בסוף העונה מאמני ושחקני צ'לסי ולסטר יורידו את המסכות ויגלו שבמשך כל העונה הם החליפו זהות ועבדו עלינו.
עולה חדשה שלא הייתה שנים בליגה הראשונה (או בכלל לא הייתה) ונשארת עם המאמן שהעלה אותה, תפטר אותו עוד לפני ינואר. זה נכון לכל ליגה באירופה אגב. 95% מכל הקבוצות באנגליה ישחקו בכחול/לבן/אדום/שילוב בין שניים מהם.
קצת תחושות שלי להערב. היום גיליתי שווטפורד והאל זו אותה קבוצה. באמת. לידס בכל רגע חוזרת לפרמיירליג. המדים של כל הקבוצות כבר לא יפים כמו בעבר. חוץ משל פיורנטינה. לכל לאוהד יש אמונות טפלות לגבי החולצה השלישית של הקבוצה שלו. לפעמים לטובה ולפעמים לרעה. תמיד אקס (שחקן) ששמחת שמכרו/העיפו אותו מהקבוצה יזיין אותך ברגע שתיפגשו שוב. פלאמיני מצליח להראות יכולת בינונית עד סבירה בכל פעם שהחוזה שלו עומד להסתיים. אם לוקאס לייבה היה משתתף בתוכנית ״הישרדות״ הוא היה מנצח בכל העונות. אוהדים שמתווכחים על איזו ליגה יותר טובה בדר״כ הם אותם אוהדים שלא צופים בליגות האלה בכלל. שתראה משחק עם חברים תמיד יהיה מישהו שמציק לך. בדר״כ זה יהיה זה שלא מבין כדורגל אפילו ברמה הבסיסית. שהשחקן הכי טוב שלך משחק רע אתה ישר תחשוב: ״היי, הוא נראה עייף. אולי הוא לא כשיר?״ אסטון וילה לא משנה איך ולא משנה עם מי תמיד דופקים את ליברפול. מעולם לא היה שחקן שהלך ובעט כ״כ טוב כמו יא יא טורה. אנשים כבר 10 שנים יודעים מראש את שלבי הנוק-אאוט בליגת האלופות בלי לראות את ההגרלות. פרשן מעולה הוא בדר״כ מאמן גרוע. מאמן גרוע הוא בדר״כ פרשן גרוע. רגע, מה?!
*גביע הליגה הוא יופי של מקום לתת צ'אנס לשחקנים צעירים או מפעל מיותר שצריך לעבור מן העולם, תלוי במה הקבוצה שלך עשתה שם העונה. *באיזשהו שלב בקריירה, מרטין טיילר עבר מלתאר שערים במשפטים מרגשים ומעניינים, לסתם לצרוח את שמו של המבקיע ולהאריך את ההברה האחרונה. *בכל משחק אותו פרשן גארי נוויל בתקופתו בסקיי, הוא אמר את המילה struggling במבטא מנקוני כבד.
כל פעם ששחקן יריב יפצע והמאמן יאלץ לעשות חילוף מוקדם, המחליף יכבוש. ככל שהשדרנים הישראלים יותר ידברו בזמן החילוף על כמה המכה הזו קשה ומשחקת לטובת הקבוצה שלך, הסיכוי לשער רק יעלה.
בכל פעם ששתי קבוצות מאותה ליגה נפגשות במפעל גביע כלשהו (גביע מקומי, ליגת האלופות או ליגה אירופית) המשחק מתקיים בסמוך למשחק הליגה שבין שתי הקבוצות.
אני זוכר בתחילת המילניום שולנסיה של קופר נפגשה עם ברצלונה איזה 3-4 פעמים תוך שבועיים וכל פעם מחדש ולנסיה טחנו אותם וברצלונה היו כזה "די! די! שחררו אותנו כבר מהחרא הזה!". באמת זה מרגיש ככה. במיוחד בשיא של הליגה האנגלית בצ'מפיונז עם ה-3 אנגליות בחצי כשכל פעם הן היו נפגשות אחת נגד השנייה. ובליגה. ובגביע. ובגביע הליגה.
