צ'לסי 2015/16-סוף עידן מוריניו

הנושא בפורום 'פורום כדורגל אנגלי' פורסם ע"י golding, ‏10/7/15.

מצב נושא:
הנושא נעול.
  1. Sturridge Member

    הצטרף ב:
    ‏11/7/11
    הודעות:
    8,390
    לייקים שהתקבלו:
    7,653
    מין:
    זכר
    אם מישהו שאל את עצמו, רק לאסטון וילה יש פחות ניצחונות בית מלצ'לסי העונה.
    הניצחונות הללו היו נגד מקומות 17-20, ו... ארסנל.
     
  2. golding מנהלים

    הצטרף ב:
    ‏26/6/11
    הודעות:
    8,681
    לייקים שהתקבלו:
    3,670
    למי שרוצה לקבל קצת insight על מה שקורה מאחורי הקלעים, תקראו את הדברים הללו של אנצ'לוטי (מהביוגרפיה שלו). מזהיר מראש, זה לא נראה טוב.

    Chelsea initially courted me during two meetings in May 2008, in Geneva and Paris. The managers position was soon to become vacant, as José Mourinhos replacement, Avram Grant, was due to be replaced himself. The need for the meetings to be clandestine affairs meant that this courtship took on a slightly comical turn, not least because the notion that any meetings between two people such as Roman Abramovich and me could be kept secret was immediately undermined within a couple of hours of the Paris meeting, when Adriano Galliani called me to ask how it had gone. I lost out on the job that time because the owner chose Luiz Felipe Scolari before me, supposedly because of my poor English.

    Scolari proved to be not so effective for Chelsea and was sacked in early 2009. Guus Hiddink was hired as an emergency replacement until the end of the season and so suddenly I was back in the equation. The whole interview process was repeated, with further "secret" meetings with Abramovich and his staff. In February 2009 Chelseas director of football operations, Mike Forde, spent a series of meetings over a six-week period with me and my assistant, Bruno Demichelis. Unusually, for me, these discussions covered such issues as Chelseas vision, the clubs operating model, key strategic objectives, the use of data, performance modelling, managing the big players and the conditions I believed I needed to be successful at Chelsea. Mike questioned me in great depth about all these matters and more.

    This courtship was very intense and unlike any Id experienced with other clubs. In March I agreed to join, beginning my duties in June, and, after I signed, Mike gave me a great deal of help to understand the staff structure, the special features of the Premier League, Chelseas recruitment policy and the expectations of the owner though these had already been made very clear to me. I was taken to Holland, with Bruno, for an intense week-long course in English, solid days from eight in the morning until eight in the evening. If the language had been an issue the last time, I was determined that it would not be so this time; I like to be known as a good student so I studied hard. Soon after I started my duties, I held my first press conference at Chelsea and spoke English in front of over 200 journalists. I was nervous, of course, but very pleased.

    The dressing room at Chelsea had many strong characters and Im sure my own career success helped me at the beginning. When you join a club after winning two Champions Leagues, you tend to command a lot of respect from the players but only at the beginning. This honeymoon period with the players never lasts long because immediately after that, they are looking at you and asking, "What can this guy do for me?"

    I didnt change the style of the training. The players felt comfortable with it as it was, so it seemed right to keep it. We did change the style of the play, though, and that helped in a different way because the players had to concentrate and learn, which always motivates the best of them. Of course, just as I would see later with Real Madrid, we had to change the way we played because the owner wanted something different about the style. On one of the first occasions I met Abramovich he told me, "I want to find a manager that gives my team an identity, because when I watch Chelsea Im not able to find an identity. When I see Barcelona or Manchester United, I find an identity in the team when I watch Chelsea I cannot find an identity." So we changed the style of play we played with more possession. What better way to control possession than with a player like Milans Andrea Pirlo? We tried to sign him, but it was not possible, so in the beginning I played with Michael Essien in this position, who adapted and became one of the best in that position.


    The beginning of my time at Chelsea was glorious. I took charge of the team for a pre-season tour to the US and we won every game. My ideas, thoughts and approach seemed to be well received by the players. We started the season proper very well, with the team winning 14 of the first 16 games in all competitions. However, even then there were signs that the relationship with the owner might be difficult. During that great run of games, we lost 31 to Wigan. It was just a blip, to my mind, something that happens in football, but Abramovich came to the training ground the next morning to demand answers. I tried to listen and not respond impulsively, but maybe I should have had some answers ready for him and been more prepared. I should have recognised this as my first red flag. It was a new type of relationship for me with an owner even Berlusconi had not been so demanding.

    When December came around we were in the top two in the Premier League and had won our Champions League group. We then drew Inter Milan and, of course, José Mourinho in the last 16 of the Champions League and the pressure and expectation began immediately, even though the games were over two months away. We started 2010 playing strongly in the FA Cup, but in February two thunderbolts hit me that would seriously affect my relationship with Abramovich. First, we were beaten 42 at home by Manchester City, which was bad because we were outfought and tactically outthought. He called a 9am meeting the next day to ask what had happened. Abramovich is never happy with these "thunderbolt" defeats defeats that he believes should not happen to Chelsea. The second, and worse, thunderbolt was our away defeat to Inter in the first leg of our Champions League tie.

    When we lost to Inter again in the second leg, 10 at home, I was challenged publicly by the media for the first time. The honeymoon period was well and truly over. The next day Abramovich addressed the group, demanding answers. This was another episode which taught me how to deal with this different kind of president; again, I chose not to meet aggression with aggression, it is not my way. I like to think through difficult times, address the problems coolly and with reason. When Mourinhos Inter went on to win the competition an ambition he was not able to fulfil when he was at Chelsea it was not good for me. Perhaps this was the beginning of the end, a big red flag.

    We were out of the Champions League but I challenged the players to achieve a new goal to win the League and FA Cup double for the first time in Chelseas history. I put up a chart that signposted our way to the achievement, telling them that in the twentieth century only four teams had won the double, and in the 21st century only one, and that we would be the first for eight years, since Arsenal in 2002. This became our new mission.

    This is where building strong relationships comes into play. The players knew that the owner was on my case and they felt that they had let me down. They began playing for me; they felt that they owed me and they responded brilliantly.

    We went on to win a lot of games, many of them by big margins we scored a lot of goals and, on the last day of the season, we beat Wigan 80 to win the League. A week later we won the FA Cup final against Portsmouth to complete the double. Unusually, I was not offered an extension to my three-year contract after the final. In fact, it was not even discussed. All of which suggested another red flag to me.

    There were more worrying signs to come. There were no major new players brought in over the summer and several of the older players, such as Michael Ballack, were not offered new contracts. I was asked to promote five young academy graduate players into the 25-man squad, which I did. We won the first game of the new season 60, but I was still summoned to Abramovichs house that night to receive a "dressing down", as they say in England, for the performance. Another red flag and only one game into the season.

    We continued the strong start and we were top until we had a bad November. We lost to Liverpool, 20, and my assistant Ray Wilkins was fired days later. Another lesson learnt. I could have fought harder, but I knew that it was a done deal. Michael Emenalo, the clubs head of opposition scouting, was made assistant manager and I had to introduce him to the squad. The English players in particular were not happy with the way things had been done.
    I was surprised when the club changed Wilkins. It was not discussed with me first. In my first year at the club Ray was, of course, important because of the language he spoke Italian and he was a good reference for the players. In my second year in the job, although I certainly didnt want to, I could do without him. The club had made the decision Ray was already gone. When Abramovich decided to make Emenalo the assistant manager my assistant I told the club that I didnt need another assistant. I already had Paul Clement and Bruno Demichelis, and between us we had everything covered.

    I didnt have any personal problem with Emenalo, but he was not comfortable in his new role. He was not used to being an assistant manager his experience was in scouting but the club put him there anyway. He was certainly not comfortable in front of the players, because they knew him from his time in a certain role, not in his new position.

    In January the club made two marquee signings Fernando Torres from Liverpool and David Luiz from Benfica which lifted spirits, but not for long. Sadly, Torres was not at his best after a period of injury at Liverpool. In April we played Manchester United in the Champions League quarter-finals, with the feeling that we would have to win to save our season. The night before the second leg, Abramovich addressed the players, telling them they had to win or there would be huge changes to the team. He told me individually that if we lost then I was not to bother coming back to work. I wasnt sure if he was serious. We lost and I did go back to work, though I felt like a dead man walking. Again, I suppose I could have confronted the owner, but it seemed pointless.

    We lost, 10 away at Everton, on the last day of the season. Im told that the CEO was driving away from the stadium when he got the call to say, "Turn around and tell Carlo he is fired." I think the logic was that there was no point in waiting and telling me later. At least this way I could say goodbye to the players and staff before the off season. That night, when the team arrived back in London, the senior players Didier Drogba, John Terry, Frank Lampard and the others took me out for dinner and a few drinks. I had never known that before in my career. I think I was liked.

    The relationship with the owner, however, was not so good. To break a relationship there are little details that all add up. There was the sacking and replacing of Ray Wilkins, and Abramovich also started to say that I had a preference for certain players; perhaps he was buying into the rumours about my favouritism. I told him that it wasnt true I made it clear. It is important that presidents and coaches can be open with each other.

    Maybe the favouritism thing was an excuse for Abramovich. I believe his main reason for letting me go was that he thought the management of the squad was not right. He thought that I was too kind in front of the players and he grew sure that it was causing something to go wrong within the group. He would try to convince me, with all my experience to the contrary, to be stronger, tougher and more rigorous with the players.

    Id heard it before and Ive heard it since, but he was wrong they are all wrong. I dont change my character.

    What they hire me for is my ability to calm the situation at a club by building relationships with the players, which is one of my biggest strengths. At some later stage that is not the approach they want any more and the relationship with the owners not the players, but the owners begins to worsen. They hire me to be kind and calm with the players and then at the first sign of trouble along the way thats the very characteristic they point to as the problem. I know that if I am winning then it is because I am calm; equally, if I am losing it is because I am calm. How can it be both? Its a paradox, but I was trapped by it at Chelsea.

    I subbed Bale and his agent went running to the president

    One morning in March I received a phone call from the Real Madrid general director saying that the president wanted to speak with me at the end of training that day. This was very unusual. When I visited the president, he told me that Gareth Bales agent had been to his office to speak about the "Bale situation". Earlier in the year, on 4 January, Id substituted Bale in the match that brought our winning streak to an end, and the president was reported as saying, "To remove Bale is to attack me," and, "Once he [Ancelotti] removed him [Bale] and I reproached him but Carlo didnt understand it. Since then he lost my confidence."

    In January, Bales agent had been saying things and perhaps felt his position was strong because he had already spoken with the president. Now he was telling the president that Bale was unhappy in his position. He wanted to play more centrally. The president asked me what we were going to do and I told him, "Nothing". It was impossible to change his position at that stage of the season because I would have had to change the whole system and move many more players around. I also told the president that I was surprised the player could not speak directly with me. That would be normal. I would have expected the player to come to see me because I dont want to speak with agents. I try to avoid speaking with agents at all. Later in the season, in response to more comments from Bales agent, I said that sometimes its good for agents to be quiet, to shut up.

    Bale had fantastic world-class qualities and all that I was trying to do was help him understand his core strengths so he could fulfil his potential and by the way, that I was more qualified than his agent or the president to help him with that.

    I told the president that I would speak with Bale myself the next day, which I did after training. I told him, "I know that your agent spoke to the president. Why didnt you come to speak with me about what you want?" He said, "Yes, OK, no problem." I explained to him what I had said to the president, how it was impossible for me to change the system as it wasnt just one position, it was the whole team. I was clear with him. I told him that we could try some things in the summer, next years pre-season, to change his position, but not now.
     
  3. אלעד משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏26/11/11
    הודעות:
    14,234
    לייקים שהתקבלו:
    10,043
    מין:
    זכר
    תודה על השיתוף.

    אני מניח שיבואו לכאן חבר׳ה ויגידו שאי אפשר לעבוד ככה במערכת של צ׳לסי או ריאל, ואולי מדובר במועדונים הכי קשים שיש לניהול חדר הלבשה עם ים אגו ונשיא/בעלים קרציה מעלייך, אבל התנאים הבסיסיים הם כמעט אותם תנאים בכל מועדון גדול: הבאת תארים - יופי, תמשיך. לא הבאת ואין התקדמות - יאללה ביי - וזה גם למה אנצ׳לוטי סיים את דרכו בלונדון. עכשיו אני לא אומר שאין כאן בעיה ברורה, אבל נקודתית לגבי אנצ׳לוטי מציק לי כל ההתנהלות הדיפלומטית הזו שהוא מנסה להיות בסדר עם כולם. לפעמים זה מצוין עבור מועדונים כאלה, אבל לפעמים הוא כן צריך לעמוד על שלו מול הבעלים. לא יכול להיות שמנחיתים לו שחקנים שהוא לא רוצה או לא מביאים לו שחקנים שהוא כן רצה והוא פשוט מנסה ״לשרוד״.

    מה שאפשר ללמוד (שוב) זה עד כמה הכוח של הסוכנים בעולם הכדורגל חזק וכמה היכולת של מאמן לנהל דברים שלא קשורים לכדורגל חשובה.

    נקודה למחשבה: מעניין כמה דק׳ ונגר היה שורד אצל אברמוביץ׳.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏16/5/16
    golding אוהב/ת את זה.
  4. alexshw Member

    הצטרף ב:
    ‏13/11/09
    הודעות:
    77,751
    לייקים שהתקבלו:
    26,397
    מין:
    זכר
    ברור שהדרישות במועדון הישגי גבוהות יחד עם זאת הפיטורים האלה היו טעות קשה של רומן עליה המועדון שילם במשך שנים.
    זו לגמרי הייתה קפריזה של רומן כאשר לא הייתה סיבה אמיתית למהלך הזה ועוד עבור גימיק כמו בואש, שהיה בפירוש סיכון במינוי הזה.
    תמיד צריך להסתכל על הנסיבות של הפיטורים. אין פה איזה כלל אחד להגדיר אם הם נכונים או לא.
     
  5. אלעד משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏26/11/11
    הודעות:
    14,234
    לייקים שהתקבלו:
    10,043
    מין:
    זכר
    אני לגמרי בדעה שפיטורי אנצ׳לוטי בצ׳לסי היו נכונים. פיטורים לא הופכים להיות לא מוצדקים כי המאמן אחריו לא היה מתאים גם כן.

    בריאל הסיפור הוא אחר, אבל זה לא רלבנטי לדיון.
     
  6. golding מנהלים

    הצטרף ב:
    ‏26/6/11
    הודעות:
    8,681
    לייקים שהתקבלו:
    3,670
    רוב המועדונים הגדולים שואפים לזכות בתארים על בסיס שנתי ולכן המודל על פיו הם פועלים הוא, פחות או יותר, זה שהצגת. מה שמדאיג אותי, לאור מה שאנצ'לוטי כתב (וצריך לזכור שזו רק נקודת המבט שלו), זה הדחף הנוראי של רומן להתערב בכל פעם שמשהו מינורי קורה. זה אובססיבי לחלוטין ואם הוא רואה במועדון פלטפורמה להוצאת גחמות אימפולסיביות אנחנו נמשיך להתנהל בצורה בעייתית. דברים השתנו מאז - פורד כבר לא במועדון, אמנלו כבר לא בתפקיד first team רשמי והתבצעו מספר שינויים נוספים מאחורי הקלעים. ועדיין, כל זמן שרומן הוא אותו רומן, יציבות ארוכת טווח היא pipe dream וכל ניסיון ליצור זהות אמיתית יכשל.
     
  7. אלעד משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏26/11/11
    הודעות:
    14,234
    לייקים שהתקבלו:
    10,043
    מין:
    זכר
    מסכים לחלוטין. זו ״הבעיה הברורה״ שציינתי, וזה גם הדבר המהותי והמטריד שאוהדי צ׳לסי צריכים לקחת מכאן.

    זה החיסרון עם שוגר דדי שאובססיבי לצעצוע שהוא באמת אוהב. ועדיין אני מעדיף את זה פי כמה על הקיצון השני בארסנל.
     
    golding אוהב/ת את זה.
  8. ChelseaPensioner משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏6/4/04
    הודעות:
    8,626
    לייקים שהתקבלו:
    5,985
    טעות קשה? שילמנו במשך שנים? למה? איך? אנצ'לוטי לא היה מצמיח דשא בסטמפורד ברידג' גם אם היה זוכה להארכת חוזה של מאתיים שנה. צ'לסי היתה צריכה דברים מסוימים ושום דבר בקריירה של אנצ'לוטי לא מעיד על כך שהוא היה האיש למשימה.
     
    JohnTerry26 אוהב/ת את זה.
  9. JohnTerry26 Member

    הצטרף ב:
    ‏10/3/11
    הודעות:
    4,881
    לייקים שהתקבלו:
    763
    זו דעתך. אני ורבים כמוני לא ראו שום דבר חיובי בלהשאיר את אנצ'לוטי. היינו צריכים להיבנות מחדש אחרי 10/11, ומה לאנצ'לוטי ולבניית סגל צעיר? הוא יודע להוביל סגל שעוד לא מוכן, בשל ובשיאו? הטעות היתה להביא את בואש (ואז את די מתאו) אבל אין קשר לאנצ'לוטי ולאנצ'לוטי אין קשר לאיזשהו תשלום ששילמנו שנים, זה באמת שטויות במיץ.

    שיחקנו גרוע תחתיו בעונה השניה והוא לא עשה דבר כדי לשנות, ובאופן כללי הוא אוברייטד בטירוף בעיני, ולא מעניין אותי אם ב2002 הוא המציא מערך או עמדה או וואטאבר. כרגע הוא מאמן סתמי לדעתי.
     
  10. alexshw Member

    הצטרף ב:
    ‏13/11/09
    הודעות:
    77,751
    לייקים שהתקבלו:
    26,397
    מין:
    זכר
    הוא סך הכל הפסיד לסלבדור בסנוקר וגם זה רק בעונה השנייה.
    לשחק נורא זה הכל יחסי.
    צ'לסי לא נראתה רע מדי כדי לוותר על אנצ'לוטי באותה נקודת זמן.
     
  11. JohnTerry26 Member

    הצטרף ב:
    ‏10/3/11
    הודעות:
    4,881
    לייקים שהתקבלו:
    763
    סלבדור? סנוקר?

    צ'לסי כן נראתה רע מדי, וזה לא הנימוק היחידי שהבאתי אז למה אתה מתייחס רק אליו?
     
  12. k_700 Member

    הצטרף ב:
    ‏20/10/07
    הודעות:
    39,450
    לייקים שהתקבלו:
    6,834
    צ'לסי לגמרי נראתה כבויה וגמורה תחתיו בשנה השנייה, כמו גומי שנמתח ונלעס יותר מדי כשהטעם כבר מזמן עבר(או שהגומי התיישן?).
    אין שום הצדקה להשאיר אותו, מצד שני קל להסתכל על כל הםיטורים האלה בצ'לסי ולהצדיק כמעט את כולם , אבל האם מנג'ר שמגיע לשם לא יודע מראש שהמשרה שלו היא לשנה-שנתיים או במקסימום עם תאריך תפוגה של 3 שנים אז הוא באיזשהו מקום מנסה לגעת בשיא כמה שיותר מוקדם ואז מגיעים למיצוי מהיר?(אם הגישה הצליחה כמובן).

    סתם למחשבה.

    אני גם מסכים שמה לאנצ'לוטי ולהחלפת סגל, הסיבה המרכזית שלא רציתי אותו אצלנו בשבועיים שהיה על המדף.
     
  13. JohnTerry26 Member

    הצטרף ב:
    ‏10/3/11
    הודעות:
    4,881
    לייקים שהתקבלו:
    763
    לא מבין מה הדיבור על מנג'ר שמגיע לצ'לסי ו"בלה בלה בלה" כאילו אנחנו כאלו מיוחדים, כמעט בכל מועדון אירופי מהשורה הראשונה מבחינת עושר (8 מועדונים - יונייטד, סיטי, צ'לסי, ארסנל, ברצלונה, ריאל, פסז', באיירן) מפטרים/יפטרו מאמנים כשהם לא מצליחים, במוקדם או מאוחר זה קורה. ארסנל, סיטי ופסז' למשל עושות את זה במאוחר או אף פעם, ואיזו תדהמה הן תקועות במקום עם חרא של מאמנים. ותראו לאיזה שפל יונייטד יורדת כשמסרבת לפטר מאמנים שהם גם חרא וגם זבל

    עם מי נשארנו? ריאל שהיא בדיוק כמונו רק עם יותר כסף ולכן עם סגל חזק יותר בשנים האחרונות, ועדיין מחליפה מאמנים, ברצלונה ששם זה כמעט ולא קורה אבל אולי גם לצ'לסי זה לא היה קורה אם היה לנו את הכסף האינסופי שלהם ואת מסי. באיירן זה סיפור אחר כי היא בליגה בלי תחרות, המדד של הצלחה/כישלון אצלה הוא לא ממש ברור. יכול להיות שקבוצה כלשהי של באיירן לוקחת אליפות בגרמניה בקלות אבל אם היא היתה משחקת בליגה הספרדית/אנגלית היא לא היתה לוקחת 3 שנים רצוף, ואז נראה לכם שלא היו מפטרים שם מאמנים על ימין ועל שמאל? כמובן שספציפית לגבי ה4 שנים האחרונות הם העמידו סגל שחקנים אדיר בזכות ניהול יוצא מן הכלל, אבל אם מדברים על 2003-2011 אז זה סיפור אחר.

    אברמוביץ' אובססיבי? מפטר קצת יותר מהר מהשאר? כנראה, אבל אין הבדל רציני בין צ'לסי ל70 אחוז מהמועדונים שדומים לנו. מה שהוא עשה לא טוב כל השנים זה לבחור את המאמנים, כאלו שגם לא הצליחו במקומות הבאים שלהם (בואש, די מתאו, סקולארי, ויש את אנצ'לוטי שגם הוא פוטר במשרה התחרותית הבאה שלו, ובפסז' הוא לא באמת עשה משהו). בוא נתייחס לנושא ברצינות בלי ניפוחים וזריקת תאוריות מוזרות, אם נעשה סקר בקרב אוהדי כדורגל שבאמת עקבו אחרי צ'לסי, לגבי כל אחד מהמאמנים שפוטרו (מלבד מוריניו בקדנציה הראשונה), מקסימום 10% יגידו שהפיטורים היו טעות לגבי כל אחד מהמאמנים. מוריניו של הקדנציה השניה בצד כי עוד לא ראינו מה עשה בתחנה הבאה, אך בנתיים העובדות מראות שהוא הוביל את צ'לסי לשפל חסר תקדים עם סגל שלקח אליפות קלה.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏17/5/16
    yonmu אוהב/ת את זה.
  14. Sturridge Member

    הצטרף ב:
    ‏11/7/11
    הודעות:
    8,390
    לייקים שהתקבלו:
    7,653
    מין:
    זכר
    הטלגרף מדווח שצ'לסי חתמה על חוזה עם נייקי בשווי של 60 מ' פאונד, כפול מהחוזה הקיים עם אדידס.
    לפני כשבוע צ'לסי הודיעה שהחוזה עם אדידס, שהיה אמור להחזיק עד 2022, יפסק בסוף העונה הבאה.

    ״מה תעשו בלי אברמוביץ'״ וכו'.
     
    golding אוהב/ת את זה.
  15. RG11 Member

    הצטרף ב:
    ‏13/8/12
    הודעות:
    406
    לייקים שהתקבלו:
    117
    אחד הדברים הגדולים שאברמוביץ' עשה לאורך השנים הוא להפוך את צ'לסי למועדון בקנה מידה עולמי, שכבר לא צריך את התמיכה הגדולה מכספי בעלים בשביל להתקיים בטופ.

    בהתחלה בהחלט היתה השקעת כספים עצומה, אבל משנה לשנה רואים התנהלות פיננסית שפויה הרבה יותר, שגם בדרך כלל מביאה תוצאות (אליפות וזכייה בצ'מפיונס, למרות כמה עונות רעות באמצע).

    Sent from my ONE A2001 using Tapatalk
     
מצב נושא:
הנושא נעול.