נתן להם כנפיים / "הכל מקצועי" ההחלטה של קונטה לעבור לשלושה בלמים הקפיצה את צ'לסי למקום הראשון. ההמתנה שלו לביצוע המהלך, מאחר שהכין שחקנים מתאימים לעמדות הכנפיים האחוריות, צריכה להיות שיעור לקבוצות אחרות. http://images1.ynet.co.il/PicServer5/2016/11/23/7403773/7403772693590980760no.Xxx מצבה של צ'לסי נראה היה אפרורי. לא מדובר על העונה שעברה, אלא על סוף ספטמבר השנה, רק לפני חודשיים. הכחולים הפסידו 3:0 בדרבי לארסנל, אדן הזאר עדיין לא חזר להיות השחקן של פעם, וההגנה - סימן ההיכר של המאמן החדש אנטוניו קונטה - ספגה לא מעט. טבלת הפרמייר־ליג עמדה לבלוע את צ'לסי לבטנה המנומנמת, אבל אז הגיעה החלטה אחת ששינתה את העונה. מהלך ששם כרגע את צ'לסי במקום הראשון. השינוי המדובר אינו סוד, וכולם באנגליה מדברים עליו. אחרי ההפסד לארסנל קונטה פשוט שינה מערך. הזיז את ססאר אספיליקווטה להיות בלם שלישי, ויתר על שחקנים כמו ססק פברגאס (שגם נפצע), וויליאן ואוסקר, ועבר למערך 3-4-3 שלושה בלמים, כמו שקונטה תמיד אהב. נשמע פשוט. המעבר לשיטה החדשה הביא לתוצאות מיידיות ולשינוי דרסטי, לא פחות. צ'לסי שיחקה שש פעמים בליגה לפני השינוי ושש אחריו, כך שנוח לשים לב להבדלים. עד המעבר לשלושה בלמים הקבוצה השיגה 10 נקודות ולאחר מכן זכתה בכל ה־18 האפשריות. למרות ירידה בהחזקה בכדור, כמות השערים עלתה באופן ברור מ־10 בחלק הראשון ל־17 בשני. בזמן שההגנה כללה רק שני בלמים צ'לסי הצליחה לשמור על שער נקי רק פעם אחת, ואילו עם הבלם הנוסף היא לא ספגה אפילו שער אחד בשישה משחקים. 590 דקות ללא ספיגה מהוות את הרצף הנוכחי הטוב ביותר בליגות הבכירות (פ.ס.ז' שנייה עם 395). פרשנים רבים באנגליה, כולל שחקן ומאמן העבר של צ'לסי ג'אנלוקה ויאלי, כבר הכריזו על המהלך של קונטה "ההחלטה המקצועית החשובה של העונה". צ'לסי בהחלט יצאה לדרך חדשה, אבל דווקא עכשיו, כשרואים את ההצלחה, מעניין לשאול דבר אחר: למה קונטה לא עשה את זה קודם? הזאר המרוויח הגדול קונטה תמיד היה מאמין גדול במשחק עם שלושה בלמים. הוא שם את היסודות למשולש ברצאלי־בונוצ'י־קייליני שעל בסיסו נשענת גם ההצלחה של יובנטוס אחריו. ביורו האחרון איטליה של קונטה, שהגיעה לטורניר ללא ציפיות גדולות, הציגה כדורגל איכותי ויעיל בזכות משחק עם שלושה בלמים. רבים ציפו שכך תיראה גם צ'לסי מיד בתחילת העונה, אז למה בעצם קונטה חיכה? התשובה נעוצה גם בתיאום שדורשת השיטה (קונטה תירגל אותה בקיץ במתחם האימונים, אבל ויתר במשחקים) וגם בחומר השחקנים הדרוש. יותר נכון, חומר אנושי לעמדה מסוימת שלא קל למצוא בכדורגל – עמדת המגן־קשר, שבאנגלית מכנים אותה wingback, "שחקן כנף אחורי". אותו שחקן שאחראי לריצה לאורך כל הקו ושבמערך עם שלושה בלמים יש לו חשיבות גדולה יותר. "התפקיד קריטי כי הוא מעורב בכל אספקט של המשחק", אמר לאחרונה קונטה על שחקן הקו במערך שלו, ובתחילת העונה המאמן הרגיש שאין לו שחקנים מוכנים לעמדה. אין שניים, בימין ובשמאל, שיכולים לשרוף את כל הקו, שהם מספיק חכמים או מנוסים טקטית ושיכולים לתרום גם בהגנה וגם בהתקפה. אבל גם זה השתנה. קונטה רכש את מרקוס אלונסו כדי שישחק בצד שמאל. אלונסו, שחקן קלאסי לשיטה, שהיה לפעמים קשר ולפעמים מגן בפיורנטינה, חתם רק בסוף אוגוסט ואחרי התאקלמות קצרה נכנס להרכב בדיוק לאותם שישה משחקים אחרונים. בצד ימין קונטה עבד עם ויקטור מוזס והכין אותו לשינוי. הניגרי, שלא היה לו מקום אצל ז'וזה מוריניו, הוא שחקן התקפה, וקונטה הבין שהוא יכול לנצל את היתרונות הפיזיים שלו גם בעבודות הגנה. אלונסו ומוזס, בעיקר אלונסו, הפכו לשחקנים סופר חשובים בצ'לסי. ב־0:5 על אברטון הם נגעו יחד בכדור יותר מ־200 פעמים. עד שהם הגיעו, מגיני צ'לסי רשמו, יחד, מסירת מפתח אחת בממוצע למשחק. אלונסו ומוזס מחלקים שלוש כאלה. בצד ההגנתי אלונסו הפך להיות המתקל המוביל של הקבוצה, עוד לפני אנגולו קאנטה. משחק עם שלושה בלמים הוא לא דבר נדיר, ופעמים רבות נכתב, גם כאן, על יתרונות וחסרונות השיטה, אבל חשיבות שחקן הכנף האחורי אינה מדוברת מספיק. אלה לא רק התרומה ההגנתית או ההגבהות מהאגף, אלא גם דברים שלא נראים ישר בעין. שחקני התקפה, למשל, מרוויחים מאיכות אותם שחקנים. הזאר, אולי המרוויח העיקרי, דיבר על כך לאחרונה. הבלגי הסביר שמצד אחד העבודה ההגנתית של אלונסו מאפשרת לו יותר חופש כי הוא לא תמיד חייב לרדוף אחרי שחקן יריב בקו שלו. מהצד האחר, קבע הזאר, העבודה ההתקפית של אלונסו נותנת לו אפשרות להיכנס לכיוון מרכז המגרש ולהיות מעורב יותר (ראו תמונה). עד המעבר לשלושה בלמים הזאר הבקיע פעמיים. מאז הוא הוסיף חמישה שערים. לאמן את השחקן המתאים עמדת שחקן הכנף האחורי חשובה במיוחד לכל קבוצה שמשחקת עם שלושה בלמים, לא רק בצ'לסי. לא סתם יובנטוס מעמיסה עצמה בשחקנים שיכולים להתאים לעמדה כמו אלכס סנדרו, חואן קוואדראדו, סטפן ליכטשטיינר ודני אלבס. אצל סביליה, שמשחקת העונה לרוב עם שלושה בלמים, אותם מגינים־קשרים הם, סטטיסטית, השחקנים שנוגעים הכי הרבה בכדור. אפילו בצ'לסי, שכבר הכניסה את מוזס ואלונסו לעניינים, עלולה להיווצר בעיה כשמישהו מהם ייעדר. קונטה אמר שהוא עובד עם פדרו על אפשרות לשחק בעמדה של מוזס בעתיד, אבל פציעה של אלונסו תשאיר את הקבוצה עם חור. היעדרות עתידית של השחקנים להם קונטה חיכה בתחילת העונה עלולה לקחת אותו לאחור. בינתיים, בכל מקרה, השינוי שביצע הוא אולי החשוב ביותר בפרמייר־ליג העונה, כזה שיכול להחזיר לצ'לסי את האליפות.
נתוים מעניינים: Diego Costa has 9 Premier League assists in 2016; only Dimitri Payet (13) and Christian Eriksen (10) have more. No player in Europe's top 5 leagues has been directly involved in more league goals this season than Chelsea's Diego Costa (14). תחת קונטה הוא נראה שחקן אחר. מעבר לזה שהוא משדר רוגע ושלווה שאף אחד לא היה מנחש שבכלל קיימים אצלו, הוא הפך להיות עוד יותר קבוצתי ושיתוף הפעולה שלו עם כל הסובבים אותו הופך אותו לנשק בלתי רגיל. תמיד חשבתי שמה שמבדיל בין קוסטה לחלוצי על אחרים זה הצפיות שבמרבית פעולותיו. העונה הוא מאוד בלתי צפוי. כיף לראות אותו, ללא ספק החלוץ הטוב בליגה בכושרו הנוכחי (יחד עם אגוארו).
לא פחות מדהים בהקשר של קוסטה זה שהוא כבר מעל חודשיים סוחב ארבעה צהובים. אני זוכר שדיברו על לא לשתף אותו מול לסטר כדי שלא יהיה מושעה מול יונייטד.
לדעתי הבעיה של קוסטה קשורה יותר בטכניקה. זה מתבטא בהשתלטות על כדורים, הכדרור המסורבל, המסירה. לוקח לו המון זמן לשחרר מתפרצות לפעמים וזה הורס איזה גול למשחק. הוא בדר"כ כובש אחר כך אז הלקויות האלו מתגמדות, אבל הוא שחקן די מתסכל לצפיה בשבילי.
זה נכון לגבי קוסטה של השנים הקודמות. העונה הוא ממש לא מסורבל, וכשיש לו אופציות הוא גם יודע לנצל התקפות מתפרצות כמו שצריך (השער של פדרו נגד אברטון, השער של מוזס בשבת וכו׳).
אני רואה לא מעט דימיון בין התקופה האחרונה לדאבל עם אנצ׳לוטי מבחינת שטף המשחק של צ׳לסי במשחקים האחרונים. קוסטה עושה עבודת all around מדהימה העונה. מזכיר במובן הזה את דרוגבה שבאותה עונה היה מתחיל התקפות מהחצי ומתחיל לדהור. גם אם זה לא נראה הכי אלגנטי או טכני כמו אצל שחקנים כגון אגוארו, סוארז ואחרים, זה עדיין אפקטיבי לא פחות העונה (זה מתבטא במספרים). שבוע הבא זה משחק עונה של ממש. תענוג של ליגה.
צודק, לא כתבתי שלא מעט פעמים הוא גם מייצר הזדמנויות כשהוא מקבל כדור במתפרצת, אבל אני עדיין רואה אותו גם הורס מצבים כאלה. בסופו של דבר הוא נותן עונה גדולה ובטח שלא הייתי מחליף אותו. אלעד יש דמיון מבחינת הדומיננטיות אם כי אני לא זוכר את דרוגבה של אותה עונה דוהר על המגרש. הוא כבר היה יותר כבד מבעבר, אבל כנראה הכי חד שהיה אי פעם. וסיים גם עם מעל 10 בישולים אני חושב.
אני לא חושב ששיחקנו נוראי כמו שטוטנהאם שיחקה מצוין. במשחק הזה פשוט ראינו את מה שדיברנו עליו בעמוד הקודם, על איך השיטה תקרוס ברגע שדברים יחרקו וקונטה יעמוד חסר תשובות כי אין טריק אחר שיעבוד עם הקבוצה הזו. באה יריבה שידעה לבטל אותנו במשחק לחץ מעולה, הכריחה את מוזס ואלונסו לעשות הגנה מה שהרס לנו את כל השטף בהתקפה ופשוט לא נתנה לנו לנשום. מצחיק שבסוף גם במשחק הזה קונטה לא באמת נאלץ להיבחן בשאלות הקשות, הגול משום מקום של פדרו (שמזכיר לנו שבכל זאת יש סיבה למה הוא מחזיק בכל תואר אפשרי כפול שלוש) לפני ההפסקה הציל לו את המשחק ובסוף יצא שבפרק הזמן במחצית השנייה בו לרוב המאמן נבחן בשינויים בכלל הובלנו. וזה היה דווקא מוזס שטוטנהאם הצליחה להעלים מחצית שלמה. אגב, למי שלא שם לב, כשקאנטה חטף כדור במרכז המגרש במהלך שהוביל לשער השני, מוזס בכלל עמד ליד הרחבה שלנו. איזה כוכב.
לא היינו נוראים בכלל. המחצית הראשונה הייתה די גרועה וכמו שסטארידג׳ ציין, זה נבע מלחץ מטורף של טוטנהאם וקצת חוסר מזל בצד שלנו (ואת הלחץ הזה לא ניתן להפעיל במשך 90 דקות). נכון, יצאנו מזה בתזמון מושלם ולא בצדק בעזרת פדרו, אך משם והלאה הניצחון היה בידיים שלנו. אני מבין שזה מגוחך לדרוש שינויים כשהקבוצה לא מפסיקה לנצח, ובכל זאת הייתי רוצה לראות את קונטה מנסה לשחק קצת אחרת מול קבוצות שלוחצות בטירוף, בטח במחצית הראשונה של המשחקים הללו. בין אם זה צ׳לובה או אוסקר, עיבוי הקישור על חשבון שחקן התקפה זה שינוי מתבקש. אני גם חושב שלמרות הכושר הטוב של קייהיל, אנחנו חייבים עוד בלם שיודע להוציא התקפות מאחורה. אם כבר קונטה מתעקש על להתחיל התקפות החל מהמסירה הראשונה של קורטואה, לפחות שתהיה לזה הצדקה. במצב הנוכחי צריך לגוון קצת וגם להוציא בעיטות פה ושם (ועשינו את זה במחצית השנייה). אלעד, ההשוואה לדרוגבה במקומה.
למעט 10 הדקות הראשונות של החצי השני לא ראיתי שום דבר מעודד. כשהגענו לאיזור הרחבה היינו בזבזניים ומפוזרים, לא שלטנו במרכז המגרש ולא מעט פעמים איבדנו את הכדור בחצי המגרש הלא נכון (צמד הבלמים, קנטה, אפילו פדרו הצליח לאבד שני כדורים במקומות מסוכנים). אני לא נופל בפח התוצאה, לא היינו מספיק טובים.
מעבר לקייהיל, אתם צריכים גם קשר מרכזי לצד קאנטה. מאטיץ׳ אומנם טוב יותר מבעונה שעברה (ממש חוכמה גדולה), אבל הוא בסה״כ לא נראה לי שונה בתרומה שלו יותר ממיקל. הוא הפך להיות נורא רכרוכי ובמרבית המקרים חוץ מלתת מסירה לשחקן שלידו (אם כי במקרה האחרון יצא שער יפהפה של פדרו) הוא לא מועיל לקבוצה במשחק ההתקפה. קשה לי להצביע בדיוק מהו סוג השחקן שאתם צריכים כי המערך הזה הוא דיי מיוחד בדרישות שלו, כך שהייתי אומר שאתם צריכים קשר שמסוגל לעשות הכול עם אוריינטציה יותר התקפית מקאנטה. צריך לראות גם מה הסיפור של זומה וצ׳אלובה ששווה לתת לו הזדמנות להוכיח את עצמו במקום מאטיץ׳. לא ״דוהר״ בסגנון א-לה הנרי, אבל אני זוכר לא מעט מתפרצות/התקפות מעבר שהוא היה מתחיל ולפעמים מסיים - וזה מזכיר לי את קוסטה העונה. מסכים שפיזית הוא כבר היה פחות מהיר מבתחילת הדרך, אבל הוא היה גם שחקן יותר מגוון ומנוסה. הבעיטות החופשיות בכלל היו מטורפות.
דויד לואיז בועט באותו סגנון, בטח העתיק ממנו. בקיץ נצטרך להחליף את פדרו ומאטיץ׳ כדי להשתפר, העמדה של הקשר היא באמת מסובכת יותר, אין הרבה אופציות וצריך לחשוב איפה קאנטה ישחק, אם ימשיך כ50 50 או שיזוז אחורה.
למאטיץ' יש כבר שישה אסיסטים העונה בליגה (יותר משתי העונות האחרונות ביחד- 5). רק לדה בריינה יש יותר (7). מיקל כל הקריירה לא בישל שישה שערים. אני בטוח שאם נשווה את הנתונים האלה לקאנטה, אין הרבה הבדל. קאנטה מתקל יותר, אולי זה נותן לו הזדמנות לחלק יותר מסירות קדימה.
אני מחקתי את מאטיץ׳ לגמרי ואני מאוד מופתע מהיכולת שלו העונה. אני לא חושב שהוא רכרוכי ויש לו מה להציע בשליש האחרון. עם זאת, כשמופעל עליו ועל יתר הקבוצה לחץ הוא מתחיל להראות את הצד הרשלן שלו ולעיתים הוא פשוט מחליט להתחבא. אני לא יודע מה גורם לכך, אני כן יודע שקאנטה לא מגיב כמוהו והוא כמעט תמיד משחק באותה הדרך ועם אותו סטייט אוף מיינד. בכל אופן, מאטיץ׳ בוודאי תורם יותר ממיקל והמשחק שלו מגוון בהרבה. כל זה לא מספיק כדי להניא אותי מהמחשבה שאנחנו אכן זקוקים לקשר מרכזי נוסף. מאטיץ׳ וצ׳לובה הם אופציות מעולות, אבל כשיש לך את קאנטה במרכז הקישור אתה חייב לעשות הכל כדי להציב לידו את השחקן המתאים ביותר וליצור דומיננטיות ארוכת שנים באיזור מרכז המגרש. ההצעה שלי? וראטי. לא יודע אם זה רלוונטי, במקום מסוים הנוכחות של קונטה היא שגורמת לי לחשוב שזה ריאלי, אבל הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים, גם אם זה יוריד את הגובה הממוצע של הקישור שלנו למטר שישים. זה קצת לא הוגן כלפי מאטיץ׳, פדרו וקייהיל, אך אין ספק שאלה 3 עמדות שזקוקות לשינוי בקיץ (צריך לזכור שיש לנו אופציות קיימות כמו זומה, כריסטנסן, טראורה וכו׳). גם עמדות הווינג באקס זקוקים לחיזוק, ולו רק בגלל היעדר העומק בהן.
