חוץ מריאל, יש עוד קבוצה באותה עונה שיכולה לטעון לכתר הסגל הכי טוב: בלאציו אומרים שלום הדבר היחיד שהעיב על העונה הטובה של הסגל ההוא זה ההתפרקות במסטאייה ברבע הגמר הצ'מפיונז, למרות שיש "תירוץ" מסויים בכך שהמשחק ההוא הגיע 4 ימים אחרי משחק העונה של לאציו בדלה-אלפי (משחק אותו ניצחה). עכשיו כשאני חושב על זה בדיעבד, הבליצים של ולנסיה באותה עונה זה אחד הדברים הכי מפחידים שראיתי בכדורגל.
גם לברצלונה (ריבלדו, פיגו, גווארדיולה, לואיס אנריקה, קלייברט ושאר ההולנדים, כולם בשיא הקריירה) ויובה (זידאן, דל פיירו, דוידס) יש קייס בדיון. דבר אחד בטוח: זאת לא הייתה יונייטד.
זו הייתה קבוצה מרגשת, באתי בגלל אל פיוחו נשארתי בגלל כל השאר. אני חושד בכך שהחיבה שלי למועדון עד היום היא "באשמת" הקבוצה של קופר.
שתי נקודות מענינות בקשר לקבוצה ההיא של ולנסיה: 1. היא גם לא הייתה קבוצת ליגה גדולה, בטח בהשוואה ליכולת שלה בטורנירי נוק אאוט. 2. כמעט כל השחקנים שלה שעזבו (לופז, מנדייטה, קילי גונזלס, ג'אררד) נכשלו לחלוטין בקבוצות אחרות, ממש תמונת ראי של הקבוצה של ולנסיה מהשנים האחרונות, שהצליחה הרבה פחות על המגרש, אבל כמעט כל השחקנים שלה שעזבו נראים יותר טוב בקבוצות אחרות. ככה זה עובד כנראה בקבוצות שמהוות שלם שהוא יותר מסכום החלקים שלהן לעומת קבוצות חסרות חיבור. נ.ב אני מתנצל בפני האנגלים על איפטוק הנושא.
יונייטד קרעה את הליגה המקומית לגזרים. היה לה חלק התקפי מגוון וקין עם סקולס באמצע(הלוואי כזה מרכז שדה היום, כמובן עם סקולס צעיר הרבה יותר). יובנטוס בכלל לא שיחקה אז באלופות ועפה ברבע גמר גביע אופ"א אחרי הפסד לרביבו והחבר'ה. ההשוואה לריאל בגלל העונה בליגה. עם רדונדו וראול ריאל בפוקס עלתה לרבע גמר, בגלל שער עצמי אומלל של דינמו קייב. אני גם לא מבין עד עכשיו איך באיירן לא עברה אותה בחצי גמר. פתאום אנלקה התעורר שם. בקיצור זה פספוס גדול של יונייטד. היה לה סיכוי אמיתי לשמור על התואר. אבל כן בעיות בהגנה כנראה דפקו אותה במפעל הזה וגם מחסור בשוער ברמה גבוהה.
זה בהחלט היה פספוס של יונייטד. היינו קבוצה נהדרת מהקישור ואילך, אבל ההגנה באותה עונה דפקה אותנו. תחלופת השוערים (רק נגד ריאל, בוסניץ' היה מצוין במדריד, נפצע ולא שיחק בגומלין, לא שוואן דר חאו היה אשם במשהו), הפציעות של יונסן ובראון שגמרו להם את העונה לפני שהחלה, ההתאקלמות הקשה של סילבסטרה. הגומלין היה פשוט משחק מרגיז. הגול העצמי של קין ששינה הכל, אחר כך שתי החמצות גדולות מול קאסיאס (נדמה לי של קין ושל קול), ואז כל הקבוצה חושבת התקפה בתחילת המחצית השנייה ומקבלת שני גולים (תרגיל גדול של רדונדו, כמובן) שסוגרים עניין. אחד מאותם ימים, אבל ביום שאין ממנו דרך חזרה.
למישהו יש הסבר לחידוש ה"מבריק" של צ'רלטון, להראות לפני משחקים את שכנר וזלצר עושים תנועות מוזרות למצלמה?
או שזה ריענון שהערוץ בחר מיוזמתו, או שזה בא מהשדרים והפרשנים. הרי האחרונים לא מקבלים שום חשיפה חזותית. הפעם האחרונה שראיתי את שכנר בטלוויזיה הייתה כשהוא ביקר בערוץ הראשון לפני חצי שנה בערך.
אני חושב שמדובר בסוג של חיקוי מהשידור של סקיי שם כשרושמים מי משדר ומי מפרשן אז רואים את הפנים שלהם, בצ'ארלטון לקחו את זה צעד קדימה והאנשים גם מוסיפים חיוך או הנפת יד.
יש מספיק סיבות רציניות ומשמעותיות לבקר את צ'רלטון והפרשנים\שדרים, דווקא זה מפריע לך? לדעתי זה דווקא בסדר. הבעיה שלי היא שהשדרים\פרשנים הם לגמרי בלתי נסבלים אז אני מתעצבן עוד יותר מלראות אותם. אבל הקונספט עצמו בסדר.
לא היה לי מושג איפה לשים את זה ואני מניח שזה הדיון הכי סביר. http://www.haaretz.co.il/sport/mitbonen/1.1934615 אלון עידן או מחריד או מדהים והפעם הוא לגמרי השני. לפעמים הוא מחריד וזה נובע מעודף פלצנות ורצון לנתח משהו שלא באמת בר ניתוח העיקר לדחוף מילים גבוהות (=כתיבת פוזה). אבל כשהוא מתרכז בעיקר ושומר על פשטות רעיונית, יש לו יכולת נדירה לכתוב דברים שרגע אחרי שקראת אותם אתה פשוט יודע שהם מובנים מאליהם ובכל זאת איכשהו לא הצלחת אף פעם לחבר את המובן מאליו למחשבה מודעת, עד אותו רגע כמובן שבו קראת את מה שהבחור הנ"ל כתב ואז כל מה שעובר אצלך בראש זה "נכון!". הקטע על ג'ורדן אדיר.
לכל נפגעי סופקאסט, סתם חשבתי לשתף שבין החיפושים לתחלופה מצאתי אתר שבנתיים אצלי עובד מצויין (וזה נדיר), זה נקרא Socsports וזה אמור להופיע בלינקים בWizwig, ממה שניסיתי היה לשם לינק בכל משחק. איכות מצויינת ובלי תקיעות.
