"כרגע אמרתי שממש אני זורקת זין על מה הם עושים ולאן הם הולכים בחיים הפרטיים כל עוד זה לא נכנס לדפי העיתונים וזה משהו מביש. למה? בגלל שהם מודל לחיקוי. והם הביאו את זה על עצמם כשהם הפכו להיות כדורגלנים, הם ידעו למה הם נכנסים" איזה שטויות,הביאו את זה על עצמם כשהפכו להיות כדורגלנים,ידעו למה הם נכנסים, כל אחד יחיה איך שהוא רוצה,כדורגלן או לא כדורגלן,אין שום חוק וגם לא מוסרי שמחייב אותם לצורת חיים מסויימת רק בגלל שהם מפורסמים. נכנס לעיתון או לא נכנס,זה לא צריך לעניין אותם,יש להם חיים פרטים,חלק שומרים על זה ביתר קנאות וחלק לא,אלה החייםהוגנים הם אף פעם לא היו ולא יהיו! אז מה אם ילדים מעריצים אותם?איזה שטויות אלה שבגלל שרוניי הולך לזונות או לי בוויר מרביץ לפאקיסטני אז מאות ילכו ויחכו אותם!את עושה צחוק או מה?אני לא ראיתי את האוהדים של לידס יוצאים לרחוב ומכים פאקיסטנים כאות הזדהות עם הכוכב שלהם! אל תגזימי הם כולה כדורגלנים לא מהפכנים! "אתה באמת יכול ללכת לחפש כי כבר נשבר לי להסביר לך דבר שכל ילד בן 4 צריך להבין, כדורגלן" יש לך בעיה,את כל הזמן חושבת שאת מראה לכולם,מחנכת את כולם....וחוזרת על כך שהנה עוד אחד בפורום שהוכחתי לו מה זה,אז בואי תירגעי קצת את,אולי זה בגלל שאת הבחורה היחידה פה ומרגישה קצת מאויימת? כולה פורום של כדורגל אנגלי,את באמת לא מעניינת יותר מכל אחד אחר פה. "ובקשר ליכולת על המגרש, אל תהיה כזה נאיבי, בטח שזה משפיע על היכולת על המגרש. מתי שיש לך בלאגן בחיים האישיים זה מתורגם למגרש, וזה חוק שהוכיח את עצמו על בקהאם, רוני, וודגייט, בוייר,סמית' (בתקופת לידס), להמשיך?" בוודאי שחיים לא ספורטיבים משפיעים על היכולת במגרש אבל אי אפשר לייחס כושר לא טוב רק על חיים לא ספורטיבים,יש עוד דברים בחייו של כדורגלן שיכולים להשפיע עליו לרעה אפילו שהוא מקצוען.
אתם יכולים לשמור קצת על תרבות דיון ולדבר על הנושא? האמת, כבר התבטאתי בפורום על נושא השחקנים האנגליים בעבר ואני נותר איתן בדעתי. האופי הבינלאומי והקוסמופוליטי של ארסנל מאוד מאוד מוצא חן בעיניי, ובעיני אוהדים רבים אחרים של ארסנל, ולדעתי משתלב בצורה מושלמת עם אורח החיים, הסגנון והאופי של לונדון. מה לעשות, ארסנל (וגם צ'לסי מאוד בולטת בכך) היא לא רק קבוצה אנגלית, היא גם קבוצה לונדונית והיא מושכת אליה שחקנים זרים לא רק בזכות ארסן ונגר אלא הרבה בזכות האופי הדינמי של העיר. גם לונדון היא לא אנגליה האמיתית, ואת זה יאמרו הלונדונים הנאמנים ביותר. אז מה? לונדון איבדה את מקומה כבירת בריטניה...? שחקנים הם לא הכל, חשוב לזכור. הם רק חלק (חשוב) מהמועדון. לא פחות חשוב לקיים אקדמיית כדורגל מוצלחת, בסיס אוהדים רחב בבריטניה, קשר עם הקהילה ופרמטרים נוספים שהם לא רק השחקנים עצמם. ארסן ונגר לא מתנגד לשחקנים אנגליים, לא בגלל שהם לא מקצוענים או בגלל סיבות אחרות. פשוט לא נכון. אם זה היה המצב הוא לא היה מצהיר ב-2001 על מדיניות של Buy English (שנכשלה), משקיע לעולם 8 מיליון פאונד בפרנסיס ג'פרס, מביא את סול קמפבל תמורת משכורת עתק מהיריבה העירונית, מעלה את אשלי קול מהנוער או מביא את ג'רמיין פנאנט מנוטס קאונטי תמורת לא מעט כסף כשהוא בסך הכל בן 15 וחצי. לארסן ונגר, ואני בדעתו, לא משנה הלאומיות של השחקן. משנים הרבה פרמטרים אחרים- עד כמה הוא טוב, עד כמה הוא מחויב למקצוע ולמועדון, עד כמה הוא טיפוס עם כישורים חברותיים. הלאומיות היא עניין משני, אם היא בכלל פקטור. בכלל, שחקנים אפשר לחלק לשני סוגים: שחקני בית ושחקני רכש. אין הבדל בין סול קמפבל לבין פרדי ליונגברג. אז מה אם סול קמפבל יליד לונדון ופרדי נולד בהלמשטאד? כן יש הבדל בין סול קמפבל לאשלי קול. לכן זה לא ממש מעניין אותי שצ'לסי קנתה את ג'ו קול, פרנק למפארד או ווין ברידג', כי יש לה בדיוק שחקן בית אחד בהרכב- ג'ון טרי. לא אכפת לי שטוטנהאם רכשה עכשיו חצי עולם כשמדובר בשחקנים אנגליים בעיקר, אבל קאריק, שון דיוויס וג'רמיין דפו הם לא שחקני בית של טוטנהאם- גם היא עם לדלי קינג בלבד בקטגוריה הזו. גם ליברפול שתמיד התגאתה בשחקני הבית שלה, רק עם ג'רארד וקראגר לבד אחרי שאואן הלך. אין מה לעשות, עידן שחקני הבית אם לא מת- לפחות הצטמצם. אני מת שיגיע עוד טוני אדאמס, וכאב לי מאוד שריי פארלור הלך. אבל אם שחקנים מהנוער לא עומדים בקריטריונים שונגר מצפה ברמה שבה ארסנל נמצאת, וזו הרמה הגבוהה ביותר, חבל מאוד- אבל לא נרים ידיים, נלך ונביא שחקן טוב יותר. בשביל זה להתפשר על בינוניות? זה לא ארסנל, וזה בוודאי לא ונגר. לי יותר חשוב שהשחקנים יילחמו על המגרש עד טיפת הדם האחרונה כמו שבארסנל תמיד השחקנים היו פייטרים, ושהם יהיו שחקנים טובים. ברגע שזה המצב- הם ממשיכים את המסורת. אם קוראים לחלוץ טום סמית' או ז'ראר דפארדייה או עבד-אל ראזק, זה חשוב הרבה פחות מהאופי והיכולת של השחקן. אם ג'ילברטו ולאורן נותנים 100 אחוז מעצמם, הם ראויים להיות בארסנל. פול מרסון היה פרימדונה, ו-ונגר זרק אותו אחרי פחות משנה- והוא עשה בשכל, למרות שמרסון היה שחקן כדורגל מחונן שאני אוהב. אגב, אל תספידו את האנגלים בארסנל. בשלב מסוים ונגר יעמוד בפני דילמה האם להציב שחקנים מוכשרים חדשים בהרכב או לא: ג'סטין הויט, גרהאם סטאק, דיוויד בנטלי, ראיין סמית' וראיין גארי הם שחקני בית מוכשרים שאמורים לקבל את הצ'אנסים שלהם בארסנל ממש כמו פאברגס, ואן פרסי, לופולי וקלישי. אם הם יצליחו להוכיח את עצמם אין שום סיבה שונגר לא ייתן להם מקום בהרכב. מבחינת ונגר, סטאק ובנטלי הלכו להשאלות מתוך סיבה, לא כדי שיעבירו סתם שנה...
שמע עדי, הוא אולי העלה קצת במשקל לאחרונה, אבל נראה לי באמת שז'רארד דפארדייה יכול להיות חיזוק טוב לחוד הקצר של ארסנל. שמע, כל אחד ודעתו. לטוטנהאם יש לא מעט שחקני בית בסגל - נכון שרק לדלי קבוע בהרכב, אבל ישנם גם פיל אייפיל, גארדנר, סטיבן קלי, ג'וני ג'קסון (שמשחק הרבה ואל תתכחש לזה), ולי ברנארד. גם את סיימון דייויס אני מחשיב שחקן בית לכל דבר. זה שהוא היה צוציק בפטרבורו לא אומר כלום.
קודם כל מה זה השטויות האלה שאני מרגישה מאויימת בגלל שכולם כאן גברים ואני לא? -אין לזה שום קשר. אני בכלל לא מסתכלת על זה ככה, אנחנו פה בגלל הכדורגל ושום דבר אחר, אז את זה כבר תמחק לך מהרשימה. אני לא מנסה להוכיח כל פעם שאני צודקת כי שורה תחתונה כל אחד רואה את זה איך שבא לו ואיך שהוא בנה את עולם הכדורגל דרך עיניו, אני מנסה להסביר לך את איך אני רואה את זה, אבל אתה ככה קרוב ללעשות בי לינצ', וזה אטום ומשעמם. מה אתה רוצה שאני אגיד לך עכשיו? שאתה צודק? ששחקנים לא צריכים לזרוק *** (רואים,יש פה תרבות דיבור?) ושיאנסו, ילכו עם *ונות, ירביצו למהגרים, ולא תהיה לכך שום השפעה על הקהל (ויש, הם לא מהפכנים, אבל הם בהחלט המודל לחיקוי של ההיום. ועובדה שאחרי התקרית של בוייר ו-וודגייט לפני משחקים הם היו צריכים להחזיק שלט ענק של "Leeds against Racism" ולדפוק חיוכים מטומטמים בשביל להרגיע את האוהדים שלהם שהם לא באמת שונאים מהגרים,וזה סתם בצחוק. תראה, אני מבקרת מידי פעם במתקני אימונים של קבוצות לא במסגרת של אוהדת ויוצא לי לראות איך מאמנים מדברים עם שחקנים/שחקנים מדברים עם אוהדים/או עם ילדים קטנים שבאו שיחתמו להם על הכדור לפני בר מצווה. הילדים האלה מאוהבים בכדורגלן. הילד בא לשמעון גרשון ואומר לו:"אני מת עליך,יש לי את כל הפוסטרים שלך,את כל החולצות שלך,את החתימות שלך וקלטות עם המשחקים שלך", אתה חושב שעכשיו אם גרשון ישים חרא על הראש ויסתובב איתו על המגרש הילד לא יעשה את זה?- יעשה. ובעיניים עצומות וחיוך רחב. אין מה לעשות. ככה זה. וזאת ההשפעה של הכדורגלן על המעריצים שלו.
יופי, ויש גם את ג'סטין הויט וסטיוארט טיילור, וגם לא ממש אכפת לי שאת פנאנט הביאו כשהוא היה בן 15 מהחור שלו בנוטס קאונטי כי הוא את היסודות שלו קיבל מליאם בריידי במחלקת הנוער, וגם יש לנו את בנטלי וסטאק שהם שחקני בית שחוזרים לקבוצה בסוף השנה. אז יש. כולם שחקני בית. רק שאני מדבר על שחקני בית שהם דמויות בעלות משקל ודומיננטיות בקבוצה. עם כל הכבוד לכל מי שהזכרת ולמי שאני הזכרתי, לדלי קינג ואשלי קול בקבוצותיהם הם אופרה אחרת מסטיבן קלי או סטיוארט טיילור. תכל'ס, דניס ברגקאמפ עבורי הוא גם כמו שחקן בית, והוא השחקן האהוב עליי אי פעם, והדם שלו הוא דם אדום שכולו ארסנל. אותו הדבר היו דיוויד סימן ואיאן רייט. גם פטריק ויירה הוא ארסנל, כי כל הקריירה שלו הוא היה ויישאר מזוהה עם ארסנל. בסופו של דבר, אנחנו מזדהים עם השחקנים שמוכיחים את הנאמנות שלהם לקבוצה, וכל עוד זה העיקר- הלאומיות שלהם לא משנה. לפחות לי.
ארסנל פאן, אני חושב שהבעת את הדעה שלך בעניין כבר משהו כמו 17 פעם, וכמה שהיא הגיונית ונחמדה- זה עדיין לא זה. כשמתחילים לראות בפריימרליג שחקנים לטינים, כאלה שכדורגל בשבילם זה משחק מהנה, אתה כבר מבין שעל מסורת אתה לא תשמור. וזה רק היבט אחד של הדברים. אני שמח שגי'לברטו נותן מאה אחוז מעצמו, אבל אלה לא מאה אחוז אנגלים לצערי, וכמה שהוא ישקיע אלה בחיים לא יהיו. כמה שביקרו פה את המנטליות האנגלית (שזו חוצפה לדעתי), המנטליות הזאת היא הכדורגל האנגלי וזה מה שתמיד ייצג את הכדורגל הזה. אני לא יודע להסביר את זה, אבל בוא נגיד שאם כל השחקנים היו באותם רמה. הייתי מעדיף קודם כל אנגלים, אח"כ אירופאים, ורק אח"כ לטינים. וזה כמובן בלי קשר לגזע, רק מנטליות וכדורגל. ג'ילברטו סילבה, לורן, אלמוניה, שהם שחקנים לא טובים בצורה בלתי רגילה, הייתי מעדיף שיגיעו מאנגליה, ואם לא אז אירופה.
אני חושב בדיוק כמוך לגביהם, אבל אלה שחקנים שהצליחו במשך השנים לקנות אצלך מקום של שחקן בית לכל דבר נכון? אני רוצה לראות ששזה יקרה עם שחקן ברזיאלאי בקבוצה אנגלית, שחקן דרג ב' נגיד. זה לא יקרה, ולכן מקומם לא בליגה האנגלית.
"רואים,יש פה תרבות דיבור?" כמו שכתבת את ילדה גדולה אז השימוש באות ז' במילים מסוימות לא צריכות לגרום לך להזיע יתר על המידה נכון? אני שמח שאת לא מרגישה מאויימת כי אין סיבה,באמת. אני לא קרוב לעשות בך לינצ' או כל דבר אחר,בסך הכל ויכוח דרך האינטרנט זה הכל,לא מנסה לשכנע אף אחד,כל אחד והאמת שלו. גם אני ביקרתי באימונים פה בארץ וגם באנגליה(גם כשהייתי ילד)וראיתי חלק מהכוכבים מתנהגים בצורה שלא אהבתי אבל זה לא גרם לי לנסות לחקות אותם או משהו בסגנון,בסופו של דבר רוב האישיות של האדם מתעצבת לפי איך שגודל ע'י הוריו,הסביבה הקרובה,התרבות ודרך החיים במדינה בה הוא גדל. כמו שרובי כתב,באנגליה תרבות השתייה היא ידועה והמיניות שם הרבה יותר פתוחה מאשר אצלנו למשל. אני לא רואה פסול שאנשים הולכים לזונות,עדיף שיעשו זאת מאשר יפעלו להשיג זיון בדרך אלימה. אני כן רואה פסול הכאת אדם על שום דבר,לא חושב שבוויר היכה את אותו פאקיסטני רק בגלל היותו פאקיסטני יכול להיות שאני טועה אבל לא חסרים מקרים שכדורגלנים היו מעורבים בקטטה רק משום שהיו שיכורים או משהו אחר עם אנשים לבנים כמוהם.
אתה ראית אותו כמוני- ססק פאברגס יורד לתיקולים כמו שריי פארלור יורד לתיקולים. עם כל הלב, ועם מאה אחוז מחויבות. אז מה אכפת לי שהוא מגיע מקטלוניה...? כשססק אומר שעד כמה שהוא תמיד יאהב את ברצלונה, הוא רוצה להישאר בהייבורי לטווח ארוך- אני באמת לא יודע למה עוד אתה מצפה! מכמה שחקנים אנגליים מוכשרים שמעת את זה לאחרונה? מווין רוני למשל...? לחוזה אנטוניו רייס יש לי דווקא ביקורת, אבל כל אחד יכול לראות את הרצון וה"תשוקה" כמו שמלר אוהב להגיד על האנגלים, שלא שונה מהתשוקה של ג'ו קול. אם נסטה לשנייה מארסנל, גם במנצ'סטר יונייטד זה אותו דבר- אפשר להגיד הרבה דברים על כריסטיאנו רונאלדו, כולל כמה דברים שאמרו כאן בדיון- אבל אי אפשר להגיד שהוא רק בא לכייף על המדשאה באולד טראפורד. אז רק בגלל שהם ספרדיים, ברזילאים או ווטאבר נפסול אותם? גם ג'ילברטו סילבה, שהוא אמנם שחקן די מוגבל, הוא לא ממש שחקן ברזילאי במלוא מובן המילה. הוא מלא במשמעת טקטית, הוא פייטר וכל עוד זה המצב- הוא חלק מארסנל וממה שארסנל תמיד הייתה. על אדו דעתי השתנתה, ולטעמי המחויבות שלו לא מספיק רצינית, אבל הוא מקרה יוצא דופן, ולא הכלל. ועזוב את אלמוניה, הוא בסך הכל שחקן שוליים שאין לו עתיד בהייבורי. עוד רמי שאבן, נגיד.
הדבר שאני אוהב אצל דניס ברגקאמפ זה שהורייו קראו לו דניס על שמו של דניס לאו המלך הראשון של הסטרטפורד אנד.
לדעתי הדבר היפה ביותר בקבוצה אנגלית זה,שהיא בנוייה סביב שחקנים אנגלים,שעלו מהנוער לקבוצה הבוגרת וכמו כן גם משחקנים שגדלו בעיר אותה הקבוצה שלהם מייצגת.כל המאפיינים האלה הופכים את השחקן לשחקן בית,לשחקן שמזוהה עם האוהדים,ושחקן נשמה.ראו לדוגמא את יונייטד לאורך השנים היתה בנוייה סביב שחקנים אנגלים ובריטים(אותם אני גם מחשיב כאנגלים)וראו לאיזה הישגים הביאו אותם אנגלים את יונייטד.המלך קאנטונה עם כל זה שהלאום שלו צרפתי ראה בעצמו יותר שייך ללאום האנגלי מאשר ללאום המקורי שלו.
זה היופי בברגקאמפ. כולם מוצאים מה לאהוב בו. אבל מה? דניס הוא ארסנל http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
פראנססק פאברגס מתפתח להיות אחד הקשרים הטובים בעולם, לא שחקן דרג ב' נכון? ריי פארלור, כן שחקן דרג ב', לא פטריק ויירה נגיד. ועם שניהם אתה אומר שאתה מזדהה באותה מידה פחות או יותר. היכולת של פאברגאס מכפרת על המוצא שלו, המוצא של פארלור מכפר על היכולת שלו. אתה רואה איפה יש כאן היגיון?
