את הדברים שכתבתם אני מכיר, זה לא שלא בדקתי דברים. האמת שיותר קיוויתי לשמוע כאן חבר׳ה שאולי למדו בחו״ל. אגב, מלו, על סמך מה החלק שהלימודים יותר ״מעמיקים״ בישראל?
אני למדתי בארץ אבל רוב הקולגות שלי למדו בחו''ל (עבדתי בחו''ל) וזה תלוי הרבה במה אתה רוצה לעשות. אתה לא רוצה ללמוד רפואה אז מה בעצם נשאר ? ללמוד מדמ''ח או כל הנדסה באנגלית זאת שואה שה' לא ברא. (ויותר גרוע מקום שהוא לא ITL) אפשרות טובה היא ללמוד עריכת דין או ראיית חשבון ולהתמקצעות במדינה. כמובן שזה תלוי במדינה בה אתה נמצא. ללכת רק לתוכנית ITL על מנת לצבור קשרים. רצוי ואף מומלץ לנסות להגיש מלגה לאונ'/מכללה של יהודים כי היא כוללת הכל מהכל (משכ''ל עד אוכל) במחיר טוב. (יש כאלו פרוסים באירופה) לא לוותר על שנת סטאג' במהלך התואר, זה יפתח לך קצת את האפיקים, נטוורקינג מעולה, יתן לך טעימה של עבודה באירופה וכיוצ"ב. רצוי ואף מומלץ להשקיע בכל הכוח וללכת ללמוד את התואר השני או אפילו את התואר הראשון במקום נחשב! אם אתה תוכל להתקבל לLSU או Insead זה יהיה מעולה! (אני חושב שבשני יש רק MBA אך לא סגור על זה) לימודים יותר "מעמיקים" אתה יכול לנגב עם זה או לפורר על זה. המקום שאתה לומד בו הרבה פעמים קובע. תספר את זה לאלפי בוגרי מדמ"ח ממכללות שגם בQA בקושי מוצאים עבודה. איפה אתה רוצה לגור אח"כ ? איזה שפות אתה יודע ? לא תוכל לעבוד בשום מקום באירופה בלי שפה ולא תוכל לעבוד בארה"ב בלי גרין קארד לכל הפחות. *ITL=בינלאומי
אהלן חברים. אני שוקל ללמוד תואר ראשון במדעי המחשב ואשמח לקבל חוות דעת מאנשים שלמדו את התואר וכיום הם כבר חלק מהתעשייה. שאלות קצת יותר ספציפיות בתוך הנושא: 1. במה אתה עוסק ומה היום-יום שלך? 2. מה אתה אוהב בעבודה שלך ומה אתה לא אוהב בעבודה שלך? 3. לאיזה אנשים לדעתך העבודה תתאים ולאיזה לא? 4. עד כמה ה״שם/מוניטין״ של המוסד שלמדת בו חשוב בקבלה לעבודה? תודה רבה מראש לעוזרים. אגב, אם למישהו לא נעים לכתוב כאן, אשמח לקבל גם תשובות בהודעה פרטית.
12345 שאל גם את @alexshw עריכה: מה אהבתי ? את המשכורת. זהו בגדול. כל התנאים מסביב (תןביס או מכון כושר אם אתה עובד בחברה גדולה זה באמת שטויות)
לימודי הנדסה למישהו שהיה מאוד בעייתי במתמטיקה בתיכון (3 יחידות בקושי רב), מה אתם אומרים על זה? יש מישהו עם נסיון דומה? קשה לי להגיד אם אני פשוט "גרוע במתמטיקה" כאילו שזה משהו בגנים, הבעיה שלי הייתה שמעולם לא התאמצתי אפילו קצת והייתי חתיכת ילד אידיוט בתקופה הזאת ועכשיו כמובן שיש מחיר לשלם בדמות מכינה קדם אקדמית לא פשוטה ברמה של 5 יח"ל. השתניתי מאוד מאז כמעט בכל מובן אפשרי. יש פה סטונדטים להנדסה שהיו במצב דומה? או יותר ספציפית, מישהו שעשה מכינה קדם אקדמית ויודע להגיד עד כמה לוקחים בחשבון את העובדה שהאנשים שנמצאים שם לא התעסקו במתמטיקה כבר הרבה שנים וזוכרים מעט מאוד מהתיכון, אם בכלל? אין לי בעיה ואני מקבל את העובדה שלא יהיו לי חיים ואני אצטרך לעבור שעתיים בבית על כל דבר שהמרצה עבר עליו 10 דקות. אבל מעבר לזה, יש למישהו טיפים איך להתמודד עם המחסום הזה? אני די בטוח שיש לי טראומה מהמקצוע.
טוב אני לא סטודנט להנדסה אלה למדעי המחשב אבל אני אנסה לעזור. רציתי ללמוד מדעי המחשב בערך 2-3 שנים לפני מתי שבאמת התחלתי. הסיבה? אין מה לעשות, אני לא טוב במתמטיקה, המשפחה שלנו לא טובים במתמטיקה וכו' וכו' כל התירוצים שתבקש. עשיתי 4 יחידות בציון 70 שתשעים אחוז מזה העתקתי. אחרי שחברה שלי נתנה לי כאפה שאם אני רוצה ללמוד מדעי המחשב כדי שאני אקפוץ על זה - כמוך הבנתי שהמתמטיקה חייבת להשתפר. אמנם לא הייתי במכינה, אבל כדי להתקבל לאקדמית ת"א יפו (מבלי לעשות שוב פסיכו) הייתי חייב ציון טוב יותר בבגרות. עשיתי 5 יחידות במועד חורף (דרך מכון לחמן), התכוננתי טוב, עבדתי גם הרבה....וקיבלתי חרא ציון (חורף). ניסיתי שוב בקיץ וקיבלתי 80 סופי והתחלתי ללמוד. כמו שאתה מבין, עילוי במתמטיקה אני לא. כל השנה הראשונה בתואר היא כמעט כולה מתמטיקה. עשיתי את כל הקורסים (לינארית 1 ו2, אינפי 1 ו2, לוגיקה, מתמטיקה דיסקרטית, ועוד ועוד..) ואת רובם בהצלחה. ואני באמת לא מבריק וזה בלשון המעטה. קלישאתי, אבל זה לגמרי תלוי בך. אם אתה בא להתאבד על הדברים ולשבת על התחת, הסיכוי שלך להכשל לא קיים. אם אתה יושב כמה שעות ביום, בין אם זה במכינה או בקורסים עצמם, אתה לא תיכשל. אז אולי הגאונים יקבלו 100, אבל גם אם אתה טיפש גמור אם תשב מספיק תוציא ציון סביר בהחלט. אני הדוגמא החיה איך אדם בלי יכולת מתמטית בשיט מסוגל לעבור קורסי מתמטיקה כבדים. באמת שכל אחד יכול. זה רק עניין של ישיבה ורצון.
תודה רבה על התגובה, עזרת לי מאוד ונתת לי אחלה בוסט להמשך היום. אני מרגיש כרגע שזה בהחלט משהו שאני מוכן להתאבד עליו, אבל מנסיון אישי (שלא קשור ללימודים, בכל זאת יש דבר או שניים נכונים שכן עשיתי בחיים אחרי התיכון) אני גם יודע שעל מוטיבציה לא באמת בונים, היא באה והולכת בהתאם לצד שאתה קם עליו בבוקר ובסופו של דבר שם המשחק זה משמעת עצמית. אני יותר בכיוון של הנדסת מכונות שלמיטב הבנתי לומדים שם פחות מתמטיקה וגם ברמה פחות גבוהה מאשר במדמ"ח או הנדסת תוכנה, או אולי לכיוון של מערכות מידע שאין לי מושג מה הולך שם ויש לי בירורים לעשות בעניין. עידן - בלתי אפשרי להגיד, לצערי. שנאתי מתמטיקה בתיכון, אבל ממה שזכור לי כולם שונאים מתמטיקה בתיכון, גם אלה שטובים בזה. אני לא יודע אם השנאה הזאת נבעה מהמקצוע עצמו או מהחוויה של לשבת בכיתה בחוסר אונים כשכל העניין נראה לי כמו סינית. חשוב לציין - זה לא שהייתי רע רק במתמטיקה, הייתי תלמיד גרוע באופן כללי, אפילו בנושאים שהיום אני אוהב להתעניין בהם ולצבור בהם ידע כמו היסטוריה, אזרחות וגם מקצועות מדעיים כמו פיזיקה. הלימודים לא עניינו אותי בשיט. טמבל בן 17 בקיצור.
אני נמצא בסיטואציה דיי דומה לבר (?), רק שאני מכוון לתואר במדעי המחשב (עם אופציה לתואר דו-חוגי) כמו ארז. האמת שלקח לי זמן להבין איזה תואר אני רוצה ללמוד [(לא בטוח שגם עכשיו אני לוקח החלטה נכונה על סמך חברים שהתחילו השנה ללמוד מדעי המחשב, אחד מהם כבר נפל במהרה (לפי סטטיסטיקות שקראתי, זה התחום בו נמצאים ה-% הכי גבוה של נפילים)], אבל הבנתי שאני מחפש תואר פרקטי, וכנראה שהיום, בטח במדינת ישראל שהפכה בשנים האחרונות לתעשיית הייטק משגשגת, אין עולם יותר פרקטי מעולם ההנדסה והמחשבים. גם אני נכנס לקטגוריה של תלמיד טמבל שזרק ז*ן בתיכון ועכשיו משלם על זה. כשהחלטתי שאני מכוון לתואר במדעי המחשב לא הגעתי להחלטה לבד. הלכתי לייעוץ תעסוקתי (יש כאלה שמזלזלים בזה, לי אישית זה ממש עזר, ועל המקום שאני הייתי בו אני ממליץ בחום). באחד המפגשים יש יום שכולו מבחנים שבודקים את היכולות שלך. אצלי גילו שהיכולות האנליטיות היו גבוהות משמעותית מעל הממוצע באוכלוסייה וגבוהות באופן ניכר משאר הפרמטרים אותם בדקו אצלי. אני חייב להגיד שבהתחלה צחקתי על זה, כי אף פעם לא הייתה לי זיקה למתמטיקה בתיכון, בלשון המעטה, ואף פעם לא כיוונתי לתואר שנוגע בעולם המתמטי, וזה דווקא במובן מסויים מאוד פתח לי את הראש. משם דברים התגלגלו ובדקתי פרטים נוספים על התואר בפרט והתעשייה בכלל (חלק ממשתמשי הפורום באופן פרטני יוכלו להעיד על כך, אם כי לקחתי דגימה הרבה יותר מורחבת מכך). בר, 3 טיפים: אם אתה מכוון למוסד לימודים בכיר, קח בחשבון שיש למכינה הקדם-אוניברסיטאית תנאי קבלה מסויימים (שגם היא בפני עצמה אמורה להיות כ-9 חודשים שהם פחות או יותר סיוט שחוץ מלימודים קשים עם לו״ז צפוף, אי אפשר באמת לעבוד או לכייף), למשל ציון פסיכומטרי. למשל בטכניון, לא רק שדורשים פסיכומטרי עם ציון מסויים, גם רוצים שתעשה אצלם מבחן שהם בנו. אז יכול להיות שכל מוסד דורש משהו אחר. כל דבר שאתה לא יודע פשוט תשאל. כמה שזה נשמע מפגר זו פשוט הדרך הכי טובה לנסות להבין מה אתה רוצה או לפחות לכוון אליו. לך לימים פתוחים, תשאל תלמידים שלומדים את התואר, תשאל אנשים שסיימו ללמוד את התואר ועובדים בתעשייה וכו׳. לגבי המתמטיקה, הבנתי מהרבה אנשים ששנאו את המקצוע בתיכון ו/או היו גרועים בו מסיבות כאלה ואחרות, דווקא כן פרחו בלימודים העל-תיכוניים (וזה תקף לא רק למתמטיקה, לא חסר מקרים של אנשים שלקחו את עצמם בידיים בגיל מאוחר יותר), ולהפך כמובן. בסופו של דבר, אני יכול להעיד על עצמי, שלא משנה כמה שאלתי או התעניינתי, בחירת התואר הוא נושא בעייתי ומאוד אינדיבידואלי, ומידת ההצלחה שלך וההנאה שלך ממנו לאורך הדרך קודם כל תלויה בך, וזה נכון לעוד הרבה דברים בחיים (רגע של פילוסופיה בשקל). כך או כך, שיהיה הרבה בהצלחה בהמשך הדרך.
אני אגיד לך למה אני שואל. אתה בעצם שואל כאן על מסוגל\לא מסוגל ובאמת לרוב הכל עניין של כוח רצון. אני שמח שהתשובה שקיבלת כאן עשתה לך טוב ועשתה לך את היום אבל אני רוצה לתת לך זווית אחרת ושאולי בעוד כמה שנים תודה לי. צריך להתפרנס, ואנחנו חיים במדינה שלא קל בה להתקדם כלכלית ולהתפתח ולכן אי אפשר לעשות רק מה שאוהבים אלא אני בהחלט חושב שצריך גם לחשוב כלכלית כשבוחרים תחום לימודים\מקצוע. למרות הפסקה הקודמת אני חושב שאנשים שמחוברים למקצוע שלהם, אוהבים אותו וקמים בבוקר עם חיוך- הסיכוי שלהם להיות טובים במה שהם עושים- גדול יותר. אני יכול להעיד על עצמי שההתאמה שלי למקצוע שלי היא חלקית (ואני כן אדם ריאלי שמעדיף לעבוד בתחום המדעים מדוייקים\תוכנה\אלקטרוניקה כי אני לדוגמה בשום שלב בחיי לא הייתי מסוגל לשבת על התחת ולקרוא ספר) ואני בהחלט מרגיש שתמיד יהיה פער מקצועי ביני לבין אנשים שההתאמה שלהם למקצוע היא 100%- בלי קשר ליכולות האישיים שלי. תחשוב טוב לא רק בהיבט של הצלחה בלימודים והגעה לקו הסיום של הלימודים. בתקופה הזו של החיים זו בהחלט נראית המטרה העיקרית אבל תנסה להסתכל על הדברים ברמה של- האם זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים שלי(או חלק משמעותי בהם כי כלום לא חייב להיות לכל החיים חוץ מקבוצת כדורגל)- בטח בהיבט של מקצועות מהסוג הזה. הרי זה לא תואר כללי כמו מנהל עסקים שטוב לכל דבר או תואר במשפטים שגם אם לא תהיה עורך דין זה לא כזה נורא כי בכל מקרה קיבלת כלי טוב לחיים שישמש אותך. ולא שזה סוף העולם לסיים תואר ולהחליט שזה לא בשבילך- אבל זה ללא ספק מבאס ללמוד 3-4 שנים ואחרי זה להבין שזה לא בשבילך וגורם לך חוסר סיפוק והנאה בעבודה- ולא תמיד משכורת מכפרת על התחושה הזו. למרות שהיית תלמיד גרוע קיבלת החלטה ללמוד ולקרוע את התחת- וזה צעד חשוב- אם ישבת עם עצמך והחלטת שמקצוע ריאלי הוא הכיוון בשבילך- לך על זה בכל הכוח ותצליח! יש הרבה ח׳ברה שבתיכון לא היו בקטע של לימודים- וסיימו תואר בלי למצמץ. בהצלחה! Sent from my iPhone using Tapatalk
עזוב מכינה - אפילו באוניברסיטה עצמה לוקחים בחשבון דברים כאלה. כל קורס "בסיסי" כמו חדו"א או אינפי' יתחיל בזה שיסבירו לך דברים סופר בסיסיים. רוב מוחלט של האנשים עשה 3 שנים צבא ואז גם דחף איזו שנה לפחות של טיולים וכו'. רוב האנשים מגיעים לאוניברסיטה משהו כמו 4-5 שנים לפחות אחרי שסיימו תיכון והתעסקו עם מתמטיקה בפעם האחרונה.
יש פה אנשים שעשו הכוונה מקצועית\ייעוץ תעסוקתי? אני לקראת פסיכומטרי וכמעט סגור על לימודי הנדסה אזרחית אבל עדיין לא סגור במאת האחוזים ושוקל ללכת לייעוץ. מה דעתכם?
תקרא את התגובה של אלעד למעלה, הוא עשה את בדיוק את זה. גם אני עשיתי את אותו דבר בערך חודשיים אחרי השחרור, אני הלכתי לקינן שפי (חברת השמה\כוח אדם גדולה) והיחידה לחיילים משוחררים מימנה לי חצי מהסכום, כך שאם אתה בוחר ללכת כדאי לך מאוד לבדוק את זה (זה לא זול). החוויה האישית שלי הייתה פחות טובה משל אלעד, בגדול מדובר בשלושה מפגשים (רק 2 שבהם אתה עושה משהו למען האמת, בשלישי אתה רק מגיע כדי לקבל את התוצאות) שכוללים שיחה עם הפסיכולוג התעסוקתי (הוא גם עושה לך כל מני בדיקות) ועוד 'יום מבחנים' שבו מעבירים אותך כל מבחן מעצבן שאתה יכול לדמיין במשך 4 או 5 שעות. יש שם הכל מהכל, מבחנים שבודקים את החוש הטכני שלך, אינטיליגנציה, מבחנים קוגניטיביים, אנגלית, אוצר מילים וכו'. חלקם על דף ועט וחלק ממוחשבים. אותי אפילו זרקו לתוך איזה מרכז הערכה שקיימו שם בשביל איזה חברה כדי שיוכלו גם להעריך כישורים חברתיים. בנוסף לזה, אני גם קיבלתי 'שיעורי בית' מהפסיכולוג בדמות 2 מבחנים בני שעה +- שנשלחו אליי למייל והייתי צריך למלא ולשלוח בחזרה. פה מדובר יותר במבחני אישיות שבודקים אצלך היבטים כמו מופנמות לעומת מוחצנות, אינטיליגנציה רגשית, וכו'. בסופו של דבר בשיחה המסכמת עם הפסיכולוג נאמר לי שאני די well rounded, שיש אצלי דברים שהם מעט מתחת לממוצע ודברים שהם מעט מעל הממוצע אבל שום דבר בולט ומשמעותי באמת חוץ מרמת האנגלית שלי שהיא הרבה מעל הממוצע. הוא הציע לי ללמוד הנדסת מכונות מאחר וזה תחום שיש בו המון דרישה ושלא דורש מצוינות בדברים כמו חשיבה אנליטית כמו, לדוגמא, הנדסת תכנה, שלהגדרתו "יש בה 0 או 1, או שאתה מצוין בזה או שאתה גרוע". כמו אלעד, זה קצת פתח לי את הראש כי לא חשבתי ללמוד הנדסה אבל מהתוצאות עלה שיש לי כישורים טכניים לא רעים בכלל (בניגוד למה שהאמנתי כל החיים שלי) ושאין לי איזה לקות חמורה בתחומים הריאליים. ועדיין, כל העסק הרגיש קצת מוזר. השיחה המסכמת הייתה מאוד מהירה, ממש לא נהניתי מהתהליך (לא שזאת המטרה, אבל עדיין), ויצאתי משם כשאני עדיין לא באמת בטוח. לקח לי עוד שנה לעשות כמה סיבובים ובסוף לחזור לנקודת המוצא ולגבש החלטה שאני באמת רוצה ללמוד הנדסה, וכנראה שהנדסת מכונות בפרט. חשוב שתיקח בחשבון את העובדה שזה אולי יסייע לך להבין במה אתה טוב ולמה אתה מתאים, אבל אין הרבה התחשבות במה שאתה אוהב. כמובן שהחוויות שלך עשויות להיות שונות לגמרי בהתאם למקום וכו'. מקווה שעזר לך.
@Roma, חשוב מאוד להדגיש שאני הלכתי למקום פרטי שבמקרה גם קרוב לבית שלי (אחרי המלצה של חבר שכמוני יצא מרוצה מאוד). אני יכול להעיד שהייתי מרוצה מאוד כבר מהפגישה הראשונה, אז יכול להיות שזה גם תלוי ביועצת שאיתה אתה עובר את התהליך (שאגב, שלי היה ארוך יותר משל בר, בערך כפול מפגשים ואולי קצת יותר אם אני לא טועה*). כמו כן, רצוי להבין שאתה לא מגיע לייעוץ כדי ששם יגידו לך: ״חבר, אתה צריך ללמוד מקצוע X.״ המטרה מלכתחילה, לפחות להבנתי, הייתה להציג לך מספר מקצועות שיוכלו להתאים לרצונות שלך ולאיכויות שלך, וזה כמובן אחרי מבחנים טכנים ומבחני אישיות (לי היו גם מבחנים עיוניים וגם מבחנים בפועל שבודקים את האופי שלי בחברה) בנוסף להרבה שיחות אישיות. אני באתי מאוד סקפטי לדבר הזה ומהרגע הראשון ממש התרשמתי לטובה מהיחס האישי והמקצוענות**. * - גם זה תלוי בעיקר בך. חבר שלי למשל סיים את התהליך פגישה או שתיים קודם. ** - לרוב לא עוסקים שם בחיילים משוחררים/אנשים שמחפשים ממה ללמוד. רוב האנשים שהולכים לשם הם כבר אנשים עובדים בני 30-40 לפחות שרוצים לעשות הסבה בקריירה שלהם או שבודקים אם תפקיד שהוצע להם מתאים להם, וכן הלאה וכן הלאה. תעשייה שלמה.
אל תלך לאוניברסיטה. זה הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת לך, אלא אם כן בא לך ללמוד 18 שעות ביום, כל יום, וגם אז אל תבנה על 80+. לך לאחד מהבאים: 1. הבינתחומי הרצליה 2. המכללה למנהל 3. האקדמית יפו (לפי הסדר, יש כאלו שיחליפו בין 2 ו-3 אבל זה לא כזה קריטי. שאלה של מחיר ומיקום נוח) על מה הייתי מוותר: אפקה, HIT חולון, סמי שמעון. חוץ מזה אני לא מכיר מכללות אחרות, למעט תל-חי ששמעתי עליה הרבה דברים אבל מעולם לא נכחתי שם.
