המחזור התשיעי בפרמיירליג: לא צריך שתדליקו לי נר

מוריניו והצוות שלו עושים עבודה נפלאה וניכר שחלק מהשחקנים פורחים תחת הנהגתו. לא רק במובן המנטלי; מעולם לא ראיתי את טורס כל כך מהיר (וחד) ולא האמנתי שטרי אי פעם יחזור לעצמו.

אני חייב להודות שכאשר רמירז התראיין בתחילת העונה ורמז שמוריניו בונה עליו דאגתי. אני מתחיל להבין שגם אותו ז?וזה בונה והוא הופך למפלצת במרכז המגרש. איפה המסירות הנוראיות של הברזילאי בחודש האחרון? הן כמעט ולא קיימות.

שבוע הבא מתקיים מפגש בין שתי הקבוצות החמות בליגה: ארסנל וליברפול. כל תוצאה מלבד ניצחון של ארסנל נותנת לנו הזדמנות לקפוץ למקום הראשון במידה וננצח את ניוקאסל. הגיע הזמן להראות שאנחנו מתמודדים על התואר.

 

קצת משהו אחר -

אני מודה שבזמן האחרון אני קצת יותר מרוחק מכדורגל. לא אוהב את הסגנון שאליו הוא הולך והעובדה שהיום יותר מתמיד מותר הכל כדי לנצח. להתחזות, לרמות, לשקר, לגנוב. אני משלים עם זה שזה המשחק היום אבל באופן אישי קשה לי יותר מתמיד לשבת ולראות משחקי כדורגל שלמים. אני עובד בחברה שאוספת נתונים על משחקי כדורגל ולכן נחשף במשך שמונה שעות למשחק כזה או אחר, אז ככה שמצפייה "מאולצת" אני רק יותר יותר מתרחק מהענף.

בכל מקרה, בדקה ה-90 של המשחק בין קרדיף לנוריץ' השופט הנחמד שאין לי מושג שמו, גרם לי לקצת חיוך קטן ולתחושה של מישהו שלקח את העניינים לידיים, עם כל הביקורת ועם החלטה שלא "לפי הספר".

תיעוד המקרה: שחקן של נוריץ' (שלחצה ולחצה בטירוף) שכב על הדשא לאחר שנפגע ברגלו. השוער הנחמד של קרדיף, שהכדור היה בידיים שלו, זרק אותו בנונשאלנטיות לכדור חוץ סמוך לרחבה שלו. עד כאן הכל בסדר. כשהמשחק חודש (ממש השניות האחרונות של תוספת הזמן לסיום המשחק) וכשכולם חיכו שנוריץ' יחזירו את הכדור, לירו פר המטונף והמלוכלך (מה לעשות, פיינורד זה פיינורד.), שראה בבירור שהשוער עומד בפינה של הרחבה ו"מחכה" לכדור שהוא יחזיר לו, בעט פס מדוייק לתוך הרשת של קרדיף. כמובן שמהר מאוד הוא קיבל את כל הוולשים הנחמדים בפרצוף שלו, אבל בגדול, השער נכבש ואפילו לוח התוצאות הראה 0-1 לנוריץ' ואנחנו כבר עברנו את תוספת הזמן.

מבחינתי לפחות המהלך היחיד שיכל לפצה על זה היה שנוריץ תיתן לקרדיף מיד לכבוש, אבל באמת שאני מתקשה לראות את זה קורה בטח שלמעשה נגמר הזמן. השופט הנחמד, בהחלטה "שגוייה" לפי הספר, אך אמיצה מוסרית, פסק על כדור חוץ "חוזר" לנוריץ. לכאורה, ויגידו רבים (וגם עמיתיי מעבודה), זו החלטה אומללה שכן אין לשופט שום סמכות לפסוק על כדור חוזר ולא לאשר את השער. זה לא עניינו שהקבוצה סירבה להחזיר את הכדור וכבשה שער. אולי זה גם נכון, אבל אישית, לי, השופט הזה החליט שחלאס, עם כל הכבוד - ככה לא מנצחים משחק כדורגל.

ואגב, במעשה הזה לדעתי הוא גם הציל את הקריירה של לירוי פר, שבטח לנצח הייתה נזכרת בגלל המקרה הזה.

שופט השנה שלי.

 

לכל מי שלא ראה או שמע:

http://www.101greatgoals.com/blog/he-was-a...-cardiff-video/

 

ראיתי את הקטע ב-MOTD, מה שיותר עצוב (או לפחות מנחם?) זה שאחרי המשחק לירוי פר די התגאה במעשה שלו. הוא יכל לרדת מהעץ די בקלות, אבל הוא לא הסתתר וטען שהוא ניסה לנצח את המשחק. לא יודע מה הוא חשב לעצמו כשהודה בזה, נקודות זכות זה לא יתן לו גם אצל הקהל של נוריץ'. אם זה היה שחקן או משחק בפרופיל יותר גבוה, זה היה מעורר הרבה יותר הדים שליליים.

 

לאו דווקא שחקן או משחק בפרופיל גבוה - פשוט אם השער היה מאושר אז זה היה מעורר הדים ברמה של לא היה פה מקום בדיון למשהו אחר - אבל זה מה שאמרתי גם בסוף הפוסט, השופט במובן מסויים הציל לו את הקריירה. וגרם לאירוע הזה "להעלם".