ה-BBC עושים משאל לבחירת המנג'ר הגרוע בתולדות הפרמיירליג: Steve McClaren: Is Newcastle manager your #worstpremboss? - BBC Sport אם כי יש פה קצת בעייתיות, כי חלק מהמועמדים הם מנג'רים שנכשלו קשות בקבוצה כלשהי, אבל בקבוצות אחרות עשו עבודה טובה (מויס, הודג'סון, מקלארן), וכמה מועמדים בולטים נשכחו. הטופ 3 שלי משנות הצפייה שלי בליגה הם: *אברם כמובן. *גלן רודר, בחור חביב שדומה ללויד בראון מסיינפלד, הצליח לרדת עם הרכב סופר מוכשר של ווסטהאם ובתמורה קיבל את ניוקאסל והעביר איתה שתי עונות עלובות. *אלן פראן, צרפתי תמהוני שאימן את פורטסמות' בין הקדנציות של רדנאפ וצבר אחוז הצלחה מכובד: 19.05. נשארו בחוץ: סטיב קין, טוני אדאמס, ריקי סבראגיה, כריס האצ'ינגס (פעמיים היה עוזרו של פול ג'ואל, בוויגאן ובבראדפורד, פעמיים החליף אותו ופעמיים פוטר תוך חודשיים), אלן אירווין, פפה מל, לס ריד, טרי קונור. ואיך שכחתי את ג'ון "מעלה את בובי רובסון בסיאנס" קארבר.
אם לוקחים את כל קריירות האימון הרי שאברם עשה עם צ'לסי עונה יפה מן הסתם עם השחקנים של מוריניו. הינשוף עשה דברים יפים עם פולהאם ומויס הפך את אברטון לקבוצה יציבה בעשיריה הראשונה או אפילו השמיניה אחרי שהיו בתחתית. מבחינת הנזק שמאמן פרמייר ליג גרם למועדון כלשהו אין לסונס מתחרים.
יונייטד נחשבה לקבוצת גביע טיפוסית מסוף שנות השבעים ועד סוף המילניום. אולי אפשר לסמן את נקודת ההתחלה של העידן הזה באותו גמר ב - 77 בו השדים דפקו לליברפול טרבל הסטורי בגמר הגביע. כמובן המפעל במידה רבה הציל לפרגי את המשרה בשנת 90. כידוע בגלל טענות לעומס יתר היא ויתרה מרצון על השתתפות במפעל בעונת 1999/00 ובעצם ויתרה על שמירה על התואר מבלי לשחק. אולי כמין עונש מלמעלה, אחרי שחזרה למפעל ידעה בעיקר אכזבות במפעל ורק זכיה אחת בודדת וקבוצת גביע טיפוסית הפכה להיות צ'לסי . זה התחיל מהסיבוב הרביעי בעונת 2000/01 אליו השדים הגיעו אחרי ששער של טדי בוי דקה לסיום בקראבן קוטג' הביא ניצחון 2:1 על פולהאם. רבים ציפו לניצחון קל של הקבוצה שדרסה אז את הליגה ללא בעיה מיוחדת... הארי רדנאפ שבליגה הפך לשטיח של יונייטד, בגביע דווקא הרגיש נגדם מצוין, עוד כשהדיח את השדים של הביג רון עם בורנמות הקטנה אז בליגה השלישית תאריך: 28.1.2001 איצטדיון: אולד טראפורד מעמד: הגביע האנגלי, סיבוב 4 הרכבים: מנצ'סטר יונייטד: פביאן בארטז, דניס ארווין(79' אולה גונאר סולשאר), יאפ סתאם, גארי נוויל, מיקאל סילבסטרה, דיוויד בקהאם, ניקי באט(79' דוייט יורק), רוי קין, ראיין גיגס, טדי שרינגהאם, אנדי קול. מאמן: אלכס פרגוסון ווסט האם יונייטד: שאקה היסלופ, האנו טיהינן, סבסטיאן שמל, סטיוארט פירס, נייג'ל וינטרברן, כריסטיאן דיילי, מייקל קאריק, פרנק למפרד, ג'ו קול(89' איאן פירס), פאולו די קאניו(88' רגנוואלד סומה), פרדי קנוטה. מאמן: הארי רדנאפ
נו, אז מה שאוהדי קבוצות רבות חיכו לו קרה - אוהדי מנצ'סטר יונייטד הם המדוכאים עלי אדמות (יחד עם לידס!). מי יודע מה יהיה בעתיד, אז במצב זה אחד הדברים שנשאר לנו לעשות זה... לחזור אל העבר. תאמינו או לא, היו פעם ימים שבהם לא היה אינטרנט, או שהוא עוד לא היה נפוץ כל כך. ואנשים אשכרה התייחסו לדברים מודפסים, אפילו שמרו אותם, כי זה לא שאפשר היה לגשת תמיד לאינטרנט ולשלוף אותם מחדש. וגם אני, באמצע שנות ה-90', למשך שנתיים בערך, שמרתי לעצמי כמה גזרי עיתונים (ישראליים, מצטער, לא היתה לי גישה לתקשורת אנגלית באותה עת) שעוסקים ביונייטד. אז הנה אחד מהם, מעונת 95/96, חודשיים וחצי לתוך העונה, כשההתקפה על פרגוסון בגלל שהוא הולך עם הילדים התחלפה בקול תרועה כשהקבוצה הזו חיברה ניצחונות ושיחקה טוב (ואחר כך באה נפילה, וכמובן העלייה הגדולה בחצי השני של העונה, הסוף ידוע). זה מה שכתב אז גאסן ואקד בידיעות אחרונות. לאותה כתבה הצטרף טקסט נוסף, שלצערי לא שמרתי, והפגין את גודל ההפרזה של אותה עת. באותו טקסט שני פורטו שמות שלל שחקני המילואים שלנו (לא בקהאם, באט, סקולס והאחים נוויל, שכבר פרצו) וההנחה כי בעצם יש ליונייטד את כל הקבוצה העתידית הבאה שלה - לרבות תחליפים לקאנטונה, שמייכל, פאליסטר, ברוס, פאליסטר וכל השאר. כידוע לנו, מסיבות שונות, ת'ורנלי, טומלינסון פילקינגטון, קוק, קאספר, מקגיבון, אוקיין ואחרים לא בדיוק עמדו בציפיות של ואקד... http://www.interload.co.il/upload/3099494.Xxx
מעולה. אהבתי את הפסקה על טרי קוק, שחקן שכשאני רואה את סיכום עונת 95/96 תמיד צד את עיניי, חבל שלא התפתח כמו חבריו.
עדיין יונייטד קיבלה עליו נדמה לי מיליון פאונד מהשכנים. תורנלי היה חסר מזל במיוחד. פציעה במשחק ליגת מילואים הרסה לו את הקריירה. במנג'ר 97 אהבתי להשתמש בו כשחקן רוטציה
גם טרי קוק שילם על פציעה. אמנם לא חמורה כמו זו של ת'ורנלי, אבל שבר ברגל היה משמעותי מאוד עבורו. אני זוכר שהשתמשנו בת'ורנלי קצת בשלבים המאוחרים של 1997/98, כשפציעות גמרו לנו את הסגל. היה משחק נגד ווימבלדון שהוא שיחק וגם פרץ בשמאל בתחילת מהלך שהוביל לשער השני בניצחון 0-2 אם אני זוכר היטב. למרות שעשה את העבודה, הוא פשוט נראה אטי מדי לקיצוני. כנראה תוצאות הפציעה.
בוא נודה על האמת לקוק ותורנלי לא היה באמת צ'אנס אמיתי ביונייטד בגלל מי ששיחק על הבלטות שלהם אבל כן היו יכולים להתפתח לשחקני פרמייר ליג לא רעים לפי הכישרון.
המהפך אחרי האליפות המיוחלת וחיזוק חשוב למרכז שדה בדמות רוי קין, יונייטד פתחה את עונת 1993/94 בליגה בסערה. אחרי 13 מחזורים היא צברה 11 ניצחונות ופתחה פער של 8 נקודות מנוריץ' השנייה לה היה גם משחק עודף אך גם ספגה הדחה מביכה מול גלטסראי ממוקדמות האלופות במשחק ה"ברוכים הבאים לגהנום". במצב הזה היא הגיעה לדרבי במיין רוד מול מנצ'סטר סיטי כמובן קבוצה צנועה בהרבה מאשר היום. הסיטיזנס היו במקום ה - 16 בלבד עם 14 נקודות מ - 13 משחקים. למרות פער הרמות קיבלנו דרבי מרתק שהוכרע ע"י כל שלושת השחקנים הכי אהובים עליי ביונייטד. תאריך: 7.11.1993 איצטדיון: מיין רוד מעמד: הפרמייר ליג, מח' 14 הרכבים: מנצ'סטר סיטי: טוני קוטון, אלן קרנאחן, ריצ'רד אדג'היל, טרי פלאן, קית קרל, מישל פונק, דיוויד וייט, סטיב מקמהון, גארי פליטקרופט, מייק שרון, נאייל קווין. מאמן: בראיין הורטון מנצ'סטר יונייטד: פיטר שמייכל, סטיב ברוס, גארי פאליסטר, פול פרקר, דניס ארווין, אנדריי קנצ'לסקיס(76' ראיין גיגס), פול אינס, רוי קין, לי שארפ, אריק קנטונה, מרק היוז. מאמן: אלכס פרגוסון הידעתם? יונייטד רכשה את שוער סיטי טוני קוטון בינואר 1996 תמורת חצי מיליון פאונד, אך הוא ישב על הספסל במשחק אחד בלבד ולא שותף בכלל. אחרי חצי עונה עזב לסנדרלנד תמורת 600 אלף פאונד. ב - 1997 חזר ליונייטד הפעם כמאמן שוערים ושימש בתפקיד הזה 11 שנים במהלכם צבר מוניטין כאחד מהטובים בתחום. הוא עזב בעקבות מצבו הרפואי.
