ברצלונה 2016/17 - המסע להגנה על התואר:: מסי מפרק את פפ, סוארס זוכה בנעל הזהב

היום שאחרי הקלאסיקו:: סטטוס ברצלונה.

http://images.one.co.il/images/d/dmain/ms/gg1269199.Xxx

- לצד ציטוטי הביטחון של פיקה - 'אם נחזור ליכולת שאפיינה אותנו - נהיה בלתי-ניתנים לעצירה', והעידוד במחצית השנייה - בבארסה מתוסכלים. לואיס אנריקה ספג ביקורות קשת. 'הטעויות שלו גמרו את המשחק', נכתב בתקשורת. 'סליחה' כתבו ב-'ספורט' הקטלוני.
- אנדרה גומס שפתח בהרכב ואיכזב - ספג ביקורת קשה וכך גם המחליף ארדה טוראן שביצע את העבירה שהובילה למצב הנייח אחריו ראמוס כבש. 'ביקשתי חד וחלק לא לבצע עבירות', אמר לואיס אנריקה לאחר המשחק ורמז...
- ב-AS התייחסו לבצורת של מסי במשחקי הקלאסיקו - לא כבש שישה משחקים רצופים, מאז השלושער בברנבאו ב-2013/14. זה כולל גם את גמר הגביע באותה עונה. זה הרצף הכי ארוך שלו.
- כמוכן, בארסה עם 3 נצ' ליגה בלבד ב-7 משחקים בקאמפ-נואו - המאזן הכי רע מאז עונת הבכורה של רייקארד. בארסה עם 3 נצ' בלבד, 3 תוצאות תיקו והפסד, כלומר 42.7% הצלחה בלבד(12 נק').
- ניימאר קיבל אמש את הצהוב החמישי שלו ולא ישחק נגד אוססונה בחוץ במחזור הבא בליגה. בין לבין בארסה תסיים את שלב הבתים בליגת האלופות במשחק חסר חשיבות מול גלאדבך בבית, שכן היא הבטיחה את המקום הראשון.
- נק' האור: אינייסטה. 'איתו זה היה אחרת לגמריי', כתבו אפילו במארקה המדרידאי ולא היו יכולים שלא לפרגן. איניסטה החזיר את השליטה במגרש וסידר מצב הבקעה נהדר למסי.

 

http://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2016/12/05/primera/1480925323_280376_1480925486_miniatura_normal.Xxx

בתקשורת הקטלונית לא מורידים את הראש למרות שער השיוויון של ראמוס. 'הפיתרון: אינייסטה', נכתב בשער 'הספורט' היומי ונכתב שיחד איתו בארסה הייתה קבוצה אחרת לגמריי. ב-'אל-מונדו דפורטיבו' כתבו כמה סיבות להאמין בקאמבק אפשרי בליגה, כמו למשל לוח משחקים די נוח עד סוף הסיבוב למשל להוציא את משחק החוץ במדריגל - המטרה הקרובה של בארסה היא 15 מ-15 עד סיום הסיבוב בזמן שלריאל יש משחקים קשים. התייצבות ההגנה הוזכרה לטובה. ה-'אל-ספורטיו' טוען שבארסה חייבת ממש מקצה שיפורים כדי לצבור נצחונות ברצף. עוד נכתבה ביקורת על המאמן לואיס אנריקה לצד האזכור שבעונת הטרבל בארסה יצאה גם ממצב לא פשוט וצריך לתת למאמן קרדיט. עוד דיברו על התרומה של שחקני הספסל, כשארדה טוראן שהיה משמעותי בתחילת העונה - איבד מיכולתו וגם ביצע את העבירה המטופשת.

 

http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2016/12/07/14811082591885.Xxx

קפה תורכי. בברצלונה היו מאוד מרוצים אתמול מהניצחון החלק 4:0 על גלאדבך כשארדה טוראן כיכב עם שלושער. המאוכזב היחיד היה פאקו אלקסר ששוב לא הצליח לכבוש ועדיין מחפש את שער הבכורה במדי בארסה. הקטלונים מסיימים במקום הראשון בבית שוב ושוב ושוב, בפעם העשירית ברציפות מאז עונת 2006/07 אז הוגרלו לבית קשה עם צ'לסי ו-וורדר ברמן. לואיס אנריקה אמר לאחר המשחק 'השחקנים נתנו לי חומר למחשבה' אבל השאלה עד כמה השחקנים שהוזזו הצידה באמת יקבלו צ'אנסים.
- כמו ב-2012 - ברצלונה השוותה את שיא הכיבושים שלה לשלב הבתים - 20 שערים, והיא היחידה בהיסטוריה שעשתה זו פעמיים. גם ריאל מדריד(2014), ומנצ'סטר יונייטד(1999) כבשו 20 שערים.
- ארדה טוראן הצטרף לקבוצה מכובדת של כובשי שלושער בצ'מפיונס במדי בארסה. שימו לב לשמות: ריבאלדו, אטו, רונאלדיניו, מסי וניימאר. בולט בהיעדרו ברשימה - לואיס סוארס.
- עדיין עם התורכי: טוראן הגיע העונה ל-8 שערים בכל המסגרות, כשבכל השנה שעברה היו לו רק שניים. העונה ב-16 משחקים הוא כבש 8 ובישל עוד 5, רקורד נפלא.
- טונצ'אי, סמיל, בוראק יילמז - אלה עוד שחקנים תורכים שכבשו שלושער בשלב הבתים.
- מסי כבש 51 שערים ב-51 הופעות צ'מפיונס בקאמפ נואו.
- בארסה סיימה עם 993 ניסיונות מסירה, הכי הרבה במשחק צ'מפיונס כלשהו מאז 2003/04.

 

בארסה מאניה תירגמו יפה שיחה של עיתונאי לה-ונגדריה עם פויול ופיקה במסעדה. שווה קריאה:

הם עושים זאת מדי זמן מה. הם מתקשרים אחד לשני ומחליטים לאכול חלזונות ושאר מטעמים במסעדה החביבה “אל קליו דה פינסטרלייס”, שנמצאת באספלוגס. תמיד יושבים באותו השולחן. מאחורה, בצד שמאל. הם חברים טובים מאוד. הם היו צמד הבלמים הגדול בהיסטוריה של המועדון. ילדיהם – לכל אחד שניים – כבר סוסיוס. הפעם הם מדברים על חוויותיהם בקלאסיקו, הן כילדים והן כבוגרים. הם בהחלט יותר ממוסמכים לעשות זאת. שניהם הבקיעו באותו 6-2 אגדי. הם קרלס פויול וג’רארד פיקה. והפעם הם לא לבד. ז’ואן ז’וזפ פלייס מעיתון לה ואנגרדיה הצטרף אליהם.

מהו זיכרון הקלאסיקו הראשון שלכם?
פיקה: ה-5-0 בקאמפ נואו ב-1994. הייתי אז בן 6 או 7. צפיתי בו באצטדיון.

פויול: לא הייתי באצטדיון עד שהגעתי לגיל 17, כשהגעתי לברצלונה מההרים (צוחק), כשהחתימו אותי כשחקן נוער. הזיכרון הראשון שלי מהקלאסיקו הוא שראיתי בטלוויזיה את הגול של (גיירמו) אמור בברנבאו.

אך היו פויול ופיקה כאוהדים?
פיקה: הייתי רגוע, אבל תמיד היה לידי אדון מבוגר יותר שלא הפסיק לצעוק. החל מהדקה הראשונה ובכל משחק. גאברי היה אחד מהמטרות המרכזיות שלו. מסירה אחת לא טובה והוא השתולל. היה לו תיק גדול ושפם. האוהד הטיפוסי. אני מניח שהוא שחרר קצת לחץ ככה. הייתי ילד כך שפחדתי ממנו. אהבתי לצפות במשחק ברוגע, לחשוב עליו, לנתח אותו, להיות מרוכז. תמיד הייתי כזה. אני אף פעם לא מתרגש יותר מדי.

פויול: אני יותר הטיפוס שצועק. אני גם קיללתי פה ושם. אני נהיה עצבני מאוד. פעם התווכחתי עם כמה אוהדי בארסה. “מה שאתם צריכים לעשות זה לתמוך בקבוצה, לא להתלונן”, אמרתי להם. עכשיו לא הייתי באצטדיון זמן מה. לא מאז שפרשתי. אבל המנטאליות שלי כאוהד השתנתה.

מי היה השחקן המועדף עליכם באותו זמן?
פיקה: סטויצ’קוב היה האליל שלי. אחרי זה הגיע רונאלדו.

פויול: נדאל היה חיה.

והיה איזה שחקן של מדריד שלא אהבת?
פיקה: היירו, בגלל המרפקים שנתן לשחקנים אחרים, אבל זו זמנית גם הרגשתי הערכה כלפיו, כי הוא הגן על המועדון שלו. עכשיו שאתה שואל, מיאטוביץ’… מצד שני אתה יכול לראות שסידורף היה בחור טוב.

אתה זוכר איך חברך פויול שמר על פיגו?
פיקה: בלתי אפשרי לשכוח את זה. האווירה הייתה חזקה מאוד, כמעט מפחידה. הייתה להם קבוצה טובה יותר, אבל ניצחנו 2 – 0. קרלס לא נתן לו לגעת בכדור. הוא היה בולדוג נוראי. הייתה לו הזדמנות אחת, הוא בעט וכל האצטדיון נאנח בו זמנית.

פויול: אף אחד לא חווה אווירה כזאת. זה השפיע על כל הקבוצה המדרידאית, לא רק על פיגו. זה היה ספקטקולרי. לא יכולנו לשמוע את השופט. הייתי כל כך מרוכז במשימה שלי, שכשפיגו יצא מהמגרש כדי לדבר עם דל בוסקה (המאמן שלהם), נצמדתי אליו. (צוחק) בתחילת השבוע פפ אמר לי “אתה רק תתמקד בפורטוגלי”. התקשורת חשבה שרייזיחר ישחק.

איפה פויול ופיקה נפגשו לראשונה?
פיקה: במשרדים של נייקי. שיחקתי במדי סראגוסה והחבר’ה האלה בדיוק זכו בליגת האלופות (2006). קרלס שתה כוס שמפנייה והיה בהנגאובר. (צוחק) “הבחור הזה לא יכול לשתות שום דבר”, חשבתי לעצמי.

פויול: שמרתי על עצמי היטב. לא שתיתי אף פעם. אני גם זוכר את אותו היום.

פיקה: הייתי אף אחד. ורק חלפנו אחד על פני השני לרגע אחד.

פויול: לפני שפגשתי אותך, אני זוכר ששיחקת כמגן ימני במדי סראגוסה נגד ריאל מדריד.

פיקה: ומה חשבת? “תראו את המנוף הגדול הזה!” (צוחק) הצלחתי להחזיק מעמד עם רייס, אבל כשרוביניו עלה… הפסדנו 1 – 0.

פויול: טוב, אני חושב ששיחקת טוב, כי היית חכם וידעת איך למקם את עצמך.

פיקה: בימים ההם, לבשתי את החולצה עם הצווארון. חשבתי שאני מראדונה. (צוחק)

כשנפגשתם בקבוצה הבוגרת של בארסה, התחברתם מהר…
פויול: הקשר בינינו נבנה מהר. היינו שונים, אך אנחנו משלימים אחד את השני.

פיקה: בכנות, יכולנו לשחק עוד שנים, אבל הבחור הזה לא החזיק מעמד. (צוחק)

פויול: הייתי צריך לחפות עליך כל כך הרבה פעמים כשעלית להתקפה, כך שהתעייפתי. אתה היית הצעיר, זה היה צריך להיות הפוך.

יש לך חרטות על כך שלא שיחקת עוד שנים?
פויול: באחד הימים שמעתי מישהו שהשווה אותנו לצמד בארזי-קוסטקורטה, הם אמרו שהיינו הטובים ביותר יחד איתם. אני גאה בכך. הפציעה בברך הייתה מזל רע, אחרת אני עדיין הייתי משחק.

פיקה: איך אתה אוהב לומר את זה. אתה צריך לשחק במשחק של קטלוניה נגד טוניסיה ב-28 בחודש. כבר אמרתי לך את זה.

פויול: יכולנו לשחק ביחד עוד. נהניתי מכך מאוד. זו הייתה תקופה מדהימה. נהנינו על המגרש ומחוצה לו.

מי השפיע על האחר יותר, בכל הרמות?
פויול: השתניתי. הייתי מאוד סגור, רדיקלי, חשבתי על כדורגל 24 שעות ביממה והוא גרם לי לראות שדברים יכולים להיות אחרת.

פיקה: ראיתי שהוא היה במצב רוח ירוד (ב-2008). נהגתי לומר לו: “קדימה חבר, צא למסיבה יום אחד”. הוא אזר אומץ, יצא איתנו פעמיים, ובהתחשב בכך שכולם הכירו אותו, התחילה שמועה שפויול היה יוצא בלי הפסקה. אני עדיין הייתי יחסית לא מוכר בזמן הזה, אז יכולתי לחלוף מתחת לרדאר, זו הייתה השנה הראשונה שלי, אבל הוא, עם הרעמה הזאת… הוא לא יצא שוב אחרי זה.

פויול: הייתי בתקופה מאוד רעה. ב-2006 אבי נפטר, וב-2007 סיימתי מערכת יחסים שנמשכה 10 שנים. ובבארסה, עם אחד הסגלים המפוארים בהיסטוריה שלנו, לא הצלחנו להביא המשכיות… ואני הייתי הקפטן. אז זכינו ביורו עם הנבחרת הספרדית וכשחזרתי פגשתי את מר ג’רארד פיקה.

ובמגרש?
פיקה: עכשיו אני חי יותר ברוגע (צוחק), בלי כל הצעקות של האיש הזה. זה תענוג.

פויול: אני חושב שהעדיפות של שחקן הגנה היא להגן. ואם אנחנו מובילים 4 – 0, עבורי זה יותר חשוב לא לאפשר להם להבקיע מאשר שנבקיע עוד אחד. וחוץ מזה יש לנו שחקני התקפה בשביל זה.

פיקה: אני חושב שבמצב של 4 – 0 לשחקן הגנה יש זכות ליהנות.

פויול: אני נהניתי לעשות הגנה.

פיקה: למדתי ליהנות מזה במהלך השנים. פעם לא אהבתי את זה כלל. גם לא אהבתי להתאמן.

פויול: אני אהבתי את זה. הוא לא, אבל הוא היה מוכשר ובכושר טוב והוא השתפר. ויש לו תכונה חיונית נוספת שתמיד הגנתי עליה, אפילו עם חברים לקבוצה: שני האנשים הכי תחרותיים שיש במשחק הם לאו (מסי) וג’רארד. הם תמיד רוצים לנצח והם אף פעם לא מתחבאים. אף פעם. וזה משהו שאו שיש לך או שאין לך.

יש לך איזו עצה שזכורה היטב?
פיקה: הובלנו 5 – 0, הוא אמר לי: “אל תחשוב על המסיבה, עוד לא.”

פויול, לעיתונאי: אל תרשום את זה.

פיקה: זה לא משנה, קרלס, עברו כבר 10 שנים. הייתי בן 21. לצאת אחרי ניצחון היה בסיסי. עכשיו זה כבר 7 חודשים שלא הייתי במועדון. הכול משתנה כשיש לך משפחה.

פויול: ג’רארד נולד בר-מזל.

פיקה: אני יודע. אני נהנה מכל הדברים הטובים שיש לזכותי. אני תמיד מגיע לקצה. ככה אני הכי נהנה מדברים. בכל ההיבטים בחיים. והלך לי טוב. אני גם יודע שנפגעתי מכך בכמה אופנים. כמו מה? טוב, למשל, בכך שאני לא הקפטן של בארסה. קפטן צריך להיות מופתי, ואני כזה במובנים מסוימים, אך לא בכולם. הייתי רוצה להיות הקפטן, אבל אני לא תקוע על זה. אני אצטרך להשתנות ואני בסדר כפי שאני.

פויול: אבל פיקה הוא מנהיג בדרכו שלו. הוא קפטן ללא הסרט. הולך לו טוב, הוא נהנה וזה סופר חשוב. כשאתה הקפטן אתה מוכרח לדבר בשם כולם.

פיקה: האידאל היה שילוב של שני הדברים האלה, אבל זה לא קיים, וטוב, הדבר הכי טוב שהיה זה כשהיינו ביחד וזה נגמר.

דברו איתי על ה-6-2 בברנבאו. גול לכל אחד.
פויול: זה היה משחק מושלם עבורנו.

פיקה: וב-4-0 כמעט הבקעתי את החמישי.

פויול: עדיף כך.

פיקה: איזו תגובה. “קולה” טיפוסי. כן, כי פיקה היה מתלהב יותר מדי אחרי זה, אה…

פויול: מה היית עושה?

פיקה: תנועת המאניטה עם היד, אני מניח…

והחגיגה של השער שלך ב-6-2. בסגנון של לואיס אנריקה…
פיקה: לא ציפיתי להבקיע. חגגתי בכך שהראיתי את הצבעים של החולצה. זה העניין של המזל שדיברנו עליו מקודם, זה בלתי נתפס.

הנשיקה שלך לסרט הקפטן היא תמונה אייקונית.
פויול: הרבה זוכרים אותי עם התמונה הזו. זה הוקדש לאוהדים. חשבתי על לעשות משהו עם סרט הקפטן והנשיקה פשוט קרתה, זה לא מה שתכננתי מראש. יש לי את התמונה הזאת בחדר העבודה בביתי.

לקלאסיקו יש הרבה קונוטציות פוליטיות…
פויול: ביקרו אותי על שטויות ושאר דברים מגוחכים. גם את ג’רארד ביקרו כשהוא בקושי אמר משהו. הוא היה בחגיגות הדיאדה (היום הלאומי של קטלוניה), והוא דיבר על כך שהוא תומך בזכות להחליט. גם אני. לא יותר מכך.

פיקה: הרבה אנשים אמרו אותו הדבר ולא קרה כלום.

פויול: אם יש בעיה, אם יש 2 מיליון איש ברחובות, מה עושים? מתעלמים מזה פשוט? צריך לדבר, לדון.

אתם זוכרים איזה רגע רע במיוחד?
פיקה: הפציעה של קרלס בברך. זה היה נוראי. קרלס, אני חייב לומר את זה. זאת חייבת להיות הכותרת של הראיון. (צוחק לעבר העיתונאי) החלמתי מפציעה והתאמנתי לבד ויום אחד הצטרפתי אליו ואל חואנחו (בראו, הפיזיותרפיסט של בארסה) לסדרת תרגילים מאוד תובעניים. אף פעם לא ראיתי דבר כזה. פויי תמיד נתפס כבלתי מנוצח, כעמיד, ובאותו יום גברתי עליו. בציבור אף פעם לא ראיתם אותו ככה – חלוש, מבולבל, רע… “אני לא יכול יותר”, הוא אמר לי. הייתי מוכן לפרוש באותו יום. “כבר ראיתי הכול”, יכולתי לומר. (צוחק)

פויול: תשישות נוראית.

בואו נדבר על מסי. מה עוד אתם יכולים לומר על ההשפעה שלו בקלאסיקוס?
פויול: זה לא רק הקלאסיקוס. זה בכל משחק. אני חושב שהוא התבגר בשלוש השנים האחרונות.

פיקה: הוא הבין מה הקבוצה צריכה. הוא מעורב בכל דבר. הוא נדיב, הוא טוב בכל היבט.

הוא יחדש את החוזה?
פיקה: כן, הוא יודע שהוא לא ירגיש טוב באף מקום אחר מלבד פה.

פויול: אני מסכים. זה המקום הטוב ביותר. זה הבית שלו. כולם אוהבים אותו.

מה מסי עושה בחדר ההלבשה אחרי משחק גדול שלו?
פויול: הוא בפלאפון שלו, כמו כולם.

פיקה: מביאים לו את הכדור שאיתו הבקיע את השלושער, אתה רושם לו “הלאה לבא, לאו”, וזהו זה. (צוחק) כשלוקחים בחשבון את החשיבות שלו, לאו מאוד טבעי.

פויול: הוא אוהב לשחק כדורגל וזהו זה. עד כדי כך פשוט.

פיקה: הדבר הנחמד ביותר זה להיות נורמלי.

וכריסטיאנו רונאלדו? האם הוא הכי קשה לעצירה?
פיקה: יש לו אינסטינקט מדהים להבקעת שערים, גם כשהוא לא כשיר לחלוטין. זה משהו מולד. הוא גם מאוד תחרותי, הוא מכונה שתמיד רוצה להשתפר, אף על פי שעכשיו הוא לוקח פחות חלק בבניית המשחק.

פויול: הוא לא היה השחקן שהיה לי הכי קשה לשמור עליו. זה היה לאו באימונים. והנרי, דרוגבה… בגלל המאפיינים שלהם.

 

https://pbs.twimg.com/media/Czu-p_tXgAMCoBI.Xxx

לואיס סוארס האריך את חוזהו בברצלונה עד 2021. בברצלונה לא הכחישו שהם קרובים להאריך את חוזהו של לואיס סוארס והערב (חמישי), הם השלימו את המשימה. המועדון הגיע לסיכום עם החלוץ האורוגוואי על המשך ההתקשרות עד קיץ 2021. סעיף השחרור שלו יעמוד על 200 מיליון יורו וחתימת החוזה הרשמית תתבצע ביום שישי (14:00 שעון ישראל). סוארס הצטרף לברצלונה מליברפול ב-2014 ובמהרה הפך לאחד השחקנים החשובים של הקבוצה וצלע משלישיית ההתקפה הקטלנית ביותר בתולדות המועדון. ב-116 משחקים במדי הבלאוגרנה, האורגוואי כבש 97 שערים, כשבעונה שעברה זכה בתואר ה"פיצ'יצ'י" (מלך שערי הליגה הספרדית) וקיבל את "נעל הזהב", כש-40 שערי ליגה הפכו אותו לחלוץ הפורה ביותר בליגות הבכירות באירופה.
עם בארסה, זכה סוארס בליגת האלופות, שתי אליפויות, שני גביעים, גביע העולם למועדונים, הסופר קאפ האירופי והסופר קאפ הספרדי. בשבוע שעבר, נשיא המועדון, ג'וספ מריה ברתומאו, חשף כי נותרו "מספר פרטים קטנים" לפתור והצדדים התגברו על המשוכה בדרך להמשך ההתקשרות. "זאת תהיה מתנת חג המולד שלנו לאוהדים", אמר ברתומאו, "הוא חלק משלישיית ההתקפה הנהדרת שיש לנו בקבוצה. היינו רוצים להאריך את החוזה שלו לתקופה יותר ארוכה, אך יש חוקים ואנחנו מאמינים שההתקשרות בינינו תימשך גם מעבר לכך. ביום שלואיס יפרוש, הוא תמיד יזכה לקבלת פנים חמה בברצלונה".

 

http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2016/12/15/14818259903654.Xxx

לאחר שסוארס האריך רשמית את חוזהו בברצלונה עד 2021, במארקה מיהרו לבנות סקר כבר אתמול בערב: מי חלוץ ה-'9' הגדול בתולדות ברצלונה? כמובן ששחקנים כמו ליאו מסי, ריבאלדו ורונאלדיניו לא נחשבים. לואיס סוארס כבש 25 שערים בעונה הראשונה אותה החל באיחור בגלל ההשעייה המפורסמת - וזכה בטרבל. בעונה שעברה כבש 59 שערים והיה הפיצ'יצ'י של הליגה. העונה יש לו 13 שערים - בסה"כ 97 שערים ב-117 משחקים, רקורד בלתי-נתפס, וכמובן שעוד לא התייחסנו למס' הבישולים שלו. ובחזרה לסקר: רק להביט על השמות ויש צמרמורת ולא חשוב איזו קבוצה אתה אוהד.

- פאוליניו אלקטרה: 369 שערים ב-357 משחקים - לפי המארקה. שיחק בברצלונה בתחילת המאה הקודמת וכבש מס' בלתי-נתפס של שערים אולם רובם הגדול לא במשחקים רשמיים.
- ססאר רודריגס - 222 שערים ב-353 משחקים - החלוץ האגדי של ברצלונה שהיה מלך השערים בכל הזמנים עד שבא מסי. שיחק בקבוצה בשנות ה-40 וה-50 וזכה בחמש אליפויות.
- סמואל אטו - 120 שערים ב-199 הופעות. החלוץ הקמרוני הוא הבינגו הראשון בעשור הקודם יחד עם רונאלדיניו. זכה עם ברצלונה בשתי אליפויות ובטרבל ואימלל את ריאל מדריד שוב ושוב ושוב
- פטריק קלייברט - 122 שערים ב-257 משחקים. החלוץ ההולנדי שהגיע לבארסה דווקא בתקופה לא טובה כשהייתה בצל של ריאל מדריד. זכה עם ברצלונה באליפות אחת והיה אהוב ע"י הקהל.
- לואיס סוארס - 97 שערים ב-116 הופעות, האמת שמיותר לחזור על הרקורד שלו. הגיע לבארסה אחרי מונדיאל 2014. יצר טריו התקפי קטלני - ה-M-S-N ולא הפסיק לכבוש לרגע, החלוץ הטוב בעולם.
- סאנדרו קוצ'יסיס - 82 שערים ב-126 משחקים - שיחק בברצלונה בסוף שנות ה-50- ועד אמצע שנות ה-60 והתמודד מול ריאל של די-סטפאנו, חנטו ופושקאש. זכה איתה בשתי אליפויות.
- חוליו סליאנס - 68 שערים ב-168 הופעות - החלוץ הבאסקי היה חלק מקבוצת ה-'דרים-טים' של יוהאן קרויף שזכה בארבע אליפויות רצופות בתחילת שנות ה-90 וכן בליגת האלופותו.
- קיני - 60 שערים ב-123 משחקים. שיחק בברצלונה בתחילת שנות ה-80 וזכה איתה בעיקר בגביעים. שמר על ממוצע של שער בשני משחקים, לא רע.
- תיירי הנרי - 49 שערים ב-121 הופעות - הגיע לבארסה בקיץ 2007 אחרי תקופה נהדרת בארסנל. הוצב בכנף שמאל אבל עדיין הציג רגעי גאונות כולל פארטידזו בברנבאו. זכה לראשונה בקריירה בליגת האלופות.
- דויד ויאה - 48 שערים ב-119 הופעות - גם הוא סבל מהעמדה בכנף אולם עונת הבכורה הייתה נהדרת עם משחק שיא בקלאסיקו נגד ריאל במהלכו כבש צמד וכן שער בגמר ליגת האלופות. פציעה ארורה באליפות העולם למועדונים ב-2011 קטעה את הכושר שלו.
- גארי לינק - 48 שערים ב-128 הופעות - החלוץ האנגלי הגיע לברצלונה מאברטון ורשם שלוש עונות טובות, בעיקר השתיים הראשונות. מצד שני בארסה לא הצליחה ברמה הקבוצתית.
- רונאלדו נאזאריו - 47 שערים ב-49 משחקים. עונה אחת בלבד שיחק רונאלדו בברצלונה, עונה בלתי-נשכחת בה הראה את כל הפוטנציאל המדהים שלו. שחקן התקפה שלם בלתי-ניתן לעצירה. אחת העונות הגדולות שהציג שחקן כדורגל. ואחרי עונה אחת בלבד כל התענוג הזה הסתיים עם מעבר לאינטר.
- רומאריו - 39 שערים ב-65 הופעות. השער שלו בקלאסיקו נגד ריאל מדריד עם משיכת הכדור - אחד הזכורים בהיסטוריה של בארסה. בעונה השנייה בקבוצה הסתכסך עם קרויף.

ותוצאות הסקר: סוארס מוביל עם 34% מהקולות בעוד רונאלדו וסמואל אטו בשיוויון של 20%. רומאריו מדורג רביעי עם עשרה אחוזים.

 

אני לא מבין למשל מה קלייברט עושה ברשימה, לדעתי נופל באיכויות שלו מכל יתר התותחים. דויד ויאה ותיירי הנרי הם סוג של פספוס מסוים אבל גם להם יש רגעים למזכרת. אני רואה הרבה דימיון בין אטו וסוארס ונכון שהאחרון משחק גם עם מסי וניימאר - אבל לאטו היה את רונאלדיניו והליגה הייתה פחות חזקה. לטעמי סוארז עם טכניקה גבוהה יותר ממנו. מעבר לכך לדעתי יש את אטו של לפני הפציעה ב-2006 ואחרי הפציעה למרות שהוא המשיך לכבוש גולים ובקצב. אני מסתכל בקנאה מהצד איך אטו וסוארס היו לוחצים תמיד את הבלם ורצים כמו מטורפים בעוד בנזמה נשאר אדיש למשל. מאמין שאם רונאלדו היה נשאר ליותר מעונה אחת הוא היה כותב את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של ברצלונה, זה הכדורגלן הכי גדול שראיתי כנראה בעידן הנוכחי. בגדול, אוהב מאוד את הסקרים האלה של הנוסטלגיה

 

http://media-foto.tccstatic.com/storage/album/thumb1/f3e6e4d61bdbc5c23aa0638b3bf050e4-58601-1482882794.Xxx

"מבצע 2017"
בספורט הקטלוני הציבו מטרות ברורות לשנה הבאה או יותר נכון לפרק הזמן הקצר. להשאיר את הבסיס של בארסה.
"כדי להישאר תחרותיים וכדי לזכות בתארים, זו המילה, הקבוצה חייבת לשמור על הנכסים הכי חשובים שלה - השחקנים", נכתב שם.
טרם הוארך חוזהו של ליאו מסי, וכך גם לגבי אנדרס אינייסטה והחלו לצוץ שמועות לגבי רקאיטיץ'.
המאמן לואיס אנריקה לא ממהר לחתום על הארכת חוזהו שמסתיים עם תום העונה הנוכחית למי ששכח.
ברצלונה רוצה בדומה לריאל מדריד - לבצע הארכת חוזים רצינית. ניימאר ולואיס סוארס כבר זכו לחוזה חדש וכך גם מסצ'ראנו(2019) ובוסקטס.

 

אנדרס אינייסטה התראיין אתמול לאתר הרישמי של ברצלונה ואמר: "מאוד מקווה שאפרוש בברצלונה, זה החלום שלי כבר הרבה מאוד זמן", הכריז אינייסטה. "כשרק הגעתי לכאן והכל היה חדש לא ידעתי לאן הכל ילך, אבל ככל שהזמן התפתח והפכתי להיות יותר חשוב נוצרה לי המוטיבציה לפרוש כאן".
הפרישה: "לא חושב על החיים אחרי הפרישה, אבל אני יודע שכנראה אשאר בכדורגל. כמובן שאני רוצה להישאר בברצלונה, אבל רק העתיד יכריע. אני לא בעמדה להגיד בדיוק מה יהיה אחרי זה, אבל מה שבטוח שאני רוצה להיות כאן".
הדרך שעבר: "המטרה שלי הייתה להצליח בברצלונה מהרגע שהגעתי ועד שלא עשיתי את זה לא הייתי מרוצה. בזמנים קשים בהם שיחקתי רק עשר דקות אמרתי לעצמי שזה עדיף מאשר לקבל יותר בקבוצה אחרת, וזה מה שעזר לי".

http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2016/12/29/14829990702768.Xxx

שימו לב, במארקה מדברים על הרכש העגום של ברצלונה הקיץ. שישה שחקני רכש שהצטרפו תרמו שני שערים בלבד. מרבית התלונות הן לפאקו אלקסר. זהו השיא השלילי של בארסה לפני חג המולד מאז 1993. ב-2004-05 למשל היבול היה 29 שערים, בעיקר בזכות סמואל אטו אבל גם דקו ולודביק ג'ולי כבשו. השיא היה בעונת 1996/97 עם 46 שערים. בעונת הטרבל של בארסה, כשסוארס היה יכול לשחק רק בשלב מאוחר - הוא כבש 3 שערים וראיקיטיץ' הוסיף עוד ארבעה עד חג המולד.

 

http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2016/12/29/14830171958447.Xxx

במארקה שמזוהה כמובן עם ריאל מדריד שכחו שאנחנו לא בחצי העונה אפילו וכבר כתבו 'מה השתבש בבארסה ב-2016' שם הם מפרטים לגורמים את הסיבות ליכולת הלא מספיק טובה העונה. הסיבה הראשונה לנפילה היא הכושר הגרוע של ניימאר שכבש 4 שערי ליגה ועוד 2 בליגת האלופות, כשבעונה שעברה בשלב הזה היה לו 16. יש לציין שניימאר בישל המון שערים בליגת האלופות אך הוא עדיין מאכזב ולא יציב. הסיבה השנייה היא הרקורד העלוב במשחקי הבית. בעונה שעברה בארסה איבדה 8 נק' בקאמפ-נואו - כשהפסידה לריאל מדריד(איבוד נק' ראשון), בהמשך לולנסיה וגם סיימה בתיקו עם דפור. העונה היא איבדה כבר 9: הפסידה לאלאבס וסיימה בתיקו עם ריאל, עם אתלטיקו ועם מאלגה. הסיבה השלישית היא טר-שטגן שלא משרה מספיק ביטחון על ההגנה בניגוד לקלאודיו בראבו אמנם גם בעונה שעברה בארסה ספגה את אותה כמות השערים, אך השוער הגרמני לא הביא נק'. הסיבה הבאה היא הבעיה של בארסה באגף ימין מבחינה התקפית. סרחיו רוברטו הוא אינו דניאל אלבס. עוד כתבו במארקה שהרכש של בארסה הוא כישלון ואף שחקן לא באמת השתלב. הסיבה האחרונה קשורה לפן הרגשי וזהות המועדון. אף שחקן צעיר מהלה-מאסייה לא בהרכב ושחקנים צעירים רבים עזבו: מוניר(ולנסיה), בארטרה(דורטמונד), סנדרו(מאלגה) וסאמפר(גראנדה).

 

http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2016/12/30/14831052855177.Xxx

המארקה מציג את סיכום השנה של ברצלונה: ציונים ללואיס אנריקה והצוות המקצועי, פירוט נרחב וגם כל הסטט' - הופעות, שערים, בישולים ועוד ועוד. המאמן זוכה לציון 8 בעיקר על פתיחת העונה המגומגמת הזו ונכתב שעתידו עומד באוויר. לואיס סוארס הוא המצטיין של העיתונאים עם הציון 10 כשמסי קצת מאחוריו עם 9 ג'רארד פיקה מדורג גבוה מאוד עם 8.5 בעוד ניימאר קיבל בראש עם ציון 6.5 בלבד. על אינייסטה נכתב עד כמה הוא חשוב לקבוצה. גם בטר-שטגן נכנסו עם הציון 6 בלבד. ההפתעה - אומטיטי שהשתלב נהדר זכה לציון 8 וסרחיו רוברטו קיבל 7. ראקיטיץ' קיבל 6.5, די נמוך והרכש אנדרה גומס יצא בזול עם 6. מאתייה, אליש וידאל והרכש פאקו אלקסר קיבלו את הציון הנמוך ביותר - 4 בלבד.

- לאחרונה אנדרס אינייסטה שמסיים את חוזהו ב-2018 מרבה לדבר על עתידו בתקשורת ורומז להנהלת בארסה לעשות מעשה. "דיברנו על כך ואני מאוד מקווה ומצפה שזה יסתיים בהקדם", אמר אינייסטה לגבי החוזה החדש לו הוא ממתין, ולגבי מסי - "אם בארסה רוצה קבוצה תחרותית ולהמשיך לזכות בתארים - היא חייבת את מסי אצלה".

 

ברצלונה תעבור את בילבאו בגביע. היא צריכה בסה"כ 1:0 והשער של מסי משנה את התמונה לחלוטין.
זה הגול הטריליון שלו בערך בכדור חופשי, מעניין לבדוק אותו בהשוואה לתותחים אחרים כמו ז'וניניו, רוברטו קרלוס, דל-פיירו, בקהאם, טוטי ועוד..


שמעתם את פיקה אחרי המשחק? "השיפוט? אנחנו לא מופתעים. הגיעו לנו שני פנדלים. ראינו את ריאל מדריד נגד סביליה".
מילא אוהד היה מדבר ככה, אבל שחקן חשוב בקבוצה? כנראה שפיקה אוהב את האוננות עליו בתור הנשיא הבא.
למה הוא חייב להכניס את ריאל מדריד לכל מקום? נכון, לא היה פנדל על מודריץ', איך זה קשור לאתמול?
רגשי הנחיתות של ג'רי תמיד יישארו ולא משנה כמה תארים בארסה תיקח. ד"ש מכריסטיאנו, ד"ש מסרחיו ראמוס. אומלל

 

אני אגיד לך עוד פעם, בפעם המאה למעשה, זה מעניין את סבתא שלי מהי דעתך האישית עליי.

הלאה. אני כאוהד יכול להתבטא איך שבא לי, וגם אתה. ופיקה יכול לחשוב מה שהוא רוצה.
[אגב, חלק מההשוואה בין ריאל מדריד וברצלונה היא בלתי-נמנעת, הן משחקות באותה ליגה מן הסתם וכשמדברים על מאבק אליפות או משהו. על מי אני אמור להסתכל, על צ'לסי? תחשוב על זה].

אבל כששחקן מוציא דברים כאלה החוצה(ומה ריאל מדריד אשמה בשיפוט העוין כלפי בארסה אתמול\ מה הקשר בין הפנדל ההזוי שמודריץ' קיבל על הנפילה ברחבה - הוא בדרך-כלל שחקן אמין אגב והופתעתי מהאקט שלו - לבין הפנדל אתמול) - זה מגוחך, זה פאתטי, זה מלקק לקהל.
שחקן צריך לשדר קצת ג'נטלמניות, הוא לא יכול להתנהג כמו אוהד.
כמו שהוא נזכר בנו פתאום בחגיגות שלו בטרבל. אני לא חשבתי על ברצלונה ולו לרגע כשהייתי בגמר ליגת האלופות בליסבון כשריאל ניצחה את אתלטיקו.
בכל שנותייך כאוהד כאן לא היית מסוגל להוציא מילה אחת רעה על ברצלונה מהמקלדת, לא נורא, זה יעבור.

ריאל מדריד אלופת אירופה, וטוב לי עם זה.