אני לא יודע כמה עניין כבר אפשר למצוא בליגה הזו. לא היה לי שום עניין בפוטבול עד החודשים האחרונים, אבל מעבר לזה שבאמת מדובר במשחק אדיר בפני עצמו, כל השיטה של ה-NFL הרבה יותר טובה ואטרקטיבית. לא מובן לי למה ה-NBA לא לוקחת ממנה דוגמא. הפלייאוף מתחיל אוטוטו וזה לא מרגש אותי בשיט.
לא הוא לא ענה על שום שאלה לגבי הניקס, אפילו לא קרוב, אינדיאנה לעומת הניקס זה כמו פנרבחצ'ה אולקר לעומת מכבי עלית אלקטרה רשות השידור, בהתחלה אולי יהיו קצת פוזות ואולי אפילו "ניצחון" כדי לתת לצד האומלל והנחות להרגיש טוב עם עצמו אבל ברגעי האמת זה תמיד יסתיים בהפסד מוחץ, שלא לומר תבוסה, שלא לומר גאנגבאנג ספורטיבי במעמד צד אחד והצד הזה תמיד יהיה הצד הצהוב כחול (למתחכמים - אצל פנר זה כחול בקבוק, בדקתי, יש דבר כזה). הלוואי שיום אחד נגיע להיות רבע מהאימפריה המתקראת אינדיאנה פייסרס, אם הם מנצחים הלילה את ממפיס (והם מנצחים) אני שם עליהם את הבית שלי ושל ליאוריקו מול אטלנטה בלא יותר מ-6 משחקים, כל הדרך ל-ECF, בנוהל.
TRUE FUCKING STORY שמח לראות שלאט לאט העיניים של אנשים נפתחות לגבי המוצר הזבלי שה-NBA מוכרים להם מדי שנה. זה תמיד היה פאתטי אבל בשנה-שנתיים האחרונות כש-Power houses כמו הלייקרס, בוסטון וניו יורק לא באמת רלוונטיות לכלום זה רק מעצים את תחושת השעמום מעונה שנמשכת 82 משחקים, פאקינג חצי שנה, עם פערים עצומים בין הקבוצות שלמעשה הופכים יותר מחצי עונה ללא רלוונטית. אין שום URGENCY, שום חשיבות למשחקים, שום תחושה שמשהו על הכף או משחקי חיים ומוות. ליגה שחיה על VINE'S של דאנקים של לברון וקרוסאובר'ס של סטף קארי. אפילו עכשיו ה"קרבות" על המקומות האחרונים בפלייאוף במזרח ובמערב לא באמת מזיזים לאף אחד כי ברור לכולם שאף אחת מהקבוצות האלו לא תצליח לדגדג את הקונטנדריות בסדרה (למעט אינדיאנה, וגם לא). על עניינים כמו שיפוט מחריד, יצירה מלאכותית של "סופרסטארים", חוסר תחרותיות מכוונת של קבוצות החל מהמשחק הראשון של העונה ואולמות ריקים אני חושב שבכלל אין צורך להרחיב. פשוט מוצר נחות. זה ממש לא מקרי שהדראפט של ה-NFL שייערך בעיצומו של הפאקינג פלייאוף של ה-NBA יניב אחוזי רייטינג גבוהים יותר כמו תמיד.
לא דיברתי על הניקס מעוררי הרחמים של 15 השנים האחרונות. מבחינתי ה-NBA התחיל בתחילת שנות ה-90, כשהניקס היו חבורה של גברים. היום להשוות את הניקס גם לפנרבחצ'ה המקורית זה עלבון לטורקים.
לא יכלתי לתאר את זה טוב יותר ספירוול. עידן, נראה לי שגם במובן מסויים הסוף של הליגה הזו התחיל אי שם בסוף שנות ה-90׳.
מסכים בהחלט. אין על החוויות של הפלייאוף ואפילו העונה הסדירה בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90 ותמיד אמרתי שאם רק היה אפשר למדוד את זה, אין לי ספק שהחבר'ה של אז, גם הבינוניים מביניהם, פשוט היו משאירים אבק לקבוצות של היום. לברון, דוראנט ווסטברוק ךא היו מסוגלים לעשות סל קל מבלי שאיזה למבייר או אוקלי יורידו להם את הראש (תרתי משמע) ולא תמיד גם היו מקבלים על זה פאול. נהיתה ליגה של כוסיות.
יפה שאתה זוכר את המספר... לא יודע, נראה. סיום עצוב לעונה הירואית. בראייה לאחור נבכה על סטרצ׳ של הפסדים בינואר מול הלייקרס, פילדלפיה, מינסוטה, סקרמנטו, דטרויט וכל זה כשהיינו בסוף דצמבר במקום השמיני או ממש קרוב לשם. כשחושבים על זה, רק מול הניקס עשינו סוויפ עונתי, אז טפוח לעצמך על השכם. טוב נו גם את דאלאס ניצחנו פעמיים אבל מי סופר.
