מנצ'סטר יונייטד 2016/17-אימפריות נופלות לאט

מנצ'סטר יונייטד-הדיון הרשמי לעונת המשחקים 2016/2017
http://1.bp.blogspot.com/__NLqU_AlKzw/SbEzSGyVDwI/AAAAAAAAAEg/sJnc7GAxGbA/S1600-R/Manchester_United_logo.Xxx

שעת לילה מאוחרת,
כולם מזמן הלכו לישון
רק וודוורד ער, קודר
מרים לז'וזה טלפון
אולי תקפוץ אליי יא ז'וזה,
נפשי אגם שחור
תביא איתך את המחברת
כי באצבעותיך אור

ז'וזה בא מיד רגוע,
מתיישב ומכוון
את המלאכה היטב יודע,
עוצם עיניים, מאמן
עשר אצבעות לז'וזה,
קצה כל אצבע-קרן אור
כשהוא בוחר את ההרכב
הזמן זורם לו לאחור

וודוורד מבפנים קרוע,
קרבות בתוך בטנו
אוהב שונא ומקנא,
מכור לחברו
"בוא שוב לנגן לי ז'וזה,
קח אותי לכוכבים,
בוא שוב ננגן הלילה
שיר געגועים"

העונה שהייתה

בליל ה-21 בנובמבר הכל נראה ורוד. טוב, לא הכל, גם אז יונייטד של לואי ואן חאל הייתה קבוצה משעממת שבנויה על להתיש עד מוות את היריב, את עצמה ואת האוהדים. אבל בצהרי אותו יום שער עצמי בדקה ה-90 בויקארג' רואד העלה אותה למקום השני בטבלה, מעל כל היריבות הפוטנציאליות בצמרת ורק נקודה מאחורי לסטר, שהיא כמובן סנסציה שבקרוב מאוד תתנדף ותחזור לגודלה הטבעי. במקביל, גם המצב בליגת האלופות נראה מבטיח עם 7 נקודות מארבעת המשחקים הראשונים. ואז, בבת אחת הכל נגמר. תיקו מאכזב מול איינדהובן הוביל להפסד בוולפסבורג והדחה מוקדמת מהצ'מפיונס, ובליגה-חודש וחצי רצוף ללא ניצחון הפך את הקבוצה ממועמדת לאליפות לקבוצה שתרדוף כל העונה אחרי שאריות הטופ 4. בסוף דצמבר נראה היה שואן חאל יפוטר בכל רגע, אך זה לא קרה והוא נשאר במשך חצי שנה כאיש מת מהלך, והמאיס את עצמו על השחקנים, האוהדים והתקשורת. ההרפתקאה האומללה בליגה האירופית כללה הפסד לאימפריה הדנית מידטיילנד והדחה בידי ליברפול, והמשך העונה בליגה המשיך להיות מאכזב, כאשר אחרי כל רצף של תוצאות חיוביות הגיעה מפלה שהחזירה את הקבוצה לקרקע. בסופו של דבר, יונייטד הגיעה למשחק השלמה מכריע מול ווסטהאם באפטון פארק בו ניצחון היה משאיר אותה עם ידה על העליונה בקרב על הטופ 4 מול היריבה העירונית. אבל כרגיל חבורת השחקנים האנמית של יונייטד קרסה ברגע האמת, ווסטהאם ניצחה, סיטי עלתה לליגת האלופות ויונייטד תפתח את העונה הקרובה במפעל המשני, לראשונה מאז 1995.

הנחמה היחידה הגיעה בגביע האנגלי עם זכייה ראשונה זה 12 שנה במפעל. ניצחונות דרמטיים בוומבלי על אברטון בחצי הגמר ועל קריסטל פאלאס בגמר הביאו לואן חאל את התואר היחיד שלו והראשון של הקבוצה מאז פרישת פרגוסון (אם לא מחשיבים את מגן הקהילה המפואר של מויס). אבל גם זה לא מנע ממנו להיות מפוטר כעבור יומיים בצדק, אחרי קדנציה שתיזכר ככישלון עם רכש מפוצץ שאיכזב, כדורגל מחפיר וכישלונות בליגה ובאירופה.
http://theworldgame.sbs.com.au/sites/sbs.com.au.theworldgame/files/styles/full/public/united.Xxx?itok=OuIKOAyR

אבל לא הכל היה שחור בעונה החולפת. שלושה שחקנים נתנו עונת שיא אישית, והמכנה המשותף בין שלושתם הוא שבסוף אוגוסט 2015 אף אחד לא חשב שהם יהיו חלק מהעונה הזאת:
*דויד דה חאה כבר היה במרחק דקות בודדות ופקס אחד מהמעבר בו כל כך חשק לריאל מדריד. אבל קרה מה שקרה, וירוס מסתורי במחשבים נחלץ לעזרתנו ודה חאה נשאר, והמשיך לבסס את מעמדו כשוער הטוב בעולם כיום. מפחיד לחשוב איפה היינו מסיימים בלעדיו.
*באותו יום בו דה חאה כמעט עזב, נרכש אנתוני מרסיאל הכמעט אלמוני ממונאקו בסכום עתק, ומיד גרר פרצי צחוק וביקורת מצד בערך כולם. כבר בהופעתו הראשונה השתיק את המבקרים עם שער יפהפה מול ליברפול, ולאורך כל העונה הרשים ביכולתו, במנהיגות שתפס ובכך שבקבוצה שכמעט מתנגדת לכיבוש שערים הצליח לכבוש 17 שערים. אם שום דבר לא ישתבש, העתיד נראה ורוד במיוחד.
*אבל הסיפור הגדול באמת הוא מרקוס ראשפורד. ילד מקומי בן 18, חלוץ קבוצת המילואים, שהוקפץ להרכב במשחק הגומלין מול הדנים עקב פציעה של מרסיאל, וכבש צמד. ואז צמד מול ארסנל. ואז שער ניצחון בדרבי. ואז שער קריטי באפטון פארק ברבע גמר הגביע. ובסך הכל-8 שערים ב-18 הופעות, שער נוסף במדי נבחרת אנגליה, ואפילו בדקות הבודדות ששיחק ביורו הראה יותר ניצוצות מכל שאר הנבחרת של הודג'סון ביחד.


המיוחד

כבר היו בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד מאמנים שאימנו בעבר קבוצות נגד יונייטד בטרם הגיעו למועדון, למעשה הרוב היו כאלה. אבל זוהי הפעם הראשונה בה מגיע ליונייטד מישהו שהיה יריב מיתולוגי שלה. מהרגע שפרץ לתודעה כמאמן פורטו, דרך אינטר, ריאל מדריד וכמובן שתי הקדנציות בצ'לסי-בכל תחנה בקריירה המפוארת של מוריניו, הוא נאבק ביונייטד ובדרך כלל יצא עם ידו על העליונה. אבל בניגוד למאמנים כמו ונגר או בניטז, בין מוריניו ליונייטד ואוהדיה מעולם לא שררה שנאה אלא להפך-כבוד הדדי ואמונה שיום אחד דרכיהם יצטלבו. הרבה חשבו שזה היה צריך לקרות כבר ב-2013 עם פרישתו של פרגוסון, אבל כנראה שמוריניו היה צריך קודם לסגור את המעגל בצ'לסי. והנה זה קורה.
מוריניו מגיע אחרי העונה הגרועה ביותר בקריירה שלו, למעשה חצי עונה, ויש לו הרבה מה להוכיח. עונה אחת חלשה לא פוגמת ברקורד המופלא שלו, אבל כישלון נוסף וייתכן הויתחילו להסתכל עליו בעולם הכדורגל כמי שזמנו תם וסיים את דרכו במועדונים הגדולים. כמו עבור המועדון שמחפש את עצמו כבר שלוש שנים, גם עבור מוריניו השידוך הזה חייב להצליח. כל תוצאה אחרת עלולה להביא על שני הצדדים אסון גדול.
http://e1.365dm.com/16/05/768x432/jose-mourinho-manchester-united-shirt-press-media-contract-deal_3473781.Xxx?20160527102636

הקיץ הזה-כיוון הלוך

שלושה שחקנים כבר חתמו ביונייטד רשמית:
*אריק ביילי-בלמה החוף השנהבי של ויאריאל אמור להוסיף מעט יציבות להגנה אחרי עונה שבה דיילי בלינד הוסב לתפקיד הבלם.
*זלטאן איברהימוביץ'-ההחתמה המסקרנת של הקיץ. מצד אחד ההתרגשות ברורה-לא בכל יום ענק כדורגל כזה מגיע לאולד טראפורד, אין ספק שמאז עזיבתו של רונאלדו לא היה שם כזה ביונייטד. חוץ מזה, הוא מגיע בחינם אחרי שסיים חוזה בפריז סן ז'רמן. אבל מנגד יש הרבה מקום לחשש. זלטאן כבר בן 35, ובארבע העונות האחרונות שיחק בקבוצה שהיא השליטה הבלעדית בליגה בינונית, ההפך המוחלט ממה שמצפה לו בפרמיירליג. בנוסף, הכישלון של יונייטד עם שויינשטייגר, של מוריניו בצ'לסי עם אטו ושל שני הצדדים עם פלקאו מעלה חשש בנוגע למידת ההשתלבות של שחקן ותיק באנגליה. ייתכן מאוד והעונה הקרובה תקום או תיפול על כושרו ויכולתו של הגאון השוודי.
*הנריק מחיטריאן-הכוכב הארמני של דורטמונד הוא כנראה הרכש המבטיח של הקיץ, אחרי עונה פנטסטית במדי סגנית אלופת גרמניה. אבל צריך להיזהר-מרבית הכוכבים שנראו כה נוצצים בחממה של הווסטפאלן בשנים האחרונות, קמלו ברגע שיצאו החוצה, גם אנחנו חווינו את זה על בשרנו עם שינג'י קגאווה. אבל אם הכל ילך כשורה-תוספת כוח משמעותית להתקפה.


הקיץ הזה-כיוון חזור

הרבה בינוניות ועובש נמצאים בסגל של יונייטד, וכרגע מוריניו עדיין לא שיחרר אף אחד מהם. הסוגיה המרכזית היא סוגיית ויין רוני. כל אדם שעיניו בראשו ראה שיכולתו של רוני בעונה האחרונה וביורו הייתה מחפירה, שהוא איבד כמעט כל איכות שהייתה לו, שהוא תופס מקום בסגל ושאין ספק כי הגיע הזמן להיפרד אחרי 12 שנים שרובן היו יפות מאוד. מנגד-ואן חאל, הודג'סון, צבא העיתונאים של רוני והפרשנים באנגליה שרובם שיחקו איתו ביונייטד או בנבחרת, המשיכו לשבח את רוני ולעשות לו קמפיין חיובי בלי שום קשר לביצועיו על הדשא. מוריניו יצטרך לבחור בין הצדדים. כרגע נראה שהוא נוטה לצד שמתכחש למציאות. הוא כבר הצהיר שרוני נשאר והוא בונה עליו, אם כי לא ברור באיזו עמדה בדיוק. אבל רבים עדיין מקווים שתוך זמן קצר מוריניו יתפכח ויבין כי אם אינו רוצה לסיים כמו קודמיו בתפקיד, עליו להשתחרר מהתלות בכוכב העבר.

מי עוד נמצא בקטגוריה הזאת? קאריק ושוויינשטייגר הותיקים שיקבלו צ'אנס נוסף אחרי שנה קטסטרופלית, פלייני שכבר נמאס על הכל, מאטה שמוריניו דחק אותו החוצה מצ'לסי וצפוי לעשות אותו דבר כעת, פיל ג'ונס הפצוע הנצחי שכבר לא יגשים את התקוות שתלו בו, מרקוס רוחו המאכזב, אנדר הררה שלמרות היותו אהוב הקהל לא הצליח לתפוס מקום בהרכב, אשלי יאנג ואנטוניו ולנסיה שאחרי שירות ארוך ואמין בקבוצה כנראה הגיע הזמן להיפרד מהם. כמה מכל אלה, אם בכלל, אכן יעזבו? אין לדעת. מי שלבטח עוזב את הקבוצה, אחרי 29 שנים מונומנטליות, הוא ראיין גיגס שלא יהיה חלק מצוות האימון החדש. החלטה צודקת וחשובה.

משחקי ההכנה

בניגוד לשנים קודמות, הפעם אין פשרות ואין משחקי ראווה מול יריבות אמריקאיות/סיניות. הקבוצה אמנם נוסעת לסין אבל תתמודד רק מול יריבות רציניות ובכירות:
16 ביולי-מול וויגאן באצטדיון DW (תודו שהתגעגעתם אליו).
22 ביולי-מול בורוסיה דורטמונד בסין.
25 ביולי-מול מנצ'סטר סיטי בסין.
30 ביולי-מול גלאטסריי בשוודיה.
3 באוגוסט-מול אברטון באולד טראפורד, משחק הוקרה לויין רוני.

ב-7 באוגוסט ייערך בוומבלי מגן הקהילה מול לסטר, וכעבור שבוע הליגה תתחיל במשחק חוץ בבורנמות'.

מילים אחרונות

שלוש השנים האחרונות היו רוויות אכזבות עבור אוהדי יונייטד. מויס נפל על חוסר ניסיון והתאמה לתפקיד, ואן חאל נפל על עקשנות ודווקאות יתר, וכעת מגיע תורו של מוריניו. מצד אחד-השם הכי גדול בנמצא, אגדה בחייו, הדבר הכי קרוב לאלכס פרגוסון ואדם שאוהב את המועדון וחלם להגיע אליו. מנגד-מאמן שעבר עונה זוועתית בה עשה טעויות שמעלות סימני שאלה גדולים לגבי המשך דרכו. אחרי ההפתעה הגדולה בתולדות הספורט, העונה הפרמיירליג צפויה לחזור לעצמה ולמאבקי אליפות בין הגדולות הרגילות. גווארדיולה, שבחר במנצ'סטר סיטי למרות שזה לא סוד שהיה העדיפות הראשונה ביונייטד, וקונטה בצ'לסי מציבים אתגר גדול, ולא בטוח בכלל שיונייטד החדשה תוכל להיענות לו. המטרות הן ברורות-אליפות או לפחות מאבק אמיתי עליה לראשונה זה שלוש שנים, שיפור משמעותי של איכות הכדורגל לעומת תקופת ואן חאל, ואם אפשר-לעוף מהמטרד ששמו הליגה האירופית כמה שיותר מהר.

שיר לסיום

אחרי ההומאז' המפוקפק שלי-הנה המקור:

 

הגדולים ביותר אף פעם לא הגיעו ליונייטד, גם לא בימים הכי גדולים של פרגוסון. דווקא בשנים האחרונות יותר שמות גדולים מאי פעם מגיעים אלינו, לצערנו אנחנו יודעים איך זה נגמר עם רובם.

 

את משנתי הארוכה לגבי מנצ'סטר יונייטד אכתוב בהמשך, אבל אני שחואן ורון למשל הוא קצת יוצא דופה, הגיע כקפטן לאציו, העוגן של נבחרת ארגנטינה אם אני לא טועה ואחד השחקנים הטובים ביותר בעולם. תמיד אפשר לדבר על רכש נועז ושחקנים גדולים שמגיעים בהרבה כסף ואולי אפשר להכניס גם את זלאטן לקטגוריה כי עוד קבוצות רצו בו והוא מגיע לעונה אחת ולאור ההיסטוריה והצורה שלו לא הייתי מכנה אותו כפנסיונר, אבל מה שהיה חסר במנצ'סטר יונייטד בשנים האחרונות ואולי גם בסוף עידן פרגי - דווקא עין טובה ואיכותית, שחקנים שבאו במעט כסף ונתנו המון. שחקנים כמו פטריס אברה, נמניה וידיץ', אפילו ג'י סונג-פארק, גבריאל הייצה, אפילו אדווין ואן דר-סאר היה הברקה ענקית.

יהיה כל-כך מרתק לראות את זלאטן ומוריניו משתפים פעולה. אין ספק שמנצ'סטר יונייטד בידיים טובות. רק שהיחס כלפי רוני יהיה מקצועי. אני חושב שגם מרסיאל הותיר ממש טעם של עוד אחרי עונת בכורה טובה מאוד לצד העובדה שבקושי היה לו עם מי לשחק, וגם בגזרת דה-חאה שקט וטוב שכך