מנצ'סטר יונייטד 2016/17-אימפריות נופלות לאט

אפשר גם לגשת בגישה האופטימית שמוריניו ראה את הליקויים במשחקי ההכנה שלשם כך בעצם מקיימים אותם ויסיק מסקנות בליגה.
מבחינתי גם מגן הצדקה זה לא יהיה מדד עדיין. אף פעם לא מחשיב את זה כמשחק באמת רשמי.
בקיצור נהיה חכמים יותר אחרי מחזורים ראשונים.

 

לנוכח הדיבורים על כך שמוריניו רוצה להחתים בלם ואולי גם מגן ימני, אפשר להבין שהוא כבר זיהה כמה דברים.

 

אם זה משחק שמקבל שחקן ששיחק 10 שנים למה לקח 12 שנים למשחק הזה להגיע.

שאתה מנסה להירדם וסוגיות חשובות כאלה מפריעות לך.

 

לחובבי נוסטלגיה, אני ממליץ בחום על ערוץ היוטוב הזה.

 

אני חושב שאי אפשר להתעלם מזה שבקהאם ניהיה "מותג" מכיוון שהוא פנה לעוד כיוונים מלבד הכדורגל - הוא דיגמן, אשתו הייתה חברת להקה מפורסמת..בהבדל לסקולס לצורך העניין, הוא לא היה רק כדורגלן מפורסם, אלא גם "סלב".

 

נכון ו?
מייקן ג'ורדן היה בערך הפרזנטור של כל דבר שהורים יכולים לגהץ איתו באשראי, ממייפל לופס לארוחת בוקר, מקדונלדס, קולה ועד הסניקרס שלו שגם רפובליקנים היו קונים.
אז הוא פחות אגדי בגלל זה?

לא ניסיתי להציג את זה שהוא לא היה סמל לפופולריות או שהוא לא דיגמן ועשה בוכטות מהצד בגלל המראה, האשה והדחיפה שלו גם לעבר עולם האופנה.
הוא כן וזה ברור.

אבל ראבאק, הוא שחקן אגדי קודם כל בגלל הדברים על המגרש.
ב99 הוא הפסיד את הבלון דאור ושחקן השנה באירופה לריבאלדו.
אתה מבין? הוא הגיע למעמד שגיגס וסקולס למשל אף פעם לא הגיעו ולא בזכות התסרוקת הבלונדינית שלו אלא בזכות הדברים שנתן באותה הדרך עונה על המגרש והמספרים המדהימים.

אני לא מכיר שחקן שהוא קונטנדור סופי לבלון דאור שלא נחשב אגדי, אתה מוזמן לעבור שם שם מהעשור האחרון ולהגיד לי אם אתה מוצא אחד כזה וכן לצורך העניין גם סניידר שחקן אגדי.

 

כולם שם בהחלט שחקנים גדולים, אבל בקהאם הוא מעבר לזה והרבה בגלל ההתעסקות שלו מחוץ לעולם הכדורגל.
לצורך העניין, גם קאקה ושאבצ'נקו ברשימה. הם היו שחקנים ענקיים, אבל האם הם מותגים בכל העולם גם שנים לאחר פרשיתם? לא. אולי במדינותיהם.

 

אוקי, נכון.
הם לא אייקון כמו בקהאם ולא יהיו, אבל הם אגדות בכדורגל ושמות שנכנסו לספרי ההיסטוריה קודם כל בגלל הדברים שעשו על המגרש, בדיוק כמו שבקהאם כזה קודם כל בגלל הקבלות שנתן על המגרש.

רוצה דוגמאות הפוכות? לא חסרים סםורטאים שהיו מותגים לרגע ושחקנים בינוניים באמת שממש לא יחשבו כאגדות בתחום שלהם למרות שניצלו פופולריות וסחף רגעי כדי ליצור באז ולעשות מזה המון כסף מהצד(טיבו, ג'רמי לין, מארבורי אם אתה רוצה ללכת רחוק יותר).

לין שיגע את העיר שהיא מרכז העולם למשך שלושה חודשים וזה ארגן לו חוזה גדול ומנופח ולא מעט כסף מהצד(וגם בגלל היותו אסייתי כמובן), מישהו יחשיב אותו כאגדה כשיפרוש? ברור שלא.

בקהאם ברשימות הגדולים בכדורגל לא בגלל שבארהב ובאסיה מתים עליו ולא בגלל התספורת עם החמצון שעשה ב2002 ששיגעה חצי עולם, הוא קודם שם בגלל הרקורד שנתן על המגרש.

 

הוא בהחלט לא כמו לין שהוא שחקן NBA לגיטימי פלוס מינוס ולא יותר.
הוא היה כוכב כדורגל, לא גדול משבצ'נקו או אינייסטה לצורך העניין (ברור שהם לא באותם עמדות, אבל זה לא רלוונטי למה שאני מנסה לומר) אבל מכיוון שהוא גם היה כוכב על המגרש וגם מחוצה לו, הוא נחשב מותג שנים אחרי שפרש, גם לציבור שלא מתעניין בכדורגל.

 

סתם בשלוף ואן חאל זרק את טוני לקבוצת המילואים בבאיירן.

 

הכי מצחיק שרומינגה שעכשיו מקטר בתקשורת לא חשב 3 דקות לפני שזרק את הסמל הכי גדול של באיירן מינכן ב15 שנים האחרונות בגיל 30(בלי לנסות לשכנע להשאר).
כמובן שהחלטה מקצועית נכונה לחלוטין.

זה הביזנס, כל מי שעיניים בראשו מבין שזה שחקן גמור שלא קשור בכלל לרמות של הפריימרליג, לא פה ולא בבורנמות'.
היינו צריכים לזהות את זה בזמן ועשו עלינו קופה על הגב.
נקווה שיגיע לטורקיה עד לסוף החלון.