כנראה האוהד הותיק בממלכה https://pbs.twimg.com/media/B-9t_uuXAAAV0Ds.Xxx אוהד ווסט ברום ג'ק ג'ונס חגג יום הולדת 107 וקיבל כדור חתום מפלטשר וגם חולצה. הוא גם הגיע לאיצטדיון וצפה במשחקה האחרון של הקבוצה נגד סאותהמפטון. כנראה שהוא האוהד היחיד של הקבוצה שזוכר את האליפות היחידה שלה בעונת 1919/20.
Is it West Ham? Or is it Villa? Cameron mocked on Twitter as he forgets which team he backs | Politics | The Guardian
זה די שכיח אגב, לקמרון יש יציאות מצחיקות מאוד לעיתים די קרובות. ברור שהוא לא אוהד אף קבוצה והוא מנסה "להתקרב לעם" - אין עם זה שום בעיה, רק תזכור על איזה קו החלטת ללכת
איזה קטע, וראיתי בMOTD את גארי ליניקר אומר צ'לסי נגד ווסטהאם...אהה אסטון וילה. ולא הבנתי חשבתי שהוא פשוט טעה. שם זה נדיר לא חושב שראיתי טעות כזאת אף פעם.
מה קבוצת הפרמייר ליג שלכם עשתה מאז שנולדתם? My Premier League Life - Football - BBC Sport אצלי במשחק הראשון יונייטד ניצחה בביתה את ק.פ.ר 3:1. תודות לאתר ההסטורי של הקבוצה גם ראיתי מי כבש - ארנולד מיורן צמד ופרנק סטייפלטון. אני זקן סה"כ הקבוצה קיימה מאז 1789 משחקים וזכתה ב - 42 תארים מתוך 67 שלה בהסטוריה. ניצחה ב - 58% מהמשחקים. עניין אותי גם מי היה השחקן האחרון בקבוצה שלי שהתחיל את הקריירה לפני שנולדתי. את זה הם לא מראים, אבל לדעתי זה פיטר שמייכל. שרינגהאם ואירווין התחילו את הקריירה בדיוק בעונה אחרי שנולדתי
בעצתו של @אלעד אני אעתיק לפה את ההודעה שלי מדיון המוזיקה לטובת אלו שלא יוצאים את גבולות הפורום האנגלי. אם תשאלו את חובב המוזיקה הממוצע איזה אלבום מפורסם יצא לאור ב-10 באוקטובר 1969, סביר שהוא יענה In the Court of the Crimson King, אלבום הפרוגרסיב החשוב והמשפיע, שבאופן אישי לא ממש התחברתי אליו או לז'אנר כולו. אם תשאלו את השאלה הזאת אותי ועוד קומץ של אנגלופילים, התשובה היא אחת: פחות משנה אחרי ה"וילאג' גרין פרזרבישן סוסייטי", שהיה אלבום מופלא וכישלון מסחרי מהדהד, יצא הדבר הזה שעבורי שם סופית את הקינקס בקומה העליונה ביותר של היכל התהילה, באותה מדרגה עם דילן, בואי וכל שם אחר שתזרקו. במקור השירים האלה היו אמורים להיות שזורים בפסקול של סרט טלוויזיה שריי דיוויס כתב עבורו תסריט ותוכנן לשידור ב-ITV. בסופו של דבר ITV גנזה את הסרט, והשירים נשארו בתור אלבום קונספט מונומנטלי שכמו שאומרים, "מבוסס על סיפור אמיתי" (גיסם של ריי ודייב דיוויס, שאכן נקרא ארתור והיגר לאוסטרליה). הקינקס תמיד ידעו לשלב בין שירים סאטיריים לסנטימנטליים (ולפעמים השילוב היה באותו שיר ממש), וכאן זה מגיע לשיאו. מצד אחד יש כאן שירים מצחיקים ומושחזים על המלכה ויקטוריה, ווינסטון צ'רצ'יל, חיי הצבא והחברה הבריטית כולה, מצד שני נמצאים כאן גם שירים נוגעים ללב על מות חיילים לשווא ועל החלום הבריטי ושברו. אחרי צאתו אחד המבקרים הגדיר את האלבום כטוב והחשוב ביותר של 1969, שנה שיצאו בה כמה דברים מוצלחים, ובשבילי מדובר באלבום האהוב עלי בכל הזמנים. ממליץ לכל מי שלא הכיר את האלבום לפנות כ-50 דקות מזמנו ולשמוע אותו במלואו (את השיר הפותח אולי גם מי שלא מכיר את הלהקה יזהה, שאר השירים לא נמנים על הלהיטים המוכרים של הקינקס), ואם יש לכם עוד סבלנות, שני שירים מאותה תקופה שלא נכנסו לאלבום אבל יצאו כסינגלים: