהבתי את זה שהוא אמר שהוא החליט שהמשחק נגד אברטון הוא החשוב יותר. אני מבין כמובן את הרצון להציב את ההרכב האופטימלי נגד ריאל מדריד, גם מבחינת רעננות של שחקנים. בניגוד לליגה, בליגת האלופות אין לך מרווח לטעות. ועדיין, יש לך אפשרות לשים עוד אצבע על גביע האליפות וזה לא פחות משמעותי מאשר טורניר נוק אאוט שבו אתה יכול להיות מעולה ועדיין לעוף.
ואני עדין לא נרגעתי מהמשחק של גיגס אתמול. לשחק בגילו כפי שהוא משחק, כמו ילד שעלה מהנוער, נלחם על כל כדור, לוחץ בלי הפסקה, תשוקה אדירה למשחק כשהוא תמיד רוצה ומבקש את הכדור, חושב תמיד צעד אחד קדימה. באחד מהמהלכים איבדנו כדור למעלה, גיגס נותן ספרינט מהרחבה של אברטון לרחבה שלנו וברגע שיש לו הזדמנות הוא מתאקל את שחקן ההתקפה סמוך לרחבה ובולם את ההתקפה. במהלך אחר הוא נותן ספרינט מאגף שמאל לאגף ימין כדי ללחוץ את ההגנה של אברטון שמעיפה את הכדור לחוץ. דברים שאי אפשר ללמד בשום בית ספר, דברים שהופכים אותו לאחד מהגדולים בהיסטוריה, לא רק של היוניטד אלא של הכדורגל בכלל. המשחק אתמול הבהיר לי שוב שהיה לי את הכבוד לראות את ראיין גיגס משחק. מסוג השחקנים שבעוד כמה שנים כשהילדים שלי ישאלו למה אני אוהב כדורגל אני יוכל להגיד ראיין גיגס. כל רגע שגיגס עדין איתנו זה זכות גדולה, לא פחות. Giggs - Tearing You Apart Since 1991
ואם כבר מדברים על דברים שאפשר ללמד בבית ספר לכדורגל, אם אני מאמן כדורגל של נוער/נערים/ילדים אני לוקח את המשחק אתמול של וידיץ' ומראה אותו לכל שחקני ההגנה בקבוצה. יש הרבה דברים מהמשחק של וידיץ' שאפשר ללמד, אבל אני הייתי מתמקד בשניים: הראשון הוא קריאת המשחק של וידיץ', איך תוך כדי משחק שמתנהל בקצב מהיר הוא תמיד מחפש את המיקום הנכון, פעם הוא מחפה על החיסרון של רפאל בימין, פעם על החיסרון של אברה בשמאל, פעם הוא עולה קצת למעלה כי קלברלי חסר ופעם אחרת הוא יורד למטה ועוזר לדה חאה בכדור גובה קשה. יש הרבה מאוד בלמים שחושבים שהם צריכים לשמור שחקן מסוים, במקרה הטוב שטח מוצמצם. כל מה שלא קורה עם אותו שחקן או באותו שטח לא מעניין אותם. יש חור באגף, זאת הבעיה של המגן שיצר אותה. יש רווח גדול מידי באמצע, זאת הבעיה של שחקני הקישור. יש שוער שחסר לו ביטחון או מתקשה בכדורי הגובה, זאת הבעיה שלו. אבל לא וידיץ'. הוא תמיד מנסה לחשוב כמה צעדים קדימה, עובד בלי הפסקה, כי זה לא מספיק לקרוא את המהלך, אתה גם צריך להיות חרוץ מספיק כדי בכל התקפה לשרוף שטחים בהגנה מאיזור לאיזור. היכולת הזאת של וידיץ' להיות בכל מקום היא נדירה, בטח ברמות האלה שמצריכים חשיבה מהירה מאוד, קריאת משחק כמה צעדים קדימה, יכולת להגיב מהר לאירועים וכושר גופני באמת נדיר כדי לא רק להגיע לשחקן אלא כדי גם לנצח בכל תאקל, גם כאלה שאתה עושה באיזורים שלכאורה הם קשים יותר, כשאתה יוצא מהאיזור שלך ויודע שאתה התחנה האחרונה, אם עוברים אותך זה כניראה יגמר במצב של שער ולכן אסור לך לטעות. הדבר השני הוא עבודת הגנה נכונה. במחצית השנייה הייתה ערבוביה ברחבה שלנו, וידיץ' נאבק על כדור, לא כל כך הגיע אליו, הנגיעה הראשונה שלו בכדור הייתה אפילו מסורבלת משהו בגלל הערבוביה ואז הכדור הגיע לשחקן של אברטון בקצה הרחבה. מצב נפלא לבעיטה, בגלל הערבוביה מספיק שהכדור הולך לשער והכדור כניראה בפנים, ואז ברגע האחרון וידיץ' גולש ובולם את הכדור בגופו. לכאורה, ניצלנו ב"מזל", התאקל היה יכול להוביל לפנדל, הכדור יכל לפגוע בוידיץ' ולשנות כיוון ולהיכנס, וידיץ' יכל לפספס את הכדור בתאקל ואז לשוער היה אפילו קשה יותר לראות את הכדור. אבל מי שהסתכל טוב בהילוך החוזר ראה עבודת הגנה נדירה, עבודת הגנה ברמות שמעטים הבלמים בעולם שמסוגלים לעשות. בהילוך החוזר האיטי רואים את וידיץ' יוצא לכדור כשכל הדרך הוא לא מוריד את העיניים מהכדור, ריכוז מוחלט ושקט נפשי במצב שרוב הבלמים עושים בו גליץ' שטותי בגלל המהירות של המהלך והלחץ שבסיטואציה, וידיץ' בוחן את הסיטואציה ובוחר את הרגע המדויק שבו הוא יורד לתאקל, כשהתאקל עצמו נקי בצורה מדהימה. נטו על הכדור, בלי מגע עם השחקן, כשוידיץ מצמצם פערים לעבר הכדור ככה שכשהוא יורד לדשא הוא יוצר נפח מקסימלי עם הגוף וחוסם למעשה כל אפשרות שהכדור ילך לשער. ההילוך החוזר האיטי עוזר לנו להבין עד כמה עבודת ההגנה של וידיץ' הייתה איכותית. וידיץ' יוצא מתוך ערבוביה אחרי שהנגיעה הראשונה שלו בכדור לא הייתה נקיה, שומר על קשר עין עם הכדור, מצמצם פערים בריצה לעבר הכדור, יורד לתאקל ברגע הנכון, יורד בצורה נקיה בלי ליזום מגע עם השחקן, תופס נפח מקסימלי עם הגוף, וכל אלה כשיש לו שבריר שנייה לראות את המצב, להבין אותו ולהגיב. מדהים. במחשבה שנייה, אולי אי אפשר ללמד את זה בבית ספר לכדורגל גם אם נרצה. בגלל הפציעות יש אנשים שקצת שכחו עד כמה וידיץ' חשוב ולדעתי גם כמה הוא נדיר. ריו פרדיננד למשל הוא גם בלם נפלא, אבל לפרדיננד החיים קלים יותר (אולי נכון יותר לומר היו קלים יותר בעבר, כי היום פרדיננד מתמודד עם חוסר המהירות שלו והבעיות בגב, מה שמכריח אותו להסתגל ולשנות את סגנון המשחק שלו) כי ריו פרדיננד הוא טכני בצורה נדירה יחסית לבלם. פרדיננד מסוגל להשתלט על כדורים ולצאת ממצבים של לחץ בעזרת הטכניות שלו, הוא מסוגל להשתחרר מבעיות עם יכולת המסירה הנפלאה שלו ובעיקר הוא נוח עם הכדור בכל סיטואציה מה שהופך אותו לבלם שיכול לצאת מכמעט כל סכנה. וידיץ' לעומת זאת הוא הרבה פחות טכני ונוח עם הכדור, תמיד היה ככה. הוא לא מסוגל להשתחרר מלחץ או ממצבים בעייתים בעזרת הטכניות שלו, מה שאומר שהוא צריך לעבוד קשה הרבה יותר בכל מהלך ובכל פעם שהוא עם הכדור. זה גורם לי להעריך את היכולת של וידיץ' לעזור לאחרים אפילו יותר, כי לבלם טכני קל הרבה יותר לעזור לאחרים באיזורים שהם לא שלו, באיזורים שמקשים מאוד על החיים של הבלם, כי הבלם הטכני נוח עם הכדור. אבל לעשות את זה כשאתה יודע שאתה פחות טכני, כשאתה יודע שיהיה לך הרבה יותר קשה לנצח במאבקים האלה, את זה רק מעטים יכולים לעשות, כאלה שהם חרוצים בצורה בלתי רגילה, כאלה שיש להם את האומץ לעשות את זה פעם אחר פעם. זאת הסיבה שאמרתי בזמנו כשוידיץ' חזר מפציעה, שהוא שחקן ההגנה היחידי בסגל שיכול להחזיר את היציבות להגנה שלנו. הביטחון שוידיץ' נותן לכל מי שמשחק איתו זה משהו באמת נדיר, משהו שהופך את כל מי שמשחק לידו לטוב יותר.
יש למישהו לינק למסיבת העיתונאים מהיום? הבנתי שדה-חאה השתתף בה לצד פרגוסון. מעניין האם הוא מדבר אנגלית ברמה שמאפשרת לו לענות על שאלות של עיתונאים.
אני בטוח שכן. צריך להיות טיפש גדול או עצלן כדי לא לדעת אחרי שנה וחצי את המינימום הזה (מה גם שנטען שהוא למד אנגלית בחודשים האחרונים שלו באתלטיקו). מדי פעם הוא מפרסם ציוצים באנגלית (זה לא נראה כמו אחד מחשבונות הטוויטר המופעלים על ידי סוכנות) והיא בסדר גמור.
אה נכון. שכחתי שזה במדריד חח. לגבי היום. מה אני חושב שיקרה? פרגוסון יעלה במערך שמתאים את עצמו לריאל מדריד- כנראה משהו דומה לזה שעלה נגד מנ. סיטי. אנחנו נשחק 'הגנתי', על תיקו, ולא נצליח להוציא אותו. ואן פרסי לא יגע הרבה בכדור, ול-וידיץ' או ריו תהיה המון עבודה. אם זאת הייתה ברצלונה אין לי ממש בעיה עם גישה כזאת; קשה מאוד מאוד לנצח אותם עם הכדורגל שלך. אבל לגבי כל קבוצה אחרת בעולם, גם כאלה שטובות מאיתנו כמו באיירן (קונצנזוס), דורטמונד, ריאל, יובנטוס (אם תשאלו אותי), יש לנו מה למכור עם הכדורגל שלנו, לפחות בהתקפה. אם פרגי עלה מול טוטנהאם (עם כל הכבוד) במערך שמותאם לאיך שהם עולים, קשה לי לדמיין סיטואציה שונה נגד ריאל מדריד.
