בהריר נודניק ידוע .בהריר נודניק ידוע אגב מצחיק שהוא מנסה לגייס לצידו את בן שלו,מבקר מוערך בהרבה ממנו,וכותב ש"לדעתו של בן שלו, מבקר המוזיקה של "הארץ", הסחיזם הסחרופי התפתח הרבה אחרי חלליות" וזאת למרות ששלו לא הזכיר בכלל את צמד המילים "סחיזם סחרופי" ומי שקורא את הטורים שלו יודע שהוא דווקא מאד מחזיק מברי(ווואו איזה סחי אני כתבתי ברי)
@Michael Carrick האמת שבעקבות הכתבה שהעלת נכנסתי לקבוצה ההיא שהוא דיבר עליה. האמת קבוצה די מגניבה ומשעשעת,אני גם תורם שם משלי. לגבי סחרוף, אני מאד אוהב אותו, לא אוהב את ה"שלמה ארציזציה" שעשו לו, ונראה לי שעל זה הטור מדבר. אם סחרוף היה קצת פחות פופולארי,נניח כמו דן תורן, לכותב לא היתה בעיה איתו.
אבל זה שורש העניין-המחשבה שאמן איכותי לא יכול להיות פופולרי, ואם הוא פופולרי אז הוא גרוע. זה לא עובד ככה. צריך להבדיל בין מקרים בהם אמן כותב מוזיקה רדודה שפונה למכנה משותף רחב כדי להיות פופולרי-ע"ע קליינשטיין ופלס, לבין מקרים בהם אמן פשוט עושה מוזיקה איכותית והקהל אוהב אותו בגלל זה, כמו סחרוף. המקרה הראשון הוא בעייתי, השני לא. מה הוא רוצה, שכל האומנים האיכותיים יופיעו במועדוני אנדרגראונד מול 20 אנשים ולא יצליחו להתפרנס ממוזיקה? שכל אומני המיינסטרים יהיו, אהמ, קליינשטיין ופלס? גם כל מה שהוא מתאר שם בזלזול על איך שיריו של סחרוף מתנגנים בשמירות בצבא, בחתונות ובאירועים שמתקיימים בערים שהן לא תל אביב, רחמנא ליצלן-בסך הכל מדובר בהוכחה שהשירים שלו נוגעים בהרבה אנשים ומלווים אותם ברגעים וחוויות בחייהם. זה לא אחת המטרות הבסיסיות של מוזיקה?
תראה בגלל שאני באמת אוהב את ברי אני לא יודע אם להסכים יותר איתך או יותר איתו. אם הכתבה היתה על דודו טסה זה היה עושה לי את החיים יותר קלים
ynet יובל בנאי נפרד על הבמה: "חבר, אח, אהוב לבי - מאיר לא איתנו" - תרבות ובידור מזכיר קצת את ההופעה של סטיבי וונדר שביום שלנון נרצח
בהבדל אחד-אז סטיבי וונדר היה זה שבישר לקהל ושמעו את התדהמה, היום בעידן הסמארטפונים סביר להניח שהקהל ידע לפני יובל. עצוב מאוד, מהאומנים הנדירים שהולכים עם האמת שלהם לא כקלישאת שופטים בכוכב נולד אלא באופן אותנטי ונוגע. יכולת לזהות את הקול שלו גם כשאומנים אחרים ביצעו את שיריו (וזה קרה הרבה).
פנינה נוסטלגית שמחזירה אותי לילדות. מאסטר זילבר מגיע לקול הפופ המיתולוגית(או יותר נכון היא מגיעה אליו) בין היתר הוא מכחיש בתוקף חזרה בתשובה. הראיון מסתיים בביצוע קטלני לחסד האושר במועדון הרוקסן שכבר לא איתנו(היום אגב יש שם הייטק מלוקק, קצת מראה על השינוי שתל אביב עברה, אבל זה לדיון אחר). תהנו
תסלחו לי על המלודרמתיות אבל זה כל כך כיף לקרוא(ולשמוע) ראיון כזה, אי של שפיות בתור כל הזבל שהתרבות הישראלית הפכה להיות ynet בין פחד שמוביל לחורבן - לפחד של אחריות: "הולך על חבל דק" - יהדות
