אחרי כל הדרמות שקרו בפלייאוף הזה, כנראה שהיה צריך משהו ממש מטורף בשביל הפינאלה. אגב, נראה לי שאוהדי גרין ביי די מרוצים הערב. לא מפצה אבל קצת מקל. אגב 2, בסיאטל יצטרכו לקבל כמה החלטות קשות בקרוב מבחינת חוזי שחקנים. לא תהיה פגרה קלה בשבילם מהרבה בחינות, בלשון המעטה. אגב 3, הINT של בריידי בתחילת המשחק התברר כמהלך מפתח כי זה הוביל לפציעה של ליין על ידי אדלמן והמחליף שלו סימון נאנס על ידי בריידי ורסיברים שלנו כל המשחק.
@bcondotta: Darrell Bevell says Lockette could have been stronger to the ball. @nflnetwork: "I don't understand how you don't give the best RB in the league the ball at the one-yard line. Not even at the one." -@BIrvin_WVU11 @MaioccoCSN: Richard Sherman: "At the goal line we need to give the ball to 2-4." (@CBSSports הלוקר רום מפורק לגמרי. שחקנים ומאמנים מפנים אצבעות ומאשימים אחד את השני. אישית זה מרגיש לי כמו רגע מפנה שהם לא ייצאו ממנו בשנים הקרובות אבל יש מצב שאני אסיר של הרגע. עוד כמה שבועות וחודשים נדע יותר אבל עם הגנגסטרים והמנטליות ששולטת שם - נראה לי שיהיה מאוד קשה לצאת מזה. מאוד.
התפיסה של קרסן הרסה אותי...שפשפתי את חולצת המזל שלי כמו שלא שפשפסתי מעולם (גם במקרים אחרים), נראה לי שפצעתי את עצמי קצת אבל פאק זה היה שווה את זה. לא יכולתי להקליד מרוב אושר.
לא מפתיע שבריידי קיבל את הMVP, אבל לדעתי השחקן המוביל בהתקפה של הפאטס היה, כמו ביתר משחקי הפלייאוף, אדלמן הנפלא. ובהמשך לקפיצה שהוא ביצע שנה שעברה, אפשר להכריז סופית על ביסוסו כאחד משחקני ההתקפה המוכשרים בליגה, וזאת למרות שהוא מוערך בעיקר ככל בו-ניק.
איבוד הכדור ההזוי הזה היה רגע הספורט הדרמטי ביותר שאני זוכר מאז שהתחלתי לראות ספורט. הם יכלו לנצח באופן כ״כ פשוט וליותר קרוב ממה שהם הגיעו הם לא יכלו להגיע. ״להגיע לבאר ולא לשתות ממנה״ אף פעם לא בא לידי ביטוי בצורה כ״כ חזקה כמו במקרה הזה. אחרי המשחק ההוא מול גרין ביי זה המשחק השלם השני שאני רואה פוטבול וזה לא בשבילי הדברים האלה. הלחץ פשוט גדול מדי. ושאלה לקראת העונה הבאה: הרבה ידובר על ״הגנגסטרים של סיאטל״ בקיץ, אבל לאיפה הפאטס צריכם להמשיך מכאן?
we are on to disneyland! פאטס יהיו קונטנדרים מאוד חזקים גם בשנים הקרובות, כשכרגע השאילה הגדולה היא הארכת חוזה של רביס אבל נראה שהכיוון חיובי ושני הצדדים מאוד מעוניים להמשיך ביחד. אני בטוח שבריידי כבר חושב על טבעת חמישית, שתפריד אותו עוד יותר מבחינה היסטורית מכל שאר הQB. אגב, פאטס של השנה היא הקבוצה הכי צעירה (גיל ממוצע) שזכתה אי פעם בסופרבול.
קשה לא לזרוק את כל האשמה על בוול, אבל הגענו לאיפה שהגענו כקבוצה והפסדנו כקבוצה. ברור שאחרי התוצאה הזו, אין הסבר שיניח את הדעת לגבי הplay call הזה, במיוחד כשלינץ' היה סולידי כל הערב, לדעתי בלי אף ריצה שלילית. אבל בניגוד להתקפה שהתחילה חלש והצליחה לעשות את השינויים ההכרחיים, להתניע את משחק המסירה ולשחרר קצת לחץ מהbox, ההגנה שלנו נאכלה בלי מלח ברבע האחרון. לא הצלחנו להתמודד עם המסירות הקצרות ולחסל את הYAC (שזו בד"כ המומחיות שלנו). לא הצלחנו לתקל טוב (מומחיות מספר 2) גם כשכן היו שחקנים במיקום הנכון. לא הצלחנו לעשות את הadjustments אחרי הפציעה של ליין וקיבלנו את ת'רולד סיימון על אדלמן שוב ושוב ושוב, ולא הצלחנו להתגבר על הפציעה של אייבריל ולייצר פאס ראש אחרי שהוא יצא מהמשחק. בהתקפה שיחקנו משחק סיהוקס די קלאסי, חוץ מהמהלך האחרון. מרשון התניע אחרי כמה דרייבים חלשים, ווילסון לקח כמה deep shots טובים. הצלחנו להתגבר על השאטדאון המוחלט שהסקנדרי של הפאטס הטיל על הרסיברים שלנו ולשים נק' על הלוח. ואז הגיע המהלך... מה אני אגיד לכם. זריקה טובה יותר של ווילסון וזה טאצ'דאון וכולם סותמים את הפה. זריקה גרועה יותר של ווילסון וזה אינקומפליט. לא קונה את הבלבולי ביצים של קארול שזה היה כדי לבזבז מהלך ו"לשרוף זמן". היה מץ' אפ טוב למהלך מסירה והם החליטו ללכת על זה במקום להישאר עם הidentity של הקבוצה. לוקט היה פנוי ואם הכדור יוצא חצי שנייה מוקדם יותר זה טאצ'דאון (למה הוא בכלל לקח את הסנאפ משוט גאן במהלך הזה עדיין לא ברור לי, הרבה יותר קל לשחרר מסירה מהירה מאנדר סנטר). אם זה בריידי, מאנינג או אארון רודג'רס זורקים את זה, זה טאצ'דאון. וזה ממש לא knock על ווילסון, זה פשוט לא הזהות של הקבוצה הזו. הוא קוורטרבק גדול, אבל הוא לא מהאלה שיחליקו משחק עם 100% קומפלישן וממוצע של 0.8 שניות לפני שהכדור עוזב להם את היד. בשורה התחתונה, כמו שלא נפלתי לסלוגנים של "הפאקרס ניצחו את עצמם" לפני שבועיים, אני גם לא רואה את זה כאן. כן, כמו לפני שבועיים היו פה נסיבות הזויות ואינספור הזדמנויות לwhat if. בשורה התחתונה הקבוצה שסיפקה את הסחורה ניצחה, וקודוס להם. אני לא חושב שמאז שווילסון הגיע ראיתי כזה קאמבק נגד הסיהוקס. ולגבי עתיד הקבוצה - אני לא שותף לתחזיות האימים של אליאור. כן זו מכה, יכול להיות שבקרוב בוול יפוטר (אם כן אני מאמין שטום קייבל מאמן הליין יקבל את התפקיד), אבל זה לוקר רום חזק שיכול לספוג את זה. גם באמצע העונה היו שמועות על זה שהלוקר רום מתפרק ולקראת הסוף כבר שמענו על הקבוצה הכי מגובשת בליגה, משחקים אחד בשביל השני, וכו' וכו' וכו'. להגיע לשלושה סופר בולים רצוף זה לא טריוויאלי. הולך להיות לנו אוף סיזן קשה מבחינת אבידות בפרי אייג'נסי ואנחנו נצטרך שוב קסמים בדראפט כדי לסתום כמה חורים, אבל סה"כ זאת קבוצה שבנויה להיות דיינאסטי וגם אם לא בשנה הבאה אנחנו עוד נחזור לבמה הזאת. זהו, הספירה לאחור מתחילה, שבעה חודשים בהם יש רק מהלך אחד בראש... סעמק.
תחזית האימים שלי בתוקף רק אם בוול ממשיך. אני לא מצליח לראות איך לינץ' וההגנה שוכחים לו את הדבר הזה. אני אפילו לא מדבר על לוקט שנזרק אתמול על ידו מתחת לאוטובוס בצורה הכי לא "סיהוקסית" שיש או למעשה על כל בן אדם שקשור בארגון מנער המים ועד אחרון האוהדים ששוכחים דבר כזה. איך אפשר לסמוך על שיקול דעת שלו בסיטואציה הקריטית הבאה אם ברגע הכי חשוב בקריירה שלו הוא פישל כמו פח אשפה? מה גם שזה לא שהוא איזה גורו מדהים שמנהיג בסיאטל התקפה מדהימה מלאת חידושים ומערכים מפוצצים, לא, כל כולה בנויה על בהמה משא טיבטית שמרוב פחד מהיום שאחרי הולך כנראה לקבל הארכת חוזה למרות שעד אמצע העונה ולפי הפילוסופיה של קרול ושניידר היה אמור להיות הראשון שייחתך באוף סיזן. בוול הוא expandable לגמרי ופיטורים שלו זה משהו שיכול אולי להתחיל סוג של ריפוי מהפצע המדמם שת'כלס לא יגליד לעולם, או לפחות עד הסופרבול הבא, אם וכאשר. הנה מאמר שמסכם די טוב את המחשבות שלי בנושא: Dumbest call in Super Bowl history could be beginning of the end for Seattle Seahawks | FOX Sports ההגנה נתנה אולי את אחת ההופעות הגרועות שלה בשנתיים האחרונות אבל כששומעים אחרי המשחק ששרמן שיחק עם קרע במרפק וצפוי לעבור ניתוח טומי ג'ון (שבדרך כלל לוקח לשחקני בייסבול 16 חודשים להתאושש ממנו ופחות או יותר מסיים להם את הקריירה. בפוטבול זה לא אמור להיות המצב וקרול אמר שהוא יהיה מוכן לטריינינג קאמפ אבל גם נאברו באומן היה אמור להיות בריא עד חג ההודיה...) ושתומאס וצ'אנסלור גם יזדקקו לניתוחים + מוסיף את הפציעה המחרידה של ליין שתקע את סיימון כל המשחק במיס מאץ' על סלוט רסיבר זריז וחמקמק שאין לו סיכוי להתמודד מולו + את הפציעה של אייווריל בתחילת הרבע הרביעי (שאחריה כל הפאס ראש מת) אתה מתחיל להבין למה ואיך קרה מחדל של לא פחות מ-196 YAC, מספר הזוי ודימיוני שמול הגנה בריאה או לפחות כמו זו שהייתה להם בסופרבול הקודם אפילו לא יסתיים ברבע ממנו. וזה לא בא להוריד קמצוץ מהקאמבק של בריידי כי לדעתי חוץ ממנו ורודג'רס אף אחד לא היה מוציא שם משהו שמתקרב ל-13/15 ו-2 TD רק מהלחץ של הרגע. מביך אותי בתור אוהד NFL לראות ולקרוא כל כך הרבה מאמרים וכתבות של אנשים שמסקרים את הליגה (ונתקלתי רק ב-2-3 כאלה אבל הם הרבה יותר מדי) שמנסים למצוא דרך להצדיק ולהסביר "היגיון" מאחורי ההחלטה המזעזעת לזרוק בסוף המשחק. מבחינתי זאת נקודה שמי שלא מבין, לא יבין לעולם ולנצח יישאר יצור מפגר שחי את החיים בתוך ואקום בלי שום קונטקסט או הבנה של סיטואציה וגודל של רגע. מי שנכנס לשיקולי מיקסום דאון רביעי לפני שהוא מוציא לפועל דאון שני ברגע הכי חשוב של העונה הוא דביל שמגיע לו להפסיד. נכון שהחטא הקדמון היה לעלות בכלל עם כל פרסונל שהוא לא GOAL-LINE, על אחת כמה וכמה של "11" (TE אחד ו-RB אחד) שמשאיר אותך בחיסרון מספרי מול מערך ה-GOAL-LINE של הפאטס עם 8 שחקנים בתיבה מול 6 ה-OL שלך אבל זין על זה. גם אם כבר עשית את השטות המפגרת הזאת - יש לך בבקפילד מפלצת אנושית שדרך החיים שלה היא להשפיל מגנים ולשבור תיקולים לארוחות בוקר. אתה יכול לתת לו לפחות פעמיים לרוץ בסיטואציה הזאת, שלא לומר שלוש אם אתה לא סמרטוט שמוריד את השעון ומבזבז 35 שניות יקרות בגלל פחד מהתקפה בלי DEEP THREAT אחד בכל הסגל. אבל נניח. זה common sense ברמה הכי בסיסית שיכולה להיות. כל מסכן שמשחק מאדן היה יודע איך לנהל את הסיטואציה הזאת טוב יותר. רק יצורים כמו בוול שלצערי הם הרוב המכריע ב-NFL כל הזמן חושבים איך לסבך את הדברים. איך TO OVERTHINK THE SITUATION, איך ממחשבה למקסם את המהלך הבא שלך אתה חושב על מה תעשה עוד שני מהלכים. בגלל זה אני בחיים לא אשפוט את הזריקה של ווילסון או את הראוט ו(היעדר) האגרסיביות של לוקט כי זה מהלך שמעולם לא היה צריך להיקרא ולצאת לפועל. בחיים. שום סטטיסטיקה מפגרת של "לינץ' היה 1 מ-5 מ-1 יארד ליין במהלך העונה" לא תשנה את זה. מתי הוא היה 1 מ-5? מול מי? באיזה שלב של המשחק? ברבע ראשון/שני או אחרי 59.5 דקות של פוטבול מול הגנה שנופלת מהרגליים? מול DL כמו של אריזונה וסט לואיס או מול ה-DL שדורג מקום 30 לאורך העונה בהגנת Power runs ברדזון? בימים שהוא שיחק עם גב תפוס או ביום שבו 22 מתוך 24 ריצות היו חיוביות והשיגו לפחות יארד אחד? רועי אני מקווה מאוד בשבילך ובשביל שאר האוהדים של סיאטל שעברו את השואה אתמול שזה יסתיים רק ב"שבעה חודשים" ולא שנים על גבי שנים. להגיע לסופרבול זה סוג של נס. בטח מה-NFC. כמות המזל וה-breaks שאתה צריך שיילכו לטובתך הם אסטרונומיים ואני לא חושב שאני מחדש פה משהו למישהו מה שרק מעצים ומאדיר את מה שבוול עשה אתמול. זה פשוט בלתי נסלח. אם אני בתור אוהד נייטרלי מרגיש ככה אלוהים יודע מה עובר על ה- LOB ששיחקו חצי מתים עם קרעים בכל הגוף.
סטרטפורד, זה לא הולך להסתיים אחרי 7 חודשים, אלא אם כן תזכו בסופרבול הבא (וכמו שספריוול אמר, זה אולי הדבר הכי קשה בעולם הספורט ובכלל) וגם אז לא בטוח. אני באופוריה מהניצחון שלנו, ממש אבל, בכיתי באותו רגע ואתמול כשראיתי את השידור החוזר התרגשתי כל המשחק כאילו הוא בלייב. אבל מה? 07 עדיין עוקץ, ושם זה לא בגלל שהמאמן שלי לקח החלטה לא נכונה, זה בגלל גרנד קניון של מזל. אולי אם נזכה בעוד אחת אני אשכח מזה לגמרי... אגב, ספריוול, שמעת מישהו שבא לווילסון ולוקט בטענות חוץ מבוול המפגר? קשה לי להאמין...כולם נופלים על צוות האימון עם ההחלטה הזאת. אני מרחם על ווילסון, גם אם הוא ראה שזה לא יצליח והוא רצה לשנות תאודיבל הוא לא היה יכול, היה יוצא פחדן רצח. דוגמה טובה לקיובי מעולה שמוגבל לשיגיונות של הOC שלו.
גם פה הייתה תפיסה הזויה של קירס, שאחרי תפסתי את הראש והתחלתי להכין את הורידים ולבחור סכין. אבל עצם זה ששרדנו את זה היה סוג של redemption (גם הקאמבק מול הרייבנס, שכבר נראה כמו היסטוריה רחוקה, מוסיף לעניין).
למען הסר ספק, אני חושב שזה ביזיון שבוול העז להוציא מילה על לוקט במהלך הזה. לא קשור לנכון/לא נכון, כמו שאליאור כתב זה הדרך הכי לא "סיהוקסית" שיש. ווילסון בא ולקח אחריות, קארול בא ולקח אחריות. בוול התחיל בלקחת אחריות וסיים באי יכולת לעמוד בלחץ של המדיה ומבחינתי, ואני יודע שהרבה לא יסכימו עם זה, אבל זה גרוע יותר מהמהלך עצמו. אם הוא מפוטר, בעיני זו סיבה לגיטימית. אני חושב שהוא רשם את זה בתגובה למה שאני רשמתי על הזריקה של ווילסון. בכל מקרה, ברור שההפסד הזה הוא לא עליו, בטח שלא על הזריקה הזו, הנקודה הייתה שזה משחק קבוצתי. שחקנים מוציאים מאמנים גאונים ומחפים על פאשלות, מאמנים גורמים לשחקנים להיראות גדולים. שוב, אני לא מגן על ההחלטה, אלא רק מנסה להכניס את הדברים בפרספקטיבה. כן, אם אנחנו רצים גם אני מאמין שאנחנו זוכים בסופרבול. אבל גם אם ווילסון מוביל את לוקט פחות או זורק נמוך יותר, גם אם ההגנה עוצרת ת'ירד אנד 18, גם עוד הרבה "אם". זה אכן הרבה יותר מוחשי לשאול מה לעזאזל עבר לו בראש מאשר לשאול למה על שאר הפאשלות שנעשו, אבל הפסדנו, כקבוצה, משחק של 60 דקות. להאריך את מרשון זה ה-פילוסופיה של קרול ושניידר. נתחיל קודם כל מהעובדה שהפילוסופיה עצמה בנויה על קידוש משחק הריצה, ומשחק הריצה שלנו בינוני מטה בלעדיו. יש לנו או ליין בינוני, אולי בינוני פלוס בrun blocking ושני בק-אפים סבירים פלוס. החוזה שמרשון יקבל (בעזרת השם, ג'ה וסטיב לארג'נט) משדרג התקפת ריצה בינונית להתקפת הריצה הטובה בליגה. דבר שני, אני חושב שאתה מתבלבל בין היכולת של הF.O. לחתוך קשרים בלי רגש כשהיכולת מתדרדרת, לבין המוכנות שלהם לתגמל שחקנים. לינץ' נתן העונה את העונה הכי טובה שלו בתור סיהוק (and that's saying a lot). לרגע אחד הוא לא הראה סימנים של גיל/פציעות/שחיקה. הוא כבר שנים עושה את השטיק שלו, מתאמן לבד באוף סיזן, מטפל בגוף שלו בצורה שלו (כולל מנוחות מאימונים באמצע שבוע), זה מעולם לא הפריע לו להביא את הA גיים שלו בימי ראשון. היחיד שלא קיבל את המגיע לו הוא גולדן טייט, כנראה בגלל הסינוור מפרסי הארווין שהתפוצץ בפנים. קלמונס, שהיה אולי הסיהוק האהוב עליי, עבר עונה קשה אחרי הפציעה באטלנטה ואמנם הגיע למשחק נגדכם בסופרבול, אבל סה"כ ירד משמעותית ביכולת. רד ברייאנט הגיע למצב שהתפוקה שלו לא פרופורציונלית בעליל לחוזה. לבראונר חד משמעית הגיע לעזוב. אחרים כמו וולטר ת'רמונד וקלינטון מקדונלד בחרו (וזה לגיטימי) ללכת למקומות שהציעו להם חוזה שאינו במסגרת מה שיכולנו לשלם. הפרונט אופיס הזה דאג מאוד לבסס את המוטו של we take care of our own guys. כמובן שהאתגר האמיתי מתחיל באוף סיזן הקרוב לאחר החוזה המפלצתי שווילסון צריך לקבל. בשורה התחתונה - ברור שלא עובדים שם טיפשים. החוזה שלינץ' יקבל (ואמרו אמן) ייבנה בצורה כזו שכל מה שיובטח לו מעבר לשנתיים הקרובות (או אפילו לשנה הבאה) יהיה בצורה שהקבוצה תוכל לחתוך בלי הרבה נזקים. אבל הוא הרוויח כל פני מההעלאת שכר שיקבל לעונה הקרובה. אסיים בtwo cents שלי על בוול כמאמן ולא כמחבל. קודם כל הוא אחד מהscapegoats האהובים ביותר על האוהדים שלנו. ההתקפה אף פעם לא נראתה קטלנית תחתיו לפרק זמן ממושך וכשהיא כן מספקת הברקות, זה תמיד בזכות מהלכי WTF של ראסל ווילסון או רעידות אדמה של לינץ'. באופן טבעי ההרגשה היא שהוא מחזיק אותנו מלהתקדם. עם זאת, הוא גידל מאפס התקפה שהגיעה לסופרבול פעמיים (מרחק יארד מזכייה שנייה). הוא לקח קוורטרבק רוקי, בחירת סיבוב שלישית, והוציא ממנו עונת 11-5, ניצחון פלייאוף, וקאמבק מהאגדות שנקטע בגלל פאשלות הגנתיות שהרגו את הסיהוקס בעונה ההיא (ההגנה הייתה בגדול טובה אבל אכלנו כל כך הרבה ת'ירד אנד 32 בעונה ההיא). הוא פיתח את ווילסון, ויחד עם ווילסון את הפלייבוק שהביא אותנו למקום בו אנחנו היום. אמנם ההגנה שלנו התגברה בצורה חלקה על החלפת הקורדינייטור לפני שנתיים, אך מדובר בסיפור שונה. הבאנו מישהו שהוא בעיקרון מהארגון (למרות שלקח שנה הפסקה בפלורידה) ונתנו לו את כל הpieces שאפשר לחלום עליהם. לא מוריד מעבודותו של קווין, אבל המצב של האופנסיב קורדינייטור שונה. אם יבוא מישהו במקום בוול הוא מקבל את ווילסון - קוורטרבק גדול, ווינר מוכח וקוסם לפרקים, אבל מוגבל בדרכו שלו, את לינץ', שחקן ההתקפה שאינו QB הכי משמעותי בליגה, ולא הרבה מעבר לזה. בולדווין רסיבר טוב אבל גם הוא מוגבל בדרכו, אונגר ואוקונג מעל הממוצע, חוץ מזה? שום דבר ללכת איתו למכולת. אני לא פוסל את הפיטורים שלו. במיוחד אם ההרגשה של המאמנים היא שהוא לא שווה כלום יותר בלוקר רום ושהוא איבד את אמון השחקנים (דבר שאף ציטוט בheat of the moment לא ישכנע אותי בו, זה משהו שקשה לראות מבחוץ, בטח בזמן כזה קצר). חייבים לחשוב על טובת על קבוצה ועל המחליף שלו. קייבל, המועמד הטבעי, נחשב ל"לוחש לליינמנים". לא נראה שום התחכמויות כמו הסופרבול תחתיו ואני סומך עליו שלא נאבד את הזהות של הrun first בהתקפה. השאלה אם הוא מסוגל להמשיך להוציא מראסל קסמים. תשובות אין לי.
לא זה דווקא לא היה מיועד אליך אלא לאנשים שטענו שבסופו של דבר זה היה פלייקול "הגיוני" עם מצ'אפ מושלם ומהלך שבת'כלס עבד כשלוקט פנוי בסלאנט וזריקה קצת יותר מדוייקת הייתה מסתיימת ב-TD (שזה נכון, ברור שזריקה מדוייקת יותר ופחות "מוליכה" את הרסיבר הייתה כנראה מסתיימת בקומפלישן). ולניתוחים האלה אני מסרב להיכנס מכל הסיבות שכבר ציינתי (אגב גם אם היה נגמר ב-TD וניצחון הייתי מלכלך על ההחלטה לזרוק). זה מהלך יותר מדי מסוכן שבחיים לא היה צריך להיקרא בסיטואציה כל כך קריטית עם בהמה כמו מרשון בבקפילד. אבל נניח. גם אם כבר בחרת ללכת על מסירה - אתה חייב למזער את הסיכון במקום ללכת על סלאנט על שטח כל כך קטן וצפוף. אז נגיד שלא הלכת על לינץ' ורצית "למקסם" את כל 4 הדאונים כמו הגאון מוילנה שאתה. סבבה. תהליך קבלת ההחלטות במצב כזה היה צריך להיות זהה לזה שהתקבל 6 שניות לסוף המחצית. מהלך המסירה היחיד שאפשר היה להוציא שם מבלי להסתכן בבזבוז כל 6 השניות היה פייד וזה בדיוק מה שקרה שם. גם אם זה היה מסתיים באינקומפליט עדיין היה נשאר זמן על השעון. פייד זה פלייקול המסירה היחיד שהיה מתקבל על הדעת בסיטואציה הזאת כשווילסון זורק את הכדור ונותן רק לרסיבר שלו צ'אנס לעשות מהלך על הכדור. בקשר ללינץ' מה שהתכוונתי לומר זה שעד אמצע העונה היו הדלפות שנמאס לפרונט אופיס מההתנהגות שלו ושלתחושתם גם כריסטין מייקל וטורבין יוכלו לתת תפוקה דומה ביום שאחרי (קרי - בעונה הבאה). ואז מרשון העלה הילוך ואכן נתן את העונה הטובה ביותר שלו מאז שהוא בקבוצה כפי שציינת ורק אחר כך התחלת לשמוע את הדיבורים על הארכת חוזה. אם מחברים את הערך הנמוך של RB'S בליגה לעובדה שמרשון נושק ל-30 - לזרוק עליו עכשיו בין 10M-12M$ לעונה (כנראה לשנתיים) כשיש עמדות קצת יותר בעייתיות לסגור (על הנייר) זה לא בדיוק צעד מהספר של שניידר וקרול. הם חשבו שהם יוכלו לקבל תוצאות דומות מראנינג בק'ס שמרוויחים רבע מזה ורק בעיצומה של העונה כשהתלות בלינץ' הלכה והתעצמה בניגוד למה שהם חשבו הם קלטו שעדיף להם לקחת את הסיכון שהם ייתנו לו שנה אחת יותר מדי (למקרה שהגלגלים ייפלו באופן מפתיע, מה שבהחלט עשוי לקרות לכל RB עם קילומטראז' כמו של מרשון ות'כלס לא חושב שיש ארגון שמכיר את השיעור הזה יותר ממי שהעסיק את שון אלכסנדר זצ"ל).ככה שכן, ברור, ואני מסכים איתך שהפילוסופיה היא בהחלט לתגמל את השחקנים עם היכולות הנדירות שאין להם תחליף או drop off קטן שמשתלם כלכלית אבל מהקולות שהיו שם לפחות עד סוף אוקטובר - המחשבה על לינץ' הייתה שכן יהיה כזה. זה לפחות מה שאני קלטתי מבין השורות והדיווחים שיצאו. בנוגע לבוול - אני לא מנכס לו את כל העובדות וההישגים שציינת. אני בכנות לא רואה "פיתוח" כל כך משמעותי של ווילסון מהשנה הראשונה שלו למה שהוא היום. גם בקולג' הוא עשה את אותם מהלכי WTF עם ההתפרעויות מחוץ לפוקט, גם שם ה-deep ball שלו היה טוב מאוד, גם שם הוא התקשה מול הגנות שהצליחו לשמור אותו בתוך הפוקט. שזה פחות או יותר המצב גם היום. אלא אם אתה מדבר על הצד המנטלי וכאן לאור סוג האישיות שלו ראסל לדעתי הוא היה מתפתח באותה צורה תחת כל אחד אחר. אני לא רואה שום דבר מיוחד מבחינת X's & O's, כל מתאם התקפי היה מתקין מן הסתם מערכי read option (בעיקר בעונה הראשונה) ומנצל את הנקודות החזקות של ה-QB האתלט והרץ המטורף שיש לו - כל אלו הם דברים מובנים מאליהם וכשאני מחפש את הערך המוסף שהוא הביא אני לא מוצא אותו. מבחינתי הוא לא "הביא" התקפה לזכייה בסופרבול ומרחק שנייה מעוד אחד - הוא היה שם ועשה את המוטל עליו כדי לא לקלקל להגנה שאם כבר היא ***הביאה*** את הקבוצה לשני סופרבול'ס (זה כמו שאני אכתוב שדל ריו הביא הגנה במשך שלוש שנים רצופות ללפחות 12 ניצחונות). ברגע הנדיר והקריטי שבו הוא היה צריך להמשיך לא להפריע הוא החליט שזה זמן טוב לעשות הירושימה ונגאסקי. עכשיו, ברור שאין לי מושג מה הולך בחדר ההלבשה ואם השחקנים שם יצליחו לשים את השואה הזאת מאחוריהם ו"לסלוח" ולהמשיך הלאה. אני לא יודע. יש לי רק הערכות וניחושים. ואני חושב שהדיווחים על לוקר רום מפורק באמצע העונה היו נכונים ולראייה הטרייד על הארווין (שלפי מה שהבנתי היה קרוב מאוד ללינץ' ולמנהיגים בהגנה וסוג של נגד השילוש של קרול-בוול-ראסל). הרי אף אחד לא חושב שהוא נבע משיקולים מקצועיים. ככה שאם כבר נוצרה שם איזושהי אווירה רעילה בשלב כלשהו רק בגלל רסיבר סרטן שלא היה מרוצה מכמות הטארגטס והתצוגות ההתקפיות אני רק יכול לדמיין לעצמי מה הולך שם אחרי הפלייקול של בוול. זה לא אומר שאני צודק או בטוח לגבי זה אבל זאת אופציה שאי אפשר לשלול על הסף רק כי העונה הם כבר חוו סוג של משבר והצליחו לצאת ממנו. זה בכלל לא על אותה סטטוספירה. ומשהו לדעתי יהיה חייב להיעשות. אני פשוט לא רואה איך מעבירים הפסד בצורה הזאת כ"עוד הפסד" וממשיכים עם הפנים הלאה.
