צ'לסי 2015/16-סוף עידן מוריניו

זאת שאלה לא פשוטה.

הצעירים שלגביהם אני אופטימי, וכשאני אומר אופטימי הכוונה היא לכך שאני חושב שיש להם את היכולת והמנטליות להפוך לשחקנים מהשורה הראשונה, הם בעיקר הזרים שפקדו את האקדמיות שלנו בשנים האחרונות. ולפני שאלכס קופץ, דע שבממוצע קבוצות הנוער שלנו מורכבות מ-85%~ בריטים, כך שיש דגש רציני על שחקנים מקומיים, אני מניח שזה יניב פירות בהמשך. דווקא בגלל צמד המילים 'מהשורה הראשונה' הרשימה מצומצמת למדי:
1) צ'ארלי מוסונדה. קשר התקפי בן 19 שיכול לשחק בשני האגפים ומאחורי החלוץ. לדעתי, מדובר בכוכב בהתהוות. יש לו את כל מה שנדרש להפוך לשחקן על, ואני לא רק מדבר על הטכניקה הנהדרת שלו. הוא עובד קשה על המגרש, הוא צנום מאוד וזה לא ממש מורגש בזכות עבודת גוף יוצאת מן הכלל, הוא אפילו נראה קצת כמו פוגבה. בקיצור, אף אחד לא מופתע מזה שהוא יצר הייפ סביבו בליגה הספרדית, הוא משחק רק שלושה משחקים בבטיס והקהל כבר שר עליו שירים.
2) ברטרנד טראורה. בניגוד למוסונדה, טראורה באופן רשמי מהמועדון רק מגיל 18 (מוסונדה עבר ללונדון בגיל 14). הוא התאמן באקדמיה שלו כבר מגיל 15 אבל בגלל בעיות של בירוקרטיה וחוקים רק התאפשר לנו להחתים אותו על חוזה כשמלאו לו 18. שנה שעברה, במדי ויטסה, הוא נתן חצי עונה מצוינת ברגע שהוסט מתפקיד הקשר ההתקפי לחלוץ, ושם אני גם צופה לו עתיד די מזהיר. הוא אתלט, יש לו סיומת מעולה, תנועות גוף טובות, לינק-אפ פליי מרשים ובגרות שלא מאפיינת שחקנים בגילאים האלה, הבגרות הזאת מתבטאת בקריאת משחק טובה ובתנועה מצוינת ללא כדור. כמו מוסונדה, הוא גם צריך להתרגל לקצב של הליגה שלא מטיבה עם שחקנים "צנומים", אבל שניהם מספיק טובים כדי להתמודד עם זה.
3) ניית'ן אקי. גם הוא במועדון מגיל 15. קשר מרכזי שהתחיל את דרכו כבלם, וצירוף של גובה (הוא נמוך) ועבודת רגליים נהדרת גרם למאמנים לנסות אותו בכל מקום על המגרש. כרגע הוא בווטפורד ובעיקר מתפקד כמגן שמאלי, אבל הורסטיליות שלו מאפשרת לו לשחק איפה שהמאמן ירצה שהוא ישחק. מספיק להיכנס לפורומים השונים של אוהדי ווטפורד (כן, אני חסר חיים) כדי להבין עד כמה הוא מוערך.
4) אנדראס כריסטנסן. בלם דני שגם הוא הגיע בגיל 15 למועדון. הוא כבר פותח בגלדבאך בגיל שלו, ומבחינתי זה אומר עליו הכל. הוא עדיין לוקה בחסר במיקום והוא חייב להתחזק כדי להפוך לבלם מהשורה הראשונה, אבל הוא כדורגלן גדול, יש לו מסירות עומק נהדרות, קריאת משחק נהדרת ואת כל הנתונים כדי להצליח ברמות הגבוהות ביותר. אם אתה שואל אותי, אנחנו צריכים לחשוב עליו כמחליף של טרי.
5) לואיס בייקר. אני מת עליו. Deep lying playmaker שמוצאים רק במדינות לטיניות. מנהל משחק קלאסי, בועט ומוסר בשתי הרגליים (באמת, תראה סרטונים שלו ואתה לא תבין איך היצור הזה עושה את זה), בוגר, אינטליגנט, מנהיג. אני לא יודע אם הוא יצליח בצ'לסי, אני כן יודע שהוא לכל הפחות יצליח בקבוצת פרמייר ליג אחרת. מקווה שזה יהיה איתנו.
6) טוד קיין. שם לא נוצץ במיוחד, אבל בשנתיים האחרונות הוא עשה התקדמות די אדירה ובגיל 23 אני חושב שהוא סוף סוף מוכן לסגל הבוגר. הוא מגן ימני עם יכולות התקפיות טובות והוא די סולידי בכל מה שקשור למשחק ההגנה. העונה הוא בהשאלה בליגה ההולנדית, בניימכן, ומסתבר - כך לפי דיווחים - שהגדולות שם דולקות אחריו. יהיה מעניין לראות מה יקרה איתו, לדעתי הוא יכול לחזור להיות שחקן סגל סביר כבר מהעונה הקרובה. הוא גם מנוי בצ'לסי מגיל 5 בערך, כך שהוא יכול להביא לסגל שלנו ערך מוסף שיעלם עם פרישתו/עזיבתו של טרי.

בפרט לגבי עונה הבאה, קיין צריך להיכנס לסגל במקום איבנוביץ', אקי חייב לחזור אלינו, בטח כשהקישור שלנו כל כך רך והמגן השמאלי שלנו לא מקבל אמון מהידינק (וממוריניו לפניו). כריסטנסן הוא בגדר סימן שאלה משום שאם טרי נשאר עדיף שימשיך את ההתפתחות שלו בגלאדבאך, כנ"ל לגבי מוסונדה והזאר. אם אנחנו בונים על קונטה, אז לואיס בייקר הוא המחליף האולטימטיבי לבפרגאס אם אנחנו עוברים למערך שמציב את האחרון כרג'יסטה, אז הלוואי שיחזור לקחת חלק בסגל. לדעתי טראורה יישאר בסגל, רק אתמול הידינק הרעיף עליו מחמאות ויש לי תחושה שהוא בתהליך השתדרגות בלתי רגיל בחודשים האחרונים.

באופן כללי יש שמות נוספים שראוי לציין כמו בוגה, סולנקי, אייברהאם, קייסי פאלמר, צ'ארלי קולקט, אבל מוקדם מדי לקבוע לגביהם. למען האמת, מוקדם מדי לומר שהשמות שציינתי למעלה יצליחו, אבל חלקם כבר לוקח חלק בבמה הגדולה ולא נראה שהם מתכוונים להיעלם משם. כולי תקווה שאת קפיצת המדרגה הם יעשו בשורותינו.

שים לב שלא ציינתי את לופטוס צ'יק. אני מאוד אוהב אותו וחושב שהוא כדורגלן שבורך בנתונים שרבים חולמים עליהם. אני לא בטוח לגבי מוסר העבודה שלו והנכונות שלו לשפר את הליקויים שלו (בעיקר תנועה לא טובה ללא כדור ויכולת הבנה טקטית די צולעת). אם הוא יעשה איזה שינוי במיינדסט שלו, וזה מה שיצטרך לקרות במידה וקונטה יגיע לכאן, הוא בהחלט יכול להצליח. כרגע אני אופטימי יותר לגבי השחקנים האחרים שציינתי. אתה יודע איך זה בגילאים האלה, פתאום מישהו פורץ, ברגע אחד מישהו נעלם ומאבד את כל הביטחון, הדברים דינמיים כך שאל תיקח את הדברים שאני רושם כgospel.

 

משחקים לא רע אבל אנחנו באמת אמורים להיות יותר דומיננטיים ולנצל את ההזדמנויות שלנו. לא אכפת לי מי בקבוצה של סיטי, אני חותם עכשיו על 2-1 קטן.

 

טראורה, איזה גבר השחקן הזה. תופס את ההזדמנויות שלו בשתי ידיים.

 

אגב בסוף המשחק פברגאס אמר להזאר, כשהאחרון עם ראש שפוף כמו ילד שמקבל נזיפה מאמא שלו:
"I told him, he has to take it. You score one you have to want more man."

כמה שהוא צודק. הזאר לעולם לא יהיה אחד השחקנים הטובים בעולם עד שהוא יבצע שינוי בגישה שלו ויתחיל לדרוש ולהפגין דומיננטיות.