מרגש עד דמעות. מועדון מיוחד. צ'לסי מועדון פלסטיק טיפוסי, מהבחינה של התמודדות בצמרת. ההצלחה נקנתה בכסף מלוכלך שנשדד מהרוסים הפשוטים בשנות התשעים. הגעתו של אברמוביץ' לכדורגל בדיוק סימלה את הבעייתיות שבחוק בוסמן(יותר נכון החוסר איזון שלו). זה נכון שאחרי 10 שנים באופ"א ובפרמייר ליג התעוררו ומנסים עכשיו דרך חוקים כאלה ואחרים לכפות יותר הגיון כלכלי, אבל זה אולי קצת מאוחר מדי ולא מספיק. צ'לסי של אברמוביץ' היא עדיין כישלון יחסית להשקעה, נכון עכשיו אולי אם מוריניו ישאר מספר שנים ועם התחשבות בחוקי הפייר פליי הפיננסי הדרבים יראו קצת אחרת.
מה לעזאזל אתה רוצה? תגובה של טמבל מריר. לא שאתה שווה את התגובה, אבל לגבי כישלון ביחס להשקעה אפשר להסתכל על פסז׳ וסיטי ולראות איך הן עושות את זה הרבה פחות טוב ובצורה הרבה פחות מרשימה ביותר כסף. היה לצ׳לסי הרבה מאוד מזל עם ההבאה של מוריניו שדרכו נבנה הכל בעצם מבחינת שלד שהחזיק כמעט עשור ויותר מזה מבחינת האופי שהנחיל לקבוצה. אפשר לראות איך שתי הקבוצות שהזכרתי מסתבכות ולא מצליחות לגדל איזשהו זהות ואופי לקבוצה (במיוחד סיטי) וזה בגלל שלא היה להם מנהיג כמוהו. אחר כך אברמוביץ׳ עשה את השטויות שלא איפשרו לנו להתקדם באותו הקצב המסחרר של השנים הראשונות, אז הסתפקנו בתואר גדול ופה תואר גדול שם, לא רואה סיבה שהיום לא נחזור לאותה דרך ואותה דומיננטיות.
למה לי להיות מריר. אין קבוצה באנגליה שבעתיד הנראה לעין תדגדג את ההישגים של יונייטד. פשוט לירן מנסה פה לייצר איזה מציאות של אנדרדוג שבונה איזה מסורת חסרת תקדים. תפסיקו לעבוד על אנשים בעיניים.
כן אתה תמיד חוזר על אותו משפט ״למה לי להיות מריר כשאני אוהד יונייטד״, אבל משום מה אתה תמיד צריך לחזור עליו. לירן לא ניסה להפוך את צ׳לסי למשהו חסר תקדים, יש משהו שהוא אמר שלא נכון לגבי הקבוצה? על האופי אולי? השחקנים שהפכו לסמלים? אתה בלי שום קשר כתבת על רומן ומאיפה הוא הביא את הכסף ברוסיה של שנות ה90, מה הקשר ומה אתה רוצה?
אם רומן לא היה קופץ על ההזדמנות הזאת מישהו אחר היה עושה את זה. הוא אולי מושחת לפי ההגדרה שלך (אגב, אם תוכל להצביע לי על מיליארדר שהוא לא מושחת אני אשמח), אבל מעטים האוליגרכים שעושים את מה שהוא עושה ברוסיה בכל הנוגע לתרומות ופיתוח המדינה, לרבות באזורים נידחים. לפי הקריטריונים שלך, כל מועדון שהצליח לבסס את עצמו בטופ הוא פלסטיק. איך נראה לך שיונייטד הגיעה להישגים שלה, רק דרך עבודה טובה? תוציא את הראש מהחול ותבין שלא זוכים בתארים בלי השקעה כספית רצינית. יונייטד עמדה על סף פירוק בשנות ה-30, ורק כסף של אנשי עסקים - מי יודע, אולי הם גם היו מלוכלכים - הציל אותה. שלא נדבר על כך שהיא שברה את שיאי סכומי ההעברות תחת פרגוסון מספר פעמים. עצם העובדה שקרו דברים לפני שהיית בחיים לא הופך אותם לסיפורי פנטזיה. כישלון? הצחקת אותי. אחרי הזכייה בגביע הליגה אנחנו המועדון שזכה בהכי הרבה תארים באנגליה מאז הגעתו של רומן לזירה. לא זאת בלבד, אלא שיצרנו מודל עסקי שמניב פירות וככל הנראה ישרת אותנו בטווח הרחוק. אם אתה רוצה כישלונות אחרי השקעות כספיות, תסתכל על בלאקבורן, לידס, פורטסמות' ובקרוב אפילו ק.פ.ר. למה ללכת רחוק בעצם, יונייטד של השנתיים האחרונות עונה להגדרה גם היא.
יונייטד לגמרי הרוויחה את הכסף שלה, היא ניצלה את ליגת האלופות ומדיניות שיווק בינלאומית. בעשור האחרון בכלל הבעלים דווקא מפריעים ליונייטד כי הם העמיסו עליה מאות מיליוני פאונד של חובות, שהם לא של המועדון. אם אתה מתכוון לקיץ האחרון ספציפית, אז אני בהחלט ביקרתי את ההתנהלות ושהכסף לא מושקע בצורה נבונה מדי ובכלל אני חושב שהכי חשוב זה קודם כל למצוא מנג'ר מתאים. לגבי הטיעון של כל מיליארדר מושחת, אפשר בהחלט להתווכח. יש אנשים שבאמת עשו מיליארדים בגלל מוח עסקי מבריק. אבל תהיה בטוח שכל מיליארדר רוסי עשה את הכסף שלו בדרך מלוכלכת, כי ברוסיה של שנות התשעים הייתה כמעט אנרכיה. המודל העסקי שאני אוהב זה של באיירן.
יונייטד השקיעה המון כסף בזמן הנכון, עם היווסדו של הפרמייר ליג, והיא ניצלה את השוק הבינלאומי בצורה נפלאה - שוב, בדרך של השקעה. שני דברים לגיטימיים לחלוטין, אבל גם להשקיע כסף כדי לפרק את ההגמוניה המשמימה של ארסנל-יונייטד היה מעשה לגיטימי בזמנו. פלסטיק פלסטיק, אבל ב1935 משכנו מעל 80,000 צופים למשחק ליגה מול ארסנל, ב1955 זכינו באליפות הראשונה שלנו, ב1971 הנפנו גביע אירופי ובסוף שנות התשעים היינו דומיננטיים מאוד במפעלי הגביע באנגליה. ברור שאלמלא רומן לא היינו במצבנו הנוכחי, אבל לאוהדי המועדון יש מספיק ״היסטוריה״ להתגאות בה.
שוב פלסטיק מבחינתי זה לא היעדר הסטוריה, אלא קניית מסורת של קבוצת צמרת ע"י שוגר דדי עם כיסים עמוקים שפשוט זרק מיליארד יורו בטווח זמן קצר יחסית. אני עושה הבדל בין איך שיונייטד וצ'לסי הרוויחו את הכסף ולאו דווקא בכך שהשקיעו.
ההבדל הזה לא מעניין אף אחד. אני לא חושב שיצאנו עם תוצאה כל-כך טובה מהמשחק הקודם. פ.ס.ז', בניגוד לעונה שעברה, תצטך להתקיף ולצערי אין לנו הגנה מספיק טובה בשביל לא לספוג, וכשנספוג - ההתקפה שלנו לא בכושר מספיק טוב כדי להחזיר... אני מקווה שבססק וקוסטה נשאר מספיק כדי לצאת לריצה נוספת של בישולים-כיבושים.
לא, צ'לסי היא לא הסיבה לכך. אם אופ"א הייתה חורטת על דגלה שברצונה למנוע מבעלים עשירים להשקיע כספים במועדוני כדורגל היא הייתה מצהירה זאת בריש גלי. מה שהניע אותה בפועל הוא כשלונם הכלכלי של שלל מועדונים שמצאו את עצמם בחובות ענק ועל סף פירוק. המטרה היא בריאות כלכלית, וכיוצא בזה אין מקום להשקעות לא פרופורציונליות בסדר גודל של צ'לסי בתחילת שנות ה-2000 או של יונייטד לאחר מלחמת העולם השנייה. @ChelseaPensioner אני מסכים, הסיכוי שלא נספוג שער הוא קלוש. ההתקפה שלנו לא מרשימה יותר מדי בחודש-חודשיים האחרונים, למרות שמול ווסט האם, וגם מול טוטנהאם, הראנו ניצוצות של יעילות התקפית, ולדעתי הזכייה בגביע הליגה השיבה לשחקנים קצת ביטחון - אולי אפילו מספיק בשביל להבקיע כמה שערים נגד פריז. קשה לי לומר שאני מאוד אופטימי, אבל אני בהחלט חושב שאנחנו יכולים וצריכים לנצח הלילה.
אני לא מבין את החשש הגדול מפסז׳, סיכוי קלוש לשמור על שער ריק? אנחנו לא מתמודדים מול התקפה מבריקה, גם בעונה שעברה הם לא כבשו. אם התוצאה הזאת לא מספיק טובה לנו אז מה תגיד פריז שצריכה לנצח בברידג׳ או להבקיע שני שערים לפחות.
אני כן מבין את החשש הזה כי מטבעינו כאוהדי כדורגל אנחנו תמיד דואגים, וכשאין באמת ממה לדאוג אנחנו כבר נמציא משהו, אבל 1-1 זו אחלה תוצאה במשחק חוץ, על אחת כמה וכמה כשהאיצטדיון הביתי שלך הוא הגשר.
אלכס ענו לך פה כבר מספיק, אז לא אחזור על אותם המשפטים, בהחלט יש לך חור בהשכלה שאתה צריך למלא בנוגע להיסטוריה, ואתה בהחלט מריר. ההישגים של יונייטד נפלאים, הם לא מדד ולא משהו שאנחנו מסתכלים עליו בקנאה, כך שאת הקלף הזה אתה יכול להפסיק לשלוף כל רגע שאתה מרגיש צורך להתגונן.. את אף אחד פה זה לא מעניין. אנחנו מביטים בעצמנו, הפן הכלכלי מאוד מאוד מאוזן בשנים האחרונות, רוב הקבוצות נמצאות בסך השקעה הרבה יותר משמעותי משלנו, יצרנו מסורת בזכות שחקנים שלא היו בטופ לפני שהגיעו אלינו, רובם לפחות, אלא אנחנו הבאנו אותם לטופ והגענו לטופ יחד איתם, המסורת שלנו היא מסורת של שחקני נשמה שבילו במועדון שנים רבות וארוכות, שהתחברו למועדון ומסמלים הרבה יותר נשמה ואהבה למועדון מאשר כסף ושכירי חרב.