אולי יש קשר לעובדה שמשחק המסירה מזעזע ולא סוחט משאבים מהגנות יריבות או לזה שה-OL מחריד ולא פתח לו נתיב מסירה אחד כל העונה? הוא מדורג במקום האחרון בליגה ב-YARDS BEFORE CONTACT עם 0.4. כלומר הוא מצליח להתקדם בסך הכל 0.4 יארד לפני שמגן כבר נוגע בו. פאקינג הזייה. רק לשם השוואה דאבונטה פרימן מקום ראשון עם 3.4, זיק אליוט שני עם 2.4 יחד עם לשון מק'וי. הוא כישרון נדיר. רמה מעל זיק או כל RB שהגיע לליגה מאז AP ושום נתון סטטיסטי לא צריך לגרוע ממנו כשהוא משחק באחת ההתקפות העתיקות והשואתיות ביותר בליגה. אם כבר אז רק להפך. מוק דראפטס בפאקינג אוקטובר לא שווים את החלל הוירטאולי שהם תופסים. בשלב הזה בעונה שעברה אף אחד לא שמע על קארסון וונץ וג'ארד גוף נחשב ל-QB עם מיליון חורים במשחק. חכה כשנגיע לינואר-פברואר ו-GM's יהפכו נואשים וינסו למכור את עצמם ואת הבעלים על QB כלשהו. מבטיח לך שקלי ינסוק בכל המוק'ס האלה וישתחל ברובם לסיבוב הראשון. מה גם שאסור לשכוח את אופציית השנה החמישית שקבוצות מקבלות על כל בחירות הסיבוב 1 שלהן ולכן תמיד משבצות 30-31-32 הן עמדות חמות ל-TRADE UP של קבוצה נואשת כלשהי מתחילת או אמצע הסיבוב השני. זה מה שמינסוטה עשו עם ברידג'ווטר לפני שנתיים ומה שדאלאס ניסו לעשות עם פאקסטון לינץ' בעונה שעברה. ושוב, אני לא חושב שקלי הוא איזה אפס או משהו ובגדול אני מסכים איתך ומבין על מה אתה מדבר. זה תמיד מה שהייתי אומר לאנשים על קאטלר עד שהשלמתי עם המציאות המרה שהוא מקרה אבוד. יכול להיות שקלי לא יהיה מקרה אבוד ומתישהו יתבגר ויעשה קפיצת מדרגה מנטאלית אבל כרגע הוא רחוק משם שנות אור ונראה לי שעל זה אין בינינו וויכוח. כל מה שאני אומר זה שעד שזה לא יקרה אין לו באמת סיכוי להצליח במקצוענים. יש שם רעיונות לא רעים אבל יש לי בעיה לא קטנה עם ברנוול וכל העיתונאים שמטיפים לאנליטיקס בכל הזדמנות שיש. אני יותר חסיד של שילוב בין זה לבין תחושה של המשחק. לא יכול להיות ניתוק בין השניים. אם ה-LT שלי נפצע אחרי שני מהלכים או הטופ 5/10 RB שלי עם קרסול פגוע לצורך העניין אני אבין מאמנים שמפחדים ללכת על מהלכי ריצה ב - 4th and short. זאת סתם דוגמה כללית כמובן. מאמנים חייבים להרוויח את הכסף שלהם אחרת אפשר יהיה להחליף אותם ברובוטים שהולכים על 2pt conversion בכל סיטואציה שהיא ללא הבחנה ולא יהיה שינוי. אז נכון שאני חופר פה שנים שאת רוב המאמנים אפשר להחליף בקופים אבל עדיין, זה לא האידיאל. גם לא רובוטים. האידיאל היה ונשאר איש בשם ביל בליצ'ק. ביל בליצ'ק לא הולך על כל הרעיונות במאמר של ברנוול בצורה עיוורת אלא במינונים ובסיטואציות הנכונות והמתאימות (לרוב). הוא המאמן שיודע ומכיר את הקבוצה והחולשות/חוזקות שלה בצורה הטובה ביותר, עם התחושה הטובה ביותר להתפתחות המשחק, מנהל שעון טוב רוב הזמן (יש לו נפילות מדי פעם) ומבין סיטואציות יותר טוב מכל אחד שאי פעם אימן. משום מה עדיין לא יצא לי לראות אותו הולך על 2pt conversion ללא הבחנה כמו מייק טומלין למרות שיש לו QB+כלים התקפיים קטלניים יותר משל פיטסבורג ברדזון ומשום מה עדיין לא יצא לי לראות אותו תמיד מנסה ללכת על KILL SHOT במסירה במקום להריץ את השעון ולשחק על אחוזים. למה? שיקול דעת, שיקול דעת ועוד קצת שיקול דעת.
אני לא בא לסנגר על המאמן האפרורי שלו או משהו, אבל לא היו שינויים דרמטיים בין העונה שעברה לעונה הנוכחית ככה שמשהו מהשיט הזה חייב להיות קשור גם אליו.
ההבדל הוא שבעונה שעברה היו כמה משחקים בודדים עם ביג פלייז שניפחו את המספרים משמעותית והשנה עדיין לא הגיעו אבל בגדול זה אכן היה אותו חרא, רק שאנשים לא ממש שמו לב או התעצבנו כי הם לא בחרו אותו בטופ 3 בפנטאזי (אני רציני. 95% מה-OUTRAGE הלא רציונלי נגד שחקנים זה בגלל פנטאזי. גם רודג'רס סובל מזה). ב-7 מתוך 8 המשחקים האחרונים של העונה שעברה הוא לא סגר 100 יארד. אני כן מסכים שברגע שאתה משחק מאחורי OL כל כך גרוע שמאפשר למגנים להגיע אליך לפני שהצלחת להתקדם 0.5 יארד זה יכול לדפוק את הביטחון אבל במקרה שלו אני באמת לא מרגיש שזה המצב אלא פשוט צוות מחריד שמקיף אותו על ומחוץ למגרש ותוקע לו מקלות בגלגלים, תרתי משמע. הוא עדיין אקספלוסיבי ועדיין לא איבד את ה-VISION הנדיר שהיה לו. אבל אין מאיפה לרוץ. אשכרה. תראה משחקים שלהם. הוא שובר 3 תיקולים כדי להשיג 4 יארד. זה אחד המחזות העצובים.
שתי כתבות שמתחברות לשאלה שלי בעמוד הקודם, אם כי אני חושב שסנדרו סיכם יפה מאוד הכול. Asymmetry Is the NFL’s Hot New Trend in 2016 Do We Really Want to Watch Great Football? -- אליאור, מה ההבדל בין ראנינג בק עילית לשאר הראנינג בק׳ס לטעמך? לדוגמא: ראיתי אותך כותב בעבר שאתה חושב שאליוט הוא אוברייטד שמסתמך על סגנון המשחק של דאלאס ו-OL מעולה. -- כמה נתונים על ההגנה של האיגלס. לא נראה לי שנתנו כאן לשוורץ ולחבורה שלו מספיק קרדיט. יכול להתפתח משחק מעניין מול הקאובויס מחר. נקווה שוונץ והחבורה שלו יספקו את הסחורה להבדיל מגרין ביי. Why Eagles' pass-rush is one of NFL's best | PFF https://media.profootballfocus.com/2016/10/Screen-Shot-2016-10-28-at-11.12.16-AM.Xxx https://media.profootballfocus.com/2016/10/brandon-graham_de.Xxx
שילוב של שלוש תכונות: 1) יכולת תפיסה 2) הבנה והוצאה לפועל של BLITZ PICKUP כדי לשמור על ה-QB אבל מעל הכל ובעיקר 3) VISION. תקרא לזה "חיזיון" או "קריאת נתיבים" אבל היכולת הזו לזהות ולבחור את הנתיב שנייה לפני שהוא נפתח היא מה שמבדילה את העילית משאר הראנינג בקס. קח לדוגמה את הרץ בעל ה-VISION הטוב ביותר בליגה היום - ל'אביון בל. הוא לא האתלטי ביותר, לא המהיר ביותר ולא האקספלוסיבי ביותר. מה שהופך אותו לכל כך טוב וקטלני זו הסבלנות לתת ל-OL לפתוח את הנתיב(ים) ואז לבחור את הטוב ביותר להתפוצץ דרכו. לפעמים אלה כמה נתיבים שונים במהלך אחד שהוא צריך לעבור מאחד לשני על ידי JUMP CUTS חלקלקים. זה כמו קור רוח של QB's בפוקט. או שיש לך את זה או שאין לך. לא משהו שאפשר ללמוד או לפתח עם השנים. מהבחינה הזו הטובים ביותר בליגה הם בל, צ'ארלס, פיטרסון, גרלי ופוסטר (זצ"ל). העונה גם דייוויד ג'ונסון מתחיל להראות את היכולת הזו אם כי הוא עדיין מסתמך על האתלטיות האלוהית שלו יותר מאשר כל תכונה אחרת. ספציפית בקשר לאליוט אני חושב שהוא רץ מצויין והבעיה שלי היא פחות איתו אלא יותר עם התקשורת והאוהדים שמגזימים איתו והופכים אותו לגיים צ'יינג'ר ועילוי של פעם בדור. זו תופעה שהתחילה עוד לפני הדראפט שבאופן טבעי רק הולכת ומתעצמת משבוע לשבוע כשהוא סוגר 120+ יארד ב-NFL במדי הפאקינג קאובויז. אני פשוט לא חושב שהוא הגורם העיקרי שבזכותו התקפת הריצה של דאלאס נראית כפי שהיא נראית. לדעתי אם תעמיד מאחורי ה-OL שלהם את אלפרד מוריס התפוקה תישאר זהה ואפשר לראות את זה בפעמים הבודדות במשחק שבהן הוא מחליף אותו. מאחורי OL כזה אתה לא צריך את ה-VISION המדובר (כאילו, גם. פשוט לא ברמה גבוהה אלא די בסיסית) או סבלנות אלא פשוט להיות Competent ומספיק אתלטי כמובן כדי להתפוצץ דרך הנתיבים המטורפים שהקו הזה פותח עבורך כמעט בכל מהלך. לזכותו של אליוט ייאמר שהוא כן מביא לשולחן יכולת תפיסה ו-BLITZ PICKUP גבוהות מאוד, במיוחד לרוקי. עדיין אני חושב שהוא TIER אחד מתחת לגרלי, בל ודיוויד ג'ונסון.
אני (כאילו) מבין על מה אתה מדבר, אבל העיניים שלי לא מצליחות להבדיל תוך כדי משחק בין VISION של ראנינג בק ל-OL איכותי. השאלה היא אם זה משהו שיותר קל לראות בקטעים בודדים ותקצירים מורחבים, או שפשוט צריך לצבור בשביל זה קצת יותר קילומטראז׳.
במהלך צפייה לייב מהזווית של ה-TV Broadcast קשה מאוד עד בלתי אפשרי לקלוט את זה. הדרך הטובה ביותר היא על ידי הילוכים חוזרים מאחורי ה-OL כשאתה רואה בעצמך מה הראנינג בק ראה כשהוא התחיל לרוץ. כשתראה איך הם רצים לאיזורים שנראים במבט ראשון חסומים לגמרי רק כדי לראות אותם נפתחים בשנייה תבין את ההבדל.
עוד אחד מהדרכים לזהות VISION של RB זה כשהוא מזהה שהגאפ שהוא עומד לתקוף לא פנוי והוא משנה נתיב. לפעמים זה BY DESIGN אבל קל לזהות מתי זה לא. מעולם לא עקבתי אחריו בשיקגו אבל אחרי שהוא הגיע אלינו ראיתי שלמאט פורטה יש את זה ברמה גבוהה. שזה כמובן מפצה על זה שהוא מהיר כמו צב ואתלטי כמו דודה רבא שלי.
אם כבר בRB עסקינן, מה הדיבור לגבי לאונרד פורטן? אני זוכר שנה שעברה בתקופה הזאת היו דיבורים שהוא שיישב בחוץ העונה הנוכחית בקלוג'ים בשביל שהוא לא יפצע או שטות כזאת כי מדבר בRB בסדר גודל היסטורי. העונה כמעט ולא שמעתי את השם שלו מוזכר עד כה, ומכוון שאני לא ממש עוקב אחרי CFB אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי להשלים קצת פערים על מה קרה (אם קרה) לבן אדם, וכמה פריק באמת הבן אדם הולך להיות בNFL.
היו לפורנט בעיות עם פציעות השנה והוא משחק בקבוצה בלתי מתפקדת בעליל. ועדיין הוא דפק 284 יארד במשחק האחרון בו חזר מפציעה, וזה כשהוא לא כשיר במאת האחוזים. אני לא מבין גדול בראנינג באקים, אבל יודע שהוא נחשב לעילוי, ואמור להיבחר בטופ 10 של הדראפט, אולי אפילו טופ 5 (וכולנו יודעים כמה זה קשה ונדיר בעידן בו הערך של העמדה נמצא בצניחה מתמדת)
אני מבין שרצים זה הנושא החם. ממה שראיתי אני חושב שניתן להגדיר סבלנות בתור התכונה הלא פיזית הכי חשובה אצל רצים. הגרועים הם אלו שממש טובים מבחינה אתלטית אבל פשוט לוקחים את הכדור, מורידים את הראש ולוחצים על הדוושה עד הסוף כדי לפרוץ אל עבר הפתח הראשון שהם רואים. או יותר גרוע, לאיפה שהיה אמור להיות פתח לפי המהלך שהמאמן הריץ אבל אין כי החוסמים לא הצליחו להוציא לפועל כמו שצריך. מי שהכי קיצוני בקטע של הסבלנות מבחינה ויזואלית לדעתי הוא פיטרסון. אפשר לשים לב שיש לו הרבה פעמים סגנון ריצה מאוד מקוטע בתחילת מהלכים. הוא לא לוחץ באמת על הדוושה והוא כמעט אף פעם לא מתחייב לפתח עד שהוא 100% בטוח שזה המקום הכי נכון ללכת אליו. גם לינץ' היה לא מעט כזה. לפעמים הם ממש מקפצים עם הרגליים במקום כמו שקוורטרבקים עושים כשהם מנסים למשוך זמן. לא יודע להגיד את זה בוודאות כי אני לא רואה פוטבול מספיק זמן כדי ממש ללוות התפתחות של שחקנים לאורך הקריירה, אבל אני מנחש ומניח שזה משהו שגם מגיע הרבה עם ניסיון.
ה-קטע של מרשון לינץ׳ היה הyards after contact... גם כשכבר היו מפילים אותו זו תמיד היתה נפילה קדימה ל2-3 יארדים נוספים. לא זכור לי מישהו שבכלל התקרב אליו באלמנט הזה. אולי ג׳רום the bus בטיס האגדי לותיקים שבינינו.
כמו שנייג'ל ציין הוא החלים לגמרי מפציעה (בקרסול) שהטרידה אותו מהמחזור הראשון רק בשבוע שעבר. ככה זה נראה. (00:05) (01:25)!!!!!! (02:23) קטע בונוס מדובר כנראה בפריק הכי גדול שהליגה ראתה מאז AP. שילוב נדיר של פיזיות ומהירות. אני רק חושש מסגנון הריצה האלים הזה שיתנקם בו במקצוענים ומקווה שהוא ימתן אותו קצת אם כי ברור לי שזה לא הולך לקרות.
