במארקה הספרדי בחרו את עשרת השערים הגדולים בתולדות היורו. כמובן שבמקום הראשון ניצב בגאון הוולה העצום של מרקו ואן באסטן בגמר 1988 מול בריה"מ. במקום השני מדורג העקב של זלאטן נגד איטליה ביורו 2004. קרל פובורסקי וההקפצה המדהימה מול פורטוגל - במקום השלישי. ג'ורדי אלבה ומבצע הסולו שלו בגמר האחרון נגד איטליה סוגרים חמישייה. הגולאסו של פול גאסקה שהקפיץ מעל שחקן הגנה וירה מהאוויר לרשת - במקום השישי. גם זידאן בפנים - הבעיטה החופשית לרשת ספרד ברבע גמר יורו 2000 דורגה שמינית. הפצצה של באלוטלי מול גרמניה בחצי הגמר הקודם ואחרכך מופע השרירים - סוגרת את הטופ 10.
שני רגעי שיא ושני רגעי שפל: רגע שיא 1: עליתי ארצה במאי 1986. שנתיים אחרי זה עם חולצה כתומה שבמקרה עוד היה לי הגיע הרגע הזה: הייתי רק בן 12, אבל בחלוף השנים רק הבנתי עד כמה הניצחון הזה היה חשוב לכל הכדורגל ההולנדי. בקרב מספר שחקנים היה באמת שנאה לכיוון הגרמנים. הם גדלו עדיין על המאורעות של המלחמה. בשביל ואן ברויקלן, רונלד קומאן, ואחרים הניצחון הזה לא היה רק סגירת מעגל על ההפסד בגמר המונדיאל של 1974, אלא ניצחון על ה'רוע הגרמני'. רגע שיא 2: הגמר היה כמובן חגיגה אחת גדולה. מהשער של חוליט, עצירת הפנדל של ואן ברויקלן ועד הרגע המדהים הזה. אני זוכר שהלכתי עם אותה חולצה כתומה וישנה לבית הספר. הרגשתי נורא גאה. האליפות הזאת שינתה למעשה את החיים שלי כי בימים ללא אינטרנט וכבלים היה מאד קשה לעקוב אחרי המתרחש בהולנד. את מרקו ואן באסטן עוד אהבתי מימי אייאקס העליזים, אבל השערים האלה הפכו אותו בשבילי כמישהו שהוא בן אל מוות. רגע שפל 1: http://www.vi.nl/upload/01930864-a7d1-4a7e-a981-e4e69b3307e1_Basten_strafschopVI01_640x433.Xxx האיש שבאיטליה היה 24-26 בבעיטות פנדלים עד הרגע הארור הזה. האליל שלי משכבר הימים, החלוץ שבאיטליה כבר קיבל את השם 'סן מרקו', דווקא הוא היה השלומיאל בחצי גמר היורו של שנת 1992. אחרי קרב קשה מול דנמרק הדי אלמונית שרק בגלל פוליטיקה בכלל היתה באליפות (יוגוסלביה הושעתה בגלל המלחמה) דווקא מרקו ואן באסטן היה היחידי שהחטיא פנדל. החלוץ שבזמנו אולי היה השחקן הכי טוב בעולם, בטח מהסקוררים, גרם לכאב ספורטיבי שעדיין לא חוויתי אז. דנמרק המשיכה לגמר וניצחה את גרמניה. בימים של אז, זו היתה חצי נחמה. רגע שפל 2: http://media.nu.nl/m/m1oxraba8m9b_wd640.Xxx שוב פעם פנדלים, שוב פעם שברון לב ענקי. היום 16 שנים אחרי יום ארור אין לי אפילו בעיה להגיד שהאיטלקים היו ענקיים ואנחנו הלוזרים הכי גדולים בעולם. ווינרים איטלקים אדירים בראשות טולדו. יורו 2000, חצי הגמר. 0-0 אחרי 120 דקות. חוץ מלהכניס את הכדור עם היד בשער הולנד עשתה הכל בשביל להכניע את האיטלקים. פנדלים בזמן רגיל? קיבלנו. לא אחד אלא שניים!?! שניהם הוחטאו ע"י פרנק דה בור ופטריק קלייברט. כרטיסים אדומים לזכות איטליה? קיבלנו. כבר בדקה ה-34 האזורי נשארה בעשרה שחקנים. על הפנדלים אין צורך להרחיב. מופע אימים הולנדי עם כדור שיאפ סתאם ירה לצד השני של העיר...לשמחתי עדיין לא היה אינטרנט כמו היום, גרתי בארץ ודי הצלחתי לברוח מהאכזבה ובעיקר הכעס האדיר שהיה בתוכי. תודה לאל שזה קרה בשנת 2000 ולא היום...
- אני בהחלט זוכר גם את ה-2:2 בין אנגליה לפורטוגל ביורו 2004 כאחד המשחקים הטובים ביותר. דרמה גדולה, פנדלים, שחקנים שנתנו הכל, רגעי קסם ועוד. וגם הפנדל העצוב של דיוויד בקהאם כמו עונת הבלהות שלו בריאל מדריד - סיום העונה עם אפס תארים, הבגידה באשתו, היכולת החלשה ועוד ועוד ועוד. היה עצוב לראות אותו. אנגליה באותו טורניר גם הצליחה לבעוט בדלי יפה מאוד נגד צרפת. הובילה 1:0 כל המשחק כמעט, החמיצה פנדל ואז..זידאן משווה בכדור חופשי ובדקה האחרונה ג'רארד מוסר אחורה לא טוב, הנרי מתנפל על הכדור ומוכשל וזידאן קובע מהפך. התערבתי עם חבר על פחית קולה לפני המשחק, ימי כיתה ו' העליזים. התקציר - הנה זה - אני חייב להגיד משהו לגבי הולנד. אני בספק אם יהיה משחק שיגרום לתחושות כל-כך מתסכלות כמו חצי הגמר נגד איטליה ביורו 2000. אבל זוכרים מה קרה ב-2008? הולנד של ואן-באסטן מוגרלת לבית המוות עם שתי הענקיות והפינאליסטיות של המונדיאל - איטליה, צרפת וגם רומניה שנראתה כהגרלה קשה. חשבנו שהולנד תארוז כבר בשלב הבתים. ואז היא פירקה את איטליה 3:0 עם התקפות מתפרצות אדירות ושער שני יוצא דופן. במשחק השני זה כבר היה 4:1 אדיר על צרפת - זוכרים את הבונבון של רובן? ובמשחק השלישי היא ניצחה את רומניה עם הרכב מחליפים(חפשו בארכיון בפורום היורו את 'תסמונת משחק המנוחה' - הדיון שדיבר על כך). ברבע הגמר חיכתה רוסיה של הידינק ודווקא המאמן ההולנדי שאימן את הנבחרת במונדיאל 1998 - מדיח את הולנד. אני זוכר שעל המשחק אפפה טרגדיה אישית של בולארוז או משהו כזה ומעבר לכך הולנד הייתה גמורה ונפלה מהרגליים. היא הצליחה להשוות בדקה ה-86 עם שער של ואן-ניסטלרוי הגדול למרות משחק חלש שלה, כביכול הפגינה אופי - אבל התפרקה בהארכה.
אני אישית מאוד אוהב את השעשועונים האלה של עניין בחירת הרכב ונוסטלגיה. מקווה שבחרתם את נבחרת כל הזמנים שלכם! זהו, הבחירה הסתיימה אחרי שלמעלה משלושה וחצי מיליון אוהדים הרכיבו את נבחרת כל הזמנים ביורו: http://images.one.co.il/images/ONE/Originals775/gg1246245.Xxx בופון הקדים את קסיאס שזכה פעמיים בתואר ונבחר לאיש בין הקורות. כריסטיאנו רונאלדו שהגיע לגמר ב-2004 בולט מבין השחקנים של הדור הנוכחי יחד עם אינייסטה שעדיין משחק וכן פירלו וכן פיליפ להאם ופויול. מבין אגדות העבר אפשר למצוא את מרקו ואן-באסטן, כובש שער היפה באליפות וזה שהוביל את הולנד לזכייה ב-1988, זינדין זידאן וכן תיירי הנרי(שישה שערים סה"כ ביורו) ופרנץ בקנבאואר שזכה עם גרמניה בתואר ב-1972. מישל פלאטיני שרשם אולי את הטורניר הגדול ביותר של שחקן יחיד - נותר בחוץ. בחלוקה לנבחרות - איטליה שיאנית הנציגים עם שלושה; ספרד, צרפת וגרמניה עם שני נציגים; ופורטוגל והולנד עם נציג אחד. הנה הוידאו המיוחד באתר של אופ"א
גדול אלכס! איך שניכנסתי לפוסט הזה והתחילו לדבר על רגעים שנחקקו לך בזכרון- ישר עלה לי לראש המהלך הענק הזה של גאסקוין נגד סקוטלנד. Sent from my iPhone using Tapatalk
יש לי חיבה גדולה לואן ניסטלרוי (למרות ששותף רק ב-2 טורנירים), הייתי מנסה לשלב אותו בהרכב זה. מה גם שלדעתי הוא מקום שלישי ברשימת הכובשים של המפעל (אחרי פלאטיני ושירר, ובסוף הטורניר הנוכחי - גם אחרי רונלדו).
96 היה גם הטורניר שגילה לציבור הרחב את ראש הזהב של הכדורגל הגרמני אוליבר בירהוף. היה האס של נבחרת גרמניה ואולי הזר הראשון שאודינזה גילתה וקידמה.
אם לשפוט באמת לפי שחקני היורו הגדולים - רונאלדו באמת לא צריך להיות שם, ורובכם בוודאי מכירים את רמת ההערצה הגדולה שיש לי אליו. למעשה, אין סיבה שיועדף על פני באג'יו, חוליט ונלך רחוק יותר, פלאטיני (מבחינת התרומה, לאו דווקא המיקום הספציפי על המגרש).
