מנצ'סטר יונייטד 2014/15

http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2013/04/21/article-2312525-001ABF8B00000258-792_964x780.Xxx

לאנדי קול הייתה קריירה בת 18 שנים בכדורגל המקצועני, ואומנם רק 7 מהם היו ביונייטד, הוא ללא ספק הפך להכי מזוהה עם המועדון הזה.
היום לפני 20 שנה יונייטד שילמה 6 מיליון פאונד לניוקאסל על אנדי קול והעבירה גם את קית גילספי. פרגוסון חיפש אז חלוץ שיחליף את ספארקי הותיק והתלבט בין קולימור לקול. אנדי שגדל דווקא בארסנל אך לא ממש זכה להזדמנות(היה לו את רייט ואלן סמית על הראש) וירד לליגות נמוכות לבנות את עצמו מחדש בפולהם ובריסטול סיטי. הוא נרכש ב - 1993 ע"י ניוקאסל ומיד עזר לה להעפיל לפרמייר ליג. בעונת הבכורה שלו בליגה הזו הוא זכה במלכות השערים של הליגה עם 34 כיבושים, שיא שנשאר עד היום ועזר לעורבים להגיע לגביע אופ"א ועונה אחר כך כאמור נרכש ע"י השדים.
בחצי השנה הראשונה שלו ביונייטד הוא הספיק לכבוש חמישיה לרשת איפסוויץ' אבל גם לפספס אליפות באפטון פארק במו רגליו. בכלל לאנדי קול יצא שם של מחמיצן והגעת דוויט יורק הביאה לפריחה של ממש שלו במדים האדומים. הוא כיפר על אותה החמצת אליפות עם שער אליפות נגד טוטנהאם ב - 99 וכמובן שיתוף פעולה מיתולוגי עם יורק.
בעקבות החתמת RVN הדקות של אנדי קול נחתכו והוא ביקש לעזוב את הקבוצה כדי להיות בסגל למונדיאל. הוא נמכר לבקלברן תמורת 7.5 מיליון פאונד לקראת שנת 2002 החדשה. אך זה לא עזר לו לקבל את המקום בסגל ובכלל הוא לא ממש נספר בנבחרת שבהתקפה שלה שיחקו שירר, אואן, שרינגהם וגם פאולר מדי פעם.
סך הכל אנדי קול כבש 121 שערים ב - 275 הופעות ובהחלט היה רכש מוצלח של פרגוסון בסופו של יום.

הידעתם?
אנדי קול הופיע רק ב - 2 משחקים רשמיים במדי ארסנל ועדיין זה הספיק לו בשביל לזכות בתואר. הוא שותף במגן הצדקה של 1991 אותו ארסנל חילקה עם טוטנהאם(אז עדיין לא היו פנדלים במפעל הזה).

 

איזה קטע. זה כמו הכיסאות המסתובבים בכנסת.

 

המשחק עם ה 80 ומשהו הגבהות נגד פולהאם נכנס לפנתיאון של אוהדי יונייטד כחותמת ניצחת לאיזה "שפל המדרגה", משהו שאי אפשר לרדת יותר נמוך ממנו...

ברור, זה פרימיטיבי להחריד, "להגביהה כדור לרחבה רק בשביל הסיכוי שאוליי יצא מזה משהו"..

אבל אני שואל את עצמי, האם עדיף להתמסר בלי ליצור מצבים? זה באמת יותר טוב? זו אולי "יותר סקסי", זה אחלה נתונים של אחזקה בכדור, אבל מבחינתי זו נבלה וזו טריפה.

ואז להכניס את פלאייני ולהפגיז אותו בכדורים ארוכים... כאן כבר אין שום הבדל בין ואן חאל למויס.
ובין אם מאמן אותנו מישהו עם שם כזה או עם שם אחר, זה עדיין מרגיש הזוי לראות את מנ. יונייטד בוחרת בטקטיקה הזאת.

אם אדון לואי לא יצליח (או לא יהיה מעוניין) לוותר על העקשנות/יהירות שלו, אנחנו נגיע למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם.

 

היום היתה הפעם הראשונה שוואן חאל הרגיז אותי. עזבו את המערך, שגם הוא באמת לא יביא אותנו לשום מקום - רוני בקישור ודי מריה בחוד? אני בטוח שבראש שלו יש הסבר, אולי אפילו הסבר מצוין, למה הוא חשב שכך זה צריך להיות. אבל זה נראה עקום לפני המשחק ונראה מאוד עקום כשאנחנו אחריו. התחכמות יתר. כדורגל הוא משחק פשוט, שמאמנים נוטים לפעמים לסבך יתר על המידה. זה מה שוואן חאל עושה כרגע. אני מקווה שיעבור לו מהר, כי אין לי ספק שיש לנו את השחקנים לשחק הרבה יותר טוב. רק שייתן לקשרים היצירתיים ליצור ולחלוצים.... לחלץ.

 

כפי שכתבתי כבר בעבר ואן חאל בא עם אגו מטורף וחבל. שיבחר בין אגו לקריירה ביונייטד. אחת הסגולות של פרגי הייתה גמישות מחשבתית ואף פעם לא זוכר שהתעקש על דברים שלא עובדים גם אם הם חכמים על הנייר, כלומר ברור שהוא יכל לטעות במשחק זה או אחר וגם לו היה אגו אבל הוא אף פעם לא נתן לו לפגוע בתוצאות לאורך זמן.

 

גיגס כקשר אמצע כשלידו רק קשר אחד... גיגס, סקולס וקאריק ביחד, "בגלל הניסיון", אפילו שכבר אין להם רגליים... דני וולבק באגף... ההתעקשות הפצונת הזאת, לא לקנות קשרי אמצע... להמשיך?

לכל מאמן יש את השיגיונות שלו. החלקנו לפרגי כי הוא הוכיח מעל לכל ספק שהוא יביא אותנו לתארים.
אנחנו יחסית מחליקים לוואן חאל עד עכשיו... נו, הרי עד עכשיו,
מה שעמד לזכות ואן חאל זה הרקורד שלו והתוצאות.
התוצאות מתחילות להתיישר ולהיות תואמות לכדורגל המעפן שאנחנו מספקים שבוע אחרי שבוע,
ואם זה יימשך כך לאורך זמן, לאנשים כבר לא תהיה סבלנות לשמוע מה הוא עשה במקומות אחרים, בתקופות אחרות בקריירה שלו...

ההישג היפה של ואן חאל במונדיאל האחרון לא מעלים לחלוטין את העובדה שהוא מגיע ליונייטד כמישהו שיש לו מה להוכיח. עד עכשיו... נו, מה אני כבר יכול להגיד. הייתי מהפחות-מתלהבים גם כשאנשים ניסו לצייר ניצחונות על ק.פ.ר והאל סיטי כאילו אנחנו ברצלונה של פפ, אז עכשיו, אני באמת לא רוצה להרחיב את רשימת התלונות שלי...

 

זה דפק את יורשיו בתפקיד, זה לא כזה פגע לו בתוצאות, אולי קצת בצ'מפיונס וכן ברור שעם הגיל אנשים הופכים לעקשנים יותר אבל שוב בהישגיות לא הייתה פגיעה כמעט.
ובכלל אתה מתאר פה פחות מחמישית מהקריירה שלו ביונייטד כן. אפשר גם לעשות רשימת משחקי נפל של הסר גם כן.

 

זה לא נורמלי שמאמן לא מנסה דברים ונותן להם זמן להתבשל ולשחקנים ללמוד את העבודה באותו התפקיד. ההתעקשויות על וולבק באגף או על גיגס באמצע היה ניסיון לפתח משהו עם הזמן. יש מקרים שהסבות תפקידים כאלו מצליחות בענק ויש פעמים שהן נכשלות, אבל מהלכים כאלו כן צריכים זמן. אלו לא היו אילתורים למשחק אחד, אלא ניסיון ליצור תהליך ממושך שמחליטים אם הוא עובד או לא רק לאחר שנה ואז מחליטים אם נכון להמשיך או יש לוותר. בסך הכל ביחס להרבה מאמנים באמת עקשנים שעושים מלא שטויות, פרגסון היה פרגמטי וגמיש ונורמלי שהוא האמין פה ושם ששחקן זה או אחר ישחק בתפקיד מסויים. זה לא נורמלי אם למאמן אין את זה למען האמת.

 

לכל מאמן יש את "הקטעים" שלו. אצל פרגי הם רק התגברו לאורך השנים, אבל לא צריך לראות את העונות האחרונות שלו כגורם מייצג לקריירה.

אני באמת לא מבין את ואן חאל. ככל הזכור לי, ההופעה המצוינת נגד האל היתה עם ארבעה שחקני הגנה, וזאת למרות שמי ששיחק באגפים היו ולנסיה ויאנג. אחר כך בא ניצחון (פחות מרשים) על סטוק ואז... חזרנו ל-3-5-2, וזהו. נשגב מבינתי.

 

מילא לשחק ב3-5-2, אבל כמו שאמרו באולפן האנגלי במחצית המשחק (תענוג לראות את המשחק בלווין ולא בערוץ הישראלי, חווית צפייה אחרת לגמרי), ההצבה של השחקנים במגרש הייתה פשוט קטסטרופה וסירסה לנו את המשחק.

כל האיכויות של די מאריה הם כאשר הוא מגיע מהעומק, כשיש לו שטח לדהור עם הכדור. לשחק איתו כחלוץ זה לסרס אותו, בטח כשהסיומת היא לא הצד החזק שלו.
גם ההצבה של רוני בקישור לא מובנת. מילא אם היינו פותחים עם פלקאו וואן פרסי בחוד, אז הייתי יכול להבין שכדי לשחק גם איתם וגם עם רוני ואן חאל החליט להציב את רוני מאחור. אבל להציב את רוני בקישור כדי לשחק עם די מאריה בחוד? לא מובן.

גם התפקוד של מאטה היה מוזר, כשדקות רבות במשחק הוא בכלל בילה בחצי שלנו, קרוב מאוד לשחקני ההגנה. הייתי מצפה שמשחק עם שלושה בלמים יוביל לכך שלפחות אחד מהבלמים (עדיף בלינד, אפשר גם ג'ונס) יעזרו בהנעת הכדור לקאריק וישחררו את מאטה להתקפה, אבל זה קרה לעיתים נדירות מאוד.

גם החילופים היו לא מובנים. להוציא את לוק שואו ולהכניס את בלאקט? מאמן שמחפש לנצח, לא עושה חילוף שהתוצאה שלו היא בלינד לאגף ב3-5-2 אלא מכניס במקום שואו קשר (הררה), מעביר את די מאריה לאגף, את רוני לחוד, ואת הררה לקישור במקום רוני.

בזכות החילופים סיימנו את המשחק בלי ואן פרסי ודי מאריה, כשרוני, פלאיני ומאטה הם המוציאים לפועל שלנו וולנסיה ובלינג כקיצונים שאמורים לייצר להם את ההזדמנויות (וככה זה בדיוק נראה).

הסגל הזה שווה הרבה יותר, גם מבחינת איכות הכדורגל אבל קודם כל מבחינת ההרכב הראשון.

 

בקיצור, אתמול היה יום שמאמן עושה הכל הפוך.

 

לצערי לא רק אתמול. אף פעם לא הבנתי מאמנים שמנסים להוכיח שמערך איקס טוב יותר ממערכים אחרים גם אם זה לא מתאים לסגל שלו. בדרך כלל מאמנים כאלה עוזבים את מקום העבודה שלהם מוקדם מהצפוי ולא רוצה שזה יקרה פה כי ואן חאל כן מסוגל להעמיד קבוצה איכותית שמשחקת כדורגל טוב

 

עוד מוקדם מידי לשפוט אותו לחיוב או לשלילה,

אבל כשהודענו על המינוי שלו אני זוכר לא מעט אוהדים של באיירן בפורום של רד-קאפה שהזהירו אותנו מפני פוזשן פוטבול שלא מוביל לשום דבר חוץ מ... פוזשן פוטבול.

אם זה מה שוואן חאל מחפש, להתמסר עד שהיריבה (ועל הדרך גם אנחנו כאוהדים ) מותשת, יש לו לפחות שני שחקנים שנקנו בהרבה מאוד כסף ושלא מתאימים לחזון כזה באופן מובהק. אני מדבר על די מאריה והררה, שהם הרבה יותר תכל'ס במשחק שלהם, וצריך לקחת בחשבון שבעצם זה שהם מנסים לשחק לעומק הם גם יאבדו הרבה יותר כדורים. אולי זה מסביר את זה שלא נראה ש-הררה הוא כוס התה של ואן חאל. די מאריה בכל מקרה היה פצוע רוב הזמן.

 

Premier League position outstrips Manchester United's performances by Andy Mitten - ESPN FC

על זה אומרים depressing stuff. האמת היא שכבר זמן מה יש תחושה שיונייטד היא קבוצה שדי נוח לשחק נגדה. ואני לא מדבר על תקופת מויס או על העונה, אלא גם קודם לכן - אפילו עם פרגוסון, אפילו כשאיכשהו ניצחנו במשחק אחרי משחק. כשראית איך קבוצות לוחצות אותנו ומשתלטות על מרכז השדה נגדנו, כשראית איך אנחנו מבזבזים חלק גדול מהמשחק בהעפת כדור אחרי כדור לרחבה, אי אפשר היה להתעלם מכך שזה פשוט נראה קל ליריבה. היתה לנו היכולת להתפקס בדרך כלל לזמן מה, למצוא את הברק והנחישות שיעשו את ההבדל, אבל עדיין, זה לא היה זה. ועכשיו זה החמיר.

--

בנוגע לוואן חאל, צריך להכיר במציאות - אנחנו בעידן פוסט פרגי. ובעידן פוסט פרגי, מאמנים באים והולכים, עם חלק מהם זה לא יצליח (לא אומר את זה בהקשר של ואן חאל ספציפית), ואין כמעט דברים בטוחים או כמעט בטוחים. היה אחד כזה בשוק לפני שנה וחצי, ונתנו לו ללכת לצ'לסי. פקפוקים, היסוסים, ביקורת - מעכשיו זה לא משהו שצץ פה ושם במשחקים ספציפיים של מנג'ר ותיק שאנחנו בוטחים בו. זו.... סוג של שגרה.