וולבק יכול לעבור שחקנים בעיגול האמצע בקלילות שמזכירה לך מידי פעם את אנדרס אינייסטה, אבל בתוך הרחבה הוא לרוב ייראה כמו גור כלבים שלא מבין מה הוא עושה בין כל המכוניות ששורקות סביבו. זה פסיכולוגי במיליון אחוז. אני עדיין gutted, לא זוכר המון זמן שמשחק כדורגל השפיע עליי ככה. אבל האמת הגדולה היא שגם בעבר ניצחנו והפסדנו משחקים על טעויות שיפוט שערורייתיות יותר או פחות, וזה ימשיך לקרות בעתיד. לפחות עד שיכניסו עזרים טכנולוגיים למשחק, וגם אחרי זה אי אפשר לצמצם את הטעויות לאפס.
אוהדים כמוך מסתכלים על הטעויות שהיו לטובת יונייטד ופחות על טעויות לרעתה... הגיע לריאל פנדל, אולי, אבל לנו הגיעו שניים. ואם נאני קיבל אדום על משחק מסוכן למה לופס לא קיבל אדום? היא נתן לוידיץ' מכה בפרצוף וזה גם משחק מסוכן... עכשיו תגיד שהוא הלך על הכדור וכל התירוצים אך גם נאני ניסה בכלל להשתלט על כדור ולא שם לב לשחקן וזה בכלל לא היה מכוון. חוץ מםזה שפפה וראמוס או אלביול גתיקלו לנו שחקנים בצורה חריפה... באופן כללי יש בי הרגשה שמזמן לא הרגשתי אחרי המשחק הזה. אבל אני בהחלט גאה בקבוצה שניסתה לתקוף ולחפש שיוויון ב10 שחקנים. במזל זה לאנגמר כמו נגד סיטי שנה שעברה...
מצד אחד, התסכול הוא עצום. לעוף בגלל טעות שיפוט כל כך טיפשית, זה משאיר אצלך הרגשת פספוס עצומה (הפעם האחרונה שאני זוכר שהרגשתי את אותם תחושות הייתה כשפורטו של מוריניו עלו שלב באולד טראפורד במשחק שבו שער חוקי של סקולס נפסל בהחלטה טיפשית לא פחות). עד להרחקה, היינו טובים מריאל מדריד בסיכום שני המשחקים. ניצחנו אותם בכל הקשור לנושא הטקטי והתחושה הייתה שאנחנו מסוגלים ללכת עד הסוף השנה. התחושה הזאת היא כמובן מה שגורמת לתסכול. מצד שני, התחושה הזאת גם גורמת להדחה השנה להרגיש אצלי לפחות באופן שונה מההדחות הקודמות שלנו בליגת האלופות. בפעמים הקודמות (בגמר האחרון מול ברצלונה זה בלט הכי הרבה) הודחנו פשוט כי לא היינו מספיק טובים ללכת עד הסוף, להיות אלופי אירופה. במשחקים מול ברצלונה ההרגשה הייתה אחרת, מבחינתי אפילו יותר כואבת, בגלל שפשוט לא היינו מספיק טובים. הידיעה שאין לך את האיכויות והיכולת לנצח את היריב שעומד מולך, הידיעה שהיריב מולך הוא פשוט טוב יותר, מבחינתי לפחות, היא כואבת יותר מתחושת הקיפוח או הפספוס שאתה מרגיש כשאתה יוצא מהמפעל בגלל טעות שופט. לכן, המשחק אתמול אומנם משאיר הרגשת פספוס שתרחף מעל העונה שלנו, אבל בעיקר נותן לי תחושת גאווה עצומה. לדעת שהיינו שם והיינו טובים יותר מקבוצה שבשנה שעברה זכתה באליפות ספרד על חשבון אחת מהקבוצות הגדולות בהיסטוריה, מקבוצה שלפני המשחק מולנו רבים הכתירו אותה כקבוצה בכושר הכי טוב בעולם נכון להיום, מקבוצה שיש לה את חומר השחקנים מהמוכשרים שהיו לקבוצה אירופאית בשנים האחרונות, מקבוצה של רונאלדו, מקבוצה שעל הקווים שלה עומד אחד מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה. אז כן, ההדחה מאוד מתסכלת, אבל מבחינתי, למרות תחושת הפספוס שתרחף מעל העונה שלנו, אני לוקח מהמשחק הזה גאווה עצומה בקבוצה ובטוח שבשנה הבאה נחזור אפילו טובים יותר ובעיקר רעבים יותר כדי לתקן את מה שהשופטים אתמול לקחנו מאיתנו.
טוב, עברה לי ההרגשה מאתמול. הבאסה עדיין פה, מן הסתם, אבל אני כבר מצליח להתרכז בדברים אחרים. המשחק אתמול, עד ההרחקה, גרם לי לתהות: האם יונייטד הזאת הכי טובה כשהיא יורדת לאחור במטרה לצאת למתפרצות קטלניות? לפני כמה שבועות כתבתי כאן שאני לא מבין למה מראש אנחנו מוותרים על המשחק שלנו ומתאימים את עצמנו ליריבה (כמו מול סיטי, טוטנהאם או ריאל מדריד). תמיד חשבתי על זה כאילו אנחנו קצת מורידים את הראש עוד לפני שריקת הפתיחה. אבל אולי זה המשחק שלנו, נגד יריבות חזקות? אולי יש לנו שני צדדים שונים לגמרי, ומה שמתאים מול נוריץ' ואסטון וילה לא מתאים לריאל מדריד או באיירן מינכן? אני עדיין חושב שאין באנגליה השנה קבוצות כמו ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן או דורטמונד שהיו עושות לנו את המוות במשחק פתוח, אבל אולי פרגי מרגיש הכי בנוח בטריטוריה הזאת, שבה אנחנו מזמינים את היריב לשלוט במשחק ומושכים אותו החוצה רחוק מהשער שלו.
זה צורך שנובע מהעובדה שהקישור המרכזי לא מסוגל להניע כדור היטב תחת לחץ והמועדונים שהזכרת בדיוק מפעילים אותו. ככה שזה אפילו לא מבחירה של פרגוסון, זה קשור לנקודות חזקות וחלשות של הסגל שלו.
זה כן בחירה של פרגוסון, כי הוא לא מביא את השחקן/שחקנים למרכז השדה, והוא לא מנחיל אצל השחקנים שלו את הלחץ על הכדור.
Sky Sports News @SkySportsNews UEFA confirm Rio Ferdinand will NOT face disciplinary action for sarcastically applauding Turkish referee Cuneyt Cakir at Old Trafford #ssn
אם להיות הגון צריך לומר שריו יוצא פה מאוד בזול, כשרוני היה צעיר הוא קיבל אדום במשחק צ'מפיונס בדיוק על זה.
אני חושב שזה בגלל שרוני עשה את זה במהלך המשחק, ואילו כאן המקרה הוא אחרי שריקת הסיום כשברור שיונייטד היו בסערת רגשות (בלי קשר אם היא מוצדקת או לא).
חייבת להיות אחידות. אם פיפ"א מחליטה שזה (מחיאת כפיים בציניות לצוות השופטים) מעשה מכוער ומזלזל, שניהם צריכים להיות מורחקים (וגם ליונל מסי או אלירן עטר, לא משנה מי). אם לפרדיננד סולחים כי הוא 'היה בסערת רגשות', הרי שאפשר גם לומר שוויין רוני היה באיזושהיא 'סערת רגשות' אחרי הכרטיס האדום ההוא (אני מדבר רק תיאורטית. אני אפילו לא זוכר את ההרחקה המדוברת). בקיצור, שכונה.
רוני לא מחא כפיים בעקבות הכרטיס האדום, אלא קיבל אדום בגלל שמחא כפיים על החלטה אחרת של השופט (זה היה בויאריאל ב-2005, אחד המשחקים הגרועים אי פעם).
אם לתקן מהזיכרון, רוני ספג כרטיס צהוב שני בלבד על מחיאות הכפיים, שניות אחרי שכבר ספג כרטיס צהוב ראשון. כלומר, על זה לא מקבלים אדום. מכאן השאלה היא אם בכל זאת לרדוף אחרי פרדיננד בשביל קנס או אזהרה או משהו, כי כנראה שהשעייה לא מקבלים על זה. בכל מקרה, שקודם יתעסקו באחידות בשיפוט לפני שעוברים הלאה...
יוצא בסדר גמור כי אף סוג של ענישה לא מתקבל על הדעת במקרה הזה. לשופט יש את הסמכות להרחיק את השחקן גם אחרי שריקת הסיום אם מתבצעת עבירה שדינה אדום. מחיאות הכפיים של פרדיננד בוודאי שלא נעלמו מעיני השופט, הוא החליט לא להעניש ובזה זה נגמר. חוץ מזה, שופט שירחיק על דבר כזה לא ראוי לשפוט.
