דיון התקשורת 2015/16

אין לי חמש גולד (למה לבזבז כסף? היום כמעט כל משחק עבר קלאסי יש ביוטיוב), אבל אם אני חייב להמר זה בטח רון ברבש. בתקופה ההיא הוא היה השדר מספר 1 של משחקים מוקלטים, גם בליגת האלופות.

 

לא יודע, כשאני חושב למי מתאים יותר להקליט שידור מיוחד למשחק שלא שודר ישיר, לערוץ הספורט של 2002 או של 2015, התשובה ברורה.

בזמנו הסיפור הגדול של המשחק לא היה רק רוני אלא זה שארסנל הפסידה לראשונה אחרי 40 משחקים (מי האמין ששנה אחר כך ישברו את השיא), אולי היה ביקוש בקרב הצופים לראות את זה, אז לא היה קל כמו היום למצוא את MOTD באינטרנט.

 

אגב זה לא המצאה ישראלית. ביוטיוב יש "קלאסיקות פרמיירליג", תקצירים של חצי שעה של משחקי עבר גדולים (אלכס מעלה אותם לפעמים בדיון הנוסטלגיה), ורובם משודרים בדיעבד ע"י ג'ון צ'מפיון, כמה שנים טובות אחרי.

 

בדקתי איזה עוד משחקים היו באותו יום, ואני כמעט בטוח שמה ששודר היה פולהאם נגד יונייטד בלופטוס רואד, 1-1 כשבארטז עוצר פנדל מכריע לקראת הסיום.

 

דיון התקשורת כאן תמיד פורה. אז עכשיו חברים, קצת שבירת שיגרה.

אגדה בלבן: סיפור הקריירה המפוארת של ראול - האייקון של ריאל מדריד - כתבה שלי!

הקלישאות והמספרים. התרומות והשיאים. האהבה לליגת האלופות והכישלון בנבחרת ספרד. ראול אולי "לא היה 10 בשום דבר", אבל "כמו פרארי, הוא תמיד עקף את כולם". לרגל הפרישה הקרבה, סיפור הקריירה של הסמל הכי גדול של ריאל מדריד, עם ציפייה דרוכה לפרק ב' המשותף

http://msc.wcdn.co.il/w/w-635/783022-18.Xxx\\

את המונח "עוד יום בהיסטוריה" השיק אלכס פרגוסון, המנג'ר הדגול של מנצ'סטר יונייטד. לא בכל יום מתרחשת היסטוריה אמיתית, משהו שנכתב ב"דברי הימים" של הכדורגל. על אחת כמה וכמה לא בריאל מדריד. ה-15 בפברואר 2009 היה יום כזה. ריאל ניצחה 0:4 את ספורטינג חיחון וצימקה מעט את הפער מברצלונה, אבל גולת הכותרת – ראול כבש צמד והפך לשיאן השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים, כשהוא מנשל מכס המלכות את אלפרדו די סטפנו. עיתון "מארקה", ששימש תמיד כשופר של ראול ורק ימים ספורים קודם העניק לו תואר ייחודי – 'אגדת מארקה' - בו זוכים רק 'ספורטאי על', יצא מגדרו כמו יתר כלי התקשורת המדרידאית. גם קולגות מרחבי הגלובוס פרגנו. פאולו מאלדיני, הקפטן האגדי של מילאן, אמר: "ראול הוא אייקון של הכדורגל, הוא זכה בהכול ועדיין משחק עם אותה תשוקה כמו ביום הראשון". אלסנדרו דל פיירו, הסמל הבלתי מעורער של יובנטוס, הגדיר את הרקורד כ"מדהים. אבל ראול לא חושב על הגולים אלא על איך לעזור לקבוצה שלו לנצח". מיד לאחר המשחק, כשהכתבים עטו על ראול כדי שידבר על שיאו הייחודי, הם שוב נחלו אכזבה. "אני שמח שניצחנו", פתח ראול את דבריו ובהמשך פרגן לילד הצעיר דני פארחו, שרשם בכורה בקבוצה הבוגרת. וזה המאפיין הבולט של ראול לאורך כל הדרך. הצניעות, הקבוצתיות והעבודה הקשה. כך נקראת הביוגרפיה שלו - "ניצחון הערכים". בערוץ 'קאנאל-פלוס' הספרדי הייתה בעבר תכנית בשם "החרצופים", על דמויות ספורט בולטות – ודמותו של ראול, זו עם האף הארוך, תמיד שחררה לאוויר את אותן הקלישאות על "עבודה קשה וקבוצתיות". בלי קשר לשאלה.

כותרות המשנה:

- המשפט האלמותי
- לדרבי חוקים משלו
- מיסטר צ'מפיונס
- הבקשה של פרגוסון
- העול הלאומי
- ממציא את עצמו מחדש
- סגירת המעגל בלה-רומארדה
- סניור ראול
- העתיד לבן

אז כנראה שפחות משבוע בתור סטודנט שנה א' במכללה כבר עשה את שלו..
וברצינות: יותר מגאה לכתוב את סיכום הקריירה של המלך ראול, השחקן שבגללו אני כל-כך אוהב את ריאל מדריד והמשחק הגאוני הזה, כדורגל, ולהציג את זה בפלטפורמה מכובדת כמו כמו אתר וואלה ספורט, המגרש של הגדולים. מי ייתן וזו רק תחילת הדרך. את כישרון הכתיבה שלי כולם מכירים וגם את החיבור לראול ומבחינתי לא יעלה על הדעת שפרישה של שחקן על וכה מיוחד תיעלם מהרדאר או תקבל ביטוי בשלוש-ארבע פיסקאות עלובות.
תעזרו לי לשתף ולפרסם, כמובן שאשמח לביקורת בונה. קריאה נעימה ושבוע קלאסיקו לכולם!