מנצ'סטר יונייטד 2015/16-הסיוט שנגמר עם גביע

אני די בטוח שהסיומת של רוד היא כישרון יחודי.
נראה שהמטרה של האמירה היא להדגיש את זה שהסגלים שלו היו פחות איכותיים ממה שחשבו, נכון באופן חלקי (הקבוצה עם ואן דאר סאר, רונאלדו וידיץ'-ריו, אברה וכו' שזכתה בדאבל היא מהטופ שבטופ).

 

אני חושב שתמיד נעשה לרוי קין עוול כשזוכרים אותו בגלל העבודה ההגנתית, התאקלים, הכיסוחים שלו, ה no nonesens attitude... הוא היה אול ארואנדר יוצא מגדר הרגיל, והתרומה שלו למשחק ההתקפה שלנו הייתה בלתי מבוטלת.

אני לא צריך כאן שיסבירו לי כמה גדולים סקולס וגיגס היו- הראשון הוא השחקן האהוב עליי בכל הזמנים, השני אחת האגדות הגדולות ביותר במועדון שלנו...

אבל סקולס מידי פעם היו מסופסל לטובת ניקי באט (ואולי גם חואן ורון?). בלומקוויסט מידי פעם הועדף על פני גיגס.
מתי קין ישב על הספסל אם היה כשיר? אפשר לספור את כמות הפעמים הזאת על כף יד אחת.

כמו אמיר,
אם הייתה ניתנת לי הבחירה לקבל שחקן עבר שלנו בשיא הקריירה שלו, הוא אחד הראשונים שהיו עולים לי לראש, לפני שני החבר'ה האחרים (תכל'ס הבחירה בין קינו לרונאלדו קשה יותר).

אני אגב מסכים שהקבוצה שזכתה בדאבל ב 2008 הייתה אדירה מבחינת הכישרון שהיה לנו בסגל, אבל פרגי לא הצליח להוציא מהם את הכדורגל שראינו בשנה לפני כן. הסיום הדרמטי ממוסקבה גורם לך לפעמים לשכוח את כל ה 0-1ים שבהם היינו מבקיעים גול ואז נועלים את השער הרמטית ולא מנסים לשים את השני בכל הכוח כי ידענו שזה אמור להספיק.

 

האמת שזה דיון סופר מעניין -
אם הייתה לכם האופציה לקחת שחקן עבר שלנו כשהוא בכושר שיא לקבוצה הנוכחית - את מי הייתם לוקחים? רונאלדו? צ'רלטון? קאנטונה? סקולס? בסט? קין? גיגס? רובסון? מארק יוז? אדוארדס?

אצלי זה נו-בריינר קלאסי, אנחנו חייבים מספר 10 אלוהי, אני הייתי מחזיר את סר בובי צ'רלטון או את קאנטונה.

 

עם רונאלדו בשיאו אתם לוקחים אליפות.
זה לא משנה איזה תפקיד צריך. הוא יותר טוב מקאנטונה, זה די ברור בעיני.

 

זה די קל למען האמת בוחרים ברונאלדו כי הוא אחד משני השחקנים הכי טובים בעידן המודרני של הכדורגל שזה 25 השנים האחרונות לפחות.

אדוארדס, צ'רלטון, בסט לא כל כך רלוונטיים לכדורגל של היום.

 

רוי קין בלי ספק,מנצ׳סטר כרגע צריכה שחקנים נושכים ורוי קין הוא הלב שחסר להם,מה גם ששחקן כמו כריסטיאנו גדול ככל שיהיה ייפגע בטווח הרחוק בהתקדמות של מרסיאל וממפיס..

 

ועכשיו יש לך את פרגוסון שמדבר על כך שהיו כמה מנג'רים אחרים שרצינו - השמות הצפויים, גווארדיולה, מוריניו, אנצ'לוטי, קלופ, גם ואן חאל - אבל אי אפשר היה להשיג אף אחד מהם מסיבות שונות (רובם אם לא כולם כנראה באמת היו בלתי ניתנים להשגה באותה עת בגלל התחייבויות שונות). ונגיד שזה נכון, ונגיד שהמינוי המטורף של מויס באמת לא היה אופציה ראשונה או שנייה או אפילו חמישית... איך אתה עובר מהחמישייה הזו למויס? גם לפרגי וגם לגיל כבר היה קשה בימים האחרונים להחמיא לו. פרק שכולם מעדיפים לשכוח. הדבר הטוב היחיד שהוא עשה זה לשים buffer בין פרגוסון לבין כל אלה שבאים אחריו. יהיו כאלה שיטענו שזה היה הכרחי.

בנוגע לשלוש העונות ההן בחצי השני של העשור שעבר, אני לא חושב שיש ספק ש-2006/07 היתה הכי מבריקה ומשוחררת מביניהן. 2008/09 היתה הכי פונקציונלית. ועונת הדאבל שביניהן היתה שילוב בין שני הדברים - היו הרבה רגעים מבריקים, והיו גם משחקים יותר אפורים שבהם התבססנו על ההגנה החזקה.

 

רק אציין שפפ אמר שכלל לא קיבל שום הצעה מפרגוסון. רק כי אני רוכש כבוד עצום לפרגי אני אכתוב שהוא לא מדייק לדעתי

 

אני לא זוכר אם פרגוסון דיבר על הצעה שנדחתה. שהרי זמן קצר אחר שפרגי החליט לדבריו לפרוש, פפ כבר חתם בבאיירן לקראת העונה שאחרי. יכול להיות שלא היה כבר בשביל מה להציע.

 

הם נפגשו לפני החתימה

 

כן, אבל אם אני זוכר היטב, הפגישה היטב לפני שפרגוסון החליט לפרוש. ויכול להיות שהיא בכלל היתה מקרית. בכל מקרה, פרגוסון עצמו לא מדבר על הצעה:

"I asked Pep to phone me before he accepted an offer from another club but he didn't and wound up joining Bayern Munich in July 2013," Ferguson writes in the book, Leading.

“Life is such that the best of theories, or the best of intentions, sometimes don’t translate into practice. Believe me, the United board wanted nothing more than to select a manager who would be with the club for a long time.

“When we started the process of looking for my replacement, we established that several very desirable candidates were unavailable.

"It became apparent that Jose Mourinho had given his word to Roman Abramovich that he would return to Chelsea, and that Carlo Ancelotti would succeed him at Real Madrid.

“We also knew that Jürgen Klopp was happy at Borussia Dortmund and would be signing a new contract. Meantime, Louis van Gaal had undertaken to lead the Dutch attempt to win the 2014 World Cup.”

 

עונת 2006/7 הייתה משוחררת במובן מסוים, כולל תצוגות מדהימות כמו מול רומא והרבה בזכות סקולס שלדעתי נתן את אחת העונות הכי גדולות של מנהל משחק בקישור אחורי בעשור וחצי האחרונים.
אבל זה היה חלק מתהליך. היינו קבוצה טובה במונחי הליגה באותה שנה אבל הרבה פחות מאיימת לדעתי מהקבוצה שבאמת זכתה בליגת אלופות ב2008.
אנשים שוכחים כמה פאטצ'ים היו לנו בסגל ב2006/7.
סולשאייר אחרי כמה עונות של פציעות נותן את הקסם האחרון, אלן פאקינג סמית' נותן כמה רגעים יפים כקשר התקפי, הנריק לארסון מגיע בהשאלה לשלושה חודשים, רוטציה בין אברה להיינצה, רוני ורונאלדו שעדיין בתהליך התבגרות, סאהה עם רגלי הזכוכית שלו שלך תבנה עליו משהו, אפילו דונג פונגזו לדעתי שיחק מול צ'לסי במשחק החסר חשיבות הזה לקראת סוף העונה שנגמר בתיקו.

ולמה שווה להתעכב על כל זה? כדי לקבל שוב פרופורציה אמיתית על המרחק בין כדורגל התקפי, משוחרר ויפה לבין כדורגל איכותי באמת שמנצח, שיוצר אופי ותלכיד לקבוצת כדורגל.

עונה לאחר מכן חיזקנו כמה עמדות די קריטיות, הוספנו את הארגריבס, לא נשענו לתקופות בעונה על כל מיני פאטצ'ים, קיבלנו את רונאלדו שהפך מאחד השחקנים הטובים בליגה לשחקן הכי טוב בעולם, קיבלנו את נאני ואנדרסון בעונות בכורה טובות מאוד, קיבלנו את אברה בעונה מדהימה כמגן שמאלי וכשרק הוא המגן השמאלי, הוספנו קראק אדיר ברמה של טבז, קיבלנו את ווס בראון בעונה הטובה ביותר בקריירה שלו כמגן ימני. במכלול קבלנו פשוט קבוצה בוגרת יותר, מוכנה יותר, מנוסה יותר וזה לדעתי מה שאתה מקבל באמת כשאתה רואה תהליך מסוים. אופי של קבוצה גדולה לא מגיע בקיץ אחד ולא משנה כמה רכישות עשית.

אגב ממש לא נכון להגיד שבעונת מוסקבה סיימנו עם כדורגל בינוני.
סוף מרץ 4-0 נהדר על וילה, אמצע אפריל נצחון יפה מאוד על ארסנל, פברואר נצתחון ענק על ארסנל בגביע כשנאני מפרפר את ההגנה שלהם ומבשל לפלטשר וכובש בעצמו, סיבוב לפני זה 3-1 על טוטנהאם בעוד משחק מצוין עם טבז.

בסוף העונה נראינו פשוט כמו קבוצה שכמעט ואי אפשר לשבור.
אתה לא מגיע לקאמפ נואו ומנצח את ברצלונה בלי לספוג כשאתה בתקופה בינונית(וכן גם אם ברצלונה בעונה בינונית זו עדיין ברצלונה ענקית).

 

גם אם הקבוצה של 2006/07 היתה מקפצה לקבוצה אפילו חזקה עוד יותר, היא היתה בשקט יכולה לזכות בליגת האלופות. ענייני פציעות ויריבה בחצי הגמר שלא התמודדה על התואר בארצה והתייחסה למשחקי הליגה באותה תקופה בהקדם עשו את ההבדל.

הפאצ'ים של 2006/07 בנוגע להתקפה היו בעיקר בחלק השני של העונה, כי בראשון סאהה היה בסדר - והיה נפלא. אחר כך באמת הצטרכנו לתמרן בין לארסון כשהוא היה וסמית' (לא שיחק הרבה, למרות שכולם זוכרים את הגול נגד רומא).

בנוגע לעונה שאחרי זה, בהחלט היה גמגום - אולי אי אפשר לחמוק ממנו - בשלבים המאוחרים כשהעומס דיבר והשפיע על המשחקים שלנו בליגה. אפילו ממשחק בליגה ההוא נגד ארסנל יצאנו עם הרבה מזל אחרי מחצית ראשונה איומה, פיגור וכמעט שער עצמי שהיה יכול לעשות את זה 2-0. עם התיקואים במידלסברו ובלקבורן (שער בדקה האחרונה) וההפסד לצ'לסי, הבאנו את עצמנו לשני המשחקים האחרונים בלי שום מרווח לטעות. ואם הנגיחה ההיא של הסקי במשחק האחרון בוויגן נוחתת מטר נמוך יותר, מי יודע איך זה נגמר. בסופו של דבר הכל הוא חלק מסיפור של עונה, גם הקשיים שצריך להתגבר עליהם.