הפאקרז יצאו עם נצחון, אבל מהרבה מאוד בחינות המשחק הזה מדאיג מאוד מבחינתם. אני מניח לפחות שהם קיוו להחזיק יתרון גדול ולתת לרוג'רז לנוח. אבל לא רק שזה לא קרה, מכל בחינה המשחק הזה לא טוב לפציעה של רוג'רז. הוא אכל דשא בלי סוף והיציאות שלו להידוס ברווזי היו פתטיות לחלוטין. זה נראה שעד שהוא לא התחיל לרוץ הוא לגמרי שכח שהוא פצוע, ואז הוא מוצא את עצמו רץ על חייו עם DE או LB על הרגליים. מקווה מאוד שהמשחק הזה לא החמיר את הפציעה הקטע הכי מצחיק היה אחרי הזריקה שלו לנלסון. המסכן היה צריך לרוץ את כל ה60 יארד כדי לעשות ספייק, כשהוא מדדה על הרגל.
אני מרוצה מאוד מההגנה של הברז אגב. אם פאנג׳יו הולך הביתה אחרי העונה הזאת אני מזמין טיסה לשיקגו, נוסע להלאס הול ויושב לראיין פייס על הראש עד שהוא משכנע אותו לחזור. בתקווה שפוקס לא יישאר שם.
עם כל הכבוד לארהל׳ה, תנו קצת קרדיט למקארת׳י. http://www.reactiongifs.com/wp-content/uploads/2013/02/mj-laughing.Xxx
מה שעצוב זה שכל כתבות ה- 'איך מקרארתי הפך את העונה של הפאקרס והוליך אותם לעוד Winning Season וכמובן הופעת פלייאוף' נכתבות As we speak.
יתרון נחמד לקבוצתי האהודה מיום חמישי עד להודעה חדשה. כמובן שאנחנו מנצלים את העובדה שממול עומד מאמן אפס נטול אשכים שלא לוקח טיימאאוט עם 1:14 על השעון בבית מול קבוצה שלא בדיוק מעניקה לך פוזשנס במתנה לאורך המשחק אבל זה מתקזז עם הפתיחה השייקית של בריידי ככה שבגדול התוצאת משקפת.
לא לניינרס אלא למשפחה המסמורטטת שמנהלת את הניינרס. הנזק שהם עשו לאירגון הזה ב-3 שנים האחרונות חסר תקדים. ומה שהכי מפחיד שהזרוע עדיין נטויה.
כן זה אכן היה מעצבן הלא לקחת סיכון ולנסות לתת לסימיאן להוציא טווח של בעיטת שדה לפחות. אני באמת מתלבט מה כדאי לעשות עם סימיאן, אני חושב שהוא קיובי סביר ואני מאוד מחבב את סיפור הסינדרלה שלו. מצד שני קשה לי לראות אותו מוביל קבוצה לאנשהו בעתיד הקרוב, גם אם האופנסיב ליין לא נתו זמן נשימה כזה ארוך.
השאלה היא האם לברונקוס יש אופציה יותר טובה הנראית לעין. כרגע סימיאן כמה רמות מעל לינץ' לדעתי. הנה התחלנו עם הפאמבלים של הצ'רג'רס. מה יהיה?
אם הייתי אוהד דנבר אז הייתי אומר לך שהמטרה מס' 1 הייתה ונשארה טונירומו2017 כשקצת אחריה יש את טיירודטיילור2017 ובאי אילו הזיות יש גם דרובריז2017 ופיליפריברס2017 אבל בשבילן אנחנו צריכים לעבור עוד כמה סופות שלג בהרי הרוקי כדי שנדע האם זה ריאלי או לא. בכל מקרה אלה עניינים שלא נוגעים אליי כרגע, אני בינתיים בעיצומו של BREAKDOWN של הפאנט קאברג' של קבוצתי האהודה משכבר הימים. מה שעשינו אתמול בדנבר היה קליניקה בפילד פוזישן. חשוב מאוד להמשיך לבנות על זה לשבועות הבאים אחרי ההזייה עם ההשמטות מה-MNF מול הרייבנס ובעיקר לפלייאוף אם אנחנו רוצים לסדר טבעת חמישית ל-GOAT הבלתי מעורער שטוב משמעותית מרודג'רס אארון. יחידת הקומנדו של טומלין והקרקס המעופף של QB גורו הם לא מבחנים שאני מקל בהם ראש.
כמה נקודות שבלטו לי במחזור הזה: -העדות הכי גדולה לחולשה הגדולה של הAFC זה העובדה שמיאמי, קבוצה בינונית מהקודקוד ועד השחקן מספר 53, מובילה במירוץ לWC. -לא רק שבוזוול, הבועט של פיטסבורג, היה אחראי ל18 (!) נקודות מתוך ה24 של הקבוצה, הוא נתן חתיכת תאקל מציל ט"ד בKICK RETURN שעשה את ההבדל בתוצאה של המשחק. -מי שמדבר על דאק פרסקוט או זיק אליוט אחרי המשחק בדאלאס ולא על תצוגת הOL המדהימה, לא מבין בפוטבול. פרסקוט נתן עוד הצגה שאני לא יודע איך לבלוע. חוץ מזריקה אחת מצויינת תוך כדי תנועה, אפשר לקרוא למה שהוא עשה כל היום , כלום. -ובאותו משחק בדאלאס. ג'יימיס ווינסטון עומד במרחק 2 יארד עם נתיב פתוח לדאון ראשון ונותן זריקה לדאבל קאברג' בזריקה שמקבלת TIP OFF ובדרך נס נתפסת ע"י הרסיבר לט"ד. אני לא יודע אם הוא מנסה להוכיח למישהו שהוא לא הקלישאה של הק"ב השחור, אבל זה היה החלטה מטומטמת, ולא היחידה שלו במשחק. צריך להגיד לו שבמקרה כזה גם טום בריידי רץ לדאון ראשון. HECK במצב הזה אפילו ארון רוג'רז של אתמול יכול להשיג דאון ראשון.