אני לא יודע מה לחשוב על המשחק הזה, אם לומר את האמת. כלומר, בכל הקשור להשלכות העתידיות שלו. ניצחון כ"כ משכנע (למרות ירידה ניכרת, ומובנת במחצית השנייה) על קבוצה שתרצו או לא היא קבוצת טופ 4 לגיטימית ובנוסף לכך מהווה ספציפית מחסום פסיכולוגי גדול מאוד עבור ארסנל - זה משהו שלא ראינו הרבה זמן, וזה מסוג הדברים שמצד אחד יכולים לתת ביטחון לקראת שאר העונה, ומצד שני זה מסוג הדברים שיכולים לגרום לנו להיות שאננים מדי ולהפסיד לווטפורד, או משהו בסגנון. אבל בשורה התחתונה, ניצחון על יונייטד, ועוד ניצחון כזה? Today was a good day. ולא אכפת לי שאני נשמע כמו אוהד טוטנהאם אחרי שהם מנצחים אותנו.
הניצחון היום הוא מאוד מרשים, השערים היו יוצאים מן הכלל וזה תענוג גדול לנצח את מנצ'סטר, בטח בצורה כזאת, כי אפילו נגד הרכבים נוראיים של יונייטד ואפילו בפעמים שניצחנו, זה תמיד היה משחקים קשים וניצחונות בשיניים ובשנים האחרונות הובסנו לא מעט פעמים וזה תענוג לנצח אותם ככה וחבל שלא ניצלנו 3 מצבים של שער ודאי שיכלנו לעשות את זה 6-0 היסטורי וזה חבל. מהצד השני ולצערי, יש צד שני גדול במשחק הזה ובכללי בכל השנתיים האחרונות - אנחנו לא מצליחים לשלוט במשחק נגד קבוצות בינוניות ומעלה - אפילו נגד קבוצות כמו לסטר, סאות'המפטון, טוטנהאם וליברפול - אנחנו פשוט לא מצליחים עם הקישור שלנו לשלוט במשחק וזה בגלל 2 סיבות: 1) קאזורלה לא מספיק טוב ודמיננטי בשביל לנהל את המשחק שלנו; 2) מעט מאוד שחקנים בחלק הקידמי מנסים להניע כדור ומיד מנסים לצאת קדימה ולכן אנחנו מאבדים מהר מדי כדורים. היום ואנשים יגידו שזה בגלל היתרון, אבל זה קורה גם במשחקים שאנחנו בפיגור - אנחנו פשוט לא שלטנו במשחק. בדקות הראשונות לחצנו המון וניצלנו פתיחה לחוצה של יונייטד ועם 2 התקפות מהירות הבקענו פעמיים והמשחק די נגמר שם ואז השער המדהים של אלכסיס מכלום - נטו יכולת אישית ונחישות שלו - עשינו 3-0 ונגמר המשחק יחסית, לפחות מבחינתנו, כי חוץ ממסירות בין שחקני ההגנה וקצת קוקלאן וקאזורלה, פשוט לא עשינו כלום (היו לנו עוד 4 מתפרצות טובות) וזה מדאיג. אני חושב שאפשר לפתור את זה בצורה פשוטה וזה להחזיר את ראמזי לעמדה שלו בתור קשר 50-50 במקום קאזורלה, אבל זה לא יקרה לצערי וראמזי ממשיך להתבזבז בצד ובקושי להיות מעורב (המסירה שלו היום לאוזיל בשער הראשון זאת מסירה שנדיר לראות מאוזיל או קאזורלה). כמו כן, שאוזיל היה מצויין ב- 20 הדקות הראשונות ואז הוא חזר להיות האוזיל הרגיל של השנתיים האחרונות - לא קיים, רך, לא נלחם, לא מחפש מסירות לעומק ובקיצור - לא קיים וחבל. בכל מקרה, החשוב שניצחנו, המפחיד שאלכסיס נראה קצת פצוע בחילוף שלו... יש לו בעיות במפשעה וזאת בעיה לא קטנה - מקווה שיחזור בריא מהנבחרת. נ.ב. כמה נשמות יש לארסן ונגר?!?! בכל מקרה שמתגבש לו איזה משברון או איזה סוג של מומנטום תקשורתי ובקרב האוהדים נגד ונגר, אז משום מקום ארסנל נותנת משחק כזה שאחריו 98% מהאוהדים של ארסנל שוכחים מה מצבנו האמיתי ויוצאים שיכורים מהניצחון הזה כאילו לקחנו כרגע טראבל וזאת בעיה - הניצחון הזה היה יפה, שיחקנו 20 דקות בצורה של ברצלונה בשיאה, אבל אנחנו עדיין עם סגל סופר קצר, התקפית תלויים בשחקן אחד, עושים טעויות רבות בהגנה, לא מצליחים לשלוט במשחק ובעיקר מסתבכים נגד יריבות שאנחנו צריכים לנצח ובעיקר בבית! כיום צריך להכיר בעובדה שאנחנו קבוצת מתפרצות מצויינת ובזה זה נגמר ואם קבוצות ישחקנו נגדנו כפי שיונייטד ולסטר ניסו (עם מערכים התקפיים ורק 2 קשרים במרכז) אז הן יחטפו מאיתנו בראש, בטח כאשר ת'יאו ואלכסיס פותחים מקדימה ומהצד השני, אם קבוצות יסתגרו נגדנו ויצאו נגדנו למתפרצות וינצלו את אחת מה-2-3 הטעויות הקבועות בהגנה שלנו, אז אנחנו נסבול - חייבים להשתפר! עדיין, למרות הכול, ניצחון מרשים ביותר - כל הכבוד לבחורים.
וואווו! פעם הייתי באקסטזה אחרי ניצחונות כאלה. מעניין למה עם השנים זה הפך רק לנחמד. מעניין מה הסיבה? האם זה בגלל שאני לא ׳מאוהב׳ בקבוצה הנוכחית כמו שהייתי מאוהב בקבוצה של סוף המאה הקודמת ותחילת המאה הזו? האם זה בגלל שאני עדיין מאוד מאוכזב מההפסד בליגת האלופות שבסבירות גבוהה יביא להדחה מוקדמת בבית שהיה אמור להיות קל? האם זה בגלל שמנ. יונייטד כבר לא הקבוצה האימתנית(שגם ב 0-3 מוקדם היתה גורמת לי להיות לא רגוע)? או אולי סתם בגלל שאני כבר לא בן 16 ומצד אחד בכיתה יושב אוהד של מנ.יונייטד, מצד שני אוהד של ליברפול ומצד שלישי אוהד של אסטון וילה(כן, היה איתי בכיתה אפילו אחד כזה) ואחרי נצחון גדול אתה מגיע לביה״ס כמו טווס ואחרי הפסד מביש משחק אותה חולה ונשאר בבית...
כן גם אני לא סובל את ונגר ויודע שהקבוצה הזאת לא באמת תעשה משהו העונה, אבל לנצח את הקבוצה השחצנית הזאת ממנצ'סטר זה תענוג צורף. רבע שעה בגן עדן מה שקרה בפתיחה.
תמיד יהיו לנו את האוהדים שיעברו ממאניה לדיפרסיה ולהפך, אבל אני חושב שרובנו כבר עברנו יותר מדי כשלונות תחת ונגר במהלך השנים האחרונות בשביל שנחשוב שלמשחק אתמול יהיו השלכות חיוביות לגבי המשך העונה. עם זאת, ראינו אתמול 20 דק׳ שלא ראינו מאז... אני באמת לא יודע, זה כבר כנראה קרה בעידן אחר, עם שחקנים אחרים ומאמן אחר. לנצח ככה את החלאות הללו זה תמיד יום חג ואפשר, אפילו רצוי, לשמוח בו.
רק אומר שבפעם הקודמת שארסנל ניצחה את יונייטד 3:0 היא שברה את כל שיאי הלוזריות... לעומת יונייטד אז אולי בצד של יונייטד זה לא צפוי, אבל בצד של ארסנל, התחושה שכן
בלי שום קשר לארסנל, אפשר להגיד באופן דיי חותך שע״פ ההיסטוריה בפרמיירליג למשחקים הללו אין חשיבות גדולה במיוחד לעומת הריצות שצריך לייצר מול הקבוצות הקטנות יותר בליגה הזו. כן, אין על משחקים עם יריבויות ויוקרה - אבל בדר״כ כאן זה גם נגמר.
צודק, כל התבוסות המפוארות אצל פרגוסון קרו באוקטובר-נובמבר. אותו הפסד בהייבורי בספטמבר. ברור שזה ניצחון יוקרתי לארסנל וגם במשחק נהדר שלה, אני מפרגן, אבל כבר ראינו איפה ומתי ארסנל קורסת.
בתחילת העונה הימרתי על ארסנל כאלופה. עכשיו אני כבר פחות בטוח כי סיטי הפתיעה אותי, חשבתי שהסגל שלה מיצה את עצמו ושהם טעו כשלא החליפו את פלגריני אבל בינתיים הם מזכירים את עונות האליפות. ועדיין אני חושב שארסנל תהיה המתחרה העיקרית שלה, הקבוצה הזאת מראה מעצמה בשנתיים האחרונות יותר ממה שהתרגלנו, גם בכדורגל וגם במנטליות. הרבה אנשים עדיין פועלים לפי האוטומט מתקופת פרגוסון: יונייטד-ווינרים, אסור להספיד אותם, תמיד משיגים תוצאות, וארסנל-לוזרים, משחקים יפה וקורסים בפברואר. כשמתעלמים מההנחות האלה, בשנתיים האחרונות רואים שהגלגל התהפך בין השתיים האלה (חוץ מהקטע של כדורגל יפה ביונייטד, אלא אם 90% פוזשן חסר תכלית זה הקטע שלכם).
נצחונות כאלה יכולים לתת בוסט גדול מאוד לאלופה שבדרך בעיקר אם היא מצליחה לחבר כמה כאלה נניח באותו חודש וליצור ריצה. הבעיה שארסנל היא יוצאת דופן. כשהיא בלי לחץ היא יכולה לפרק את הקטנות אבל אחרי נצחון כזה היא גם באופוריה וגם מקבלת פתאום יותר ספוטלייט(פתאום מזכירים שלדעת רבים היא "הפיבוריטית" מתחילת העונה לתואר) ובמצבים כאלה היא קורסת בכל שנה כמעט. יהיה מעניין איך ארסנל תראה כבר במשחק הבא.
לא מבין את הלוגיקה הזאת. אוקי, הסכמנו שיונייטד התהפכה ב180 מעלות מהיונייטד של פרגוסון(באופי, באיכות, בתוצאות ונתעלם כמובן מכל הסיבות לכך), כדי שיתהפכו היוצרות לגמרי אז החלק השני במשוואה צריך להפוך למצליח. איך ארסנל, גם זו הנוכחית, נכנסת תחת ההגדרה במילון להצלחה? מצטער שאני לא מתרשם כל כך משני גביעים רצופים לסגל בשל, שרץ איזה 3-4 שנים ביחד עם אותו מאמן(שנמצא 18 שנה במערכת), מחוזק ברכישות על כמו אלכסיס ואוזיל.
ארסנל נראית קצת יותר טוב בהשוואה..לארסנל של השנים האחרונות, זה הכל, וגם זה במשחקים הגדולים כביכול ואין לה את היציבות מול הקטנות בינתיים(בואו במשחק 'אם' - אז אם ארסנל הייתה מנצחת את ווסטהאם במשחק הפתיחה - היא הייתה היום במקום הראשון. אבל אם זה הוא מקור ההשוואה אז שיהיה. ארסנל עלולה להיקלע למצב מאוד בעייתי בליגת האלופות עם שני המשחקים נגד באיירן ואני בטוח שבתסריט שכבר לא נשמע כה מופרך כמו הדחה מהמפעל - יהיו לכך השלכות על הליגה. וגם אם ארסנל תהיה המתחרה העיקרית של סיטי, ותישאר בכובע של 'רק מתחרה' - זה לא מספק אף-אחד. עשור בלי אליפות זה Too Much. עוד קצת מקצועית, הקישור עדיין די רך וקאסורלה היה פלסטר שעבד היטב למשחק אחד. בגדול התלות באלכסיס עדיין מוחלטת ואוזיל לא מצליח להביא את הכדורגל שלו מריאל מדריד.
מבחינתי חובת ההוכחה על אוזיל,נראה אותו שומר על אותה יכולת. מכיוון שכול המשחק שלנו בנוי עליו הוא חייב לקחת את עצמו ביידים ולהראת שלא מדובר בהבלחה חד פעמית.
לא נעים להגיד, אבל יהיו לארסנל משחקים הרבה יותר קשים מאשר יונייטד שלא יודעת מה היא מנסה לעשות על המגרש ומשאירה לשחקני ההתקפה שלכם טונות של שטח להתרוצץ בו. אם יקרה הנס וונגר שוב יצליח להפוך את הקבוצה שלו לקבוצה עם אופי, שבאה להתלכלך ולכסח איפה שצריך... אז אולי אפשר לדבר על אליפות (כי באמת, הליגה הזאת חלשה מאוד כבר כמה שנים). בהנחה שזה לא יקרה... בטח צפוי כאן שחזור של העונה שעברה.
אז עכשיו כשקלופ בליברפול ב-99.99%, מי אמור להיות החלום הרטוב של אוהדי ארסנל ל"יום שאחרי ונגר" (יגיע מתי שיגיע, בין אם 2017 או הרבה מאוד אח"כ)? אני חושב שקלופ החזיק ב"תואר" הזה כבר איזה 3 שנים בלי שהיה מקום שני מובהק מתחתיו.
