למרות שגירוד לא כבש 29120 משחקים ברציפות אני חושב שהוא חלוץ טוב ממנו. וברצינות, אגוארו. שיחק משמעותית פחות דק׳ מכולם בקבוצה שלא מסוגלת לייצר אפילו 2 נצחונות רצוף ועדיין הוא יכול להיות מלך השערים העונה.
בלי תחרות בכלל אגוורו הוא החלוץ הטוב בליגה, למען האמת אולי גם שחקן השדה הוורלד קלאס היחידי בליגה בימים אלה. 28 שערים ב41 הופעות, חצי מהעונה הוא בכלל היה מנומנם, חודשים ארוכים שיחק בלי דה בריינה מאחוריו ובקבוצה שבכלל לא מאמינה שהיא מסוגלת להגיע לאנשהו. אם לא הפציעות אנחנו מדברים פה על שחקן שמגיע לגבהים של סווארז, לא פחות וכן הוא החלוץ היחידי בליגה שאפשר להזכיר באותה נשימה עם שחקנים בקליבר הזה.
האמת ששכחתי מאגוארו, אז אני לוקח את זה בחזרה. לדעתי גם עליו לקיין יש יתרונות מסוימים, בעיקר בפן הפיזי ובמנהיגות שהוא מפגין.
בפן הפיזי? לא חושב. אגוורו גם יותר מהיר וגם הרבה יותר יצוק(מונח מצחיק), מאוד מאוד קשה להוציא לו כדור מהרגל או לזכות מולו במאבק, הוא פשוט יודע להשתמש בגוף שלו בצורה מדהימה במאבקים. מנהיגות? אתה יודע... יש כאלה שיגידו שהרבה יותר קל להראות מנהיג בטוטנהאם, קבוצה צעירה, עם מאמן צעיר שבאה לעונה הזאת בלי ציפיות. וגם במה המנהיגות של קיין בכלל מתבטאת? בלהאבק עם לסטר על אליפות באנגליה? לא נעים להגיד אבל אגוורו מרחק משחק 1 מגמר ליגת אלופות. יש בדיוק חלוץ אחד ששווה את הסכומים שיוזכרו עם השם של קיין בכל יום בקיץ(70 מיליון פאונד) והוא ארגנטינאי בן 27.
כשאמרתי פיזי התכוונתי לכשירות, חשבתי שזה יהיה ברור לאור הרקורד של אגוארו אז אם לא, קבל את התנצלותי. בעניין המנהיגות של קיין, מספיק להעיף מבט על טבלת השערים שזיכו את הקבוצות במספר הנקודות הרב ביותר כדי להבין עד כמה הוא אינטגרלי לפריחה הבלתי רגילה של טוטנהאם. מובן שקל יותר לעשות את זה בקבוצה צעירה ואני בכלל לא לוקח מקון שום דבר כשאני אומר את זה, אבל קיין מייצג את טוטנהאם הנוכחית. לא הכי מוכשר, לא הכי יפה לעין וגם לא בעל יכולות אתלטיות מדהימות. ובכל זאת, טונות של אופי, הבנה טקטית ויעילות.
לא יודע, אני זוכר איך טוטנהאם נראו לאורך כל העונה הזאת. אתה אולי שוכח אבל ב9 מחזורים ראשונים היחיד שתפקד שם היה אלי(ולמען האמת הוא לא נופל מקיין בחשיבות שלו לקבוצה הזאת בשום שלב בעונה הזאת). קיין חלוץ נהדר לליגה האנגלית, כנראה הולך לקריירה שבה הוא יקבע את עצמו ככזה אבל אני לא רואה שם באמת כשרון לרמות של מעבר, מעבר זה סווארז, אגוורו, לבאנדובסקי, מולר, אם לא הייתי כל כך ברור. מנהיגות ברמות הגבוהות נבחנת על פני כמה עונות ובמעמדים קצת יותר מלחיצים מהחממה של טוטנהאם ועם כל הכבוד לעונה שלהם. הינה ביורו הקרוב מבחן ראשון(ודי נוח כשאנגליה תבוא צעירה, בלי הרבה ציפיות משהו שלא קרה כבר הרבה שנים).
אני לא קובע דברים לעשור הקרוב. אני מדבר על ההווה, על מה שקורה עכשיו. אני בכלל לא רואה ביורו מבחן לשום דבר, כדורגל נבחרות - מבחינתי - זה לא ברומטר לשום דבר. אני לא מעז לשים את קיין ברמה של השמות שציינת, אבל אני גם לא אתפלא אם הוא כן יגיע ללבל הזה.
אני לא חושב שזה הוגן לבנות עליו בפן המנהיגותי בנבחרת האנגלית (למי אכפת) - מקום שגדולים ו-ותיקים ממנו נפלו קשות. לדעתי גולדינג תיאר זאת מדוייק. רוצה להוסיף שיש משהו סוחף בקיין, וזה מעבר ליכולת המקצועית והמומנטום שהוא נמצא בו. הרושם עושה שיש שם חיבור מעולה בינו לבין המועדון - והאמת שזה רלבנטי לכל התלכיד הצעיר מאוד שנבנה שם - ואין סיבה שהם לא ימשיכו להתפתח גם בעונה הבאה. ביינתיים קיין עשה שתי עונות ענקיות בטוטנהאם. בהתחלה אמרו שהוא עוד אוברייטד אנגלי, עכשיו כבר אומרים שהוא חלוץ מעולה ברמת הפרמיירליג. הבחור עדיין מאוד צעיר ויכול להתפתח ביחד עם כל הקבוצה. אני מהמר עליו כשחקן שימשיך לסתום פיות עונה אחר עונה (ע״ע למפארד).
למרות הייחוס המשפחתי קספר שמייכל ממש לא ליקק דבש בקריירה. הוא הגיע לאקדמיה של מנצ'סטר סיטי כשאביו הגיע לסיים קריירה בקבוצה הבוגרת שלה ובמשך 4 שנים קספר רשם שם 10 הופעות בלבד בכל המסגרות. הוא התחיל לנדוד בהשאלות בליגוןת נמוכות - דרלינגטון, ברי, קרדיף וקובנטרי והיה גם בפלקירק הסקוטית. ב- 2009 מאמנו לשעבר בסיטי סוון יורן ארקיסון הביא אותו לנוטס קאונטי מהליגה הרביעית שם אריקסון שימש כמנהל מקצועי. כעבר שנה קספר קפץ 2 ליגות ללידס שם הסכימו למכור אותו כעבור שנה ללסטר כי חשבו שהוא לא מספיק טוב. בלסטר הוא שוב פגש את אריקסון(לתקופה קצרה), עלה עם הקבוצה ליגה ב - 2014 וכנראה בדרך להפוך לאחד השוערים הגדולים בתולדותיה, נו קצת מתחת לבנקס ושילטון. קספר שמייכל: המסע המיוחד של שוער לסטר לאליפות אנגליה - וואלה! ספורט
הישג מדהים ובלתי נתפס,ולדעתי אף אחד לא יעזוב בקיץ. הם לא ישחזרו אפילו קרוב לזה בעונה הבאה,אבל לשחק בליגת האלופות,עם הקבוצה הזאת זה טירוף. בינואר/קיץ הבא,יעשו חושבים מחדש לגבי מעבר לקבוצות הגדולות.
כל שעה שעוברת מעצימה את ההישג הפנטסטי של לסטר ואני די בטוח שבעוד חודש חודשיים יהיה עדיין קשה לעכל את האליפות הכי לא צפוייה ever . גורדון בנקס קשישא בטוח רקד כל הלילה בבית אבות....
איזה רגשניים כולם אמאלא אני מרגיש כאילו אני לא בסדר שעוד לא הזלתי דמעה. כאילו, האליפות הזאת בכיס שלהם כבר איזה 10 מחזורים, וכבר מזמן ברור שזה יכול לקרות. אם להמשיך את הקטע של הפארטי פופר, צריך לזכור שאלמלא הצמרת האנגלית לא היתה כה מביכה ההישג הזה לא היה נרשם, הם היו מסיימים מקום 3-4, היסטורי כשלעצמו כמובן. אני באמת לא מצליח להבין מה הקבוצה הזאת עושה כל כך נכון, ואיך היא הצליחה להשיג ניצחון אחר ניצחון, תעלומה בעיני. יש להם המון אנרגיה, ראניירי הצליח לסדר הגנה מצויינת איכשהו, מהארז, וארדי בעונה קסומה, קשר מרכזי על ספידים, אבל מה חוץ מזה? מה הכל זה מומנטום מטורף?