@Sturridge יש אמת בדבריך. עם זאת, בוא שנייה נבחן את זה כן מהצד הכלכלי: שוער ראשון בקבוצת תחתית באנגליה מרוויח, ואני מגזים פה לרעתו, פי 20 מהממוצע במשק. הפרשים עצומים. הוא חי טוב, ממש טוב אפילו. גם אם נגביל אותו ל20 שנות קריירה, להרוויח במהלך 20 שנה פי 20 מהממוצע במשק יכול לסדר אותך יפה מאוד גם עד סוף חייך (ובוא נודה באמת, הוא יכול למצוא גם לאחר מכן עבודה בתחום שתכניס לו משכורת סבבה לגמרי, הוא לא באמת יצטרך לחיות רק על הכסף שיעשה במהלך קריירת המשחק). אז השדרוג הכלכלי הזה הוא מלכתחילה מעט גרידי. האם במצב כזה אתה מוכן להשתדרג בשביל לא לשחק במקצוע שלך? בתור מי שעסק בספורט תחרותי מאז שאני זוכר את עצמי עד הגיוס לצבא, אני יכול להגיד לך שאין יותר גרוע מלשבת על הספסל/ביציע, זאת תחושה איומה שאולי אתה גם מכיר בעצמך. אז להכפיל את השכר שלו שהוא גם ככה עצום בהשוואה לכל אדם נורמלי, ובתמורה לכך אשכרה לא לשחק ולא לעסוק באמת במקצוע שלך אלא רק באימונים (נסה לתאר סופר שכל הספרים שלו נשארים במגירה ולא יפורסמו לעולם)? לא יודע. מרגיש לי לא תקין.
בגלל זה לא כתבתי את המשכורת כאישיו הכי מהותי. ברור לי שגם שוער בקבוצת תחתית בפריימרליג מרוויח מספיק כדי לחיות חיים נוחים, ועדיין צריך להבין שכשאתה עובד במקצוע מסוים או בחברה מסויימת אתה אוטומטית שם את עצמך ביחס לאנשים שעובדים איתך באותו מקצוע. זה בכלליות, אבל שוב- אני בכוונה לא רציתי להתמקד בכסף, כי זה בדיוק מאיפה שאני מנסה להסיט את הדיון. מי שטוען ששוער שעושה צעד כזה ״איבד את החשק לשחק״, עושה את זה בשביל הכסף, יש עוד סיבות מסביב.
כשכותבים בגוגל "Stoke", האזכור הראשון של העיר סטוק (Stoke-on-Trent בשמה המלא) הוא רק בעמוד השני. אני מניח שקבוצת הכדורגל של סטוק (שמכסה את כל תוצאות העמוד הראשון) זה הדבר הכי מלהיב שיצא משם. וסטוק סיטי דיי הפכה לבדיחה בתור הדבר הכי אפור בליגה. אז אולי לא באסה לגור בבירת תעשיית הקדרות באנגליה, אבל אתה יכול להשוות ללונדון? בכל מקרה, איך שלא תהפוך את זה, יש פה הרבה שיקולים מעבר שאנחנו האוהדים לא מודעים אליהם. אולי אחרי כל הדיון הזה בסוף הסיבה המרכזית היא כי אישתו רוצה לעשות שופינג באוקספורד סטריט...
אני לגמרי מבין את בגוביץ' ויש סיכוי גדול שאם הייתי בנעליו הייתי עושה בדיוק אותו דבר. יש אנשים, ובניהם שחקני כדורגל מן הסתם, שאין להם שאיפות מטורפות או אמביציה לטרוף את העולם. שנוח להם גם בלי לרדוף אחרי קריירה עשירה? אולי בא לו להעביר את מה שנשאר מהקריירה שלו בכיף ובדברים שלאו דווקא קשורים לכדורגל.. לי זה נשמע הגיוני שבגוביץ' רוצה להתאמן במועדון כמו צ'לסי כל יום ולגור באחת הערים הנחשקות בעולם ולהנות ממשכורת שמנה יותר - גם אם זה אומר לוותר על המקום שלו בהרכב ולחכות על הספסל ובהזדמנות הזאת גם בואו לא נשכח - העולם לא צריך להתמוטט כדי שהוא ישחק. פציעה קטנה של קורטואה והוא בהרכב. בגביעים (ויש הרבה) אני מניח שהוא ישחק...זה לא כזה רע כמו שזה נשמע. אם הייתה לו אופציה לשחק במועדון גדול אחר כשוער ראשון ולמרות זאת הוא בחר בצ'לסי זה אולי סיפור אחר שיש בו מן המוזרות, אבל אם אני שניה מנסה להיכנס לנעליים שלו - מהשניה שמגיעה הצעה כזו כבר קשה להישאר בסטוק בלב שלם גם אם מדובר בהרכב מול ספסל. זה פשוט להיות חלק ממשהו הרבה יותר גדול. מה גם שזה לא רק הוא. יש לו אישה וילדים וגם להם יש רצונות וחלומות ויש סיכוי שהוא לקח פה החלטה דווקא בגלל שיקולים נוספים מעבר לקריירה היפה שלו. אולי עכשיו לכל המשפחה הזאת יש לאן לצאת מהבית בערב? אולי הילדים שלו ילמדו עכשיו בבתי ספר הרבה יותר טובים? יש מיליארד סיבות..
קצת קשה לי לשפוט שוערים כמו בגוביץ' או נבאס כי אני לא מודע לכל המניעים שלהם, שניהם מודעים ליכולותיהם ויכול להיות שבעצם מדובר בסוג של "תחנת מעבר" בה מחכים לקיץ שבו קבוצה בכירה תאבד את השוער שלה והם יקפצו על ההזדמנות. על הדרך הם מתאמנים בקבוצות הטובות בעולם עם השחקנים הטובים ביותר, מרוויחים אחלה כסף ואולי גם זוכים בתארים. זה שיש כרגע יותר שוערים ברמה עולמית מקבוצות ברמה עולמית לא אומר שאותם שוערים חייבים להתפשר על קבוצות דרג ב'. הפיתרון הטוב ביותר לדעתי זה מה שקרה בבאיירן עם נוייר וריינה (שירד ביכולת), יובנטוס עם בופון וסטורארי/נטו, ריאל עם קסיאס ודודק, צ'לסי עם צ'ך ושווארצר וכו'. השוער השני לא חייב להיות שוער על, אבל הוא כן חייב להיות כזה שתוכל לסמוך עליו ברגע האמת אם השוער הבכיר ייפצע. לא הכל שחור או לבן, הפיתרון במקרים כאלה הוא תמיד משהו באמצע. מבחינת השוערים עצמם זה אכן מאוד משתנה ממקרה למקרה ותלוי בגורמים אחרים. צריך לזכור שהכדורגל היום הוא הרבה יותר תובעני וגם על שוערים עשוי להיווצר עומס מסוים, לכן גם השוער השני צריך להיות ברמה גבוהה מספיק.
אני לא רואה בעיה בזה ששוער ברמה גבוהה שמתקשה להגיע למועדון גדול, מוכן לעשות את זה גם אם יש סיכוי גבוה שלא ישחק הרבה - ולו כדי לטעום מהדבר הזה. אתה יכול לעשות את זה שנתיים, אולי שלוש, להרגיש שעשית מה שאפשר ולהמשיך הלאה כי בכל זאת - חבל לשרוף חמש, עשר שנים שבהן תשחק בסך הכל 20-30 משחקים. הבעיה זה עם אלה שנתקעים שם ופשוט לא עוזבים. אני, למשל, אף פעם לא הבנתי את קודיצ'יני, שאמנם הגיע לפני צ'ך והיה שוער ראשון, אבל אחר כך נשאר כל כך הרבה זמן כשוער שניץ