השנה לשמחתי ולשמחתם הרבה, יתקיים פסטיבל אוקטוברפסט 2013 במתחם "התחנה" בתל אביב בתאריכים 3-4 באוקטובר, החל משעה 19:00. מי יודע, אולי נארגן מפגש של הפורום הגרמני. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd.net/hphotos-ak-prn1/q71/s720x720/154472_10201445881482296_687800665_n.Xxx
בחירות בגרמניה היום - סיקור של ה-BBC.. שני המועמדים הבולטים הם אנג?לה מרקל, הקנצרלית הנוכחית מה-CDU (מרכז-ימין) ופר שטיינברוק מה-SDP (מרכז-שמאל) - ובנוסף יש אפשרות בעלת סבירות נמוכה יחסית לקואליציה רחבה שכוללת את שתי המפלגות הבכירות. הפיראטים צפויים להישאר מחוץ לבונדסטאג, בעיקר בגלל אחוז החסימה הגבוה יחסית של 5%.
כתבה מעולה ועצובה. מקווה שהצד המזרחי יצליח להדביק את הפערים בכל התחומים. ברור לי שזה עניין של זמן, אבל הזמן הזה ארוך משחשבו.
טים ויזה(לשעבר בורדר ברמן) - באמת עבר להיות מתאבק בWWE ? https://fbcdn-sphotos-e-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xap1/v/t1.0-9/s851x315/63427_728302243981977_2741063060736031571_n.Xxx?oh=f2b518f2745efacb77e844f1dac7d54b&oe=54D171BE&__gda__=1424898628_0eb2de01c6758d8db5f6071c9e3f5a0f
משהו בסיגנון. פגשתי אותו שישבתי לאכול פעם אחת פה במנהיים, הוא נראה במציאות אפילו עוד יותר גדול. מפלצת
אני צריך עזרה מדובר גרמנית מדוברת נתקלתי בשיר אוהדים מרגש של פרדי בורג גוגל טרנסלייט לא מתמודד איתו טוב כל כך אודה לכל מי שיכול לעזור לי בתרגום השיר! המילים: STROPHE 1: F - F - F Freddy N - N Nummer 23. Geborn' in Trelleborg 1983. 1 Meter 85, Statur eines Kriegers. Die Kogge geht nicht unter, nicht mit so einem Spieler. Nur ein paar mal gespielt danach ein paar mal Genetzt. Undn nach dem SPiel in Bochum war der Schwede schon ein Held, Yeah. F - F - F Freddy, schenk mir bitte kein Foto aber borg es mir nur aus, das geht an sich schon in ordnung. Fre - dy - dy - dy wer ist schon Frank Ribery. Nicht nur der Alptraum der Elmstreet. Das hier ist dein Lied. Keine Bade- kappe auf das ist der wie er leibt und lebt der Ball fühlt sich geborgen, wenn er bei ihm am Fuß liegt. Borg hier Borg da. Nicht überall, nur bei Hansa. Holbeinplatz er würde unter uns nicht auffall'n. 1, 2, 3 und Freddy kommt vorbei. Kinder singen seinen Namen nicht nur Jason ist sein Erzfeind. REFRAIN: [STIMME] -Freddy Borg, Yeah.- [STIMME] -Nummer 23- [STIMME] -Wie Jim Carrey sowie- [STIMME] -Ich bin so Iluminatie- STROPHE 2: Der ewige Schwedenheld, damals die 15. Vielleicht wird es bald die Nummer 23. Klischeeaussehn' eines Rostocker Jung, kann gut möglich sein doch Rostock ist nicht der Bund. Talente im Verein. Wieder ein Ziel vor den Augen. Ich will so sein wie Freddy, lass die finger vom Saufen. Was will man eigentlich mehr ausser diesen Borg. Denn durch diesen Borg werden wieder neue Freddys geboren. Ein Stürmer mit Herz für den Kampf gegen den Absteig. Sowas hätt ich mir gewünscht damals gegen die Audis?. Egal was damals war, heute wieder Halb zwei. Wie oft trifft er heute ? 1 oder 2 mal ? Disco, wieso ? Es gibt noch soviel zu tun. Und wird der gegner frech, gibt es noch die Ellenbogen. Es gibt wieder Typpen und noch nam und kein Ganja. Freddy Borg Nummer 23 Für Hansa. REFRAIN: [STIMME] -Freddy Borg, Yeah.- [STIMME] -Nummer 23- [STIMME] -Wie Jim Carrey sowie- [STIMME] -Ich bin so Iluminatie-
לכל מי שסתם מעוניין לקרוא על החוויות שלי מהטיול, על חווית כדורגל גרמני משובח ועל טיול בלתי נשכח. מוזמן לקרוא את הקטע הבא. הקדמה ביום רביעי האחרון, 11.3.15, טסתי מישראל למינכן במטרה אחת, לראות כדורגל גרמני איכותי. 4 משחקים, 4 אצטדיונים, 4 ערים, 8 קבוצות ותקווה לכמה שיותר שערים וכמובן חוויות. הטיול כלל עוד הרבה מסביב לכדורגל, אבל פה אדבר על חווית הכדורגל שבה הייתי במהלך הטיול. באיירן מינכן- שחטיור דונייצק ברגע שנחתנו במינכן, ישר רצנו לחנות של באיירן, אומנם כאוהד הקבוצה יש לי כמעט כל פריט שיש להם להציע, אבל עוד לפני שטסנו ידענו שעל צעיף המשחק לא מוותרים, צעיף שבעוד כמה שעות יכול להיות פריט אספנות ולהוות מזכרת למשחק ענק, כמה שצדקנו. משדה התעופה המשכנו לטיול בעיר, בדרך כלל מינכן ביום משחק מלאה באנשים עם חולצות וצעיפים של באיירן ויש אווירה מצויינת עוד לפני המשחק. אבל הפעם זה לא כל כך היה ככה. עד כדי כך שצוות צילום ממדינה מפוקפקת עצר דווקא אותנו ושאל מה אנחנו חושבים שתהיה תוצאת המשחק הערב, "לפחות 3-0 לבאיירן" אמרנו לכתב הזר. ככל שהתקרבה שעת תחילת המשחק העיר נהיית אדומה יותר ויותר. ההגעה לאליאנץ ארינה היא הכי פשוטה שאפשר, יש תחנת רכבת מיוחדת למגרש וממש אי אפשר להתבלבל. גם אם לא הייתי יודע קרוא וכתוב רק צריך לעקוב אחרי עשרות אלפי האנשים שנוסעים למגרש ואתה תגיע לשם בקלות. בכניסה לאליאנץ ארינה האווירה שונה לחלוטין, אין אף אדם שאין לו פריט של באיירן (אולי חוץ מעשרה אוקראינים שהגיעו למשחק) ואפשר להריח את ההתרגשות באוויר. התורים לכניסה נראים ללא סוף, אבל ברגע שהשערים נפתחו, כל עשרות אלפי האוהדים נכנסו למגרש תוך עשר דקות, ביצוע גרמני טיפוסי. החנות של באיירן בתוך האיצטדיון היא משהו בלתי נתפס, כל דבר שרק תחפצו בו נמצא בחנות, עם הסמל של באיירן כמובן, מחולצות וצעיפים ועד קטשופ של באיירן מינכן. חובה בכל בית. החנות גדולה מאוד אך עדיין נדחסים אליה עשרות אנשים שחוטפים כל דבר שנמצא על המדפים, רק להיות חלק מהמועדון האדיר הזה. אחרי שהסתובבנו קצת בחנות, המשכנו לעבר הכיסאות שלנו, בקומה השלישית במגרש. טיפסנו עשרות מדרגות עד שהגענו לקומה השלישית, אבל האווירה בה לא פחות טובה מהקומות האחרות, עדיין אתה מרגיש כמו בלב האולטראס של באיירן. כדי לקנות אוכל באליאנץ ארינה אתה צריך לרכוש את הכרטיס של המועדון ולהטעין אותו בכסף, כדי לחסוך לחץ בקופות. רעיון נחמד מאוד שגם משאיר לך את הכרטיס כמזכרת, אבל אם נשאר לך כסף בכרטיס אתה לא הולך לקבל אותו בחזרה, בשונה ממש שאפרט אחר כך שהיה בלברקוזן. הגיעה שעת המשחק, המנון ליגת האלופות מתנגן והשחקנים עולים למגרש למחיאות כפיים ועשרות דגלים של האוהדים והמשחק נפתח בסערה מצד הקבוצה המארחת שגם כובשת מפנדל בדקה ה-3 ושחקן מורחק לקבוצה השנייה, מהנקודה הזו ידענו שאנחנו הולכים לראות הצגה. כמעט כל שחקן בבאיירן כבש, אפילו בואטנג ובדשטובר הבלמים התכבדו בשער כל אחד, ואנחנו חגגנו ללא הפסקה, שירים ואווירה מטורפת שרק קוראת לבאיירן לכבוש עוד שערים. אחרי 90 דקות לוח התוצאות הראה 7-0 למקומיים. קשה לעכל שתפסנו משחק ענק כזה, וזה רק הסיפתח לטיול. מה שהפתיע אותנו לראות, שבניגוד להגיון הישראלי הבריא, הצעיף של המשחק, שהיה יכול להימכר באלפים לאחר התוצאה האסטרונומית, נעלם מהמדפים בכל חנויות באיירן יום לאחר המשחק, ואני לא חושב שזה כי הוא אזל. כאילו באיירן אומרת "היה לכם צ'אנס לקנות, אל תהיו אוהדי הצלחות שקונים אחרי שהקבוצה מנצחת". הרכבות בחזרה למרכז מינכן צפופות, אבל יש תמיד מספיק כדי להחזיר את כל האוהדים הביתה בשלום. המשחק מסתיים בניצחון אדיר של באיירן, ללא שום התקלויות עם האוקראינים שלא היו (גם האוהדים וגם הקבוצה) ועם חיוך וצעיף נדיר ביותר. אימון של באיירן מינכן ביום שלאחר המשחק, נסענו בבוקר לזבנר שטארסה, מתחם האימונים של באיירן מינכן, בתקווה לראות את השחקנים מקרוב באימון ואולי אף להשיג חתימות. המתחם הוא במרחק של עשר דקות הליכה מתחנת הרכבת הקרובה, ברחוב שקט ופסטורלי, שבסופו משתרעים כמה דונמים של בניינים ומגרשים עם הסמל של באיירן עליהם, שוב, אי אפשר להתבלבל. הגענו למתחם בשעה 10:10 בערך, כאשר האימון אמור להתחיל ב11. בשעה שהגענו עוד היה פנוי על הגדר של מגרש האימונים, אבל ככל שהתקרב זמן תחילת האימון, עשרות אנשים התגודדו סביב הגדר בשביל לראות את הכוכבים מקרוב. האימון התחיל בשעה 11:15 כאשר מכיוון שזה יום לאחר משחק, לקחו בו חלק רק השחקנים שלא שיחקו בליל אמש. אז את רובן, ריברי וגצה לא זכינו לראות. אבל את לאהם, אלונסו, נוייר (שהגיע לכמה דקות למרות ששיחק) ועוד רבים וטובים דווקא כן. האימון הוא אימון לכל דבר, קצת מסירות, בעיטות לשער, ריצות, לא משהו מיוחד. אפילו פפ גווארדיולה כיבד אותנו בנוכחותו למרות שאת רוב האימון העביר בחור אחר. האימון ארך כשעה ובסופו כולם רק מושיטים חולצות למגרש ומקווים שאחד הכוכבים יבוא לחתום להם. לא באנו עם ציפיות, וטוב שכך, כי רוב השחקנים ברחו מיד לחדר ההלבשה מבלי להסתכל בכלל לכיוון האוהדים שקוראים בשמותיהם. לתפקיד החותם התורן גייסו את פפה ריינה, השוער השני הוותיק של באיירן, הוא עבר וחתם לכל האוהדים למרות שהוא לא היה נראה שש לעשות זאת. נשארנו עוד כמה דקות אחרי האימון בתקווה שהשחקנים יצאו אך ללא הועיל ויצאנו טיפה מאוכזבים אבל בכל זאת עם חתימה של שחקן גדול, שביום שבת לאחר מכן פתח במשחק של באיירן מול ברמן וצבר לזכותו כמה שיאים שהעלו את הערך של החתימה שלו. באייר לברקוזן- שטוטגרט ביום שישי השקמנו קום ועלינו על הרכבת ממינכן לקלן, העיר בה התאכסנו להמשך הטיול. אחרי נסיעה של שש וחצי שעות הגענו לעיר, זרקנו את הדברים במלון והמשכנו אל תחנת הרכבת בדרך ללברקוזן. הבחורה הנחמדה ברכבת עזרה לנו לקנות כרטיסים לכל הרכבות שנצטרך בהמשך הטיול ככה שלא נהיה בלחץ ועלינו על הרכבת ללברקוזן. על הרכבת היו מספר אוהדי לברקוזן ושטוטגרט, אבל לא יותר מדי, כך ששם צריך באמת לבדוק על איזו רכבת אתה עולה ואי אפשר לסמוך על האוהדים. הנסיעה ללברקוזן ארכה כרבע שעה. יורדים במרכז לברקוזן ושם כבר יש התקבצות יותר גדולה של אוהדים אדומים. הביי ארינה נמצא במרכז פארק ספורט, אך לא חסר שילוט לכיוון המגרש. הליכה של עשר דקות בתוך הפארק מובילה אותך למגרש יפה ומרשים למרות גודלו היחסית קטן. האווירה בלברקוזן שונה מהאווירה שהייתה באליאנץ ארינה, המקום מרגיש יותר כמו אולם תיאטרון מאשר מגרש כדורגל. ילדים, זוגות ואנשים מבוגרים, כולם מתכנסים עם צעיפים של הקבוצה במגרש הביתי. החנות של לברקוזן היא חנות קטנה ומטריפה. אין לה היצע עצום כמו שיש לבאיירן, אבל יש לה כמות הנחות מעולה שגורמת לך לרכוש דברים גם אם אינך אוהד של הקבוצה. התחמשנו בצעיף וכובע (9 יורו לשניהם!) ונכנסנו ליציע שבו המקומות שלנו, המקומות הכי טובים שרכשנו במהלך הטיול. בערך בקו הרחבה, שורה 9 מהמגרש. אפשר להריח את זיעת השחקנים. שטוטגרט האורחת הביאה כמות קהל מכובדת מאוד, וגם הופתענו לגלות שלכל קבוצה יש חנות ניידת שנוסעת איתה למשחקי החוץ, אז גם צעיף של שטוטגרט קנינו למזכרת והכנסנו לתיק כדי לא להראות מוזר. האוכל במגרש בלברקוזן נקנה גם באמצעות כרטיס אבל בצורה קצת שונה. יש לתת 10 יורו כפיקדון ואז עוד להוסיף את הסכום שבו אתה רוצה להטעין את הכרטיס. בסיום ניגשים לעמדה מיוחדת שם מחזירים את הכרטיס, מקבלים חזרה את הפיקדון וגם את הכסף שנשאר בכרטיס אם לא בזבזת את הכל. יש יתרונות וחסרונות בשתי השיטות. במהלך המשחק אולטראס לברקוזן לא נתן הופעה מרשימה מדי, והאווירה בתוך המגרש לא הייתה מטורפת, אבל 30 אלף האנשים שהיו במגרש ראו משחק מצוין, לפחות של הקבוצה המקומית. אוהדי שטוטגרט לא הפסיקו לעודד לרגע עד שקבוצתם חטפה את השלישי, ואז השירים הפכו לקריאות בוז לשחקנים. בצדק, בערך 4 התקפות טובות של לברקוזן היו במשחק, כולן הסתיימו ברשת של אולרייך. הקוריאנים שישבו מאחורינו היו נואשים לשער של סון, הכוכב שלהם, אבל הוא לא ממש הופיע למשחק ודרמיץ' ובלאראבי היו אלה שיותר כיכבו על המגרש. בסיום 4-0 קל ללברקוזן, ששם אותנו עם ממוצע של 5.5 שערים למשחק עד עכשיו. רק קיווינו שימשיך ככה. החזרה לקלן לא הייתה בעייתית גם היא. מגיעים חזרה לרכבת ונדחפים עם האוהדים עד שאתה מצליח להיכנס לרכבת ולהגיע חזרה לעיר. בורוסיה דורטמונד- פ.צ קלן בבוקר יום שבת מיהרנו לחנות של פ.צ קלן, מכיוון שבמשחק של אותו היום ידענו שאנחנו הולכים לשבת עם האוהדים של הקבוצה האורחת, ואם כבר אנחנו נמצאים בעיר שלהם, למה לא לבקר שם. ביקשנו מהבחורה בקבלה של המלון שתכוון אותנו לחנות והיא סימנה לנו אותה על המפה. למרות שהיא סימנה קצת הסתבכנו בלמצוא אותו כי היא נמצאת בתוך סניף של רשת הביגוד. ירדנו לקומה המיועדת ושם מצאנו חנות נחמדה מאוד של הקבוצה המקומית. גם שם היו כמה מבצעים יפים ויצאנו עם צעיף שנוכל להסתובב איתו בעיר ולאחר מכן במשחק. היה מצחיק שהסתובבנו בקלן עם צעיף של הקבוצה המקומית ואנשים צעקו לנו "באיירן". מראה כמה גדולה ההשפעה של הקבוצה הטובה במדינה. להגיע לדורטמונד לא היה בעיה, התלוונו למאות אוהדי קלן ברכבת לדורטמונד לנסיעה שארכה כשעה וחצי. לאחר שירדנו בתחנה המרכזית של דורטמונד חיכינו לרכבת תחתית שתוביל אותנו למגרש. עשרות רכבות מלאות באוהדים צהובים חלפו על פנינו עד שהייתה אחת שבה היה מקום שנוכל להידחס אליו. לא היה אדם בלי פריט של דורטמונד על הרכבת, הורדנו את הצעיף של קלן מחשש שיכולים לפגוע בנו, בכל זאת אנחנו לא דוברי השפה ודורטמונד זו עיר קצת מפוקפקת ואין לדעת במי נתקל, חשש שהתברר כלא מוצדק בעליל לאחר מכן. הגענו לתחנת "איצטדיון". עוד פעם קשה מאוד להתבלבל, בייחוד כשרואים שהרכבת מתרוקנת לחלוטין וכולם יורדים בדרך למגרש. התחנה היא ממש על הזיגנאל אידונה פארק, ומחוצה לו יש עשרות דוכנים של בירות, פריטים של דורטמונד, אוכל ועוד. יש אפילו בית בירה מחוץ לאיצטדיון שמשם עולה מוזיקה חזקה. המשכנו לעבר החנות של דורטמונד שדווקא ממוקמת מחוץ למגרש בשונה משני המגרשים שכבר היינו בהם. כמה שהחנות של באיירן מרשימה, זאת אפילו יותר, שתי קומות מלאות בכל פריט שרק תרצו ובנוסף לכך מגרש כדורגל לילדים, מקומות ישיבה כמו במגרש כדי להצטלם, ועוד המון דברים מיוחדים. בחנות של דורטמונד לא היו הרבה הנחות אבל המגוון שם מרשים ביותר, גם כאן, למרות גודל החנות, היא דחוסה עד אפס מקום במאות אנשים. אין לתאר את האווירה מחוץ לאיצטדיון, למרות מזג האוויר הקודר, אלפי האנשים שמסתובבים בין הדוכנים מספקים אווירה ביתית וחמה. נכנסנו למגרש ועלינו עד לקומה השנייה ביציע האורחים. שם כבר כולם אדומים ומצויידים בצעיפים של הקבוצה האורחת, שגם לה היה רכב-חנות שחיכה מחוץ למגרש. את המזון והשתייה בדורטמונד דווקא קונים פשוט במזומן, כמובן במחירים מופקעים כיאה לכל מגרש כדורגל. המגרש של דורטמונד קצת מיושן, למרות היותו המגרש הכי גדול בגרמניה הוא בנוי לא הכי יפה ולא הכי חכם, הגג שלו די נמוך וזה קצת מפריע לראות את המגרש למי שיושב גבוה. אבל זה לא הפריע לחוויה המטורפת שהייתה לנו במשחק הזה. אוהדי פ.צ ידועים כחוליגנים שמבעירים אבוקות ושורפים כיסאות, את זה דווקא לא ראינו הפעם, אבל מה שכן ראינו זה עידוד בלתי פוסק במשך כל 90 הדקות של המשחק למרות שהקבוצה שלהם משחקת לא טוב בכלל. לא יכולנו להישאר אדישים לשירים הרבים, לדגלים ולאווירה המשוגעת שהאורחים יצרו במשחק ולכן הצטרפנו לשירה ונוצרה אצלנו סימפתיה מסויימת לקבוצה האורחת. המשחק היה משעמם מאוד, קיווינו לראות כדורגל טוב מקבוצה כמו דורטמונד, אבל היא שיחקה פשוט על הפנים, אף לא רגע אחד של גאונות משחקנים כמו רויס, אובאמיאנג, מיקיטריאן, אימובילה וחבריהם לקבוצה. אוהדי דורטמונד נתנו תצוגה יפה של דגלים כתמיד, אבל זה לא היה נראה שהם מעודדים יותר מדי, אולי זה בגלל התצוגה הרעה של קבוצתם, שבהחלט הצדיקה את המקום שבו היא נמצאת בטבלה וגרמה לנו להמר בגדול על יובנטוס בקרב על המקום ברבע גמר האלופות, ואולי זה בגלל שישבנו מוקפים באלפי אוהדי קלן ששרו ללא הפסקה כאילו זכו בליגת האלופות גם כשהמשחק נגמר ללא שערים. חוויה מדהימה. חשוב לציין שהפחד שהזכרתי בהתחלה נעלם כלא היה, הוזהרנו מראש מאוהדי שתי הקבוצות שעלולים לפגוע באנשים סתם בשביל הכיף בגלל הקבוצה שהם אוהדים, אבל התבדנו לחלוטין. אוהדי קלן ואוהדי דורטמונד הלכו אחד לצד השני ושרו ביחד בגנות שאלקה, לא היינו עדים לשום אירוע אלים או משהו קרוב לזה. גם הדרך חזרה לקלן הייתה חוויה מטורפת, הגענו בחזרה לתחנה המרכזית של דורטמונד שם כיוונו אותנו לרכבת מיוחדת לאוהדי הקבוצה שתיקח אותנו בחזרה לעיר. אפשר לפרגן לגרמנים עם הארגון של רכבת כזו, דבר שקשה לנו לראות אצלנו בארץ, אבל זו הייתה רכבת די רעועה ונאלצנו לשבת במקומות בין הקרונות עם הרבה רעש. ברכבת עברו כמויות של בירה ללא הכרה, בכל דקה עבר מישהו עם ארגז מלא בבירות והפרצופים של האנשים נהיו אדומים מרגע לרגע, שיכורים כאילו הם הרגע זכו בתואר, לא ידענו כיצד הם הספיקו להשיג כמות כזו של בירה בזמן הקצר בין המשחק והרכבת. אבל שיהנו. הרגע הכי מהנה ברכבת היה כאשר הגענו לתחנת גלזנקירשן, העיר שממנה מגיעה שאלקה, באותו הרגע כל יושבי הרכבת פצחו בשירים בגנות הקבוצה. מחנה נדיר. בורוסיה מנשנגלדבאך- האנובר 96 הנסיעה למנשנגלדבאך ארכה כשעה ורבע, גם בנסיעה הזו שווה לבדוק על איזו רכבת עולים כי אין כל כך הרבה אוהדים שהגיעו מקלן. ירדנו בתחנה המרכזית של מנשגלדבאך, ואת האמת לא ידענו כל כך אין להגיע משם למגרש. מזל שלא היינו צריכים לדעת, ביציאה מהתחנה המרכזית עמדו עשרות אוטובוסים שעל כולם כתוב "בורוסיה פארק" כל האוהדים התגודדו לצד התחנה שעליה יש את סמל הקבוצה וכתוב "שאטלים לאצטדיון הכדורגל" פשוט מדהים איך דואגים שם לכל האוהדים. עלינו על האוטובוס ונסיעה של כרבע שעה בתוך העיר מובילה אותך עד לפתח המגרש. הבורוסיה פארק יותר גדול מהמגרש בלברקוזן, אבל גם בו יש אווירה מאוד חמה ומשפחתית ויש הרבה ילדים קטנים וזוגות שבאים לראות את הקבוצה המקומית. החנות של גלדבאך מאוד יפה אך יחסית קטנה, יש סדרנים בכניסה שמווסתים את הכניסה לחנות מכיוון שיש יותר אנשים שרוצים להיכנס מאשר מקום בתוך החנות. לאחר שהצטיידנו בצעיף גם שם, נכנסנו למגרש. את המזון בבורוסיה פארק קונים גם כן במזומן בלי הטריק של הכרטיס. המגרש עצמו מאוד יפה ומרשים והאווירה מצויינת. מה שהיה יפה לראות זה כמה ביתי המגרש, כל כך ביתי שהאולטראס של הקבוצה מרשים לעצמם למכור פריטים שלהם במגרש ולגייס תרומות, כמובן שלא יכולנו לסרב לתרום יורו ולקבל בתמורה 5 סטיקרים של אולטראס גלדבאך. עלינו למקום שלנו בקומה השנייה, המגרש בנוי בצורה כזו שרואים מדהים מכל מקום שאתה יושב, היציע שבו ישבנו היה ממוקם ממש מעל האולטראס כך שזכינו לראות ולשמוע את כל מה שהיה להם להציע, שזה הרבה מאוד. גם הם נתנו הופעה יפה עם דגלים ועידוד לאורך כל המשחק, וגם הקבוצה שלהם שיחקה לא רע בכלל וניצחה 2-0 את הקבוצה הנאיבית מהאנובר, שהיו לה אולי 100 אוהדים במגרש, מזכיר קצת את הליגה שלנו בחלק מהמקרים. גם רכב-חנות לא היה לאורחים, כנראה שהמרחק הגדול בין הערים הכניע אותם. גם הדרך חזרה הייתה פשוטה, קצת נדחפים, אבל בסך הכל יש תור מסודר לשאטלים שמחזירים אותך לתחנה המרכזית ומשם רכבת חזרה לקלן. זה לא קשור לכדורגל אבל אני חייב לציין את זה, בדרך חזרה ממנשנגלדבאך לקלן, עלינו על הרכבת הראשונה שראינו שמגיעה לקלן, בלי לחשוב יותר מדי. בניגוד להיגיון הישראלי, ננזפנו על זה שעלינו על הרכבת האיטית ויש בידינו כרטיס לרכבת המהירה והיקרה יותר. סיכום אם לתאר את המסע הזה במילה אחת, חוויה. לכל מגרש יש את הייחודיות שלו, בין אם זה המשפחתיות בלברקוזן או 80 אלף האנשים בדורטמונד. בתור אוהד באיירן לא חשבתי שאגיע לכל מגרש ואתרגש מהקהל, מהקבוצה, מהחנויות, אבל זה בדיוק מה שקרה. כשאתה מוקף באלפי האוהדים של הקבוצה, אי אפשר שלא להזדהות איתה ולרצות שהיא תנצח, גם אם אתה לא באמת אוהד שלה. בתור אוהד מושבע של הבונדסליגה, מסע כזה זה משהו שרציתי לעשות המון זמן ואני מאושר שזה יצא לפועל. לראות כמה מהקבוצות הטובות ביבשת במגרשים הביתיים שלהן בפחות משבוע זה לא דבר של מה בכך, והיה פשוט מדהים. לפני הטיול אמרנו שנראה 12-14 שערים בטיול, מה שבאמת התגשם עם 13 שערים בארבעה משחקים. ממוצע של 3.25 למשחק שזה בערך הממוצע בבונדסליגה בסוף העונה. מסע מומלץ לכל חובב כדורגל בכלל ולכל חובב בונדסליגה בפרט. המסע הבא יהיה בתקווה לצפון, לוולפסבורג, המבורג, ברמן והסביבה. חוויה בלתי נשכחת.