מנצ'סטר יונייטד 2015/16-הסיוט שנגמר עם גביע

עדיף שתשאל מי כן

 

אפשר לחשוב כאילו כולנו כאן חושבים שוואן חאל הוא הצלחה מסחררת.
הכותרות האלה, בין שהן פאתטיות ובין שלא, לא מיוצרות על ידי יונייטד עצמה (חוץ ממה שתראה באתר הרשמי שלנו, אבל מהכותבים שם אי אפשר לצפות אחרת.)

ילדון צעיר כובש צמד בפעם הראשונה שלו בבוגרים, פעם ראשונה מול 75,000 איש... אז עושים מזה סיפור לערב אחד... לא חושב שיש בשביל מה להתעכב על זה.

ברור שיש המון קבוצות בליגה האירופית שהן טובות מאיתנו העונה. זה לא בהכרח אומר שהן יעברו אותנו בשני מפגשי נוק-אאוט,
אבל ברור שאם מסתכלים על כדורגל נטו, יונייטד היא בין הקבוצות החלשות שהגיעו לשמינית הגמר (כמו גם ליברפול).

 

לגבי הליגה האירופית צריך גם להסתכל את מי המפעל מעניין יותר ואת מי פחות.
לא ממש אכפת לי מה הרמה של יונייטד ביחס לקבוצות בליגה האירופית, אם זה הכי גרוע או לא הכי גרוע.
מצב המועדון רע מבחינה מקצועית. מועדון שהולך כל הזמן אחורה. זה מה שצריך להטריד.

גם אם יונייטד תביא דאבל גביעים(סיכוי של 0.00001%) זה לא ישנה את העובדה הזו בכלום.
לא בשביל זה התכנסנו כאן.

 

הספינה שטה. אמנם מקרטעת אבל שטה. בהשראת הפתגם אל תצפה לא תתאכזב, אני לא מצפה לכלום תחת הנהגתו של ואן חאל.
אבל איפה כתוב שאסור לי להנות? ביום חמישי האחרון נהניתי מהקבוצה למרות ואן חאל. ראיתי שם הקרבה ומלחמה על כל כדור.
ראיתי צעירים שנלחמים על הבית וראיתי גם ובעיקר משחק מהיר מאוד כמעט ללא החזרת כדורים אחורה לשוער.
אני מקווה מאוד שכל הפצועים ימשכו עוד שבוע את תהליך ההחלמה. ההרכב הזה עשה לי טוב. למה? בעיקר בגלל שהוא נכפה על מר פילוסופי
בינתיים בילד-אפ ,טיפונת נוסטלגיה...

 

יוכין טוען שהסיבה היא שונה
מרכוס רשפורד: הפריחה המפתיעה של הכישרון של מנצ'סטר יונייטד - וואלה! ספורט

כל עוד השייחים בסיטי לא חושב שיכולה להתגאות כטעות פטאלית.
שורה תחתונה אחרי כל הבעיות שחווה האקדמיה של יונייטד בעשור האחרון אפשר לראות בבירור כמה בוגריה משחקים ברחבי הפרמייר ליג וכמה בוגרים של השכנים או מועדונים אנגלים גדולים אחרים.

 

מרכוס ראשפורד הוא תוצר של מה שאפשר לכנות "אקדמיית הבית/ג'וניור" שלנו- פלטשר מוס ריינג'רס במנצ'סטר.
שנים על גבי שנים יוצאים משם שחקנים לאקדמיה(מווס בראון, דני וולבק, ג'סי לינגארד, זקי פראיירס, ראבל מוריסון, ראשפורד, בורטוויק ג'קסון, ראשון וויליאמס ועוד).
זו אקדמיה מאוד נחשבת באנגליה, כולם שם במערכת עם זיקה ליונייטד, כמעט כל ילד שם גדל למשפחה של אוהדי מנצ'סטר יונייטד וכמובן שהחלום של כל אחד מהם זה להגיע לאקדמיה של הקבוצה שלהם.


לפני חודש בערך כשדיברתי פה על בורטוויק ג'קסון כתבתי שהוא סוג של הפתעה מוחלטת אפילו בעיני המאמנים שלו בפלטשר מוס שבקבוצת הגילאים שלהם מרכוס ראשפורד וראשון וויליאמס(הוא קצת יותר צעיר, והוא בטוח שחקן הכדורגל הכי מהיר בממלכה וחתיכת בלם אצלנו).
חיפשתי את זה כי זכרתי:
"The club's chairman, Ron Jamieson, did not expect Trafford-bred Borthwick-Jackson to make the leap up to the first-team ahead of his peers, though.
"Marcus Rashford and Ro-Shaun Williams were the two stars from that age group, not Cameron,"
"Cameron was not an obviously outstanding talent. Marcus was tricky and I thought he would have had more chances in the first-team.

באופן כללי אני לא סתם חופר את עצמי לדעת על כמות הכשרון שיש לנו באקדמיה. המצב ממש לא טוטאל לוסט כמו שניסו לצייר. יש עדיין ריכוז גדול מאוד של שחקנים עם פוטנציאל גדול מאוד ועוד כמה שממש פרצו מתחת לראדאר ונראים כבר היום כמו שחקנים ששווה לך להחזיק בסגל.
עם כל הכבוד למתקנים ולצוות האימון שסיטי גיבשה בקומפלקס שלה, יקח לה עוד זמן להגיע ללבל של האקדמיה שלנו.
הקידום של באט וג'וייס למעמד בכיר ומשפיע יותר הוא צעד מצוין, שניהם הראו שיש להם את זה מבחינת האיתור של הכשרונות הנכונים בשלבים מוקדמים, מבחינת האימון, הסגנון משחק שהם ניסו להכניס ובעיקר מבחינת היחס שהם מקבלים מכל השחקנים הצעירים שפשוט נהנים להתאמן בשבילהם.

אם לפני העונה היינו צריכים לדרג את הכשרון באקדמיה עד גילאי 18(מבחינת מי שיש לו את התקרה הגבוהה ביותר):
1. פוסו מנסה.
2.אנחל גומז(הוא עוד ממש צעיר).
3. גריבין, ראשפורד, ראשון וויליאמס.

מכל הארבעה האלה רק ראשפורד ממש פרץ, פוסו מנסה(הראה אתמול איזה נתונים פיזיים נדירים יש לו ונגיעה כל כך אלגנטית בכדור) כשיש לא מעט שחקנים שעשו את זה יפה ובכבוד מתחת לראדאר.


בקשר לראשפורד, מדברים כמובן הרבה על קיקו מאקיידה, אני בכל זאת חושב שיש לא מעט הבדלים.
ראשית, כמו שציינו הוא אוהד של הקבוצה, האיטלקי ממש לא. הוא בא בגישה זהירה, הוא ממש לא מקבל את זה כמובן מאליו, הוא יודע שההזדמנות שנפלה עליו משמיים מחייבת אותו להמשיך לעבוד קשה. הוא גם יותר צנוע. בזמן שקיקו מאקיידה נהנה מהסטאטוס של הסלב אחרי שני השערים שלו(יציאות, רכבים, תמונות) ראשפורד חוגג עם החברים מהאקדמיה שלו את השער הראשון(אלה שרץ לחבק מול הדנים), לא רץ לזרוק ציטוטים וראיונות.
כמובן שזה שאלה של הרבה יותר מגישה עד לאן יוכל להתפתח אבל כשרון יש שם בכמות מי שכבר מעכשיו מזלזל וחושב שמדובר פה בפוטנציאל לשחקן עתיד של בארנלי אז או שהוא סתם סקפטי או שהוא פשוט לא מבין כמה כשרון יש לו מול העיניים.

קצת מפחיד שאת כל הצעירים האלה מוריניו מקבל בקיץ.

http://i.telegraph.co.uk/multimedia/archive/03583/marcusRashford_3583711b.Xxx

 

יש לי שאלה לא פתורה שמציקה לי די הרבה זמן. נניח שבישראל אפשר להאשים את הצבא וחובת הגיוס בעצירת התפתחות כדורגלנים בפרט וספורטאים בכלל.
מה הסיבה/סיבות שכשרונות מבריקים כמו שאנו מגדלים בחלקת הנענע שלנו באקדמיה לא מבשילים לכדי כישרון שיתפוצץ?
איפה אנחנו טועים בשלוש השנים בין 18 ל21 שאנו קוצרים כ"כ הרבה באושים מפירות כ"כ מבטיחים ויפים??

 

זה לא משהו מיוחד ספציפית ליונייטד אבל באופן כללי כנראה שהמאמנים שמטפחים צעירים באנגליה לא מספיק טובים. מייצרים וולבקים ומילנרים במקום שחקנים טכניים ויצירתיים.
פרט לכך אני כפי שאפשר לראות מתנגד חריף לליגת U21. כלומר לא אכפת לי שתהיה ליגת מילואים לשם שמירה על כושר אבל אסור ששחקנים צעירים לא יהיו למעשה במסגרת תחרותית אמיתית הרבה זמן וכאן רבים הולכים לאיבוד באנגליה כיוון שמן הסתם במועדונים גדולים קשה יותר להגיע לקבוצה הראשונה ובעצם עם הכסף שמסתובב בליגה אז כמעט לכל קבוצה בפרמייר ליג קשה להגיע לכן רואים כבר לא מעט יוצאי ליגות נמוכות.
הכי פשוט שאפשר - לכישרון בלגי עד גיל 20-21 יכולים להיות מאה משחקים בבוגרים ולעומתו לשחקן כזה שצמח במועדון פרמייר ליג יכול להיות 20-30.

המודל באנגליה דפוק לדעתי. יחד עם זאת אוהדי הנבחרת קצת יכולים להיות יותר אופטימיים כי צומח דור נחמד של כשרונות ותגליות שאלה גם מה מאמני הנבחרת יעשו איתו. נקווה שהפציעות לא יהרגו את אלי כפי שהרגו את וילשר. מדובר בפוטנציאל לוורד קלאס לכל דבר מה שמאוד חסר לאנגליה.

 

אני משער שזה היה יותר פרגי מאשר "יונייטד כמועדון". הוא הפריז בפוטנציאל של כל הצעירים שהוא השאיר ביונייטד (אולי פרט לסמולינג), ולראיה כולם מצאו את הדרך החוצה ברגע שהוא פרש. חוץ מפיל ג'ונס, שלדעתי גם ממנו צריך להיפרד.

פרגי חשב שהשמות שהזכרת מספיק טובים כדי להיות שחקנים מובילים ביונייטד, ולכן היינו סובלניים מידי כלפי שחקני בית בינוניים, פשוט כי היינו פרגי, והוא היה אובר-סנטימנטלי, ולכן גם יונייטד הייתה כזו.


זה אולי מהפלוסים הבודדים שבעזיבתו

 

כמה צניעות לילד שכבש 4 שערים ובישל אחד בתוך 4 ימים.