יומן מסע לסנטיאגו ברנבאו - החלום הפך למציאות

המסע המופלא לברנבאו\ דור רומנו

http://img818.imageshack.us/img818/8282/2s3q.Xxx

טרום הקדמה: כמו שלא חסכתי כסף במדריד, לא חסכמתי במילים בתיאור הטיול. האמת שלא צריך שבוע של שכרון-חושים במדריד כדי להוציא ממני פוסטים ארוכים(וטובים), בטח אם מדובר בכדורגל(דת). בטח אם מדובר בריאל מדריד. בטח אם מדובר בהגשמת החלום(מוטב מאוחר מאשר אף-פעם, לא?) - לראות את ריאל מדריד שלי בסנטיאגו ברנבאו, ועוד פעמיים תוך שבוע אחד, ולהרגיש מקרוב מה זה להיות אוהד של קבוצת הכדורגל הטובה בעולם. בשורה התחתונה - רציתי להגיד שלא משנה כמה אכתוב ואוסיף - תמונות, וידאו, נשחק אותה מכירים כל פינה בספרד - קצרה היריעה מלהכיל. שבוע שלם(התאוששות בעיקר) אחרי שנחתתי חזרה בישראל - יומן המסע שלי למדריד: מ-ת-ח-י-ל-י-ם.

פרולוג

אני לא ממש זוכר את עצמי לפני הכדורגל. רואה כדורגל, משחק כדורגל, חושב כדורגל וגם...כותב על כדורגל כבר כמה שנים - אתם עדים לזה. ובקיצור: נושם כדורגל. התחביב הזה או 'החיידק הקטלני' אם תרצו התחיל בערך לפני 15 שנה. את הסיפור על הילד שבא לכיתה עם החולצה של ראול(של נבחרת ספרד) לא אספר שוב. מי שלא יודע - באסה. אותו דבר לגבי החיידק של ריאל מדריד(והפועל ת"א). הרעיון לטוס למשחק של ריאל מדריד ולהגשים את החלום, באיחור גדול יש לומר(הרי את ראול, פיגו, זידאן, היירו, רוברטו קרלוס ואפילו רונאלדו 'השמן' - כבר פיספסתי) - התגבש, והפעם באמת - לפני 4-5 חודשים. כשאתה ילד אתה עוד מאמין לאבא 'אני אקח אותך', לחבר של אחותך שאתה רואה בו בערך אח גדול. כשאתה ילד - אתה תמים. צפינו במוניבלומס בת"א בגמר גביע המלך נגד אתלטיקו בברנבאו. רונאלדו העלה ל-1:0, הכל טוב ויפה, והדיבור היה על קלאסיקו אפשרי בברנבאו בסופר-קופה. חימום אמיתי לפתיחת העונה, כמו בשנתיים לפניכן. אבל אור(ברנדט) הביא את המנחוס, הלך הגביע והתוכניות נגוזו. יותר נכון: השתנו.

אפשרות שעלתה בשלב מאוחר יותר היא לטוס למדריד באמצע חודש אוגוסט כדי לראות את המשחק הראשון של העונה - נגד בטיס בבית, ולקינוח(או יותר נכון - המנה העיקרית מבחינתי) - לראות את גביע הברנבאו. ראול חוזר הביתה, ואתם יודעים מי הוא ראול בשבילי. אל כדורגל, ולא רק...התוכנית הזו נפלה בסופו של דבר, והאמת - אולי טוב שכך. כנראה שהלב שלי לא היה עומד בזה, כש-80,000 אוהדים קוראים בשמו של ראול במשך 90 דק'. ובטח בדקה ה-23 כשהוא כבש, רץ לקהל עם אותה תנועה מוכרת כשהוא מצביע על הסיפרה מס' 7 ומנשק את הטבעת. הביטוי 'חזרנו אחורה בזמן' תפס מעולה באותו ערב.

לרוע מזלינו, הסופר-קלאסיקו הביתי(יקר) נפל בחודש מרץ, כמו בעונה שעברה(בתקווה שהפעם לא יהיה לפרוטוקול ורק 'משחק על הכבוד'), והחלטנו ללכת על בטוח. סגרנו, או יותר נכון אור סגר(ברוב הארגון הייתי חותמת גומי, יש לציין) - על הדרבי של מדריד, בתקווה לתפוס גם משחק צ'מפיונס בברנבאו על הדרך. שבוע של אתלטיקו בשבת ויובה ברביעי היה יכול להיכנס לפנתיאון, אבל גם הראבונה של די-מאריה זה משהו. בקיצור - יאללה, יוצאים לדרך.

יום שישי, 27.9: מתאקלמים.

הטיסה יצאה ב-05:25 לפנות בוקר. רק בעלייה למטוס אתה מבין מה הולך לקרות, למרות שההתרגשות התחילה כבר בארגון התיק הגדול עם שתי חולצות של ריאל, סווצ'רט, צעיף, והרבה-הרבה כסף לבזבז. לא נורא, מענק השחרור מהצבא ייכסה את הנזק(ויש נזק).

5 שעות טיסה, כי מעבירים את השעון שעה אחת אחורה בספרד כמובן. נחתנו בנמל התעופה המפלצתי הלא-הוא ה-Barajas. שדה תעופה עצום, יש לציין. טוב, ככה זה כשהבאראחס מקשר בין דרום אמריקה, פורטוגל, ובקיצור לוקיישן. כמובן שאחרי הסידורים - הצטיידנו קודם כל בעיתונים של המארקה וה-AS. פגשנו צמד ישראלים, בעל ואישתו, שאחד עובד באל-על(משמע - הטיסה חינם) - שגם טס למשחק - אבל הם חיים על הקשקש ומקווים לתפוס בפוקס כרטיס טוב במחיר סביר. הוא מספר לנו על הארסנל העשיר שלו במשחקים באירופה - הביקורים בדלה-אלפי, דרבי של מילאנו, מינכן, איפה לא. הם אוהדים ריאל מדריד, כמובן.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey1.Xxx

נסענו במעין רכבת כמה דקות כדי לקחת את המזוודות. נהג המונית עשה לנו סיבוב מיותר, אבל לא נורא. בהתחלה הוא לא הוציא מילה, בניגוד לנהגי המוניות בארץ. כמובן שהוא גם היה לבוש בצורה מכובדת עם חליפה, מכונית לא שרוטה, ג'נטלמניות. לקראת הסוף ראינו שגם הוא מתחיל לעקוץ רמזורים ולאבד את הסבלנות. הנהג הוריד אותנו אחרונים. במהלך הנסיעה הוא סיפר על אהבתו ל...אתלטיקו מדריד. מה התחזית שלך ליום שבת? שאלנו אותו. "אתלטיקו - tres, ריאל מדריד - cero(למתקשים - 3:0 חלק לאתלטיקו). זהו, מעכשיו הוא 'בן-אדם-הזייה', ותשאלו את יניר(האחמ"ש) לא האמנו. קישקשנו איתו קצת על דייגו קוסטה והסלקסיון והגענו ליעד. התאכסנו במלון Room-mate oscar ( עוד תמונות: פה, ופה, ופה) - שני מטר מהרחוב המרכזי Gran-via. מהליכה ממש קצרה כבר שמנו לב לשתי נק' חשובות מאין כמוהן - כיכר הסיבלס היותר דרומית, וחנות רשמית נוספת של ריאל מדריד, שייצא לנו לבקר בה כמעט 10 פעמים. יפה.

שמענו הרבה לפני הטיול כמה האנגלית בספרד היא 'המלצה בלבד' אבל לא שיערנו עד כמה. המלון מציע רק ארוחת בוקר כמובן(לא כמו הטיסה בתור ילד לתורכיה - 'הכל-כלול'.) והתחלנו במרדף אחרי ארוחות צהריים - במסעדות או בפאבים, כמובן. אור אוכל רק כשר, ואני לא. אז לי היה יותר קל. התחלנו להסתובב ברחובות הסמוכים והמטרה הראשונה הייתה לקנות טוש שאיתו יוכלו השחקנים לחתום לנו על החולצות. חיפשנו את זה גם בדיוטי-פרי אגב ולא מצאנו. ופה? התקשו להבין מה אנחנו רוצים, והפתרון היה להראות למוכרת תמונה מהגלאקסי. הסתדרתי עם ארוחת צהריים, המשכנו קצת להסתובב וקנינו מצרכים לערב ב-Corte Ingles. ארוחת ערב כמו בצבא - לחם, טונה, פסטרמות, עגבניה, תפוח ובננה. בשעות הערב חיפשנו מסעדה כשרה, אבל היות ובמדובר ביום שישי והמקום הוא 'בחזקה יהודית' - הוא סגור. נחזור בפעם אחרת.

גם לחנות הרשמית ברחוב ה-Gran Via נחזור עוד הרבה. מהצצה ראשונית - מאוד יקר ולא בהכרח נחוץ. החולצות שבחלון הראווה הן של כריסטיאנו ובייל כמובן וגם קצת איסקו, קסיאס ודייגו לופז. מחזיקי מפתחות רבים, הספר החדש של אנריקה אורטגו על אגדות לבנות, עוד בגדים וגם קלמרים, עטים, כוסות לצ'ייסרים ואלכוהול.

יום שבת, 28.9: הדרבי!

כל הסידורים מאתמול היו די מעייפים. קמנו קצת יותר מאוחר וניסינו בפעם הראשונה את ארוחת הבוקר במלון. לא רע בכלל. קורנפלקס וחלב, קצת פרות, תה, מים או תפוזים לשתייה. חביתה, לחם, נקניקים וגם בורקס עם חזיר(מוזר). השתמשנו בפעם הראשונה בשירותי ה- Metro וקנינו כרטיסיה של 10 נסיעות. היעד היה ה-Julia travel במטרה לסגור לנו טיול מאורגן מחר לעיר היפה טולדו.

לאט-לאט התחלנו להבין עד כמה מדריד עיר של כדורגל. מליון חנויות של מזכרות עם אותה רשימת המלאי פחות או יותר. לא שזה מנע ממני להיכנס לכולן.. גם המחירים דומים. במפתיע, או שלא - היו גם הרבה מוצרים של ברצלונה. גלויות ומחזיקי מפתחות בכל דוכן, ובחנויות עצמן היו גם חולצות של ניימאר, אינייסטה, מסי ומי לא. חנות אחת הייתה קצת יוצאת דופן - Futbol Mania. השם הרי מחייב. החנות כללה מוצרים יפים מאוד גם של קבוצות אחרות - חולצות של נגרדו וסילבה במנצ'סטר סיטי, ואן-פרסי, קצת יובה, באיירן, אפילו גלטסראיי, לאציו ואסטון וילה. נהנינו מכל רגע, וגם גנבנו איזו תמונה עם גביע האלופות שהיה מונח שם.

בשעות הצהריים גילינו גילוי מרעיש - המלון החביב שלנו מציע שירות נהדר ואדיב של טרמפים לאיזורי מדריד. התפלאתי איך דבר כזה לא היה כתוב באתר של המלון. ממש כמו כמו Texi-free. מה שקרה הוא שהיינו ברי מזל, ובדיוק כשחברת Opel מנסה דגם חדש של רכבים לקראת השקה אפשרית - המלון לקח את השירותים האלה. הנהגים עובדים מ-9 בבוקר, חלקם חצי יום ושניים במשמרת עד 21:00 - יום שלם. מסתבר שכמעט כולם אוהדי כדורגל(נעשה לכם סדר בהמשך). בכל-מקרה, איניאגי אוהד ריאל מדריד, והתחלנו לעבוד על הרעיון איך להגיע למתחם האימונים ולדבבאס שקצת רחוק מהאיזור אבל קרוב לשדה התעופה בראחאס.

מזג האוויר בספרד מתעתע, בטח בתקופה הזו. המזוודה הייתה מוכנה ממזמן ואני לקחתי כמעט רק ביגוד קצר, ברוב טיפשותי. כל החולצות המכופתרות והמכנסיים הקצרים נשארו יפים בעטיפה. ביום האחרון החלטתי להוסיף סווצ'רט של ריאל מדריד, ג'ינס נוסף וגם מעיל עור שחור ויפה. בסיור ב-Plaza de oriente מצאנו אדם מאוד שימושי - מוכר מטריות בתמורה ל-5 יורו. קיבלתי 'הגנה' טובה מאוד מהגשם לאורך כל הטיול. אור היה מאורגן קצת יותר טוב למען האמת, בכל אספקט יש לציין.

לפחות בימים הראשונים השתדלתי להיכנס לכל חנות. בחנות הספרים מצאתי דברים יפים - הסיפור של אבידאל, רשימת כל השחקנים הספרדיים בליגה או הנבחרת מאז ומעולם, יותר מדי אתלטיקו(היסטוריית המועדון, ספר על סימאונה) וגם ספר Goles - שם כתוב על גולים מרכזיים בהיסטוריה של הכדורגל - כמה צפוי אני, הגול שצד את עיני היה של ראול ורדונדו כמובן - איזה זכרונות מאולד-טראפורד (וידאו אמיתי) היה כתוב כמובן גם על הוולה של זיזו בגלאזגו, אינייסטה בגמר המונדיאל(כריכת הספר) וכן-הלאה.

השעות הלכו והתקרבו לקראת המשחק וגם ההתרגשות בשיאה, הלב פועם בקצב. האמת שברחובות מדריד, ליד ה-Gran Via - לא היו יותר מדי אוהדי כדורגל עם חולצות. סגרנו עם המלון שיקפיצו אותנו למשחק ב-19:15, לא פחות. בכל-זאת - לא כל יום אנחנו בברנבאו. הנהגת היא Jema, יפה וחמודה - גם אם הכדורגל לא מעניין אותה. לא היה אכפת לה להיכנס לפקקים מטורפים. הורידה אותנו מטר מהמגרש.

הגשם היה מטורף, ממש מבול. סוג של ביש מזל. אבל ביש המזל האמיתי יהיה ברגע שדייגו קוסטה ישים את הכדור ברשת של דייגו לופז וישבור רצף מטורף של הצלחות בדרבי. בכל-מקרה, מזג האוויר הסוער לא הפריע לנו להתרשם ולהישאר פעורי פה ממה שהלך שם. גודל האצטדיון - מפחיד, הרעש לפני המשחק - מחריש אוזניים, וגם מליון ו-1 הדוכנים שהציעו צעיפים - של ריאל, במגוון צבעים ועם מגוון משפטים שונים; של כריסטיאנו, קסיאס, ראמוס, בייל, וגם ראול וזיזו. בספרדית - bufanda. אחרי קצת תמונות מבחוץ, איך לא - רצינו להיכנס סוף-סוף. שומרת מפגרת הטעתה אותנו וגרמה לעיכוב. בסופו של דבר זה קרה.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey2.Xxx

גם אם זה דרבי - חוץ מה-UltraSur האוהדים לא יקדימו. המגרש היה כמעט ריק כשעה וחצי לפני השריקה, מה שאיפשר לנו להצטלם ולצלם בנוחות. אור עם החולצה של זידאן כמובן ואני עם החולצה היפה של ליגת האלופות מעונת 11-12. ישבנו במקום פנטסטי - השורה השביעית הכי נמוכה. ראינו את דייגו לופז ממש מקרוב, וכך גם את סרחיו ראמוס וכריסטיאנו רונאלדו. וגם את בייל ומודריץ' מתכוננים להיכנס במחצית. השניות שלפני שריקת הפתיחה היו מעניינות מצד אחד ומייגעות מצד שני. 'יאללה, שיתחיל כבר!' החלום מתגשם מעבר לפינה.

חוסר סבלנות הוא אחד מהחסרונות הגדולים שלי(משחק מילים א-לה-מלר), אז אתם בטח מבינים את התחושה לפני. כל החיים רצו בראש במשך כמה שניות - היום הראשון בגן, הפנדל המנצח באליפות ביה"ס בכיתה ו' כמו שמעון גרשון, המעבר לחטיבה והטיולים לאילת, המפגשים בימי קאפלו העליזים, הבגרויות, הגיוס לצבא והחצץ שאכלנו בטירונות. ו..הברנבאו!.

הדבר העיקרי לשמו התכנסנו, תזכירו לי, נו - כדורגל - זה לא היה. ה- Ultrasur שרו לחואניטו כמובן בדקה השביעית, השירים הקבועים כמוYa estamos todos aqui נמצאים אצלי יפה מאוד בטלפון. אבל משהו היה כבוי. הגול המהיר הכניס את הקבוצה לסחרור. כבר ששמענו על ההרכב הראשון, אחרי שרשת ה-Wifi עבדה סוף-סוף - ידענו שיהיה לא פשוט. ככה זה עם שני קשרים אחוריים אפורים כמו חדיירה ויירמאנדי(עדיין לא בקצב) ועם שני מגנים שלא מסוגלים לתת פס קדימה כמו ארבלואה וקונטראו. אבל ברור שציפינו למשהו אחר. אנצ'לוטי אחראי בכבודו ובעצמו על המנחוס. לא רק לנו - הוא גרם להרבה ילדים קטנים להיות עצובים ב-Metro בחזרה. החילופים של בייל ומודריץ' במחצית היו נכונים והקהל אהב אותם - בניגוד להחלטה של אנצ'לוטי להוציא דווקא את איסקו(בוז) ולא את בנזמה.

מוראטה נכנס. נכנס ללב של כולם. כבר לפני שנה בלבאנטה ידענו שהילד ענק. בדרבי הוא גם עלה עם מנוע בתחת כדי 'להציל את המולדת'. ברבע שעה על המגרש, עם אותו קישור חלש ומבולבל, ושחקנים שלא השקיעו מספחק - הוא הגיע לשלושה מצבים בניגוד לבנזמה החלש - El Gordito החדש אם תרצו. גם רונאלדו לא היה עושה כלום על המגרש('רונאלדו המקורי'), אבל לפחות הוא היה מבקיע. אם הברנבאו שרק לרונאלדו בוז שבוע אחרי שבוע - בנזמה הליצן ממש קטן עליהם. בסיום המשחק מוראטה זכה לקריאות עידוד אדירות שאני בספק אם אפילו כריסטיאנו קיבל בעבר. המחווה הזו שמורה רק לשחקנים הגדולים ביותר - חואניטו, ראול, וגם קסיאס. הקהל השקיע את מירב המאמצים בלקלל את דייגו קוסטה שיצא המנצח הגדול. אם ניסיון המספרת של מוראטה היה נכנס - וואה. רק גול אחד ביקשתי, הייתי מסתפק אפילו בתיקו. בתור אחד שחרש עם הפועל כל חור בארץ - גול אחד קטן והייתי שמח כמו שלא שמחתי מעולם, טוב, אולי רק בטדי עם השער של ערן זהבי או ברגעים של ראול(וטאמודו). ובקיצור: איך השחקנים ביזבזו ככה את 90 הדק' של הכדורגל...

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey3.Xxx

קצת לא נעים לנפץ סוג של מיתוס, אבל הברנבאו מפוצץ בתיירים. עידוד חזק ומרעיד - לא בבית-סיפרנו, פה זה לא אנפילד או המגרש של דורטמונד, או אפילו שער 5 בבלומפילד. לא נורא. מה שונה אגב מהמגרשים בארץ? אתה יכול להזמין המבורגר. אין את כל הדחיפות. לא מאמין שאנשים גם מורידים חולצה במגרשי כדורגל. ראינו אוהדים שעטפו את עצמם בניילון לבד כדי להימנע מהגשם וגם כאלה עם מעין ניילון כחול ויציב וחזק.

יום ראשון, 29.9: מנקים את הראש עם היופי של טולדו.

התחושה המעצבנת הזו של 'דווקא כשאני עוזב הכל נוסע למשחק הם מפסידים בדרבי?' ליוותה אותי קצת לפני השינה. היה קשה קצת לקום בבוקר. לא שביזות יום א' של צה"ל(עוד פחות מחודש אני משתחרר), אבל גם כן, משהו לא כל-כך מוכר. למזלינו, היום יש טיול ל- Toldo. זמן טוב לנקות את הראש מכדורגל. לא חשבנו אפילו על לקנות את ה-Marca('אתלטיקו הטובה בהיסטוריה') או ה-AS(כדורגל - 1, מיליונרים - 0), אבל ראינו בפייסבוק את הכותרות המוצדקות. שיכנסו באנצ'לוטי כמה שיותר חזק, מגיע לו על החרפה מאמש.

התאספנו במהירות ב-Julia travel ויצאנו לדרך. טיול מאורגן למופת עם מדריכה שמדברת גם בספרדית וגם באנגלית - מתחיל. נסענו דרומה כמובן לטולדו. כבר בעצירה הראשונה, לקפה וארגונים - ראינו עוד חנות מזכרות לא רעה עם צעיף של סימאונה. ממש חצי אל במדריד, מהצד של אתלטיקו, ואפשר להבין למה האמת.

אני מאלה שתופסים תנומה באוטובוס. ככה זה עם כל בן-אדם שמצטרף למה שנקרא 'צבא-הגנה לישראל'. אבל הסקרנות מהכבישים והדרכים העירוניות בספרד וגם היופי המדהים של טולדו - גרמו לי לסטות מהמנהג המגונה שלי. אור צילם עם מצלמה רצינית. אני הסתפקתי בגלאקסי שלי והתוצאות היו לא רעות למען האמת.

נק' השיא מבחינתי הייתה כבר בהתחלה, ותתפלאו - אין שום קשר לכדורגל, גם אם ראינו את מגרש האימונים הצנוע של טולדו. גשר ה-San Martin היה פשוט נפלא. מתמונות הנוף היותר יפות שראיתי איי-פעם. המדריכה ידעה שזה אבוד ואמרה - קחו 20 דקות לתמונות ותחזרו לאוטובוס. מבנה סטייל ארמון, הרבה ירוק מסביב, נחל עם 'מים בתנועה'. תמונה אחת שווה אלף מילים, ויש לי יותר מתמונה אחת..

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey4.Xxx

טולדו הייתה בעבר עיר הבירה של כל ספרד, עד המאה ה-16 או משהו כזה. כיום היא עיר הבירה של לה-מנצ'ה. אין ספק שמדובר בעיר עם היסטוריה עשירה ומעניינת, גם מבחינת העם היהודי. ביקרנו ב'רובע היהודי' וראינו כיתוב של 'חי' על אחת האבנים, וגם תמונה יפה במוזיאון עם הכיתוב 'שמע ישראל' אמרו שאסור לצלם, אבל את זה הייתי חייב. הישראלי המצוי, נו.. ביקרנו בקתדרלה השנייה הכי גדולה בספרד. בכנסיית סאן-חואן שמענו על הקר של העיר מול פורטוגל ב-1476. היהודים שגורשו באינקוויזציה מטולדו שמרנו את המפתחות של הבתים ולאחר שחזרו הביאו אותם לבנים שלהם.

הטיול הסתיים בסביבות השעה 18:00 וזה היה זמן טוב לבדוק קצת את חנויות הבגדים בספרד. ל-Pull and bear עוד נגיע בהמשך, בינתיים הסתפקנו בחנות אחרת לא רעה. בהמשך הסתובבנו במדרחוב חביב וקיבלנו הצעה מגונות. סירבנו בנימוס יש לומר, והמבין-יבין...

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey5.Xxx

יום שני, 30.9: בדרך לסיור עוצרים בולדבבאס.

יום שכולו כדורגל(תענוג) התחיל בשעת בוקר מוקדמת. תיאמנו עם המלון סופית מי הגבר שלוקח אותנו טרמפ למתחם האימונים. הנהג איניאגי הוא הצדיק, אבל לצערו הוא לא יוכל להמתין איתנו לבואם(?) של השחקנים. את שיעורי הבית עשינו עוד בערב שלפני ובדקנו. ב-11:00 שעון ספרד יש אימון והוא סגור לתקשורת. אמרנו לעצמינו - וואלה יופי, אולי בגלל זה לא יגיעו הרבה אוהדים ונוכל להצטלם עם השחקנים 'בשקט'.

הגענו למקום קצת לפני הזמן. ה-valdebebas מקום ענק, עם שתי כניסות עיקריות. היינו חדורי אמונה. פגשנו עוד זוג ישראלים(ואני לפחות הטחתי בהם - 'אתם המנחוס, ולא אנחנו') שדווקא השכימו קום ואמרו שלא ראו את השחקנים נכנסים. ועל זה נאמר - נרדמו בשמירה. ידענו שהאימון ייגמר עוד שעתיים לפחות אבל האמת שהזמן טס.

לאט-לאט התאספו אנשים. משהו שדומה לשחקני כדורגל לא ראינו - אבל כתבת של ה-La Sexta בהחלט כן. כמו ילדים קטנים שרוצים להופיע בטלוויזיה - התקדמנו מהר לכיוונה והיה שיתוף פעולה. היא כמובן רצתה רכילות - לטנף על אנצ'לוטי, להלל את מוריניו. אור, מצויד עם חולצה של זידאן וגם צעיף שמצאנו בדוכנים אתמול - אמר 'לא זה ולא זה'. זידאן צריך להיות המאמן הבא לדעתו. הכתבת ביקשה לצלם וידאו של כל האוהדים ונענינו לבקשתה. חלק קטן מהוידאו באמת היה אפשר למצוא ברשת הספרדית.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey6.Xxx

העברנו את הזמן בקשקשת, איך לא. פגשנו אוהד ריאל, מאמן קבוצת הילדים של טולדו שאחראי על טיפוחו של מוביאה, לשעבר בסראגוסה. הוא התראיין בספרדית הרבה יותר רהוטה משלנו מן הסתם וחשוב מכך - המליץ לנו לעבור לצד השני - 'סיכוי יותר גבוה שהשחקנים ייצאו משם'. הוא סיפר מי יוצא ומאיפה ויותר חשוב מזה - הראה לנו תמונה שלו בפלאפון יחד עם זידאן. קיבלנו גם את הכתובת של הבית של זיזו(צו איסור פרסום!). אבל יש רק בעייה אחת - הרחוב המרכזי הוא לא פחות מ-5 קילומטר...

התחלנו לצעוד במרץ לצד השני וגם השאר הצטרפו. בדרך ראינו את האצטדיון היפה של קבוצת המילואים שלנו, ריאל מדריד קסטיליה, הלא-הוא Estadio di-stefano. הגענו לצד השני. הכל מוקף בגדר. שוטרים שעושים משמרות לא נותנים להתקרב ומדברים כל הזמן בקשר. 'Coentrao fuera' - קונטראו כבר יצא, ומהצד השני. גם בנזמה. אבל מי רצה להצטלם איתו בכל. השער ההוא היה מנחוס(לשחקנים יש שדה ראייה והם יכולים פשוט לדלג ולבחור בצד השני). ראינו רק את סמי חדיירה שנתן פול-גז וברח. חבל שבמציאות הוא צב.

הבאנו שהישועה לא תגיע מכאן והגדלנו ראש - צעדנו בחזרה לכיכר הגדולה הראשונה. כל מכונית מפוארת גורמת לרחש והתלהבות בקירבנו, יחד עם עוד 10 אוהדים שהיו שם - ובסוף אתה רואה 'סתם' בן-אדם לא מעניין. ההצעה שלי הייתה מאוד פשוטה: בימים בהם ריאל מדריד מתאמנת: אסור ל'אנשים רגילים'(ולמתקשים - אנשים שלא קשורים לענף) לנסוע מהדרך הזו. אדון ואראן יצא ראשון - והתעלם. כריסטיאנו גם כן, כשהוא מכוסה בפניו ועם כובע. קאסמירו עצר לחתימות ודי. קסיאס הקדיש קצת יותר זמן ואור התקשורת ישר דחפה מקרופון, בחורה אחת צעקה כמו מטורפת ובקיצור - להצטלם עם השחקנים היה בלתי-אפשרי. אני צילמתי תמונה חצי כוח של איקר. אולי מההתרגשות ומחוסר הזמן - רעדו הידיים. מה שמצחיק הוא שגם העיתונאים והתקשורת לא באמת יודעים מאיפה השחקנים יוצאים והם מפטרלים עם המכונית.

הגשם התחזק וחתכנו משם. יש עוד משימות היום. נסענו במונית לסנטיאגו ברנבאו - הגיע הזמן לסיור. אכלתי צהריים ב-Tony Romas. מסעדה לא רעה בכלל. קנינו את הכרטיס לסיור והחלטנו לחכות עם המדרידיסטה ליום רביעי, לפני המשחק נגד קופנהאגן.

עלינו איזה מליון מדרגות בערך דרך כניסה B ואז זה התחיל. שמעתי הרבה סיפורים, ראיתי תמונות - אבל עד שאתה לא שם אתה לא מבין במה מדובר. מי שלא שם - לא קיים. כמה זה מפלצתי. המצלמה בטלפון עבדה שעות נוספות, נגיד את זה ככה. קצרה היריעה מלהכיל את כל מה שהיה שם. תארים וגביעים לפי שנים. חולצות, כדורים. לכל זכייה בליגת האלופות הוקדש חלק נכבד ונפרד בקיר. גם תמונות גדולות של הוולה של זידאן(2002) וראול עוקף את קניזארס היו גם היו. הטכנולוגיה בשנים האחרונות השתכללה מן הסתם, אז כמובן שגם בברנבאו. מסך צג ענק מראה לך אפשרויות - סיפור על כל עונה עם טבלת המבקיעים, קטעי וידאו נבחרים. בתור ארכיון מהלך של ריאל מדריד - הסרטונים לא חידשו לי הרבה(זכרתי את השערים בעל-פה) בטח לא על השנים האחרונות - אבל צמרמורת הייתה גם הייתה. ככה זה לראות שוב את הוולה של זידאן, הדקות האחרונות בעונת קאפלו וכן-הלאה.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey7.Xxx

חבר שהיה בברנבאו לפני חודש התמקד בנעל הפיצ'יצ'י של ואן-ניסטלרוי, השחקן המועדף עליו. אני כמובן צילמתי את שתי הזכיות של ראול(1999 ו-2001). קיר שלם היה מוקדש לכל התארים האישיים של טובי השחקנים שלבשו את החולצה הלבנה - כדורי הזהב של רונאלדו, זידאן, פיגו ועוד.

הסיור כלל משהו כמו 7-8 תחנות. על הדרך, קחו המלצה לעתיד: חכם מי שעושה את הסיור לא ביום של משחק. ככה אפשר לרדת לחדר ההלבשה המפלצתי של הקבוצה וגם לחדר התקשורת בחדר ההלבשה ראינו את תא ההלבשה המוקדש לכל שחקן ושחקן עם חולצת ההרכב, הפוסטר ועוד, וכמו שאתם יודעים - חולצה מס' 10 נותרה יתומה לאור עזיבת אוזיל. אני בחרתי בתמונה זועמת והודעתי נחרצות - 'ריאל פיטרה את אנצ'לוטי. יש מאמן חדש - דור רומנו'. אור הבריק אפילו יותר - הוא לקח את החולצה של זידאן ולמעשה כאילו 'הציג אותו' לתקשורת כמו פלורנטינו פרז ב-2001.

אחר-כך הוא לקח כדור והקפיץ להנאתו בחנות הרשמית, בוידאו שתועד. רק אחרי דקה-שתיים נזכרו אנשי האבטחה להעיר לו, אבל שתי דקות של תהילה כבר יש לו. החנות מפוצצת בחולצות יקרות. יותר גדולה מהחנות ברחוב המרכזי(גראן-ויאה) אבל לא הרבה יותר שימושית. חולצות של שחקני הסגל היותר זוטרים כמו נאצ'ו, קאסמירו וכאלה - יש גם יש. התלהבתי מהסוגים של המחזיקי מפתחות, מהכדורים. 'שרפנו שם' כמעט שלוש שעות ובאמת שאם לא לחץ של זמן - היינו מסוגלים לטייל שם בשקט עוד שעתיים.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey8.Xxx

השורה של גביעי הצ'מפיונס כמו שראיתם בתמונה כמה פיסקאות מלמעלה - הכי קרצה מן הסתם. אבל משהו חסר לי שם - הגביע העשירי. עד מתי נדבר על הוולה ההוא של זידאן בגלאזגו... בכל-מקרה, לא שהייתי צריך את הסיור כדי לדעת זאת, וכל מי שחושב אחרת קצת סוטה מה-א'-ב' של הכדורגל, אבל אוסף הגביעים האלה מוכיח שוב את מה שהיה כתוב בכניסה לסיור וצויין בכל מקום אפשרי - ריאל מדריד - המועדון הגדול בהיסטוריה כמה עוצמה. המילה עוצמה היא אולי המילה הרביעית-חמישית שעולה לי בראש כשאני שומע או אומר 'ריאל מדריד'. מה קודם לה? אהבה והערצה, תארים, וראול.

יום שלישי, 1.10: טיול? בעיקר אתנחתא.

נתחיל מהסוף: התרשמנו לטובה מהטיול הקודם לטולדו. הפעם בחרנו בטיול רחוק יותר והמחיר בהתאם. היעד - Avila and Segovia. התחלנו בביקור באווילה היותר רחוקה וסיימנו עם המקום הקרוב יותר. הסיור היה הרבה פחות מוצלח אפילו אור היה פחות בדרייב מה שנקרא. מדריכה מוזרה שמדברת לעצמה(ונעלמה לנו אחרי ארוחת הצהריים), מרחקים גדולים מידיי באוטובוס(והרבה זמן שנשרף על כלום). אבל למה להיות שליליים. ביקרנו בקתדרלה סאן-תרזה שפיליפ הרביעי מימן את הבנייה. ביקרנו במוזיאון עם רשימת המלכים של ספרד מאז ומעולם ושמענו בעיקר על פרננדו ואיזבלה שמלכו על קסטיליה. בנם היחיד מת בגיל צעיר. הנוף בין-לבין היה לא רע.

המסעדה Semana de cocia segovia הייתה נדיבה עם האוכל ופינקה בבשר כמו שצריך. תמונות יפות היו מסביב וגם אחת בה מופיע המלך חואן קרלוס שבא לבקר. יפה להם(סתם אוף-טופיק קצר: המלך גם היה הקיץ במשחק ההוקרה של ריאל מדריד לראול).

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey9.Xxx

בדרך חזרה הבחנתי, ולא בפעם הראשונה בטיול - בשיירת שוטרים ועוד 10-11 ניידות. כמו פה ניסינו לשאול אנשים אם יש משהו מיוחד - ומסתבר שלא. השוטרים בספרד הם לא דרד'לה כמו בארץ. נחמדים(הסכימו לרעיון משעשע של תמונה כאילו לוקחים אותי לניידת) - אבל יודעים לכעוס ולהתעצבן כשצריך. הם מכוונים את התנועה בדרכים מרכזיות עם משרוקיות. בכל סופר קטן יש מאבטח, כמו זה שמצאנו ליד המלון. אחר-כך הוא הראה לנו קעקוע מרשים על הרגל - ממש אחד מהאולטראסור(לא באמת). ועוד אוף-טופיק קטן: ברמזורים מרכזיים יש סטופר(30 שניות) בין הרמזור הירוק לאדום. כשהרמזור מתחלף ואפשר לחצות את הכביש ישנו רעש מוזר. אולי כדאי ליישם את זה בארץ...

נסענו חזרה למלון במטרו. בכל-זאת - יש צ'מפיונס היום, ויש מה לראות. ערוץ הכדורגל החביב בחדר - שידר יותר מדי בונדסליגה ופריימרליג. ובכל-מקרה -רצינו למצוא פאב טוב סמוך. קיווינו לשידור למשחק הסופר-מעניין בין ארסנל לנאפולי - אוזיל נגד היגואין. הגרמני נתן בראש עם שער ובישול ופיפיטה נעדר בשל פציעה. הבירות בספרד באמת יותר זולות מאשר בארץ. רק יורו אחד - שווה. אבל מה זה חיסכון של 4 יורו עם כל ההוצאות שהיו לי בדרך...

יום רביעי, 2.10: חוויה מתקנת בהשראת די-מאריה.

חוזרים לתלם - כדורגל, כדורגל ועוד פעם כדורגל. פתחנו את היום עם צעדה לכיוון ה-Cibeles(לשם נחזור בסוף השנה - אמן), מצויידים בחולצה, בצעיף, בהרבה מצב-רוח טוב ואופטימיות. כבר תירגלתי את הפוזה של קסיאס וראול, נשבע לכם. לא חשבתי שהשוטרים יערימו קשיים. ועוד איזה קשיים. הסתכלו עלינו כאילו רצחנו מישהו כשהעזנו להתקרב למשהו שהיה דומה למחסום. הסתפקנו בתמונות מרוחקות.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey10.Xxx

בדרך הבחנו בחנות כדורגל קצת שונה - Debut futbol. כן, הדברים הנפוצים היום, אבל משהו שצד את עיניי - מחזיק מפתחות עם חולצה של זיזו ורונאלדו(אל-גורדיטו). אור יודה לי על כך בהמשך. ראינו מחירים סבירים אפילו לחולצות, אבל הרגשתי קצר במזומנים משום מה. למוכר החביב נותר רק מחזיק מפתחות בחלון הראווה והוא הבטיח להזמין - אין בעייה. אור קיבל צו 8 למעשה, כמו המילואים בעמוד ענן - וידענו שמחר נתייצב שם. אני ישר שאלתי על ראול - סולד-אאוט, הוא אמר בחיוך - באסה.

בהמשך הלכנו ל- Parque de madrid. פארק מדהים, מקום יפה, קשה להסביר. כמה ירוק, כמה עצים מסודרים - תענוג. פארק גדול מאוד, פי כמה מפארק הירקון שלנו. ראינו כמה ספרדים חביבים שיצאו לריצת בוקר. עם הגודל של המקום - זו עלולה להיות ריצת מרתון(אגב, יש מירוץ נייק בסוף החודש - נראה אתכם?). טיילנו שם שעתיים בכיף. מזרקות, קאייקים(איזה פראיירים שויתרנו!), בית-קפה נחמד, וכמה דוכנים. התווכחנו עם המוכר שהוא מציג זיוף גס של החולצה של דויד ויאה וטוען שזה אמיתי, אבל אנחנו לא מחפשים צרות.

התקדמנו לשער הניצחון. אחר-כך הבטן מקרקרת. מה לעשות, בספרד קצת קשה. אני רגיל לאכול 5-6 ארוחות ביום, ובספרד נאלצתי להסתפק בשלוש ארוחות מרכזיות. לשבוע שמירות בצבא אני מביא תיק שלם רק של אוכל. ההתארגנות לחו"ל הייתה לקויה בפן הזה. סמכתי יותר מדי על הסופרים בספרד. עצרנו במסעדת H-rina שעמדה על הקריטריונים המעניינים שלי - ולא היינו מרוצים. אל תבואו! מנת בשער עלובה עם רוטב, כמו מוקפץ בחדר אוכל(בסיס מסווג), אורז שמספיק אולי לציפור. חצי שעה לחכות - למה מה קרה. ברחנו משם.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey11.Xxx

חנות בגדים יפה צדה את עיני, בעיקר המחירים - 8 יורו עבור חולצה. מבצע סוף עונה או מה שזה לא יהיה - שווה כניסה. העמסתי שלוש חולצות והגעתי למוכר. אמרתי לו שהחולצה עם הנוף של ריו דה-ז'נרו 'קנתה אותי' מה שנקרא. הוא בכלל הבין שאני רוצה לטוס למונדיאל ואמר לי שגם הוא מתכנן. לצד הבנה עיוורת עם הנהגים ואנשי המלון - נתקלנו בקשיים מידי פעם בהעברת המסר, אבל האשמה לא שלנו כמובן. הבחור, בגילי(אוטוטו 21) גם אוהד את נבחרת ספרד. שאלנו אותו אם דל-בוסקה שוב יחייך עם גביע נוסף לארון או שהמכונה הספרדית שדרסה(בדרך שלה) כל מה שזז - תיעצר. 'יהיה קשה, כי ברזיל נבחרת חזקה כמו שראינו בגביע הקונפדרציות', אמר פרשנינו.

'השעות מראה 3, מתי מתי כבר 8, רוצה אותך לראות, רוצה קולך לשמוע'..טוב, לא בדיוק כמו בשיר של סמיר שוקרי הלא-הוא 'רונה', אבל חיכינו בקוצר-רוח למשחק. שוב יצאנו ממש מוקדם וידענו שהתוצאה תהיה אחרת. משימה אחת מרכזית הייתה לפני הניצחון - לעשות בשעה טובה את כרטיס ה-Madridista. נאמר לנו בקופות שאי-אפשר, אז הלכנו לחנות הרשמית באצטדיון - ולא במפתיע - שם אמרו לנו משהו אחר לגמריי. אני מקריא לה את המייל שלי ומשום מה אומר לה '7' בעברית והיא עוצרת ולא מבינה. אחר-כך תיקנתי. העברתי עוד מבט חטוף על שלל החולצות מהחולצות של בנזמה נשאר הרבה במלאי - מעניין למה...

הפעם לקחתי איתי את הצעיף החדש(מבחינתי) של ראול(נכון שאתם מקנאים?). הפעם יושבים במקום הרבה יותר גבוה. התמונות לא באותה איכות, אבל רואים מצויין. וגם הכדורגל היה מצויין, למרות שזו קופנהאגן. כל קבוצת כדורגל רוצה לזכות בליגת האלופות, אבל 'האובססיה' של ריאל מדריד לגביע הזה בכלל ול-לה-דסימה בפרט - משהו שאי-אפשר להסביר. המורשת של פוקאש ודי-סטפאנו וחנטו, המורשת של סנטיאגו ברנבאו ואביו של פלורנטינו פרז. המורשת של ראול. בתור ילד הייתי מתלהב לשמוע את ה-40 שניות האלה של המנון ליגת האלופות בטלוויזיה, כשבפתיח של ערוץ הספורט עוד היה את ראול(הגול באולד-טראפורד), אלבר ואוליבר קאן, ריבאלדו. הרגע הזה בו הברנבאו לובש חג - הילדים מנפנפים בדגל וההמנון( והפעם קבלו וידאו שצולם ע"י עבדכם הנאמן!) מתנגן בעוצמה ואני שם במרחק של מאות מטרים בלבד - צמרמורת. דמיינתי שאלה לא די-מאריה, חדיירה, בנזמה ויירמאנדי אלא ראול(תדמיינו לסמל של לב), היירו, פיגו, זידאן ורוברטו קרלוס.

כן, היה נחמד לראות גם את קסיאס(מחוסר עבודה עד לדקה האחרונה בה הציל 3 פעמים וקיבל עידוד של מלכים מכל המגרש), ואת מוראטה וחסה מתרוצצים לקראת הסיום. אבל הרגע המיוחד הראשון הגיע בערך בדקה ה-20 - מרסלו המצויין הרים מצד שמאל, השוער תפס אוויר וכריסטיאנו נוגח לרשת החשופה במשחקו ה-100 בליגת האלופות, יפה. ריאל מדריד כובשת בברנבאו, ואנחנו שם - יופי.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey12.Xxx

שער בודד לא היה מספיק, ואז התחילה ההצגה של די-מאריה. סמוך להפסקה הוא קיבל את הכדור בצד ימין כפי שאתם ראיתם(אבל אני ראיתי יותר טוב), ואת העובדה שרגל ימין מטרתה רק לסייע בעליית המדרגות - אתם בטח מכירים. די-מאריה הרים בראבונה נפלאה לראש של כריסטיאנו ו-2:0. השחקנים חוגגים והניצחון הובטח. בהמשך הערב הוא השלים צמד בדרך לפארטידזו לעניין. בדיוק בשביל רגעים כאלה, מהלכי גאונות בלתי-צפויים ולא עוד מסירה אחורה או הרמה - אנשים קונים כרטיס לכדורגל, עד כמה שזה נשמע קלישאתי. קצת נחת לנו, קצת נחת לאנצ'לוטי..

במטרו פגשנו אוהדי קופנהאגן. קצת שבוזים מהתוצאה, אבל קיבלו מאיתנו ח"ח על העידוד לאורך כל המשחק. האמת שגם בבוקר כבר נתקלנו בחלק מהם.

יום חמישי, 3.10: לכל דבר טוב יש סוף.

בדרך חזרה למלון לשעה האחרונה שנותרה - עצרנו בדוכן מקומי לקנות קצת שטויות לחברים. צעיף של יובה פה, מחזיק מפתחות של בארסה שם, והשתדלתי גם לפרגן לאלה שפחות אוהבים כדורגל, כדי שיהיו מרוצים.

המזוודות כבר מוכנות, אני לא אוהב להשאיר דברים לדקה ה-90, אלא אם כן מדובר בעוד רמונטדה מעונת קאפלו. קם בתחושה של להספיק כמה שיותר בשעות האחרונות שלי על אדמת ספרד 'הקדושה' ולהמשיך את השבוע טירוף הזה. החלטנו לאכול את ארוחת הבוקר יותר מאוחר. ביקרנו שוב בחנות Debut Futbol כדי להבטיח שמחזיק המפתחות האגדי של זידאן יהיה בידינו. אור האמת הצליח בטיול הזה להעשיר מאוד את סל הפריטים של זידאן - שני צעיפים, מחזיק מפתחות. יפה לו. היעד הבא היה החנות הרשמית שברחוב גראן-ויאה. דחיתי את הקניות בכל פעם, אבל זה היה צריך לקרות.

185 יורו השארתי בחנות לא פחות. יותר ממחצית מהסכום הושקע בחולצה של השחקן היקר בעולם - גארת' בייל, וגם החולצה שלו מאוד יקרה. לא נורא, החבר שקניתי לו כבר צייד אותי בכסף מראש. אני סולד מהחולצות החדשות האלה. מה עוד צד את עיני? הדברים הקטנים. התלבטתי קשות בנוגע למחזיקי מפתחות והלכתי על זה של קסיאס. קניתי גם כוס שתייה, כוסות של צ'ייסרים(אחת מהן של היגואין - מזכרת), דגם של הברנבאו לפינת המוזיאון בבית, קלמר לאוניברסיטה או לפסיכומטרי(בעתיד הלא-רחוק, בעזרת השם) וגם את הספר החדש של אנריקה אורטגו- Corazones Blancos. על כריכת הספר יש תמונה של 4 אגדות כדורגל של ריאל מדריד - רונאלדו שהספיק להוריד במשקל מאז(לדעתי מדובר בחלוץ שהיה פספוס ענק דרך אגב); אמאנסיו; אמיליו בוטארגיניו ('העייט')שמעבר לקריירת משחק מרשימה גם מבלה זמן רב בתפקידים ניהוליים וייצוגיים; וגם פאקו חנטו - השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה ב-6 גביעי אירופה, עם ריאל מדריד המפלצתית של שנות ה-50 וה-60. פלורנטינו פרז אחראי כמובן על ההקדמה לספר. אותה דווקא הבנתי למרות הספרדית הבינונית(פוקיטו). איך הוא אוהב להגיד את זה - 'ריאל מדריד היא המועדון הגדול בעולם ולכן השחקנים הטובים ביותר משחקים אצלה'. האמת שהמוכרת כבר הביאה את החשבון ואז אני בחיוך ביישן ונבוך נזכרתי להוציא לה את הכרטיס מדרידיסטה שמעניק הנחה, צנועה מידי.

בדרך חזרה למלון לשעה האחרונה שנותרה - עצרנו בדוכן מקומי לקנות קצת שטויות לחברים. צעיף של יובה פה, מחזיק מפתחות של בארסה שם, והשתדלתי גם לפרגן לאלה שפחות אוהבים כדורגל, כדי שיהיו מרוצים.

http://www.realmadrid.co.il/se1314/dor_journey13.Xxx

צילמתי עוד קצת את המלון, הלובי, האיזור מבחוץ ככה למזכרת. והיינו חייבים תמונה עם הנהגים לפני הסיום(נרענן לכם את הזיכרון לסיום: חמה - לקחה אותנו לברנבאו; איניאגי - אוהד ריאל והסיע אותנו למתחם האימונים; פטיט - אח של איניאגי, מתגורר במדריד אבל אוהד אתלטיק בילבאו; דני - אוהד ברצלונה; מרקוס - לא אוהב כדורגל, קצת דומה לפיקה בגירסה השמנה);. אור התחבר איתם במיוחד. סגרתי עם דני השפיץ שהוא מקפיץ אותי לשדה תעופה בערב. אור התותח המשיך בינתיים לטיסה למאלגה ואני הייתי צריך להעביר עוד כמה שעות טובות עד לטיסה שלי. טיילתי שוב בגראן-ויאה - שם אף-פעם לא משעמם. חזרתי למלון אחרי סיבוב קצר ומסתבר שיש שם אירוע השקעה לפלייסטיישן 4. ניסיתי להסתנן פנימה אבל ללא הצלחה. דווקא הארוחה האחרונה שלי בספרד הייתה הטובה והמהנה ביותר מכל הבחינות. 8.5 יורו, אבל יש תמורה בעד האגרה - שני שיפודים ענקיים של בשר עם סלט איכותי, אורז, ומה לא.

הגיעה השעה - ב-19:30 וחצי יוצאים לשדה התעופה . דני מבסוט מהחיים כרגיל(אוהד ברצלונה, דרך אגב) ונוסעים. אני מספר לו שמבחינתי ראול הוא מס' 1 כמובן, וגם על האתר אוהדים שלנו - הכתבות לפני ואחרי משחקים, מפגשי הצפייה המשותפים וגם על דיונים בפורום והמכנה המשותף העצום. עד כמה אנחנו 'מנתחים' ויורדים לעוקבי הקורה(אהבתם את שילוב המונחים מהכדורגל?) בכל הקשור לקבוצה. ההרכב, החילוף, הקשקשת במסיבת העיתונאים, הסטטיסטיקות. עיכוב של חצי שעה בטיסה. פגשתי אנשים רבים שעשו לוקיישן. מפורטוגל, מפרו, מי לא. ראיתי אפילו במקרה חבר טוב של ההורים. בשעה 05:30 בבוקר שעון ישראלי - נחתתי חזרה בישראל. המזוודות הגיעו הפעם אחרי הרבה זמן, וסימן ההיכר? - לוגו של ריאל מדריד מודבק, כמובן. סידורים בבית, מקלחת, שמאל-טוק עם ההורים שלא בדיוק שמעו חוויות בזמן אמת(כי לא היה זמן) - וממשיכים כרגיל. חשבתי אולי לתפוס שינה של כמה שעות, במטוס זה לא כל-כך הצליח לי - אבל האדרנלין זרם בגוף. השעה 10:00 בבוקר וממשיכים לעבוד - לחדר כושר, הפוצ'יוולי בים(חזרנו למזג אוויר קריר וגלים מטורפים בים - עושה רושם שעונת הרחצה בישורת האחרונה). חוזרים לעבוד מה שנקרא, נגמר הפינוק.

נהוג לומר 'חוויה של פעם בחיים', אבל זה לא נכון. כי אני עוד אחזור לשם, ובעתיד הקרוב. לא בטוח שבקלאסיקו בחודש מרץ, אבל אולי בחצי גמר ליגת האלופות. כי אחרי שחוויתי מקרוב מה זה להיות אוהד של המועדון הטוב בעולם - אני לא מוכן להסתפק בפחות מזה...

אלבום התמונות שלי מהטיול - חלק א'

אלבום התמונות שלי מהטיול - חלק ב'

ביקורות, הערות ושאר ירקות - בדיון כאן, בהודעה פרטית או בכתובת המייל הבאה: dorromano7@gmail.com

 

כל הכבוד דור, שמח שידעת לצאת מהתחושות של הדרבי ולהנות כמו שצריך מהטיול, כן יירבו!