אז אם כך בקהאם צריך להודות לפובורסקי על כך שנכשל ביונייטד כשלון חרוץ ולמעשה הפך אותו לאחד הקשרים הגדולים בתולדות מנצ׳סטר יונייטד והכדורגל העולמי בכלל. פובורסקי יכול ״להתנחם״ בכך שהוא הזר הכושל הראשון שהגיע למנצ׳סטר יונייטד עם תחילתו של חוק בוסמן וריבוי הזרים בליגה. מה שכן היה לפובורסקי שער מדהים באלנד רואד מול לידס שלא אשכח אף פעם, אולי החותם היחידי שהותיר בעונה וחצי שלו ביונייטד.
בקהאם לא צריך להודות לאף אחד על כלום. הוא לא קיבל את המקום שלו בחסד, אלא בצדק. הוא היה מעולה בחודשים הראשונים של 96/97, הבקיע שלל שערים נהדרים, ופובורסקי פשוט לא התאקלם למרות שער פה ושם.
עם הקמת הערוץ ב-1989 עד 1998, אז היו שלוש שנים של ערוץ המזרח התיכון, אז שוב 2001 עד 2004, ואז צ׳רלטון.
באותו עניין, מישהו זוכר את זה (1994): https://fbcdn-photos-a-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xfa1/v/t1.0-0/s480x480/13230116_1741581732795474_6556971376703270442_n.Xxx?oh=4d249deca79b8442cac7584afff54431&oe=57E48000&__gda__=1469925003_f89d5aea6691b62493e8c27e59832cba ? אכן שודר דחוי? כי ראיתי לא מעט פעמים את השידור החוזר עם יורם ארבל, אבי מלר ומוטל'ה שפיגלר ואין התייחסות לכך.
טבח התרנגולות הגדול משחקי כריסטמס 1996. ניוקאסל שכמובן בקיץ התחזקה באלן שירר על מנת לקחת אליפות ולמרות שנתנה חמישיה מול יונייטד, מסיימת סיבוב ראשון מאכזב כשהיא רק במקום השישי, 8 נקודות פחות מליברפול המוליכה כשלעורבים יש גם משחק חסר. טוטנהאם כמו טוטנהאם בכל השנים שלפני השתרכה במרכז הטבלה במקום התשיעי. תאריך: 28.12.1996 איצטדיון: סנט ג'יימסיס פארק מעמד: הפרמייר ליג, מח' 20 הרכבים: ניוקאסל יונייטד: שאקה היסלופ, ג'ון ברספורד, דארן פיקוק, סטיב ווטסון, פיליפ אלבר, דיוויד באטי, רוברט לי, פיטר בירדסלי, קית גילספי(40' לי קלארק), לס פרדיננד, אלן שירר. מאמן: קווין קיגן טוטנהאם הוטספור: איאן ווקר, קולין קלדרווד, סול קמפבל, סטפן קר, קליב וילסון, אלן נילסן, דיוויד האולס, אנדי סינטון(46' ג'ייסון דוזל, 54' רוני רוזנטל), רואל פוקס, טדי שרינגהאם, סטפן איברסן. מאמן: ג'רי פרנסיס 11 ימים מאוחר יותר קווין קיגן הדהים את כל הכדורגל האנגלי כשהחליט להתפטר מתפקידו. בלעדיו דווקא ניוקאסל נתנה סיבוב שני טוב יותר והשיגה סגנות ואיתה כרטיס למוקדמות האלופות. ג'רי פרנסיס המשיך לקבל את הקרדיט בטוטנהאם למרות כשלונות חוזרים שלו להביא אותה לצמרת ופוטר בנומבר 1997 כשהקבוצה נאבקת נגד הירידה.
ניוקאסל של העונות 96 ו-97 היא אחת הקבוצות המפוספסות בתולדות הפרמיירליג-המון כישרון ויכולת התקפית גבוהה שהספיקו רק למקום השני. ב-96 זה היה חוסר מזל משווע למרות שהם הוליכו את הטבלה בהפרש של 10 נקודות מיונייטד, ב-97 הייתה איזושהי העדרות ארוכה של שירר בגלל פציעה שפגעה בקבוצה. אם לא יקנה את ניוקאסל איזשהו אוליגרך אני בספק אם נראה אותה מתמודדת אי פעם על האליפות כמו באותן שתי עונות נדירות שלה.
לליברפול באותן שנים היה יותר כישרון מאשר לניוקאסל. שתי הקבוצות נפלו בגלל הגנה לא איכותית וגם בהיעדר מספיק דמויות חזקות מה שהיה ביונייטד.
בהחלט שודר דחוי, אני זוכר את זה. בכלל, זו היתה התקופה שהגבילו שידורים מחו"ל בשבת בגלל הליגה בישראל. גם משחק העונה בין ליברפול ליונייטד ב-1997, שהיה בסביבות 15:00 שעון ישראל, לא שודר בארץ. מזל שעברנו את התקופה הזו.
בתוך מדינה יש לזה את ההיגיון שלו, ובאנגליה זה גם מכסה כמדומני רק את השעתיים של השעה הראשית של המשחקים. וכמובן שמדובר רק באי שידור משחקים בליגה האנגלית. לחסום שידורים מחו"ל ועוד כל אחר הצהריים, זה משהו אחר
יום ראשון בחמש בצהריים קבוע בנוהל משחק מרכזי בפרמיירליג. רמי וייץ השדר ואבי מלר הפרשן הקליל ונטול ניתוחי הטקטיקות המשעממים. אחח איזה ימים, געגועים!!!
געגועים למה? לקבוצה שהייתה לנו אז כן, אבל לשידורים? המצב היום, עם כל השידורים המשולבים והחגיגה אנגלית, עדיף בהרבה.
