ניק הורנבי הוא אכן מקור השראה, אבל זו תכונה שעוברת בגנים אצל פולנים... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx אגב, בלונדון אפשר למצוא את ה-DVD של הסרט במחיר מציאה, קניתי אותו ב-8 פאונד בזמנו.
אגב, בימים האחרונים היה שוב בערוצי זהב סרט כדורגל בריטי, רק הפעם הסרט על אותו כדורגלן אלמוני שמתקבל למבחנים בשפילד יוניטד.
הסרט מייק באסט מנהל את אנגליה בהחלט סרט שהרג אותי מצחוק, ראיתי את זה עם אבא שלי ורק אני צחקתי כי זה בדיחות של כדורגל שרק אוהבים ואוהדים אמיתיים ידעו להבין. בכל מקרה, הנבחרת שלהם בהחלט קצת מזכירה את הנבחרת האנגלית של היום, לפחות לי עצמי. הקטע האהוב עליי, בעצם שניים - כלוקסמבורג מנצחת את טורקיה 2:0 ואנגליה עולה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx והשיר של רודיארד קיפלינג שאותו מצוטט מייק באסט בסוף, שיר פשוט יפהפה, היה מוכר לי גם לפני הנה השיר שנקרא If
יש גם סרט יפה שראיתי אתמול וקוראים לו "כשיום שבת מגיע" בסרט מדובר על שחקן שהולך למיבחני קבלה בשפילד יונייטד, השחקן אוהב לישתות ולכן הוא ניכשל במיבחן קבלה אך לאחר שינוי הם מקבל שוב הזדמנות ואת השאר תיראו לבד..
את רוב הסרטים שדוברו כאן ראיתי. דווקא את "משהו לחלום לא יצא לי לראות" למישהו יש מושג מה שם הסרט באנגלית? תודה.
"Purely Belter " מסכים לגבי ההופעת אורח של שירר.. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
רק לפני שבוע גמרתי לקרוא את "קדחת המגרש", או "אהבה על הדשא" קראו לזה איך שתרצו הורנבי אחלה בנאדם, ספר טוב, למרות שחבל לי מאד שלא הצלחתי להזדהות איתו... את הסרט דווקא לא יצא לי לראות, לפני שגמרתי את הספר היה אותו אבל פיספסתי ומאז לא יצא לי
העתקתי לכאן הודעה של ברק מנושא אחר. הנה ביקורת שמצאתי על הסרט: קודם כל, לינק לסרט שתבינו מי נגד מי: http://mixer.nana.co.il/Article/?Ar...sid=49#IDAT43MC (הכתבה על הסרט באמצע הדף). שנית, הנה ביקורת שמצאתי על הסרט: תאריך : 02/12/04 12:33 מחבר/ת : סייקו סרט חדש שהגיע השבוע לבתי הקולנוע ועוסק בבעיה, שנהייתה לצערנו מאוד בולטת לאחרונה גם בכדורגל הישראלי, האלימות והחוליגנים. להלן ביקורתי שם הסרט: בית חרושת לכדורגל The Football Factory במאי: ניק לאב שחקנים: רולנד מנוקיאן, דני דייר, פרנק הרפר, ניל מסקל, גמי פורמן, טאמר חסן, סופי לינפילד שנת הפקה: 2004 ארץ הפקה: בריטניה תקציר הסרט: סרט שעוקב אחרי תרבות הכדורגל האנגלי ובעיקר אחרי האוהדים השרופים, שבשבילם אוהדי הקבוצה היריבה הם האוייב וכל משחק הוא מלחמה. אוהדים שמוצאים פורקן מחיי היום-יום האפורים שלהם בעזרת קרבות אגרופים בסוף השבוע. האוהדים מתארגנים בקבוצות ומחפשים כיצד לתקוף את "האוייב", ההקבלה לפעולות צבאיות ברורה וכל זה בסה"כ סביב אהבת הספורט. במרכז הסרט עומדים מספר אוהדי צ'לסי כאשר כוכבת המשנה היא השנאה שלהם לאוהדי מילוול. ביקורת: מבוסס על ספרו רב המכר של ג'ון קינג. הסרט מתמקד שוב ושוב בשאלה, האם זה שווה את זה ? מה מביא קבוצת גברים מבוגרים, לתעל את אהבת הכדורגל שלהם לכיוונים כל כך שליליים. כיצד משפיעה השנאה על חיי היום יום שלהם?. האם הסרט מקרב אותנו לתשובה? נראה שלא ממש. הסרט נראה יותר מכל כמו יומן מלחמה והוא ערוך ומצולם בצורה תזזיתית, קליפית ומחוספסת שמזכירה סרטים כמו טריינספוטינג וסנאץ'. הסרט מגיע לבתי הקולנוע בדיוק כשאר שאלת האלימות בספורט הופכת למכה של ממש גם בארצנו הקטנטונת. מי לא שאל את עצמו פעם, האם החוליגנים בכלל נהנים מהכדורגל או שהם רק מחפשים להילחם וללכת מכות ? נראה שכולנו תהינו בנקודה זו או אחרת בשאלה זו, אלא אם כן אנחנו חלק מקבוצות החוליגנים, שהרי עבורם זה ברור שהצד השני הוא האוייב, עבורם זו המציאות וזה מה שמפחיד. הסרט מספק הצצה מאוד מציאותית לעולמם של החוליגנים, מראה כיצד הם חושבים ופועלים, מה הם עושים ומה ההשלכות של זה על חייהם. הבחירה בסגנון הקליפי והמחוספס טובה מאוד ומשפיעה על התחושות הקשות שעוברות מהסרט. בחירת הדמויות הרב-גוניות שעומדות במרכז הסרט גם היא טובה ואנחנו רואים כיצד זה יכול להיות כל אחד ואחד, מכל גיל או רקע. הבעיה הגדולה של הסרט, שבגללה הוא גם לא מתרומם לדעתי, היא שאין מספיק עומק, אין ממש ירידה למקורות שהביאו את גיבורי הסרט לפנות לכזו אלימות. מלבד כמה עדויות נסיבתיות, אין ממש הסבר והוא חסר פה. קשה גם להזדהות ממש עם הדמויות או לחלופין להירתע מהן בגלל שהכל פלקטי מדי. בתחילת הסרט אנחנו רואים מה יהיה בסופו והסרט הופך להיות משהו בסגנון של "כרוניקה של נפילה ידועה מראש". גם זה לדעתי, פוגע בסרט והורס את הדרמה או המתח שהיו יכולים להיווצר. באופן כללי הסרט נשאר באותה נקודה בה הוא התחיל ומספק הצצה תיעודית, יבשה מעט, על עולמם של החוליגנים וזה פשוט לא מחזיק סרט שלם. לסיכום, דרמת מלחמה, מחוספסת מסוגננת וקצבית, שלא מצליחה להתרומם והופכת להיות בעיקר מסמך תיעודי, הצצה לעולמם של החוליגנים. סרט שמתאים בעיקר לאוהדי הכדורגל, אבל גם יש לו חשיבות לאור התפרצויות האלימות של אוהדי הכדורגל הישראלי. ציון: 6 מתוך 10 http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles/9912908.Xxx אתם מוזמנים לכתוב את דעתכם על הסרט(בלי ספוילרים בבקשה, לא לפני שאני אראה את הסרט http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx ).
ראיתי אותו אתמול אחרי המלצה של סטרפורד. אחלה סרט. משה, אין הרבה מה לקלקל לך בסרט, אין בו ממש עלילה, יותר הצצה על תרבות החוליגניזם באנגליה במבט מבפנים, למרות שזה לא ממש סרט דוקומנטרי, זה האופי שלו. אתה בעצם נחשף בסרט לכל התרבויות והסקטורים החברתיים באנגליה: האריסטוקרטים, מעמד הביניים, מהגרים ובעיקר המעמד הנמוך, שמרכיב את הכנופיות. מה שכל כך יפה בסרט הזה זו תחושת הדרייב שהוא מעביר לך כשאתה צופה בו, אין הרבה סרטים שגורמים לאדרנלין של הצופה לטוס בצורה כזו. מי שכתב את הביקורת שהוספת בהודעה שלך כנראה לא מחובר לכדורגל האנגלי ואין לו שום מושג מה עומד מאחורי קרבות הרחוב. צופים מהצד שלא ראו כדורגל אנגלי בחיים שלהם בטח יתחילו לנתח את הדמויות בסרט, ולא יבינו מאיפה האלימות (חינוך רע, סביבה מקלקלת, טראומות ילדות וכל מיני בולשיט אחרים שטוחנים כמו מים בסרטים אחרים). כאן יש סיבה אחת ויחידה שהחבר'ה האלה הולכים מכות לפני משחקים- הם פשוט שונאים את מילוול ונשבעו אמונים לצ'לסי, ומי שלא יכול להבין את העובדה הפשוטה הזו אז חבל על הזמן והכסף שיבזבז על הסרט הזה. סרט מומלץ ביותר לכל הכותבים כאן בפורום. ציון 9/10 (הורדתי נקודה רק בגלל שחסרות לי עוד כמה קבוצות עם אוהדים מוטרפים בסרט).
יו דבר ראשון ! אהבה על הדשא סרט גדול.. ראיתי איזה 3 פעמים.. גם של ג'ימי גרימבל ! אבל הסרט הכי משעשע שראיתי פה שציינו זה משחק מכור עם וויני ג'ונסון וג'ייסון סת'טהאם שהוא אחד השחקני קולנוע האהובים עליי ! סרט גדול ויש ת'קטע שהם עולים למשחק ויש ת'שיר Let me Entertain You של רובי וויליאמס וזה פשוט קטע גדול ! מומלץ בחום !