כן לטעמי הוא יותר גדול מדל פיירו, טוטי וגם דרוגבה. אם ציפית שהוא יהיה גדול מכל הרשימה המכובדת שהצגת, אז כנראה היו לך ציפיות גדולות מדי. מצטער שרוני לא עמד בהן.
אלכס, אני מבין שאתה אוהב שחקנים "רעים" וזה חלק מהקסם שלהם. אבל יש הבדל בין קנטונה, אברה ורוי קין לבין ווין רוני. השלושה הראשונים מנהיגים עם סכין בין השיניים, שחקנים "רעים" עם כריזמה; רוני סתם ילד טמבל עם שגעון גדלות, לא יותר. הוא לא "רע", הוא סתם חלוץ מצוין וילדותי. יש הבדל ביניהם.
נו אתה רואה, כל אחד לפי טעמו. אני לא ציפיתי ממנו להיות גדול יותר מכל אחד אחר, אבל עצם זה שהשאלה הזאת עולה לדיון... הרבה אנשים ציפו ממנו לדברים שונים, אתה לבטח לא צריך להתנצל בשמו.
סער, אכן רוני הוא לא "רע" בקטע שלהם וכן הוא גם עיצבן אותי בילדותיות שלו, יחד עם זאת מדובר בשחקן גדול, גם בעל נתונים אישיים נדירים ולדעתי הוא כן ממצה את הפוטנציאל שלו. מה שאני מעריך מאוד בשחקן זה הקבוצתיות ורוני טים פלייר על המגרש. הוא גם גילה את הקשיחות שאני מצפה משחקן יונייטד. צריך גם להבין שהשחקנים ברשימה שהצגת הם היו בדרך כלל הכוכבים הגדולים בקבוצה שלהם, גם מבחינת ההתקפה. חלקם גם הפריעו לשחקנים אחרים בקבוצתם(דרוגבה זה הדוגמא). לעומת זאת רוני בדרך כלל שיחק לצד כוכב גדול נוסף בהתקפה - RVN, רונלדו, ואן פרסי ועוד אחרים. כולם הרגישו נוח לידו ונהנו מהשילוב איתו. איך בכלל אתה משווה את רוני לטוטי למשל. טוטי זה דוגמא בולטת ל - BIG IN JAPAN. זה שחקן שמסוגל היה לבוא לידי ביטוי רק ברומא כשההצגה סובבת סביבו.
באופן אירוני, זו היתה העונה שהעברנו את רוני לשחק חלוץ חוד. ובאופן אירוני, הוא שיחק כדורגל מאוד בינוני בעונה הזו, אבל כבש בלי סוף, בעיקר בחלק השני של העונה, עד לפציעה, והתפתח לסקורר ענק. ובמקום להמשיך עם זה אחר כך, שוב החזרנו אותו יותר לאחור.... בגלל זה כתבתי קודם כל שינויי התפקוד שלו. אולי אם היינו פשוט משחקים אתו בעמדה הזו רוב התקופה שלו אצלנו, או לפחות מאז אותה עונה, הוא היה מאפשר לך לדבר אחרת...
אני חושב שאמיר נגע בצורה מדוייקת בכל הנקודות והחשובה בהם היא ריבוי התפקידים המוגזם שפרגוסון חילק לרוני לאורך כל הקריירה שלו; העונה הטובה ביותר שלו ברמה האינדיבידואלית הייתה בעונה הראשונה שבה הוא היה הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה בתקופת פוסט-רונאלדו שם הוא משחק כחלוץ מרכזי לכל דבר ועניין, אולי בפעם היחידה בקריירה שלו. ואז ההייפ סביבו לא היה מוגזם - הוא חד וחלק היה השחקן הטוב בליגה עד לפציעה שלו. בעיניי אם היה עובר לצ׳לסי בעונה שעברה והוא היה משחק חלוץ תחת מוריניו, אין לי ספק שמקצועית הוא היה חוזר לפחות לאותה הנקודה מעונת 11/12, אם כי כמובן שכוח הפריצה שלו הוא לא כמו בעבר.
לא הולך להיכנס להשוואות שחקנים ולמי יש יותר גדול כמו שיש בחלק מהתגובות כאן, כן הולך לכתוב שרוני שחקן מצוין שבשיאו היה מאוד מהנה לצפייה בניגוד לשחקני הייפ אנגלים אחרים. כמו כמעט כל אנגלי מוכשר ניפחו אותו בצורה מוגזמת, כמו האדיוט שהמציא את פלה הלבן ואלו שפימפמו את זה (כינוי רע מיותר מסיבה אחת), אבל בסופו של דבר הוא עשה קריירה גדולה מאוד והיא עדיין לא נגמרה. הכדורגל לא נגמר בחמישה, עשרה, עשרים וכו' השחקנים הכי טובים וגם אם היו כאלו שחשבו שהוא באמת "פלה" אי אפשר להתעלם ממה שהוא כן היה ועדיין.
את דעתי (החיובית מאוד) על רוני אני אכתוב יותר מאוחר, אבל להגיד שהוא יותר גדול מטוטי זה כואב לעיניים. טוטי הוא אחד הטובים ביותר שהיו ואם הוא לא היה ברומא כל הקריירה, קבוצה שרוב הזמן לא נמצאת במרכז הבמה, היה גם קונצנזוס מוחלט על כך.
קונצנזוס שהוא סמל גדול ברור שכן, אבל כשחקן התקפה אני אעדיף את רוני בקבוצה שלי שיכול להתאים למעשה לכל קבוצה בעולם, מאשר טוטי שלדעתי לא היה משתלב במועדון אחר פרט לרומא.
טוטי לא היה משתלב במועדון אחר למעט רומא?!?! אתה רציני? טוטי בשיאו היה הופך להיות באנקר בהרכב של כל קבוצה בעולם. חלוץ שני מושלם.
אני חושב שכל הדיון קיים רק בגלל הציפיות המטורפות שהיו מרוני, בתור שחקן התקפה אנגלי מוכשר בדור די יבש. בשורה התחתונה הוא אולי לא סמל לנאמנות, אבל הוא כוכב גדול שמוביל את הקבוצה הרבה זמן. סיפור הצלחה זה כאן, אגדה ברמה של צ'אבי או גיגס הוא לא.
א. ברור שאנחנו מדברים על מה שרוני הפך להיות בהשוואה לציפיות. ב. יש כל כך הרבה נספחים לסיפור של גיגס - הנאמנות, אריכות הימים החריגה - שמקשה על ההשוואה. מה שכן, באופן אירוני, אפשר גם לתהות אם גיגס מיצה את הפוטנציאל שלו עד תום. גם ממנו היו ציפיות ענק שהוא לא באמת הגשים לגמרי. את מה שהוא לא נתן בעונות סוחפות ובלתי ניתנות לעצירה הוא נתן בתרומה עקבית עם התפרצויות של עילאיות. ג. לא הייתי מעליב את טוטי, או אף שחקן, באימרה בנוסח "הוא לא היה משתלב במועדון אחר". חבל להפנות תכונה חיובית ונדירה כל כך היום - נאמנות למועדון אחד - לשם המעטה בערכו של שחקן. באותה מידה מצחיקים אותי אנשים שטוענים שמסי צריך לעזוב את ברצלונה ולהצליח גם במקום אחר כדי להוכיח שהוא באמת גדול.