הוא כמעט בטעות נחת בארסנל אפשר להגיד, אבל אני חושב שבעונה הראשונה הוא בסופו של דבר בהחלט היה גורם חשוב בהצלת הונגר קאפ כשבאמת ארסנל נראו בתחילת העונה כמו קבוצת תחתית. אחרי אותה עונה השתכנעתי לחלוטין שונגר יזכה בתואר הזה גם אחרי מלחמה גרעינית כוללת. עדיין די מעליב עבור ארסנל שארטטה היה צריך להיות קפטן ולא נמצאו דמויות אחרות מספיק ראויות.
אתה צודק בהכול. לגבי סרט הקפטן: איבד את הערך שלו ביום שויירה עזב. מעבר לארסנל, זו בעיה כללית שנמצאת גם בפרמיירליג וגם מחוצה לה.
אין ספק ששלוש העונות האחרונות של מנצ'סטר יונייטד היו חושך מוחלט ואפשר לספור על כף היד את כמות המשחקים שלה שאפשר להגדיר כמרשימים וכאטרקטיביים,אבל הפעם אני רוצה להתייחס לעונת 98/97 שהייתה עונה מאוד "נדירה" ביחס לשנים ההן ובעוד הקבוצה של החצי הראשון הזכירה את הקבוצה הגדולה של פרגי בעונות האליפות הגדולות בין השנים 2013-1993 אז הקבוצה של החצי השני הזכירה את זו החשוכה של שלוש העונות האחרונות: היא התבטאה בחצי הראשון בליגה בה התבססנו בחג המולד במקום הראשון בפער מבטיח מהקבוצות שמתחתינו והדגש הוא בעיקר על ארסנל(שהוכתרה לבסוף כאלופה)שהייתה במרחק 10 נקודות מאיתנו והייתה קבוצה לא יציבה ולא נראתה ככזו שמסוגלת לסכן אותנו, היא התבטאה בכך שעלינו בקלות משלב הבתים של ליגת האלופות עם 15 נקודות מתוך 18 כשבדרך אנו רושמים ניצחון ביתי בלתי נשכח 2:3 על יובנטוס באחד המשחקים שאישית נחשב בעיני לאחד המלהיבים שלנו אי פעם בצ'מפיונס וכמו כן רשמנו גם ניצחון חוץ גדול על פיינורד 1:3 כשאנדי קול מפציץ שלושער, היא התבטאה גם בכך שבסיבוב השלישי בגביע האנגלי דרסנו את צ'לסי בסטמפוד ברידג' 5:3 אחרי שכבר הובלנו 5:0 בעוד משחק בלתי נשכח, עד כאן הכל בסדר ויונייטד נראתה בהחלט ככזו המסוגלת להגיע עד הסוף בכל המפעלים ולסיים עם טרבל היסטורי. אלא שאז הגיע החצי השני של העונה ועימו קריסה בלתי מוסברת. אז נכון שבקיץ שלפני אותה עונה הכוכב הגדול ביותר שלנו קאנטונה פרש מכדורגל ונכון שבשלב מוקדם של העונה נפצע רוי קין פציעה קשה וגמר את העונה אבל אין בזה כדי להסביר ולתרץ את הנפילה הלא ברורה שהתרחשה בקבוצה בתחילת החצי השני וזאת לאחר חצי ראשון מצוין בו חסרונם של קאנטונה וקין כמעט ולא הורגש כלל והיה נראה שהקבוצה יכולה להגיע רחוק גם בלעדיהם. בליגה איבדה הקבוצה נקודות בסיטונות מול קבוצות נחתות ממנה בהרבה כשהיא מפסידה בחוץ לקובנטרי ולסאות'המפטון, מפסידה בבית ללסטר מאבדת שתי נקודות בשלומיאליות בבית מול בולטון החלשה ובשמינית גמר הגביע האנגלי מסיימת בתיקו 1:1 מביך בבית מול ברנסלי שכמה חודשים קודם לכן באותו מגרש הובסה על ידה 7:0. שני נצחונות רצופים 0:2 על וילה בחוץ ועל דרבי בבית הראו על שיפור קל ונתנו תחושה שהקבוצה חוזרת לעצמה אבל במשחק מול דרבי חטפה יונייטד מכה קשה וניצחת לעונה זו כשראיין גיגס נפצע בקרסול פציעה לא קלה שהשביתה אותו לזמן רב, ההיעדרות של גיגס פגעה בקבוצה בכל החזיתות ואפשר לומר שגרמה לה לאבד 3 תארים. במשחק החוזר בגביע האנגלי מול ברנסלי חטפה יונייטד הפסד 3:2 צורב במיוחד והודחה מהגביע,תואר אחד הלך... ברבע גמר ליגת האלופות למרות הגרלה נוחה מול מונאקו ולמרות תיקו 0 במשחק הראשון בצרפת במה שנראה היה כתוצאה טובה לגומלין פישלה הקבוצה בגדול באולד טראפוד כשטרגזה מפציץ אותה בשער מדהים מ-30 מטר כבר בפתיחה ולמרות שער שוויון של סולשיאר בתחילת המחצית השנייה לא הייתה יונייטד מסוגלת ליותר מזה ונראתה כבויה ועייפה, תואר שני הלך לו.... בליגה חזרה הקבוצה לזייף כשהיא מפסידה בחוץ לקבוצת התחתית של שפילד וונסדיי(אותה אימן רון אטקינסון) ובמשחק העונה המכריע מול ארסנל שיכול היה כמעט בוודאות להבטיח לה את האליפות אך מצד שני לפתוח אותו לחלוטין היא הפסידה 1:0 משער של אוברמארס 10 דקות לסיום ומפה ועד לסיום העונה השתנה לחלוטין המומנטום ובעוד ארסנל(לה היו 2 משחקים חסרים) ניצחה ללא סוף יונייטד איבדה 4 נקודות קריטיות (ממש על קו הסיום של העונה) בשני משחקים רצופים בבית מול ליברפול(משחק בו הורחק מייקל אואן לראשונה בקריירה שלו) ומול ניוקאסל שידעה עונה מזעזעת,ארסנל עלתה לאחר משחק זה למקום הראשון ולא זזה ממנו עד לסיום העונה ולבסוף גם זכתה בדאבל , ואילו יונייטד סיימה עונה מפוספסת ללא שום תואר ועם טעם מר בפה. הנחמה היחידה הייתה המקום השני שהוביל אותנו למוקדמות ליגת האלופות(במתכונת הישנה) ואת מה שקרה שם בעונה שאחרי אני לא צריך להזכיר. וכיצד מתקשרת עונה זו לשלוש העונות המזעזעות האחרונות שלנו שזה עתה הסתיימו? פשוט מאוד. בחצי השני של אותה עונה נראה כאילו הקבוצה הלכה לישון מבלי להתעורר ומהיכולת המרשימה של החצי הראשון לא נותר דבר. אז נכון שחסרונם של רוי קין וגיגס פגע בקבוצה ונכון שארסנל של החצי השני של אותה עונה הייתה קבוצה שכאילו הוזרק לה אדרנלין בעוצמה גבוהה שהפך אותה לקבוצה דורסת ובלתי ניתנת לעצירה אבל בכל זאת אין זה מסביר את היכולת העלובה והתוצאות העלובות בלא מעט משחקים מול יריבות שהיו נחותות מאיתנו בהרבה ואת העובדה שאיבדנו 3 תארים שעד לאחרי חג המולד נראו בהחלט כברי השגה, אבל כמו שאומרים תמיד בסרטים ובסיפורים "סוף טוב הכל טוב" בעונה שאחרי הגיע הפיצוי ובגדול ומנצ'סטר יונייטד זכתה בטרבל מדהים ובלתי נשכח שבכל אחד מהמפעלים בו זכתה(ליגה,גביע,צ'מפיונס)הראתה יונייטד ווינריות כל כך גדולה שכל כך הייתה חסרה לה בעונת 98/97 העונה הראשונה בה בהיותי ילד 8 עקבתי אחרי מנצ'סטר יונייטד באופן רצוף ומלא ומשם ועד היום האהבה לקבוצה רק הלכה וגדלה.
שים לב שבסוף המגיש (דז ליינאם האגדי) אומר לו בציניות "מה שיפה בך דניס זה שאתה תמיד עם רגליים על הקרקע"...
חבל ההצלה של פרגוסון בניגוד למה שטוענים ההתחלה של פרגוסון ביונייטד הייתה טובה ומבטיחה. כשהגיע בונבמבר 1986 הקבוצה הייתה מתחת לקו האדום והוא סיים את העונה במקום העשירי. בעונת 1987/88 יונייטד לקחה סגנות הישג לכל הדעות בתהחשב ביחסי הכוחות. פרגוסון ניסה להלחם בכל דרך בהרגלי השתייה של הסגל שלו כולל כמובן העפת שחקנים. במציאות של אז התהליכים יכלו לקחת הרבה זמן. הנפילה האמיתית התחילה בעונת 1988/89 כשיונייטד רק במקום ה - 11, אפילו מתחת למילוול הפיצפונת. ב - 1989 הקבוצה פתחה את הכיס והביאה בין היתר את גארי פאליסטר, פול אינס וניל ווב שסבל מהרבה פציעות אחר כך. הדברים לא התחברו והקבוצה ספגה תבוסה משפילה בדרבי כבר בספטמבר. בדצמבר היא הדרדרה לתחתית והייתה לא רחוקה מהקו האדום. לאוהדים נמאס ושלט TA RA FERGIE המפורסם נתלה באולד טראפורד. נראה שגם בהנהלה לא היו יותר מדי שבעי רצון ולמרות שאין הוכחה רשמית לכך ההנחה הרווחת שרק גביע יכל להציל את משרתו של פרגוסון. בסיבוב השלישי הקבוצה קיבלה הגרלה קשה לשחק בחוץ מול נוטינגהאם פורסט אז מהקבוצות הבכירות בממלכה ופייבוריטית ברורה. רבים אמרו שהפסד יגרום לפיטורי פרגי, אבל זה היה הרגע בו התחיל התחת של פרגוסון לעבוד - מרק רובינס כב ש את השער היחיד במשחק והקבוצה התקדמה הלאה. בחצי גמר יונייטד פגשה את אולדהאם אתלטיק העיקשת ליגת המשנה. אחרי 3:3 במשחק הראשון, המשחק השני גלש להארכה שם שוב היה מרק רובינס שהכריע את הכף לטובת פרגוסון. הדבר הכי טוב שיצא למשחק הזה הוא דניס ארווין, אז מגן היריבה. הוא הרשים מאוד את פרגוסון והוא רכש אותו בקיץ. בגמר מנצ'סטר יונייטד התמודדה מול קריסטל פאלאס שבחצי גמר גמרה לליברפול את חלום הדאבל והגיעה למעמד בפעם הראשונה. מי שאימן את הקבוצה היה שחקן עבר של השדים סטיב קופל שנאלץ לפרוש בגלל פציעה כבר בגיל 28 והתחיל מוקדם מאוד את קריירת האימון.. עוד דבר חשוב הוא שהשעיה של האנגליות מאירופה עמדה להגמר והמנצחת זכתה בכרטיס לגביע המחזיקות של עונת 1990/91. תאריך: 12.5.1990 איצטדיון: וומבלי מעמד: גמר הגביע האנגלי הרכבים: מנצ'סטר יונייטד: ג'ים לייטון, גארי פאליסטר(93' מרק רובינס), סטיב ברוס, מייק פלאן, לי מרטין(88' קלייטון בלקמור), דני וולס, בריאן רובסון, פול אינס, ניל ווב, בריאן מקלייר, מרק היוז. מאמן: אלכס פרגוסון קריסטל פאלאס: נייג'ל מרטין, אנדי תורן, גארי אוריילי, ג'ון פמברטון, ריצ'רד שואו, פיל ברבר(69' איאן רייט), אנדי גריי(117' דיוויד מדן), ג'ף תומס, אלן פרדיו, ג'ון סלאקו, מרק ברייט. מאמן: סטיב קופל בהיעדר הכרעה אחרי 120 דקות לפי הפורמט שהיה אז נקבע משחק חוזר. פרגוסון היה מאוכזב מלייטון(שהיה השוער שלו גם באברדין) ובמהלך אמיץ הדיח את הסקוטי מהשער ובמקומו נכנס לס סילי שרק בדצמבר הקודם הגיע בהשאלה מלוטון טאון. תאריך: 17.5.1990 איצטדיון: וומבלי מעמד: גמר הגביע האנגלי - משחק חוזר הרכבים: מנצ'סטר יונייטד: לס סילי, גארי פאליסטר, סטיב ברוס, מייק פלאן, לי מרטין, דני וולס, בריאן רובסון, פול אינס, ניל ווב, בריאן מקלייר, מרק היוז. מאמן: אלכס פרגוסון קריסטל פאלאס: נייג'ל מרטין, אנדי תורן, גארי אוריילי, ג'ון פמברטון, ריצ'רד שואו, פיל ברבר(64' איאן רייט), אנדי גריי, ג'ף תומס, אלן פרדיו, ג'ון סלאקו(79' דיוויד מדן), מרק ברייט. מאמן: סטיב קופל פרגוסון זכה בתואר הראשון שלו ביונייטד ושרד. מכאן הכל הסטוריה... לי מרטין http://therepublikofmancunia.com/wp-content/uploads/2011/12/Lee-Martin.Xxx גיבור הגמר היה תוצר של האקדמיה של יונייטד וקיבל חוזה מקצועני ב - 1986. ערך את הבכורה במאי 1988 מול וימבלדון ואחר כך תפס באופן קבוע את המקום כמגן שמאלי. הקריירה שלו ביונייטד נדפקה מפצעת גב. בלקמור תפס את המקום שלו בשמאל ובהמשך כאמור הגיע דניס ארווין הגדול שיכל לשחק בשני האגפים. אחרי 1991 הוא כמעט ולא שיחק וב - 1994 נמכר לסלטיק תמורת 350 אל, פאונד. הוא בקושי שיחק שם שנתיים וירד לליגות נמוכות באנגליה עד שפציעות אילצו אותו לפרוש ב - 1998. אחרי הפרישה הוא חזר לשחק בקבוצות חובבניות ובעשור הקודם שיחק מעט בפרמייר ליג של ויילס. סך הכל ערך 109 הופעות ביונייטד וכבש 2 שערים בלבד, אבל אחד מהם איזה שער חשוב. לס סילי http://s.weltsport.net/bilder/spieler/gross/85753.Xxx סילי כבר היה שוער ותיק כשהצטרף ליונייטד. את הקריירה הוא החל ב - 1976 בקובנטרי סיטי והיה השוער הראשון שלה עד שהם הביאו את אוגי. ב - 1983 הוא עבר ללוטון טאון שאז שיחקה בליגה הבכירה. ב - 1988 הקבוצה זכתה בגביע הליגה אבל הוא פספס את הגמר בגלל פציעה. שנה אחר כך איכזב בגמר גביע הליגה השני רצוף והודח מהשער. כאמור בדצמבר 1989 יונייטד שאלה אותו כדי שיהווה גיבוי ללייטון והפעם היה בצד המדיח במעמד גמר. הופעתו המצוינת הקנתה לו מעבר קבוע ליונייטד והוא הפך לשוער הראשון שלה בעונת 1990/91 וזכה בגביע המחזיקות. עד היום הוא האנגלי האחרון שהיה במעמד כזה אצל השדים כאשר בדרך כלל גם שוער המשנה היה זר. בקיץ 1991 יונייטד הביאה את שמייכל וסילי עד מהרה עזב לאסטון וילה שם במשך שנה וחצי היה שוער שני רק כדי בקיץ 1993 לחזור ליונייטד ולשמש שוער משנה לשמייכל בעונת הדאבל ב - 1993/94. סילי עמד בשער הקבוצה ברבע גמר מול צ'רלטון ובגמר גביע הליגה מול אסטון וילה בו יונייטד פספסה הדמנות לטרבל מקומי הסטורי. סך הכך ערך 56 הופעות במדי השדיםץ ב - 1994 כשהוא כבר בן 37 הוא עזב לבלקפול ואחרי תקופה קצרה חתם בווסט האם שם היה רשום כשחקן בערך עד שנת 2000 ושימש כמאמן השוערים של המועדון. ב - 19.8.2001 סילי נפטר בפתאומיות אחרי שקיבל התקף לב.
המשחק שללא ספק שינה את פני ההיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד ואולי גם את הקריירה של פרגוסון שאני כמעט בטוח שאם יונייטד לא הייתה זוכה באותו גביע הוא היה הולך הביתה. צריך לציין שגם העונה שבאה אחרי העונה הזו הייתה עונה מאוד מאכזבת אותה סיימה יונייטד במקום השישי ולא זכתה בשום תואר מקומי אבל מצד שני היא זכתה בגביע המחזיקות היוקרתי והזכייה הזו נתנה למעשה את האות לימי הזוהר עם פרגי שנסתכמו ב-22 עונות רצופות בהן לא ירדה הקבוצה מתחת למקום השלישי(במשך 10 עונות רצופות היא לא ירדה מהמקום השני).
מקבץ שערים מהעולם ששודר בערוץ הראשון ב-20/11/1988, מתוכם שני משחקים מאנגליה ושער מרהיב של דיוויד רוקאסל המנוח עבור ארסנל.
המלך בן 50 https://pbs.twimg.com/media/BxqwF59IAAA5uet.Xxx הוא נולד במרסיי וגדל אצל גי רו. הוא היה הילד הרע של הכדורגל הצרפתי וראובן עטר מנע ממנו לשחק במונדיאל. פלאטיני הציע אותו לסונס שסירב. הוא לא עבר מבחנים בשפילד וונסדיי אבל הביא אליפות ראשונה ללידס אחרי 18 שנים. הוא הגיע ליונייטד די במקרה ושינה את ההסטוריה של המועדון הזה ללא היכר. זה השחקן לא חיכו באולד טראפורד רבע מאה. בעיטת הקונג פו הפכה אותו בדיעבד לפופולרי עוד יותר והוא כבר היה עם רגל וחצי באינטר ולמעשה נרכש מחדש בקיץ 1995. הוא פרש אולי מוקדם מדי אבל בשיא וכשהוא בפסגת העולם. עליו ידברו גם עוד מאה שנה והוא היה הכוכב הענק הזר הראשון של הכדורגל האנגלי ווינר לא הגיוני. הוא לקח אליפות בכל עונה מלאה שלו בכדורגל האנגלי והפך את יונייטד למועדון ראשון שלוקח דאבל שני. פרגוסון וקנטונה הם שני האנשים שעומדים בבסיס הדומיננטיות של יונייטד ובבסיס פריחתה הכלכלית המודרנית. מזל טוב!
שאלה לי על אריק קאנטונה-האם הוא לא נכלל בסגל של נבחרת צרפת ביורו 96 בגלל שהוא לא רצה או בגלל שאיימה ז׳אקה לא רצה לזמן אותו? והאם לדעתכם במידה והוא לא היה פורש יש סיכוי שהוא היה נכלל בסגל הצרפתי שזכה בגביע העולם ב-98(יודע שכל תשובה לשאלה הזו תהיה בגדר קונספירציה אבל בכל זאת...)
