אני חושב שזה קשור לכך שעוד בסוף ימי פיורנטינה הבחור ניפח את עצמו כמו לא יודע מה בחדר הכושר. הוא איבד הרבה מהאלגנטיות שלו לטובת עוצמה. עכשיו הוא סתם קרנף טכני.
השערה גרועה. עלייה במסת שריר וצבירת כח כתופעת לוואי (לנפח זה רק עם משאבה ורק בלונים, צמיגים וילדים מהנוער של מילאן) עושים ספורטאי הרבה יותר טוב על המגרש (בתנאי שמשולבים עם זה גם אימונים פליאומטריים, שמירה על אחוז שומן סביר ועלייה שהיא פורפורציונאלית לסוג הענף בו עוסק הספורטאי). יש אינספור דוגמאות של כדורגלנים טכניים שהוסיפו על עצמם בשר ולא רק שלא נפגעו ב"אלגנטיות שלהם" אלא גם הפכו למפלצות של ממש על המגרש. מסי ורונאלדו אלה הדוגמאות הכי בולטות מן הסתם אבל לא רק.
מיתוס כל כך ישן, זה פשוט לא נכון שאם מעלים מסה הופכים מאבדים מהמהירות. הכל תלוי באימון נכון ואני מאמין ששחקני כדורגל מתאמנים נכון או לפחות אמורים.
יובטיץ' מבחינה פיזית בנוי נהדר, קרוב לשלמות בשביל חלוץ לדעתי. לדעתי ההבדל מימי פיורנטינה העליזים היא שיובטיץ' לא משחק כפי שהוא שיחק אז. בשתי העונות האחרונות שלו בפיורנטינה יובטיץ' שיחק 27 ו-31 משחקים, אך מה ההבדל מהיום? שכל המשחקים הללו, ללא יוצא מין הכלל, היו בהרכב הפותח. העונה באינטר יובטיץ' פתח ב-10 משחקים, נכנס כמחליף בארבעה והשלים 90 דקות בשלושה משחקים בלבד. אז אני בהחלט יכול להבין למה מאנצ'יני מפחד מפציעה שלו ומשתף אותו בזהירות רבה, אבל אני חושב שזה משפיע עליו לרעה. שחקן כמוהו צריך לקבל את הדקות ולהיכנס למומנטום של יכולת, במיוחד אחריי שבמשך לא מעט זמן התייבש על הספסל של סיטי. ההתנהלות איתו מוטעית בשורה התחתונה. אגב, יובטיץ' מקום 10 באינטר במספר הדקות ששיחק העונה, בעוד שאיקארדי מקום 5 עם 300 דקות יותר בערך.
עליה לא פרופורציונלית במסת שריר -> עומס על הברכיים -> מלא פציעות -> שנתיים ללא כדורגל סדיר -> איבוד כושר ומהירות. נשמע לי די הגיוני.
אם הייתה עליה לא פורפורציונלית במסת שריר הוא היה צריך להראות כמו שחקן פוטבול. כשאני מסתכל עליו, זה לא נראה המקרה. הוא נראה בסדר גמור. אימוני כוח גורמים לאדפטציה (הסתגלות) בכל הגוף בהנחה והכל נעשה כמו שצריך תוך הסתמכות על פיזיולוגיה של הגוף ולא על מיתוסים של כתבות בYNET (אני מאמין שמאמני אתלטיקה ברמות האלה יודעים את העבודה). הברכיים, כמו כל חלק אחר בגוף, מגיבים בהתחזקות והסתגלות לעומס של אימונים מה שאמור לשמור עליהם מפציעות ושחיקות (צריך להבין שלא רק שרירים מסתגלים לעומס. אלא גם גידים, עצמות ורצועות). אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאף אחד כאן לא ראה איך מתנהלים האימונים של יובטיץ' ככה שזה די יומרני להניח שהנסיגה שלו בקריירה מפציעות נגרמו בגלל אימוני כוח ולא מסתם רגישות גנטית או מפאקים אחרים.
החלק האחרון בהודעה שלך מעלה סימן שאלה על הדוגמאות שהבאת מקודם. הברך של רונאלדו זהה לזו של יובטיץ'? לא סביר להניח שהראשון פשוט עמד בעומס והשני לא? כפי שציינתי, לדעתי נפילת הנתונים שלו הינה עקיפה ביחס לטרנספורמציה שהוא עבר, אבל אם כבר דוגמאות, המקרה של יובטיץ' מזכיר מאוד את פאטו ודל פיירו של סוף שנות ה90. ישנן עוד דוגמאות, שוליות יותר כאשר הניסיון הזה לשנות צורה בהתאם לאופנה (חלוצים גבוליים משום מה העדיפו לחקות את ויירי ולא את מונטלה\אינזאגי) גרר פציעות ארוכות. המקרה של יויו פשוט מזכיר מקרים דומים מאוד מהעבר, בלי להבין ב"פוטבול" או לקרוא בYNET.
אנטומית כולם זהים כי כולם בני אדם ולא חייזרים שנולדו במאדים או בפלוטו (חוץ מיוצאים מן הכלל עם פתולוגיות כאלה ואחרות). השוני הוא ביכולת העמידה בעומסים שתלויה בעניינים גנטיים. ספורטאי מוכשר יותר יוכל להיות תחת עומס גדול יותר ולהתקדם יותר מאחד פחות מוכשר. זה לא אומר שצריך להישאר חלש וכחוש שמסביב כולם רוכשים יכולות פיזיות. בשביל זה יש מאמן אתלטיקה שהתפקיד שלו זה לווסת את העומס בצורה חכמה שמתאימה לרמה של הספורטאי תוך התחשבות בלו"ז המשחקים והאימונים הקבוצתיים על מנת לגרום לו להיות טוב יותר על המגרש. אם התכנון נעשה נכון, אין שום סיבה לדאגה. אם התכנון נעשה רע, אז יש. כמו שאמרתי קודם, אני לא יודע בדיוק מה עשו איתו וממה בדיוק הוא סבל כדי לקבוע. השורה התחתונה שלי היא שספורטאי, לא משנה באיזה ענף הוא עוסק, צריך לעבוד על האתלטיות שלו כי כוח פיזי זה דבר חשוב למיצוי פוטנציאל וכמה שחקני כדורגל עם היסטוריה של פציעות שלא ברור ממה נגרמו לא ישנו את זה.
אל תשכחו גם שבפיורנטינה יובטיץ׳ היה שחקן חופשי על המגרש (ומלא בטחון), בעוד אצל מנצ׳יני אין דבר כזה. הוא מאוד תובעני בדרישות הטקטיות והעבודה שכל שחקן חייב לבצע. אני, מטבעי, יותר התמקדתי בד׳אמברוסיו. הוא למשל תמיד היה שחקן שיודע להגן, אבל מה שתרם יותר מכל לפריחה שלו היו המקרים בהם עזב את העמדה שלו כדי לתקוף וכך גם רשם כל שנה מספרים יפים של שערים ובישולים. אצל מנצ׳יני שחקן שעוזב את העמדה שלו זה שחקן שבדרך החוצה. אם תתמקדו במשחקים האחרונים שלו, הבחור לא עוזב את העמדה. הוא כמעט ולא תוקף, אינטר לא סופגת, הוא ממשיך לפתוח ונראה שמנצ׳יני סוף סוף מרוצה ממנו. זה לא עליה דרמטית במסת השריר שמונעת ממנו לפרוח, אלא עליה דרמטית בעמידה בדרישות של המאמן. ואם נחזור ליובטיץ׳, אני חושב שכדי שיחזור להיות היויו של פיורנטינה, הוא צריך לשחק עם אותו חופש (ועם הזמן גם הבטחון) שקיבל אז מפרנדלי, וספק אם מנצ׳יני יתן לו את זה.
סטטיסטיקה לגבי ה"מזל" של אינטר - רק פעם אחת, חוץ מהעונה הנוכחית, ספגה אינטר 11 שערים בלבד ב-18 משחקים ב-26 השנים האחרונות, וזו עונת 07/8 עם... מאנצ'יני.
מסכים מאוד לגבי הדברים שאורי כתב על מאנצ׳יני. בזמן שאימן בסיטי אני זוכר את גאל קלישי, המגן השמאלי הצרפתי, ששיחק קודם לכן בארסנל מסביר על ההבדלים המטורפים באינטנסיביות בין האימונים של מאנצ׳יני לונגר וכמובן הדרישות ההגנתיות שלו (עוד איזכור לזריקת הז*ן שלו באספקט הזה של המשחק). גם לא במקרה סיטי תחתיו הפכה להיות קבוצת ההגנה הטובה בפרמיירליג. שחקנים כמו הארט, קומפאני, זאבאלטה ואפילו לסקוט ודה יונג פרצו אצלו והפכו להיות דמויות מאוד משמעותיות בקבוצה. בכלל, אני גם חושב שמאז שעזב, קומפאני (אוברייטד כשלעצמו) היה הנפגע העיקרי מכך. זה גם מעיד בעיקר על כך שבכדורגל המודרני בלם טוב קודם כל ייראה טוב בהתאם לסגנון של הקבוצה שלו. קשה מאוד היום לזהות אינדיבידואלים שאתה יודע שהם הדבר האמיתי בלי שום קשר לשיטת המשחק של הקבוצה שלהם (ע״ע מרכז ההגנה בזמנו של אתלטיקו מדריד שנחשב לבינוני להחריד עד הגעתו של סימאונה). אגב, אני חושב שדובר על זה כאן בפורום בעבר, אבל זה באמת מעניין לראות איך מאנצ׳יני, שהיה פנטזיסט בעברו כשחקן, הפך להיות מאמן שמאמין קודם כל בהגנה; לא מזמן יצא לי לקרוא את הספר של דניס ברגקאמפ ובין היתר הוא מדבר על התקופה שלו באינטר. הוא מסביר שם על הכדורגל האיטלקי ועל כך שכיאה ל״קאטנצ׳ו״ מצפים מהקבוצה שם קודם כל להגן. לשחקנים שהם לא אינדיבידואלים יוצאי דופן כמו רונאלדו הברזילאי בזמנו (שהצליח אחריו) מאוד קשה לפרוח בסביבה מקצועית כזו. יכול להיות שכמו ברגקאמפ בזמנו, שצריך תמיכה וחופש פעולה כדי לעשות את מה שהוא יודע, כך גם אותו הדבר עם יובטיץ׳. עם זאת, אני גם מתחבר לדברים שכתב קובי ותוהה בעצמי אם פשוט לא מדובר באוברייטד.
