המחזור ה-12 בפרמיירליג: Tweeter And The Monkey Man

אחרי עוד פגרת נבחרות מיותרת חוזרים לפרמיירליג. המשחק המרכזי הוא מה שלפני עשור היה קרב הענקים של הליגה, והיום הוא קרב בין שתי קבוצות בינוניות ומדשדשות שסובלות ממכת פציעות מחרידה: ארסנל מארחת את מנצ'סטר יונייטד. ארסנל לפני הפגרה נראתה שעלתה על דרך המלך, אבל אז הגיע הפסד בסוונסי ודרדר אותה למקום השישי, מקום אחד ונקודה אחת מעל יונייטד שצפויה להעמיד הרכב טלאים כמעט חסר תקדים. הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שיונייטד ניצחה בחוץ יריבה בכירה (לא שבבית המצב מזהיר), זה לא נראה בדרך גם הפעם אבל אם זה יקרה זה יכול להיות זריקת מרץ משמעותית לעונה של ואן חאל.

עוד במחזור: צ'לסי מארחת את ווסט ברומיץ', מנצ'סטר סיטי את סוונסי וליברפול תגיע לסלהרסט פארק, שם עברה את שיברון הלב הגדול בשלהי העונה שעברה. סאות'המפטון תגיע לוילה פארק בשני בערב.

צ'לסי-ווסט ברומיץ', שבת, 17:00, סטמפורד ברידג'
אברטון-ווסטהאם, שבת, 17:00, גודיסון פארק
לסטר-סנדרלנד, שבת, 17:00, קינג פאוור סטאדיום
מנצ'סטר סיטי-סוונסי, שבת, 17:00, אתיחד
ניוקאסל-ק.פ.ר, שבת, 17:00, סנט ג'יימס'ס פארק
סטוק-ברנלי, שבת, 17:00, בריטניה
ארסנל-מנצ'סטר יונייטד, שבת, 19:30, אמירייטס

קריסטל פאלאס-ליברפול, ראשון, 15:30, סלהרסט פארק
האל-טוטנהאם, ראשון, 18:00, KC סטאדיום

אסטון וילה-סאות'המפטון, שני, 22:00, וילה פארק

הרבה לפני שטוויטר היה שם של רשת חברתית, זה היה שם של אחד השירים המוצלחים של דילן באייטיז:

 

הדוגמא הכי טובה זאת ליברפול. שנים של דשדוש עם בניטז המאוחר, הודג'סון ודלגליש, ואז בא רודג'רס ובשנתיים עשה מהם קבוצה שרחוקה נקודה מאליפות, ואפילו בלי רכש ענק.

העונה שעברה הייתה קטסטרופה, אבל מהעונה הזאת אני יותר אופטימי למרות שהתוצאות והכדורגל בינתיים לא טובים, כי נראה שמישהו מפיק לקחים. במקום למנות חבר של פרגוסון ממנים את אחד המאמנים הגדולים באירופה. במקום לקשקש על "הדרך של יונייטד" מבינים שעידן פרגוסון נגמר ואי אפשר להסתפק בבינוניות. היה מסע רכש מצוין, עד עכשיו כל אחד מהשישה השתלב במידה אחרת של הצלחה אבל כולם רכישות עם מחשבה טובה מאחוריהן, גם פלקאו. אפילו וודוורד, שאנשים מסוימים ניסו לצייר אותו כליצן שאין לו מה לחפש בכדורגל, מראה כישרון מדהים במציאת ספונסרים וסידר לנו עסקה חלומית עם אדידס שמימנה את חגיגת הרכש. בקיצור-דברים מתקדמים. אחרי עונה של הנג-אובר מפרגוסון, נראה שהמועדון הבין שהתחיל עידן חדש וצריך להסתגל למשחק המודרני, וזה בניגוד ליריבה שלנו מחר. אולי לא העונה, אבל בסוף זה יביא תוצאות.

 

ארסנל כמעט השלימה עשור שלם ללא אף תואר, טרגדייה במונחים של מועדון מצליח, עד שבא הקאמבק בגמר הגביע נגד וויגאן - אבל היא לא 'מועדון חולה' בכל פרק הזמן הזה. לדעתי השבר הגדול הגיע עם עזיבתו של תיירי הנרי שהיה הרבה יותר מעוד שחקן ואפילו יותר משחקן שכובש 30 גולים בעונה גם אם אין לו עם מי לשחק. בכל-מקרה, בעונת 2005-06 ארסנל העפילה לגמר ליגת האלופות לראשונה בתולדותיה, משהו שגם הקבוצה ה'בלתי-מנוצחת' לא הצליחה לעשות(עונת 2003/04 - ארסנל נעצרה ע"י צ'לסי). למי שזוכר היטב את מה שקרה במשחק - למרות הרחקה של להאמן, ארסנל נראתה נהדר, הובילה משער של קמפבל וסיומת רעה של הנרי לאורך כל המשחק מנעה ממנה לזכות בגביע. ספק אם ההזדמנות הזו תחזור שוב.

המשחק מחר לא אטרקטיבי בכלל, בטח לא כמו פעם, זו הייתה היריבות מס' 1 בכדורגל האנגלי ורק להיזכר בעימותים של ויירה וקין, בקרב הלא-נגמר בין הנרי לואן-ניסטלרוי על מלכות השערים ובעוד שחקנים כמו פירס וגיגס ועוד גאוני כדורגל שדרכו במשחקים האלה - גורמים לנו להזיל ריר. היום נשארנו רק עם ואן-פרסי שאפילו הוא כבר לא 'מעורר מהומה', ואולי קצת עם סיפור דני וולבק שמת להבקיע. שתי הקבוצות רחוקות ממאבק האליפות - אבל כאן נגמר כל הדימיון בין מנצ'סטר יונייטד לארסנל. פשוט ונגר צריך ללכת.

אני אנסה לתרום את השקל וחצי שלי למשחק הזה מבחינה מקצועית בשתיים-שלוש שורות: אלכסיס שחקן המפתח בארסנל, אף-אחד לא לוקח אחריות חוץ ממנו. ארסנל לא ניצחה העונה אף קבוצה גדולה והיא בכושר גרוע כפי שראינו לפני פגרת הנבחרות. יונייטד אמנם עם הגנה חסרה מאוד וההיעדרות של בלינד מקשה עוד יותר, הוא מעניק לה יציבות כלשהי או לפחות מונע קריסה - אבל יש לה יותר שחקני הכרעה במצב העניינים הנוכחי.

 

אמממ...במשחק האחרון זה קרה, מאטה נתן פשוטו כמשמעו גול מכלום. אני מקווה שלפחות נבוא במטרה לנצח, כי מאז דצמבר 2012 לא ניצחנו משחק גדול בחוץ ובלי לצבור נקודות מול הגדולות לא נגיע לכלום גם העונה.

דרך אגב, אני די בטוח שבחתימה שלך קין וסקולס יורדים מאוכזבים אחרי הפסד, לפי החולצות זה כנראה מ-2001/2, עונת הכאילו-פרישה של פרגי שהפכה לפארסה.